שדי חמד פאת השדה מערכת א קיא

נוטריקון זית רענן) עכ"ל ולפי זה אין סתירה לשיטת הסוברים דבשבת אין חיוב שמחה כמובן אלא דמדברי רבינו אבודרה"ם בסדר תפלות שבת בפירוש האתה קדשת מתבאר דמשמע ליה דברי הספרי כפשטיה ששבת הוא יום שמחה שכתב ישמחו במלכותך על שם וביום שמחתכם ואמרינן בספרי וביום שמחתכם אלו שבתות עכ"ל שוב ראיתי בס' לב חיים ח"ג סי' ז"ך והוא מתורתו של רב יוסף סיני מר בריה דמרן החבי"ף יצ"ו שעמד במה שתקנו בנוסח תפלת שבת ישמחו במלכותך דמה מקום לשמחה זו ושבת אין בו חיוב שמחה ועיקרו של שבת הוא למנוחה וכו' וכו' וכתב ליישב על פי מה שאמרו בספרי וביום שמחתכם אלו שבתות וכו' וכן הוא בילקוט והרב גדליא על הילקוט פירש שיש לישראל שמחה שתוקעים בחצוצרות על קרבנות שבת וכו' וכיון שהתפלות הן במקום קרבן תקנו לומר בהן ישמחו ועוד כתב הרב יצ"ו דכיון שעל ידי שמירת שבת מתכפרים עונות ישראל כדאמרינן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלים לו שנאמר שומר שבת מחללו וכו' מחול לו ומצינו שמחה על מחילת העונות כמו שכתבו התוספות על התורה בספר דעת זקנים בפרשת אמור על פסוק אך בחמשה עשר יום שבסוכות נאמר שלשה פעמים שמחה. א. על כניסת התבואות. ב. על כניסת הפירות. ג. על מחילת העונות ביום כפור וכו' וזהו ישמחו במלכותך היינו שבת מלכתא שומרי שבת שנמחל להם העונות וכו' וכו' עי"ש דברים נכוחים על דרך דרש (וכנראה אין ביד הרב יצ"ו ס' רבינו האבודרה"ם מדלא הזכיר דב"ק) והאריך קצת בזה והראה מקום לעיין בחקרי לב א"ח סי' נ"א ובסוף סי' ע"ז ובקונטריס כונן לחקר שבחקרי לב יו"ד ח"א דף שט"ז ע"א ואין מצויים אצלי

ועל כל פנים נראה דהשיטה היותר מוסכמת היא דבשבת אין חיוב שמחה ובתשובות הגאונים (שעם פירוש איי הים להגאון מוהר"ם חזן) כתוב בסי' ל' וז"ל צדוק דין בשבת נהגנו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צד"ד בראש חדש ובמועד וחנוכה ופורים דלא עדיף צדוק הדין דהדיוט מצדוק הדין דמשה רבינו עליו השלום דמסלקין ליה בשבת שחל להיות במועד ואפילו בראש חדש ובחנוכה דהללו ימי שמחה נינהו דכתיב וביום שמחתכם ובמועדכם ובראשי חדשיכם ובכל אחד אומרים הלל זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו לפיכך מבטלין צדוק דין אבל שבת כיון דעונג כתיב ביה ולא כתיב ביה שמחה אומר צדוק הדין להודיע כי בשבת מת משה רבינו ותשובה זו איתא גם בתשובת הגאונים שבסוף ס' נהרות דמשק ורמזה מרן החבי"ף בס' רוח חיים סי' רצ"ב) וכתב הגאון איי הים וז"ל תשובה זו היא לרב שלום הביאה בשמו בעל המנהיג בהלכות שבת סי' מ"ג וכן הביאה בשמו מוהר"ם בר ברוך סי' י"א וכן בספר הפרד"ס דף ט' ע"ג ובטור א"ח סי' רצ"ב וכו'. שוב ראיתי שהיא לרי"ץ בן גיאת הביאה הטור א"ח סי' ת"ך דמות שורות עכ"ל ואף שבטור סי' ת"ך אינו כתב סיום דברי התשובה אבל שבת וכו' הרי הוא כמבואר דסובר דבשבת אין חיוב שמחה דהא קאמר טעמא דמסלקין ליה במועד משום דכתיב ביה שמחה ואם כן בשבת דעלמא שאומרים אותו היינו ודאי משום דאין בו שמחה ואם בסיגנון זה כתוב בהמנהיג ופרד"ס ומוהר"ם בר ברוך הרי אם כן מוכח דכולהו הני רבוותא נקטי דבשבת ליכא חובת שמחה וכן מתברר ממה שכתב הגאון מטה אפרים בסי' תקפ"ב אות ב' שהנוהגים לומר (בפיוט לכה דודי) גם ברנה ובצהלה אף שבשאר יום טוב שחל בשבת אומר גם בשמחה עכשיו שהוא יום הדין יאמר גם ברנה ובצהלה עכ"ל הרי דרק ביום טוב שחל בשבת הוא דאומרים בשמחה ולא בשבת בלבד. והרב המגיה בס' שלמי צבור בשלמי חגיגה הלכות שבת סי' ב' אות ג' דף קצ"ב ע"ב (ד"ה וכתב) הביא מה שכתב בספר דהאומר בשבת שאינו יום טוב וגם בשמחה (בפיוט לכה דודי) טועה וכתב על דבריו דמדברי הרב סדר היום לא משמע כן ודברי הרב סדר היום הביאם שם קודם לכן שכתב לומר בואי בשלום עטרת בעלה וגם בשמחה ובצהלה וכו' והרי הוא כמבואר בהיפך (ולא משמעות בעלמא) ואפשר לומר שגם הרב סדר היום מודה דאין חיוב שמחה בשבת אלא שמכל מקום שייך לומר דאנחנו מקבלים את השבת בשמחה ובצהלה ודוד ש המלך ע"ה אמר עבדו את ה' בשמחה וכל עבודתו יתברך צריכה להיות בשמחה בין בשבת ויום טוב בין בחול ולפי זה גם ישמחו במלכותך וכיוצא שייך שפיר בשבת לדעת הרב ולא משום ששבת יש בו חיוב שמחה כמובן ומה שהביא (הרב המגיה) לשון הספרי וביום שמחתכם אלו שבתות כבר כתבתי למעלה בזה בסיעתא דשמיא

והא דאיתא בילקוט פרשת עקב רמ"ז תתנ"ה טול מהם שבתות וימים טובים שהם ימי משתה ושמחה ותענוג שנראה מזה דשבת הוא יום שמחה אין אנחנו צריכים ליישב בדרך דרש שנקרא יום שמחה על שם שתוקעים בחצוצרות בקרבן שבת שכבר יישב זה מרן החבי"ף בספרו מי החסד דף ע"ה ע"ב (ד"ה טול) וז"ל אין להוכיח מכאן דקרי לשבתות ימי שמחה דקאי לימים טובים ומשתה ותענוג שייך לשבת נמי ובהדי יום טוב נקט שבת וציין לעיין בספרו ספרי חיים (פירוש על הסיפרי) בסדר בהעלותך פסקא ע"ז ולא זכיתי לאורו

וראיתי בספר ילקוט הגרשוני לידידי הגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו בח"ג במערכת התי"ו דף כ"ט (בד"ה תענית חלום) שנשאל מהרב ישראל הארניק נ"י על מה שכתב מוהרי"ל בסוף הלכות יום טוב דבשבת אין חיוב שמחה (כמו שהבאתי בשמו לעיל בסוף ד"ה והנה בנדפס) ממה שכתב מרן הבית יוסף בא"ח סי' רפ"א בשם רב כהן צדק שהביא השיבולי הלקט במה שאומרים ישמחו במלכותך וכו' וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך שסמכו על מה שכתוב וביום שמחתכם ובמעדכם ואמרו וביום שמחתכם אלו שבתות אלמא דשבת יום שמחה הוא והרב המחבר יצ"ו תירץ דהתם ילפינן שבת מיתורא דוביום כמו שכתב בזית רענן וסיים וז"ל ונהירנא שראיתי בספר יד שאול הלכות נדרים הביא מתוספות מועד קטן דף כ"ג ע"ב דבשבת לא כתיב שמחה וכתב דמהאי טעמא אין לומר וישמחו בך ושקיל וטרי במה שהקשה הרב השואל משבת דף קמ"ח גבי הלואה אם ניתנה ליתבע וכו' אלו תורף דב"ק שם וכבר כתבתי למעלה דברי הגאון יד שאול במלואם ותו לא מידי. גם ראיתי בספר ברית אבות לידידי הרה"ג אבד"ק יולניצא יצ"ו בסי' י"ג אות ד' דמותר לעשות סעודת ברית מילה בשבת וליכא משום שמחה בשמחה משום דבשבת ליכא חיוב שמחה ואפילו ביום טוב דאיכא חיוב שמחה וכו' וכו' עי"ש

ובענין זה כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר אליאו מרדכי ראבינויץ מח"ס היקר נר למאור אבד"ק וושילקאווא יצ"ו וז"ל במערכת האל"ף אות פ"ח מביא הדר"ג לענין אין מערבין שמחה בשמחה אי שייך גם בשבת והספרים שהביא שם אינם תח"י ומכבר אשר חקרתי בזה והיה נ"ל פשוט מדברי הגמ' דמו"ק (ט' א') דלא שייך זה בשבת דהא לא משכחת לה שבעה לבר משבת ואמרינן שם דהז' ימים היו רצופין וע"כ דבשבת לא שייך זה דלא כתיב שם שמחה וכן מתבאר מדברי הרב מגן אברהם סי' תקמ"ו סק"ד וכמ"ש שם המחצית השקל אכן יש להעיר ממה שכתבו התוס' רי"ד (לרבנו ישעיא ראשון) בחידושיו למסכת ביצה ל"ו ב' במשנה לא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין שכתב וז"ל ואיבעי לי מאי לכנוס ביום טוב ובשבת מי אמרינן לקדש ולייבם אסור מפני שמחדש נתקרבו ודילמא אתי למכתב אבל נשואין שכבר מקורבין הן משעת קידושין לא גזרינן או דילמא תני מיבמין וה"ה לכונסין והנכון בעיני שאסור לכנוס ביום טוב דהשתא בחוה"מ אסור יום טוב עצמו לא כל שכן וכיון שביום טוב אסור בשבת נמי אסור עכ"ל התוס' רי"ד ומה שכתב השתא בחוה"מ אסור כונתו להא דתנן במו"ק ח' ב' אין נושאים נשים במועד וכו' והרי מה שאסרו הוא משום דאין מערבין שמחה בשמחה א"כ א"נ דבשבת מותר לערב בו שמחה א"כ מה דמות יערך בזה שבת ליום טוב וגם הטעם דושמחת בחגך ולא באשתך לא שייך בשבת וכן יתר הטעמים האמורים שם ל"ש בזה לענין שבת (ומה דתנן אין בין שבת ליום טוב כו' אין זה ענין לכאן דשם הוא רק לענין איסורי מלאכה אבל לא לענין שמחה שנאמרה דוקא ביום טוב וכן כל כיו"ב) אכן לשיטת הסוברים דגם בשבת אמרינן להאי כללא דאין מערבין שמחה בשמחה צדקו לפי זה דברי התוס' רי"ד ואיכא תנא דמסייע להו: