שדי חמד פאת השדה מערכת א קיג

וטהרות רש"י) והא ודאי אף אם נאמר דציון קברות מן התורה הוא כדמשמע מדברי התוס' בד"ה הא מקמי ועיין למרן חיד"א במערכת הצדי' אות י"א (ונעלמו דב"ק ממני הדל במכתב לחזקיאו בחלק השיטה ד' מ"ב ע"ג עי"ש) מ"מ פשיטא לי דהאי ילפותא מקרא דלפני עור אינה ילפותא גמורה דהא מקרא לא שמעינן אלא שלא ליתן מכשול לפניו אבל אם אין אדם נותן מכשול לפני חברו רק שחברו נכשל מאליו אין במשמעות מקרא זה שיעבור על, לאו זה אלא ודאי הילפותא היא אסמכתא בעלמא ועיקר הדין הוא מהלכה למשה מסיני כדברי רש"י שהבאתי במכתב לחזקיאו שם הרי חזינן דאף דלציין קברות אין במשמעות מקרא זה מכל מקום אסמכינן ליה אהאי קרא ואם כן הוא הדין נמי לאפרושי מאיסורא א נפלאת היא להסמיכו אלפני עור וכדברי הרב בית חדש ועיין במה שכתבתי בשדי חמד בחלק הכללים במערכת הוי"ו אות כ"ו ס"ק כ"ה בעניינים אלו בס"ד

פ"ה) אין אדם משים עצמו רשע בנדפס במערכה זו אות ל"ד כתבתי בענין אם כשאומר כן דרך תשובה נאמן או לא והארכתי קצת בס"ד בדברי רבני האחרונים בדין זה והשגתי עתה ס' חדש שו"ת דבר אליאו להגאון מוהר"א אבד"ק טרלא (שנדפס בשנת תרמ"ד) וראיתי בסי' ג' שנשא ונתן בדברי הרבנים חו"י ונוב"י וחת"ס שהבאתי בספרי ומסקנתו דאשה שהודית בחליה שזנתה נאמנת ולא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומכל מקום מסיק בנדונו (שהודית קודם מותה שלפני חמשה שנים זנתה עם עובר ארח אשר היה בביתה והיא הניחה בן קטן בן שלשה שנים ואם אמת כדבריה נמצא שהבן חלל) דאינה נאמנת בהודאתה לעשות בניה חללים עי"ש שפלפל בחכמה בעניינים אלו ולא פניתי לעיין היטב בדב"ק רק אגב ריהטאי נראה לי כן מדבריו פוק חזי ומה שכתבתי בדף י"ב ע"א (בד"ה העולה) דמה שכתב בעמודי אש בשם מוהרח"ך ראפאפורט יו"ד סי' א' שפסק כהגבעת שאול בשו"ב שאומר דרך תשובה אינו נאמן שחיפשתי בשו"ת מים חיים ראפאפורט ביו"ד סי' א' ולא מצאתי וכו' הנה כבר הודעתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ו אות מ"ז אשר שגיתי בכמה מקומות בכיוצא לזה על לא הודע אלי כי שני גאונים הם שמותיהם שוים רח"ך ראפאפורט והראשון הוא מלעמברג אשר אליו רומז הגאון עמודי אש יצ"ו בכמה מקומות ואני הדל לא ראיתיו מעולם עד עתה (בששון) שזכני בו ידידי הרב ר' מרדכי לערנער אבד"ק מינקאוויטש יצ"ו ועיינתי ביו"ד סי' א' והוא על שו"ב שהודה שכמה פעמים שחיטתו פסולה בשכרות וכו' וכו' והרבה להביא ראיות דאינו נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע וכמו שכתב בשמו בעמודי אש ועיין במה שהבאתי בענין זה בקונטריס הערות לכללים סי' קי"ח אות

ועל מה שהבאתי בספרי בדף י"ב ע"ג ובד"ה הן אמת) דברי הרב ש"ך בח"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ג דבפסולי עדות מחמת עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות וכתבתי ליישב מה שנראה מדברי ראבי"ה שבמרדכי היפך סברתו עי"ש ואעתיק פה אשר כתב אלי ידידי הגאון מוהר"ר דוד פרידמאן יצ"ו אבד"ק פינסק קארלין וז"ל במערכת אין אדם משים עצמו רשע בתוך מרוצת לשונו כותב שעד שנפסל מחמת רשעתו לא קפדינן שיהיה תחלתו וסופו בכשרות הן אמת שהש"ך בחו"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ג דעתו כן אבל אנכי רשמתי על הגיליון שם בזהל"ש א"ה עיין בתוספתא בפ"ה דמס' סנהדרין היה יודע עדות עד שלא נעשה סוחר שביעית ונעשה סוחר שביעית ומשנעשה סוחר שביעית חזר בו כו' זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר תחלתו בפסלות וסופן בכשרות פסול הרי דפסול מחמת רשעתו שוה ל סול שמחמת גופו ובפסק הלכה שלי בפ"ד דאישות אות קנ"ד בהגה"ה, ב' הארכתי בזה ודברי הש"ך תמוהים ובעיקר הסברא דאין אדם משים עצמו רשע הנני העתיק מ"ש בזה בחיבורי על מס' ב"מ ובפסקי הלכות שלי בענין פיו שמחייב קרבן עיין ב"מ בתוספו' ד"ה מה אם ירצה לומר מזיד הייתי הא אין אדם משים עצמו רשע וכו' נ"ב נ"ל לאמר דבר חדש דדוקא לפיסול לעדות אינו יכול ע"י עצמו והראיה באמרו אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע משמע דהוה משום שהוא קרוב וגדר הקרוב שלא האמינו אותו אינו משום שאין לו נאמנות אלא משום גזה"כ וכאמרם ב"ב קנ"ט משה ואהרן לאו משום דלא מהימני היא וכו' אלא גזירת מלך וזה דוקא במקום שעי"ז יופסל לעדות דלפסול אדם לעדות צריך ב' עדים שידעו שעבר עבירה ואפילו יבואו משה ואהרן ויעידו על אחד שעבר עבירה שנפסל ע"י לעדות לא יופסל ולכן לא מהימנינן ליה לאמר על עצמו שהוא רשע לענין שיופסל לעדות שצריך לזה עדות גמורה אבל במקום שאין צריך עדות נאמן הוא ולא תמצא גדר זה בכל הש"ס שאין אדם משים עצמו רשע אלא במקום שצריך לפסול ע"י דבריו וכשם שאין אדם מת ע"י דבריו ואינו נענש עונש ע"י דבריו ולפוסלו לעדות הוה גדר עונש וכן דקדק רש"י ביבמות ד' כ"ה ב' ד"ה ואין אדם משים את עדותו עדות אצל עצמו לעשות רשע והא דקי"ל הודאת פיו כמאה עדים דמי ה"מ לממונא אבל לקנסא ולענוש מלקות וליפסול לא וכן דקדק בכתובות ד' ח"י בד"ה אין אדם ובד"ה אלא כו' לאו כל כמינייהו לשוויי נפשייהו רשעים בעדות פיהם דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן על עצמו לא לזכות ולא לחובה בד"נ ובפסולי עדות לפסול על פיו עי"ש וכן שם בד"ה אין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן לפסול עצמו מחזקתו דקרוב הוא אצל עצמו וקרוב פסול לעדות וכן דקדק רש"י ז"ל בסנהדרין ד' ל"ב בד"ה רבא אמר וכו' וכן דקדק בד' כ"ה א' בד"ה רבא לטעמי' כו' אינו יכול לפסול עצמו על פיו דהא אין קרוב מעיד לא לזכות ולא לחובה אדם קרוב אצל עצמו אלמא דוקא במקום שצריך עדות אינו נאמן דאין הקרוב יכול להיות עד לא במקום שא"ץ עדות כגון בדברים של עצמו שכל אדם נאמן עליהם וכן במודה בממון שחייב ר"ל שלוה או שהזיק שזה דבריו של עצמו ודו"ק בזה ובזה מתורצים כל סוגיות הש"ס בעניינים אלו שלא קשה כל קושיות האחרונים בזה. א"ה אף הראב"ד שהביא הר"ן בפרק המדיר שסובר שאינה נאמנת לאמר שהאכילתו שאינו מעושר משום דאין אדם משים עצמו רשע ג"כ אינו חולק ע"ז רק סברתו כיון דהירושלמי אומר בזה וכולם בעדים א"כ סובר דהוה קנס מה שמפסדת כתובתה וסובר הראב"ד דדוקא להודות מה שחייב מן הדין קי"ל דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אין זה עונש וא"ץ עדים ע"ז משא"כ בדבר שאינו חייב אלא מטעם עונש ואין אדם נענש ע"י עצמו והר"ן חולק שם וסובר דעונש להפסיד ממונו א"ץ עדים זולתי בקנסות שלא חייבה התורה אלא ע"י עדים לא בקנסות שקנסו חז"ל מחמת רשעתן ודו"ק בכל זה ועיין בחיבורי פ"ה שלי שהארכתי בגדר זה (ועיין בבה"ת שער כ"א חלק ב' אות ג')

ואם אדם יודע בעצמו שעבר עבירה שנפסל ע"י לעדות ויודע שאין שום אדם יודע מזה אם הוא בעצמו חושש לעדותו. בדברים שצריך עדות לעצם הדבר צריך תלמוד והדעת נוטה דאין צריך לחוש כלל כיון שאין שום אדם יודע מזה אזי לא יוכל להפסל לעדות בשום אופן דדוקא כשיש עדים יודעים מזה ולאחר שיעידו בב"ד נפסל למפרע אבל בעבר בינו לבין עצמו במקום שאין שום אדם יודע מזה לדעתי לא נפסל הנהו לשום דבר (ועכ"ז צריך תלמוד)

גם מסופק אנכי ביודע באחד שעבר עבירה שנפסל ע"י אם מעיד בדבר שצריך עדות לעצם הענין כמו קידושין וכדומה אם חושש לעדות זה אם לא. גם מסופק אנכי אם עבר עבירה לפני עדים והעדים מתו לדעתי אם שב מרשעו בינו לבין עצמו מהני ליה כיון שלא נתברר רשעו בעדים ולא יתברר הדבר לעולם ברור הדבר דמהני ליה מה שהרהר בחשובה ועיין מה שכתבתי לתרץ קושיית הרדב"ז על המקדש בפני עדים רשעים למה לא נחוש שמא הרהרו בתשובה בלבם והעדות שראה בעודו לא שב מדרכו אם צריך לחוש לעצמו בדברים שצריך עדות לעצם הדבר לא רק לידע אמיתות הדברים הדבר צריך תלמוד והדעת נוטה דיחוש לעצמו בזה. וכן יש להסתפק בראה הוא ואחד על חבירו שעבר עבירה שנפסל ע"י לעדות ומת חבירו ואין מי שיעיד עליו עוד אם הוא בעצמו חושש לעדותו בדבר דצריך עדות לעצם הענין אם יחוש לעדותו למשל אם האחד יקדש אשה בפני אותו העד ואחר עמו וע"י הקדושין האלו תפטר צרתה מיבום וחליצה אם יהי' מותר הוא ליקח