שדי חמד פאת השדה מערכת א יא

דאדם הראשון ודא"א איכא מאן דקשיא ליה דהא אין ק' עכומ"ז מטמאין באהל ואמאי מציין מערתא דבני נח ויש מתרצים דכי אמרינן אין ק' עכומ"ז מטמאין באהל ה"מ אחר הדבור אבל קודם הדבוק כלומר לאותן עכומ"ז שכבר מתו קודם מתן תורה מטמאין הן באהל שאף הן היו קרוין אדם דתניא בספרי או בקבר וזה קבר שלפני הדבור ואינו מכוון אצלי לגבי נגיעה תניא ומאהל אימעיט וכן פרש"י במסכת נזיר ובגמרא נמי מוכח ולא ידעתי למה ציין אלא מפני כבודם שהרי קיימו וקבלו עליהם תורה או שמא לא היה סובר כרבי שמעון בן יוחאי אע"פי שהלכה כמותו ורבינו תם היה חומר דהלכתא כרבנן דאמרינן קעכומ"ז מטמאין באהל וכתבתי' במס' יבמות עכ"ל הנך רואה שהביא הפירוש שלפני הדבור מטמאין באהל ואין רוח חכמתו נוחה הימנו

וראיתי להגאון באר שבע בחידושיו להוריות דף יו"ד (בד"ה אדם כי יהיה) אמאי דאמרינן התם אדם כי יהיה מן הדבור ואילך כתב וז"ל נראה דאף לרבי שמעון וכו' איצטריך למעטן מנגעים מדכתיב יהיה ולא מצי למעטן מדכתיב אדם אף דקודם מתן תורה נחשבים כעכומ"ז וכו' ויש לומר וכו' ועוד יש לומר משום דדוקא אחר מתן תורה איקרו ישראל אדם איכא לפלוג' אבל קודם מתן תורה אין חילוק ובזה מתיישב מה שהקשו התוס' גבי רבי בנאה דהוה מציין מערתא וכו' ותירצו וכו' (הביא כל דבריהם שבבבא בתרא דף ח"ן הנ"ל) ובמה שפירשתי אין אנו צריכים לתירוצם וכו' עי"ש מה שהקשה גם לתירוצו ולתירוץ התוס' וכנראה שהבין מדבריהם כמו שהבין הגאון מוהרש"א שרק על אברהם ואדם הראשון הוא שסוברים התוספות שנקראים אדם אבל לא כל העכומ"ז אף קודם מתן תורה ואיהו סובר דקודם מתן תורה אין חילוק בין ישראל לעכומ"ז שגם עכומ"ז נכללים בשם אדם וכמשמעות דבריהם שבבבא קמא הנ"ל וחידוש הוא שנעלמו דבריהם מעיני הרב באר שבע שלפי הנראה מה שתירץ הרב שקודם מתן תורה אין חילוק כיונה דעתו לדברי התוספות שבבא קמא הנ"ל ונראה מדברי התוספות בסנהדרן דף ט"ן בד"ה אלא דלא סבירא להו דיחויא דדחו בבבא קמא שהרי הביאו מה שחילק רבינו תם בין אדם להאדם וסיימו להכריח כן וז"ל תדע דלא מייתי בפרק הבא על יבמתו מדכתיב במצרים (שמות ב') כל האדם והבהמה עכ"ל ועיין עוד בתוספות פרק בתרא דנדה דף ע' ע"ב ד"ה ואין נציב מלח ולהגאון מוהרש"א שם נחזור למאי דאתאן עלה (שיש ליישב המקראות עפ"י החילוקים שנאמרו בזה)

ב מה שכתבו התוספות בבבא קמא שם דכשמזכיר השם מכנה את העכומ"ז בשם אדם (לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם) כלומר דבר חלש שנולד מאדם

ג מה שחילק ר"ת שהביאו התוספות בכמה מקומות דדוקא אדם ממעט עכומ"ז אבל האדם כולל כולם ומה שכתבתי בנדפס באות ע"ד בדף י"ז (בד"ה ושם) במה שהוכיח הגאון רמ"ץ מדברי רש"י בפי' החומש דלא סבירא ליה לחלק כר"ת שלא היה צריך להוכיח כן מפירושו הנ"ל שהרי מפורש יוצא כן מדב"ק מדכתב דמאן דדריש מאשר יעשה אותם האדם וחי לומר דאף עכומ"ז העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול לית ליה מאי דדריש ר' שמעון אתם קרויים אדם וכו' עי"ש. ראיתי עתה שכן מתבאר גם מדברי רש"י בפירושו לקהלת סי' י"ב פסוק ה' דכתיב כי הלך האדם אל בית עולמו (במה שהביא ממדרש קינות שפותרו על ישראל) כי הולך האדם ישראל שנקראו צאן אדם אדם אתם הרי דלא משמע ליה לחלק בין אדם להאדם ובאמת קשה מזה על מה שחילק רבינו תם בין אדם להאדם והרי לפנינו דרשת המדרש הלזו דשמעינן דמאן דאמר דאדם ממעט עכומ"ז גם בהאדם סובר כן ואין ענין לזה מה שאמרו אין למדין מן האגדות שהרי כתבו הרבה מחברים שאין זה אלא כשסותר דבריו התלמוד ומפורש יוצא מפה קדוש רבינו תם עצמו בדבריו שעל ספר הישר שהבאתי תורף דב"ק בנדפס אות צ"ה דסמכינן על המדרש והאגדות כל שאינו סותר תלמודין עי"ש ודוחק לומר דרק אליבא דמאן דדריש מאשר יעשה אותם האדם וחי לרבות עכומ"ז העוסק בתורה הוא דאמר לחלק כן אבל מודה הוא דלר' שמעון אינו מוכרח לחלק בין אדם להאדם ובין בזה ובין בזה ממעטינן עכומ"ז והדרשה שבמדרש שהביא בפירושו לקהלת תדרש אליבא דר' שמעון דמנא ליה לחדש האי פלוגתא. ועל מה שתמהתי בנדפס בדף י"ז ( בד"ה וראיתי) על הרה"ג מוהרא"ף בס' אברהם אנכי שכתב דהאדם נאמר דוקא על ישראל וכו' עי"ש פוק חזי בקונטריס הערות לכללים מה שהבאתי בזה בסי' נו"ן אות ד'

והנה בנדפס אות ע"ד ציינתי לעיין בשו"ת חתם סופר ביו"ד סי' של"ו (בד"ה וכבר) בשם התורת חיים הסבר בחילוק זה ועתה ראיתי נכון להעתיק דב"ק וזהו וכבר הארכתי במקום אחר במה שאמרו חז"ל אין עכומ"ז מטמאים אציע מ"ש תוספות פ"ק דע"ז לחלק בין אדם להאדם דגם עכו"ם נקראו האדם והסביר תורת חיים כי האדם בה"א הידיעה קאי אהגוף העומד בפנינו ובזה בין עכומ"ז ובין ישראל צורת אדם הוא אך אדם בלא ה"א הידיעה קאי על תוכו אדם פנימי חלק אלק"י ממעל זה קאי על ישראל כו' וחושב אני שאפשר לומר שהחמירה תורה בטומאת המת שלא יבאו ליהנות וכעין הא דנדה נ"ה ע"א אלא התם בעור אדם דרבנן ואני אומר בבשר אדם דאורייתא ואם כן בשר עכומ"ז דמותר בהנאה אינו מטמא באהל על כל פנים לא החמירה התורה כי אינו צריך הרחקה והא גופא טעמא בעי הוא משום דכל העכומ"ז חושבים כי בפירוד הנשמה מהגוף נשאר הגוף בלי שום לחלוחית רוחניות על כן קוראים הרוח (זעלע) והגוף פגר (געקערפערט) שהוא כולו גוף (קערפער) ולכן מנתחים אותו ואין חוששים לבזיונו ולכן מותר בהנאה ואין עכומ"ז במותם קרויים עוד אדם לפי דעתם ואמונתם אך בני ישראל מאמינים גם אדם כי ימות באהל עדיין במותו נקרא אדם פנימי ולא פגר (קערפער) כי גם גופו שהיה נרתק לנשמה נשאר בו לחלוחית קדושה ונוהגין בו כבוד ואומרים עליו קללת אלקי"ם תלוי ע"ד רמב"ן פרשת ויצא שרמזתי ע"כ אסור בהנאה וממילא מטמא ועד"ז יובנו דברי חז"ל במשנה שלהי מסכת ידים עכ"ל עיין שם היטב בלשונו

ולפום ריהטא נראה מדבריו דרק אחרי מותם הוא דאין נקראים אדם ואין מטמאים באהל לפי שיטתם שאחר המיתה לא נשאר שום לחלוחית רוחניות וכו' אבל בעודם חיים שיש בגוף רוחניות וזה ליתיה בהכחשה שגם הם מודים בזה שפיר נקראים אדם ואם לכך נתכוון תמיה לי דאם כן מאי מקשינן ביבמות דף ס"א ע"א מדכתיב גבי נינוה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם והרי שם חיים היו וגם מסוגיא דכריתות דף ו' ע"ב קשה דאמרינן שם דהסך משמן המשחה לעכומ"ז פטור דכתיב על בשר אדם לא יסך ואף שאמרו שם עוד טעם אחר כל שהוא בסך ישנו בלא יסך מכל מקום הטעם הראשון לא נדחה ומדברי הרמב"ם בראשון מהלכות כלי המקדש דין ו' מתבאר שתופס טעם הראשון וכמה מן הדוחק הוא לומר דהסך לעכומ"ז כלומר אחר שמת וגם ממה שהקשו התוספות ורש"י אהא דדריש ר' שמעון דקברי עכומ"ז אין מטמאין באהל כו' מדדריש ר' מאיר שאפילו עכומ"ז העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול דכתיב אשר יעשה אותם האדם וכו' והוצרכו לתירוצים שונים (רש"י כתב דר' מאיר לית ליה הא דדריש ר' שמעון ורבנו תם מחלק בין אדם להאדם ועוד איזה תירוצים שנאמרו בזה) מוכח דאין חילוק בין מתים לחיים כמובן ודברי הגאון חתם סופר שגבו ממני הדל לעומק המושג וקוצר המשיג וצ"ע ועיין לקמן בד"ה ובעיקר כללין וכו' מה שהבאתי בשם ס' ילקוט הגרשוני בשם הגהות החתם סופר

ומדברי התוספות בכמה מקומות שהביאו מה שחילק ר"ת אין הכרח ממה שהביאו סברתו שסוברים כמותו דהא חזינן דבשיטה מקובצת לבבא קמא דף ל"ח (בד"ה אלא האדם) מביא שהרא"ש הזכיר מה שכתבו התוספות בשם רבינו תם וכתב להסביר סברתו וז"ל והיינו טעמא דהאדם הוי מיעוט אחר מיעוט אדם הוי מיעוט האדם הוי מיעוט כאומר המיושר שבאדם כמו הירך המיומנת שבירך ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות עכ"ל וחזינן להרא"ש שכתב מפורש דלא מחלקינן בין אדם להאדם כמו שהביא בשמו בשיטה מקובצת על כריתות לדף ו' ע"ב עי"ש הרי דא דסברא דנפשיה היא דלא לפלוגי בין אדם להאדם בכל זאת מביא