שדי חמד פאת השדה מערכת א קט

תרצ"ו סעיף ח' דטעמא דאין עושין סעודת פורים בשבת הוא משום דאין מערבין שמחה בשמחה והרי מדברי הרשב"ץ מפורש דאין שייך בשבת משום שמחה בשמחה דלא אשכחן חיוב שמחה בשבת. שוב מצא שהרב זרע אמת בח"א (אינו מצוי אצלי) בדף קי"א הקשה כן על הרב הלבוש ושביאר דברי הירושלמי כדכתב בקדשי דוד ומה שכתבתי בנדפס בשם הרב כסא אליהו בסי' תרפ"ט שהביא הירושלמי דאין לעשות סעודת פורים בשבת ושכתב שנעלם זה מהאסיפת זקנים לכתובות דף ז' וכו' הנה הרב דברי מנחם שם הרבה להשיב על דבריו והאריך בעיקר הדין דאין מערבין שמחה בשמחה בכמה פרטים עי"ש דב"ק גם הגאון מוהר"ר דוד אופנהיים בתשובתו שבספר שבות יעקב ח"ג סי' ל"א (בתוך ד"ה וביחוד ע"י כלים) בהתווכחו בדברי הגאון הרמ"ע בדין קידוש הלבנה בליל שבת שאוסר משום אין מערבין שמחה בשמחה כתב על זה דהא תינח יום טוב שבת אין איכא למימר דבשבת לא כתיב ביה שמחה וכו' עי"ש דב"ק. גם בשו"ת רבינו עקיב"א בהשמטות לסי' א' כתב דאכילת פת ביום טוב אינו מצד חיוב שמחה דהא בשבת ליכא חיוב שמחה וכו' וכיבוד ועונג עם שמחה תרי מילי נינהו וכו' עי"ש דב"ק ועיין בשו"ת שאלות חיים הנדפס חדש ממש להגאבד"ק שאקי יצ"ו בסי' ה' וסי' ו' מה שפלפל בשו"ת רעק"א הנ"ל וגם הוא נקיט דבשבת אין חיוב שמחה

ומצאתי שהגאון בעל שואל ומשיב בספרו יד שאול סי' רכ"ט סק"ב דבר בקדשו בדין זה ודלי לן מרגניתא דברי רבינו בעל השאלתות ורבותינו בעלי התוספות שכתבו בפירוש דבשבת לא כתיב שמחה ולפי שאין הס' יד שאול מצוי ביד כל אדם אעתיק תורף דב"ק והוא שהביא מה שכתב הגאון בכור שור בחידושיו תענית דף ל' דבשבת ליכא שמחה דעונג הוא דכתיב ביה ותמה על דבריו דבירושלמי מגילה הובא בא"ח סי' תרפ"ח דאין עושין סעודה עד יום ראשון דאין מערבין שמחה בשמחה ועיין רמב"ם פרק יו"ד מאישות הלכה י"ד ובטור וש"ע אבן העזר סי' ס"ב דאין עושין סעודת נישואין בשבת דאין מערבין שמחה בשמחה וכן בסעודת ר"ח אמרו בירושלמי דאין עושין בשבת עיין מגן אברהם סי' תי"ט ואף דמצאתי במנהגים דאין לומר וישמחו בך אוהבי שמך דלא שייך שמחה בשבת באמת לא קיימא לן הכי ועיין מגן אברהם סי' רס"ח ועיין בתורת חיים סוף פרק קמא דחולין דמקיים גם כן מנהגנו עכ"ד ושוב כתב במהדורא תניינא מה שכתבתי לדחות דברי הבכור שור מהירושלמי מגלה דמשמע דגם בשבת שייך שמחה כעת מצאתי בשאלתות חיי שרה סי' ט"ו שכתב שבת עולה ואינה מפסקת מאי טעמא עונג הוא דכתיב ביה רגלים מפסיקין ואינן עולין מאי טעמא שמחה הוא דכתיב בהו הרי בהדיא כדברי הבכור שור דשמחה ועונג תרי מילי נינהו ובשבת לא נצטוינו על המשתה רק על העונג ואם היה רואה הבכור שור דבריו שהם דברי קבלה ובלי ספק כן היתה גירסתו בש"ס היה שמח לדבריו ובתוספות מועד קטן דף כ"ג ד"ה מ"ד כתבו לחלק כן דבשבת לא כתיב שמחה והביאו מהירושלמי שמפרש טעם שאין אבלות בשבת משום דכתיב ביה ברכה וכתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב (אמר המחבר טעם זה שכתוב בשאלתות כתבו גם בעל הלכות גדולות והביאו הרמב"ן בתורת האדם בשמם כמו שכתב הגאון נצי"ב בהעמק שאלה שם סק"ז וביאר שם דאין זה נוגע למה שכתבו התוספות במועד קטן דף כ"ג ד"ה מאן בשם הירושלמי משום דכתיב ברכת ה' תעשיר וכו' ואגב ריהטאי לא חזינא בדב"ק שהזכירו שכן כתב רבינו הנמוקי יוסף במתניתין דשבת עולה ואינה מפסקת כלומר עולה למנין שבעה ושלשים משום דלא כתיב ביה שמחה אלא עונג וכו' עי"ש והובא גם בתוספות יום טוב משנה ה' בשם הר"ן והוא באשגרת לישן וצריך היות נמק"י כנודע וכן כתב הרמב"ן במלחמות שם (בתוך ד"ה אמר הכותב אדרבה מדקא מייתו מינה בגמרא) וז"ל שגירסא ישנה בספרי ספרד כולן בהלכות גדולות ופר"ח כגירסת רבינו הגדול אף על פי שאמרו אין אבלות במועד וכן כתבה הנגיד בהלכות והרי"ץ בן גיאת ודבר מוסכם בספריהם ובנוסחאות מדוקדקות שלהם אין שנות ועוד מעצמו הוא מוכרע דשבעה ימי המשתה כמועד דמו דתרווייהו שמחה כתיב בהו ושניהם אינן עולין ולא דמו לשבת דעולה ואינה מפסקת עונג הוא דכתיב בה וכו' עכ"ל והוא חידוש שלא הזכירו דבריהם נחזור לדברי הגאון יד שאול) וצריך עיון דהירושלמי לשיטתיה לא היה צריך לטעם הזה ותיפוק ליה דגם בשבת נצטוינו על השמחה לדברי הירושלמי וזכינו לדין דהירושלמי וש"ס דילן פליגי אם נצטוינו על השמחה בשבת וקיימא לן כש"ס דילן דלא נצטוינו על השמחה ועל פי זה קיים סברת רבינו מוהרלנ"ח בסי' רל"ב לעשות סעודת פורים בשבת והרב מגן אברהם בסי' תרפ"ח סק"ו כתב דאין בנו כח לחלוק על הירושלמי ולפי מה שכתבתי הירושלמי אזיל לשיטתיה ולא נקיטינן הכי והביא שו"ת הרשב"ץ סי' רצ"ח הנ"ל דבשבת אין חיוב שמחה ופלפל בדב"ק ובסיום דבריו כתב ואנן קי"ל כש"ס דילן ולכן מה שהעתיקו הרי"ף והרא"ש דברי הירושלמי וכן בטור ושלחן ערוך סי' תרפ"ח גם לענין סעודת ראש חדש בסי' תי"ח וגם באבן העזר סי' ס"ב לענין נישואין צריך עיון דאנן לא קיימא לן כהירושלמי בזה ועיין בית חדש ומגן אברהם סי' תי"ח אלו תורף דב"ק. הנך רואה שדעתו מסכמת דבשבת אין חיוב שמחה ולא אמרינן ביה אין מערבין שמחה בשמחה ובשיטה זו קאי גם בתשובתו שבשואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג סי' קנ"א דבשבת לא כתיב שמחה והביא התשובה שבשבות יעקב ח"ג הנ"ל עי"ש לענין ברכת הלבנה בשבת

(אמר המחבר אחר זמן רב נזדמן לידי בשאלה ספר יוסף דעת להגאון שואל ומשיב וראיתי בסי' שמ"א סעיף א' (בד"ה והנה בהא) שהקשה על מה שכתב הרמ"א גבי אונן בשבת ויום טוב דאוכל בשר דהיינו אם ירצה והוא משום דאין מצוה לאכול בשר דתינח שבת דלא נצטוינו לשמוח בבשר כדכתב התבואת שור וכו' עי"ש מה שתירץ הרי דנקיט הכי דבשבת אין חיוב שמחה וכן כתב עוד שם בדף מ"ט ע"ג בד"ה (והנה תשובת הכ"ח) והזכיר מה שכתב ביד שאול דבהא פליגי תלמודין ותלמוד ירושלמי וכו' גם בסי' שצ"ט סעיף ח' נקיט דבשבת אין חיוב שמחה ותורף דב"ק (בד' ע"ו ע"ג בד"ה שם ס"ח) הוא שהביא מה שכתבו בנמוקי יוסף ובהרמב"ן במלחמות בטעם דשבת עולה משום דלא כתיב ביה שמחה רק עונג ותמה על הבכור שור שחידש מדעתא דבשבת לא נצטוינו על השמחה רק עונג ולא הזכיר שמבואר כן ברמב"ן ונימוקי יוסף ושוב הוקשה לו ממה שאמרו בירושלמי הובא בסי' תרפ"ט בט"ז סק"ח יצא זה ששמחתו בידי שמים והיינו משום דאין מערבין שמחה בשמחה וכו' הרי משמע דשייך בו שמחה ואולי לאו דוקא שמחה רק עונג ובעונג גם כן אינו ניכר שמתענג משום ראש חדש ופורים רק משום שבת וסיים ומן האמר צדקו דברי המנהגים שיש לומר בשבת וינוחו בו אוהבי שמך ולא וישמחו דאין שמחה בשבת דלא כהתורת חיים סוף פרק קמא דחולין שהגיה לומר וישמחו בך וכן כתב בהעטרת זקנים סי' רס"ח וחותם וישמחו בך ישראל אוהבי שמך ככתוב בכל הסידורים ולא כמו שהגיה במנהגים וינוחו בה ישראל מקדשי שמך עכ"ל והרי מבואר ברמב"ן ונימוקי יוסף דלא נצטוינו על השמחה בשבת כי אם על עונג עכ"ד הגאון יוסף דעת. אכן נודע שמה שציין ביד שאול למגן אברהם סי' רס"ח וכתבתי על זה לקמן (בסוף ד"ה ויש) שלא ידעתי מה הציון הלז אבל באמת הוא טעות הדפוס וצריך להיות עטרת זקנים גם בסוף סי' ת"א ראיתי (בד"ה והנה) שכתב וז"ל והנה לענין צדוק הדין במועד מצאתי בשו"ת שערי תשובה שנדפס מחדש דאין אומרים צדוק הדין דגם מה שאומרים צדוק הדין בשבת על משה רבינו אין אומרים בשבת שחל במועד משום דביום טוב כתיב שמחה ובשבת לא כתיב שמחה רק עונג וזה כדברי הבכור שור שהבאתי ביד שאול סי' רכ"ט סק"ב עכ"ל וכנראה שמה שכתב בשם שו"ת שערי תשובה היא התשובה המוזכרת לקמן בד"ה ועל כל פנים)

ויש לפלפל הרבה בדבריו הקדושים שבספר יד שאול הנ"ל וארשום בקיצור. א'. מה שכתב דבירושלמי דמגילה אמרו דאין עושין סעודה עד יום ראשון דאין מערבין שמחה בשמחה דממרוצת דבריו נראה דמפורש כן בירושלמי מילתא בטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה וכו' ועמו הסליחה רבה כי אין כן לשון הירושלמי אלא בלשון אחר נאמר מי ששמחתו תלויה בבית דין וכו' וכבר כתבתי