שדי חמד פאת השדה מערכת א קיב

איברא דבעיקר ספקו של התוספות רי"ד יש להתפלא שלא הזכיר מתלמוד ערוך בירושלמי יומא (פ"א סוף הלכה א') א"ר מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלין צריך לכונסן מבעו"י שלא יהא כקונה קנין בשבת ומשום דבכניסה קונה לה לזכות במציאתה ומע"י וכמו כן בתולה כשלא נתייחד עמה קודם השבת וכמ"ש הפוסקים הראשונים ובאה"ע (סי' ס"ד ס"ה) ויעוין בא"ח (סי' של"ט ס"ד) הרי דמבואר להדיא דהכנסה ג"כ אסור וראיתי עוד בתוס' רי"ד ביומא י"ג ד"ה דהדר מגרש לה שכתב וז"ל ק"ל ואמאי לא מתרץ לי' דכנס לה ביוה"כ אחר מיתת הראשונה ומוכח מכאן אסור לכנוס אשה ביוה"כ וכל שכן בשבת עמ"ש בפרק משילין במהדו"ת ועמ"ש בפ' אח"מ בפסוק וכפר הכהן אשר ימשח אותו שסתרתי זו ההוכחה עכ"ל וכונת קושייתו שיקדשנה בעיוה"כ ובקדושין לחוד אין איסור משום ב' בתים כמבואר בגמרא שם ואם ימות אשתו יכנסנה ביום הכפור בחופה ובזה היא כאשתו אך בלא ביאה ומקריא ביתו ורמז לדבריו בביצה הנ"ל להסכים לאסור הכנסה בשבת ויו"ט (ומבואר מזה דס"ל להתוס' רי"ד דאף חופה שאינה ראויה לביאה קונה דלא כדברי הרמב"ם (פ"ו מאישות) בזה דאל"כ אכתי לא מיקריא כנוסה בחופה שיכנסנה ביוה"כ כיון דא"ר לביאה ויעויין באה"ע רסי' ס"א ואפ"ל דשאני התם דרק הזמן גורם וראוי' היא לערב בלי שום תקון וטבילה משא"כ נדה שמחוסר מעשה הטבילה והחסרון הוא מגופה וכמו שמצינו חלוק כיו"ב בשא"ד) ועל כל פנים נראה מדברי התוס' רי"ד כהסוברים דגם בשבת שייך להא דאין מערבין שמחה בשמחה וכמ"ש ובההיא דויעש שלמה וגו' ז' ימים צ"ל דעיקר השמחה ביום א' וכדאמרינן בגמרא שם לענין נשואין וכמ"ש הרשב"א הובא במג"א (סי' תקמ"ו סק"ד) אך לא משמע לומר כן דא"כ למה עשה ז' ימים וז' ימים היה יכול להתחיל שמחת בנין בהמ"ק יום א' לפני החג ולא נפניתי לע"ע לעיין בזה עכ"ד יצ"ו

והנה הא מילתא הוה בידן מדברי הראשונים רבינו בעל השאלתות ורבותינו התוספות שכתבו מפורש דבשבת ליכא שמחה ואתי מר ידידי הגאון יצ"ו ותלמודו בידו להוכיח מדברי חד מקאמייא בעל תוספות רי"ד שסובר דגם בשבת יש בו שמחה ושייך לומר בו אין מערבין שמחה בשמחה שלא כדברי הראשונים הנז"ל אמנם לי הדל יש לדחוק בדבריו דמה שכתב דכיון שביום טוב אסור בשבת נמי אסור לאו למימרא דאיכא בשבת משום שמחה דודאי אין בשבת משום אין מערבין שמחה בשמחה אלא שאינו בדין להחמיר ביום טוב לאסור מה שמותר בשבת ולכן אף דבשבת אין שייך שמחה מכל מקום יש לאסור בו משום שכיון שביום טוב אסור בשבת נמי אסור ומוכרחים אנו לומר כן בכונתו לפי מה שכתב בחידושיו ליומא להוכיח מהסוגיא ההיא דביום כפור אסור לכנוס אשה וכל שכן בשבת והרי ביום הכפורים ודאי אין שייך שמחה דאף להסוברים דגם בשבת יש חיוב שמחה היינו מדכתיב וקראת לשבת עונג ומשמע דעונג ושמחה דבר אחד (שלא כדברי הגאון בכור שור שכתב דעונג ושמחה תרי מילי נינהו) והרי ביום כפור לא כתיב עונג ומהיכא תיתי ביה שמחה וכיון דלגבי יום הכיפורים על כרחנו לומר דאין איסור הכניסה בו משום שאין מערבין שמחה בשמחה כמו כן יש לומר גבי שבת שאין האיסור בו משום שמחה גם לדעת התוספות רי"ד אלא מטעם אחר משום דבשבת אין שמחה וכדעת הראשונים הנ"ל כן נראה לדחוק בכונתו ולא להמציא מחלוקת בין הראשונים בזה

פ"ג) אינו לוקה וכן אין לוקין עליו או אינו חייב וכיוצא כתבתי בנדפס במערכה זו אות ל"ח דמשמעות הלשון הוא דמילקא הוא דלא לקי אבל איסורא מיהא איכא והבאתי בס"ד מערכה מול מערכה דיש מקומות שנראה דאיכא איסורא מדאוריתא ויש שנראה שאינו אלא איסור מדרבנן וסיימתי דאין לנו כלל מוחלט בזה אם הוא איסור תורה או אינו אלא מדרבנן ועוד כתבתי שמצינו לשון אינו חייב ור"ל דגם איסור ליכא ואיידי דתני רישא חייב תני סיפא אינו חייב בדבר המותר לכתחלה ושם (ד"ה ולשון) כתבתי דנחלקו רבנן בתראי אם יתכן לפרש כן בלשון הפוסקים (הרמב"ם) ושמשמע שבלשון הש"ס כ"ע מודו דיתכן לפרש כן עי"ש ועתה ראיתי מ"ש הרב ט"ז בא"ח רסי' שכ"ד דמאי דתני ר"י בר ר"י אינו חייב עד שיגבל דמשמע דבלא גיבול נהי דלא מחייב איסורא מיהא איכא אין האמת כן אלא בלא גיבול שרי ואיידי דתני רבי האחרון חייב קאמר איהו אינו חייב אבל מישרא נמי שרי עי"ש שהאריך להכריח כן. וידידי הרב מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב אלי וז"ל באות ל"ח בד"ה אינו כייל כללא דלשון חכמים אינו לוקה נאמר רק במקום דאסור מן התורה ובמנחות דף י"ד ע"ב אמרו חכמים אין בו כרת וליכא רק פיסול דרבנן משום גזרה וצ"ל דנקט הכי משום דרישא עכ"ל יצ"ו והמעיין במה שכתבתי בנדפס יראה שלא החלטתי בזה כלל מוסכם שהרי הבאתי מערכה מול מערכה בזה והבאתי מקומות רבים שאינו אלא איסור דרבנן ומאי דדחי דאיכא למימר דאיידי דרישא וכו' שפיר קאמר כמו שהבאתי שם וכבר כתבתי גדולה מזו דמצינו דתני באיידי אינו חייב אף בדבר המותר כמש"ל

ובמכתב למדן מופלג מעיר קאליש מוהר"ר דוד הארנשטיין יצ"ו כתב לי בזה וז"ל ראיתי בשדי חמד שהאריך אם בכל מקום אינו לוקה משמע דמדאורייתא מיהא אסור או מדרבנן ומבאר מאיזו הלכות מרמב"ם שמשמע שמדאורייתא מיהא אסור ואם נאמר דרמב"ם סובר כן קשה הא הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ט"ו הלכה ב' פסק כרבה בקידושין דף ע"ח קידש ולא בעל אינו לוקה ובתוספות דף יו"ד ד"ה דאמר כתבו בתירוצא קמא דאף לרבה דכשבעל אחר הקידושין לוקה למפרע גם על הקידושין ולפי זה צריך לומר דעיקר הלאו דלא יקח קאי על קידושין דאי נימא על הביאה אמאי לוקה על הקידושין והא דקאמר רבה מה טעם לא יקח משום לא יחלל הכונה דהתורה אסרה הקידושין משום שמא יבעול ויעיין בספר לקח טוב כלל ח' ולפי זה צריך גם לומר הא דקאמר בקידושין שם דחייב על כל ביאה וביאה היינו משום לא יחלל ולא משום לא יקח דהא קאי על קידושין אבל הרמב"ם לא מצי סבר כתירוץ זה של התוספות בתירוצא קמא דהא הוא סבר דבמחוללת פעם אחת אינו חייב משום לא יחלל ולא מצי סבר דעיקר הלאו קאי על קידושין והא דחייב על כל ביאה משום לא יחלל אלא על כרחין סבר כתירוץ השני של תוספות שם דעיקר הלאו על ביאה בדרך אישות ולא על הקידושין וקידושין אסורין מדרבנן מטעם שמא יבעול ויעיין בזה בהמקנה קידושין ובס' עמק הלכה בסוגיא דקידושין שאין מסורים לביאה ובאחרונים עש"ה אלמא דאינו לוקה הא דכתב הרמב"ם משמע מדרבנן אסור ולא מדאורייתא ויעיין עכ"ד יצ"ו: נ

פ"ד) אפרושי מאיסורא מה שחייב אדם להפריש את חבירו כשרואה שעושה איסור בבלי דעת אם הוא משום לתא דלפני עור לא תתן מכשול או משום מצות תוכחה עיין במה שכתבתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת הה' אות ב' (בד"ה ואם רואה חברו וכו' ומשם והלאה) ועתה השגתי ס' יקר פרי יצחק לידידי הגאון מוהר"י בלאזר יצ"ו וראיתי בסי' כ"ו (בד"ה גם) שהביא מה שכתב הרב שאגת אריה הנ"ל דלאפרושי מאיסורא הוא מן התורה ותמה עליו מאיזה ענין יהיה מן התורה אם מלפני עור לא תתן מכשול הא אין זה אלא בנותן איסור לפניו וכו' וסיים אם לא שנאמר שהוא ממצות תוכחה. שוב הביא דברי הרב בית חדש ביו"ד סי' ש"ג שכתב מפורש דהרואה חבירו לבוש כלאים בשוגג דלא ידע שהוא כלאים מה שצריך להודיעו הוא רק מדרבנן דאסמכוהו אלפני עור לא תתן מכשול (וכתב כן לדעת הרא"ש ושגם הרמב"ם מסכים לזה שלא כדברי הריב"ה שסובר שחלוקים הרמב"ם והרא"ש בזה עי"ש) והאריך הרב הנ"ל יצ"ו בעניינים אלו בעומק עיונו בחריפותו ובקיאותו ברוך שחלק מחכמתו לך נא ראה נפלאות מתורתו ובזה נתיישבו דברי הרב זרע אמת שהבאתי שם שכתב שהוא משום לפני עור ותמהתי עליו עי"ש ויש לו רב תנא דמסייע ליה מר ניהו הרב ב"ח ונראה לי ההדיוט שיש סמוכות למילתייהו דרבנן קדישי מהא דאמרינן במועד קטן ד' ה' ע"א רמז לציון קברות מן התורה מניין וכו' אביי אמר ולפני עור לא תתן מכשול (כלומר עשו דבר על הטומאה שלא יהיו נכשלים בה נושאי תרומה