שדי חמד פאת השדה מערכת א קי

למעלה (בד"ה ודברי השיטה) דברי הרב מטה יהודה שהכריח מלשון הירושלמי דלית ליה טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה כל עיקר מדאיצטריך לטעמא דמי ששמחתו תלויה בבית דין וכו' ואם כן אין סתירה לדברי הגאון בכור שור מגוף דברי הירושלמי כי אם מדברי איזה קדמונים שהבינו בכונת הירושלמי שהוא משום לתא דאין מערבין שמחה בשמחה אמנם לשונו במהדורא ב' (שכתבתי לדחות דברי הבכור שור מהירושלמי דמגילה דמשמע דגם בשבת שייך שמחה) הוא מדוקדק שבאמת לאו בפירושא איתמר הכי בירושלמי אלא דהכי משמע ליה מדברי הירושלמי שהוא משום דאין מערבין שמחה אך אינו מוכרח וכמו שכתבתי בשם הרב מטה יהודה. ב. מה שציין לדברי הרמב"ם שבעשירי מהלכות אישות מחשבתו ניכרת שכונתו להשיג על הבכור שור מדברי הרמב"ם והיינו משום דמשמע ליה דטעמא דכתב הרמב"ם (דאין מערבין שמחה בשמחה) אלפני פניו נמי קאי וכבר כתבתי למעלה דטעם זה לא כתבו אלא אחול המועד דוקא הוא דאמר משום דאין מערבין אבל שבת הוא מטעם אחר משום קנין וכדכתב הרב המגיד וכן מתבאר מסידור דברי רבינו הטור בסוף סי' ס"ד דרק חול המועד הוא משום דאין מערבין ואף שהבאתי שיש כמה רבנים גם כן שהבינו שדברי הרמב"ם אמורים גם לשבת והבאתי (בד"ה שוב ראיתי) שכן הבין בשיטה מקובצת דקאי נמי אשבת מכל מקום מלבד שבשיטה מקובצת תמה בזה ואם כן אין להקשות על הרב בכור שור אם סובר כדעת השיטה מקובצת דבשבת ליכא שמחה ועוד דעל הראשונים אנו מצטערים על אשר הבינו כן מדברי הרמב"ם והדברים נראין שלא כתב הרמב"ם טעם זה אלא לחול המועד ולא לשבת. ג. מה שכתב בשם טור ושלחן ערוך באבן העזר סי' ס"ב דאין עושין סעודת נישואין בשבת משום דאין מערבין שמחה בשמחה כעת יגעתי ולא מצאתי דבר זה לא בטור ולא בש"ע שם ד. מה שכתב מסעודת ראש חדש שאין עושין אותה בשבת ומשמע ליה שהוא משום שאין מערבין שמחה בשמחה הנה הרב מגן אברהם בסי' תי"ט כתב בזה הלשון כתבו הרי"ף והרא"ש בשם הירושלמי שאם חל ראש חדש בשבת יש לעשות סעודת ראש חדש באחד בשבת דבשבת אין היכר שעושה משום ראש חדש ואין במשמעות דברים אלו שהוא משום עירוב שמחה כדי שנכריח מזה שיש שמחה בשבת שלא כדעת הגאון בכור שור ואני בער ולא אדע לכוין בזה טעם דעירוב שמחה בשמחה ואף אם נאמר דבשבת איכא חיוב שמחה בראש חדש מי איכא למאן דאמר דאיכא חיוב שמחה אתמהה. שוב ראיתי מה שכתב רבינו הטור בסי' ת"כ בשם הרי"ץ גיאת דבראש חדש יש שמחה וכו' ואומרים הלל זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ועיין בדברי הרב בית חדש בסי' תי"ט (נראה דונשמחה בו משמע ליה דקאי איום אולם במדרש שהביא הרב תורת חיים המובא להלן דרשו בו אהקדוש ברוך הוא והיא שמחה רוחנית ועיין לקמן בסק"ו) ומכל מקום אינו מוכרח שמה שאמרו בירושלמי לעשות הסעודה באחד בשבת הוא משום שיש שמחה בשבת ובראש חדש ואין מערבין שמחה בשמחה כי אם מפני שאין היכר שעושה משום ראש חודש כאמור. ה. ואשר כתב דלא קיימא לן כמנהגים שכתב שלא לומר וישמחו בך אוהבי שמך וכו' וציין מגן אברהם סי' רס"ח לא ידעתי כונתו בציון זה שהרי לפי סברת המנהגים שאין לומר וישמחו בך הנוסח הנכון הוא לומר וינוחו בו ישראל מקדשי שמך ונוסח זה הנזכר במגן אברהם בס"ק ג' ולא הביא הנוסח דוישמחו בך ומשמע קצת דנקיט כהמנהגים שלא לומר וישמחו ועל כל פנים אין הכרח שסובר שלא כמנהגים (עיין לעיל במוסגר בד"ה אמר המחבר

) ו') מה שהביא מהרב תורת חיים שקיים המנהג לומר וישמחו הנה אמת שכן כתב שם אמנם איני מבין בעניותי שום סתירה מזה לסברת הרב בכור שור שלא אמר שלא נאמר שמחה בשבת אלא על שמחה גופנית באכילה ושתיה ואילו הרב תורת חיים מר הוא דאמר על שמחה רוחנית ואעתיק לשונו והוא זה (אחר שכתב לבאר נוסח הברכה אמצעית דשבת והנחילנו ה' אלקינו וכו' סיים) כתבתי זאת לפי שראיתי במנהגים שכתב ורגילין לסיים וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וכן ברוב הסידורים ותימה הוא שהרי אינו מעין החתימה ולא מעין הפתיחה גם אין שייך שמחה רק ברגלים ומצאתי בסידור ישן שיש לומר וינוחו בה ישראל מקדישי שמך וכו' וכן עיקר עכ"ל ולפי מה שכתבתי וכו' ומה שכתב דאין שייך שמחה רק ברגלים לאו קושיא היא דלאו בשמחה גשמית דאכילה ושתייה איירי שהרי לא תקנו לומר וישמחו בה ישראל דהוה משמע דבשמחת שבת איירי אלא וישמחו בך ישראל משום דבשמחה רוחניות איירי תדע שאם לא כן תקשה איך תקנו לומר בשבת ישמחו במלכותך שומרי שבת והא לא שייך שמחה אלא ברגלים אלא משום דבשמחה רוחנית איירי שישמחו ישראל במלכותו יתברך וכי האי גוונא מצינו במדרש שיר השירים רבה זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו א"ר אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך עכ"ל הרב תורת חיים הרי דלא קאמר דיש בו שמחה אלא שמחה רוחנית אבל שמחה גשמית שפיר קאמר הרב בכור שור דאין בשבת שמחה זו ובזה יתיישב דלא תיקשי עליה שנעלם ממנו דברי התוספות במועד קטן ד' כ"ג שהביא ביד שאול שלפי שיטתו דלא נחית לחלק בהכי היה לו להקשות על התורת חיים מדברי התוספות (דאילו מהשאלתות אין להקשות עליו דאין יד הכל ממשמשים בו מפני יוקר מציאותו) ולפי מה שכתבתי ניחא כמובן ויתכן שגם מה שאמר הרי"ץ גיאת בראש חדש יש שמחה כונתו שמחה רוחנית וכדרשת המדרש נגילה ונשמחה בהקדוש ברוך הוא ולא אמרו על שמחה גשמית ועיין במה שכתבתי בקונטריס ההערות סי' קכ"ז אות ב'

ז') ועל פי מה שכתבתי בשם הרב מטה יהודה שאין כונת הירושלמי במגילה (במה שאמרו לאחר סעודת פורים) משום שאין מערבין שמחה בשמחה וממילא אין לנו הכרח שסובר הירושלמי שיש שמחה בשבת ואדרבא מסתמא ניחא לן למימר דגם הירושלמי סובר כתלמוד דידן דאין שמחה בשבת הנה על פי זה מתיישב שפיר מה שהצריך עיון הגאון ביד שאול על הירושלמי שהביאו התוס' במועד קטן דאין אבלות בשבת משום דכתיב ביה ברכה דלמה הוצרכו לזה וכו' דשפיר הוצרכו לזה מאחר שאין חיוב שמחה בשבת כמובן וגם אין לדחות דברי הירושלמי דמגילה מהלכה (כמו שחשב הגאון על פי שיטתו דפליגי בהכי שני התלמודים) ושפיר העתיקו הרי"ף והרא"ש את הירושלמי ופסקו כן רבינו הטור ומרן בשלחן ערוך ואין הכרח לפסקו של רבינו מוהרלנ"ח כמובן וכן מה שכתב הרב כסא אליהו בסי' תרפ"ט שנעלם מהשיטה מקובצת בכתובות דברי הירושלמי דמגילה שאמרו שאין עושים סעודת פורים בשבת ומשמע ליה דטעמא משום דאין מערבין שמחה בשמחה אלמא דיש שמחה בשבת שלא כדברי השטה מקובצת (כמו שכתבתי בשמו בנדפס) אין דבריו מוכרחים וכבר השיגו הרב דברי מנחם בסי' תכ"ו

המורם מכל האמור הוא שנראה ששיטת האומרים דבשבת אין חיוב שמחה היא מוסכמת מגדולי הראשונים ועל צבאם רבינו בעל השאלתות שדבריו דברי קבלה ובפרט שהרבה מרבני האחרונים תפסו שיטה זו כנז"ל אלא שקשה על זה מדרשת הסיפרי בפרשת בהעלותך על פסוק וביום שמחתכם ובמועדכם (וציינתיו בנדפס שם) שדרשו וביום שמחתכם אלו שבתות ואין דעתי נוחה לומר דנקרא יום שמחה על שם השמחה רוחנית על דרך שכתב הרב תורת חיים וגם בזהר הקדוש בפרשת פקודי ריש דף ה"ן דרשו על פסוק ושבחתי אני את השמחה דא חדוותא דמלכא קדישא בזמנא דאיהו שלטא בשבתא וביומין טבין הרי השוה שבת ליום טוב לשמחה והיינו שמחה רוחנית אך זה דוחק דשמחתכם משמע כפשוטו שמחה גופנית

אמנם השגתי ספר זרע אברהם על הסיפרי וראיתי להרב שכתב שם וז"ל אלו שבתות משמחתכם דרוש דאית להו לישראל שמחה ותענוג תוקעין על כל הקרבנות ב"א (כנראה שמציין מי בעל דברים אלו והוא ראשי תיבות שם הספר ועל זה מסיים כמשיג על דבריו וז"ל) ולא מצינו שבתות שנקראו יום שמחה דהא מהאי טעמא אין אומרים בהפטרה דשבת לששון ולשמחה ולי נראה דדריש מדכתיב וביום אפילו בשבת כדדריש גבי מילה ז"ר (לפי הנראה הוא