שדי חמד פאת השדה מערכת א קח

לה במתניתין לא קשיא ומה שתירץ דבשבת נמי איכא שמחה דוחקו ניכר כמובן דעונג לחוד ושמחה לחוד וכן כתוב במהרי"ל סוף הלכות יום טוב בשם מוהר"ר יעקב כ"ץ שראה כתוב בספר הגדולה שאין להתענות ביום טוב תענית חלום דהא דמתענגים בשבת גם כי כתיב וקראת לשבת עונג היינו עונג דידיה שמתבטל החלום אכן ברגלים כתיב ושמחת ואין שמחה אלא בבשר ויין לכן אסור להתענות בהם והא דמתענים בראש השנה לפי שלא ניתן לשמחה וכו' ע"כ לענייננו הרי דעונג לחוד ושמחה לחוד

שוב ראיתי להרב משק ביתי בסוף סי' ע"ג שכתב בשם הרב"א בשיטה מקובצת לכתובות דף ל"ה ריש ע"ד (מדפי הספר) דמאי דאמרינן אין מערבין שמחה בשמחה היינו דוקא במועד דשייך ביה שמחה דכתיב ושמחת בחגך משום הכי אין נושאין נשים במועד אבל בשבת דלא כתיב ביה שמחה אם רוצה לישא אשה בשבת יכול לישא וליכא משום ערבוב שמחה בשמחה וציין לעיין בתשובת הרמ"ע מפאנו בסי' ע"ח ולהרב יקר הערך בדרשותיו דף ס"ג וס"ד ולהרב ארעא דרבנן אות ס"ב ועיינתי בארעא דרבנן ולא דבר בזה (לענין שבת) ושו"ת הרמ"ע ויקר הערך אינם אצלי והשיטה מקובצת שבידי היא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים לשל דפוס הראשון אך כפי הנראה כונתו היא על מה שכתוב בשיטה מקובצת על מאי דאמרינן בדף ז' ע"א דאתפסא מטלטלין שכתב שם (בד"ה וכתב הרמב"ם) והר' משה כתב בפירוש שאסור לישא אשה בשבת ופירש הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ולא נהירא דלא אישתמיט תנא דליתני הכי כי קתני אין נושאין נשים במועד ונראה דבמועד הוא דשייך למימר ביה ערבוב שמחה בשמחה משום דכתיב ושמחת בחגיך אבל בשבת לא כתיב ביה שמחה וגם כתב שאסור לישא שתי נשים כאחת משום דאין מערבין שמחה בשמחה דכתיב מלא שבוע זאת ובתלמוד דידן במועד קטן מדכתיב שבעת ימים ושבעת ימים עכ"ל ונראין הדברים שכונתו על דברי הרמב"ם שבעשירי מהלכות אישות הנ"ל (אף שסיום הדברים שאסור לישא שתי נשים וכו' ליתנהו להני מילי בספרים שלפנינו שם) והוא תנא דמסייע להרב מקנה אברהם שהבין מדברי הרמב"ם שאוסר נישואין בשבת משום אין מערבין שמחה בשמחה וגם הקשה עליו מדלא תני לה במתניתין דאין נושאין נשים במועד ולדעתי העניה לפי סיגנון לשון הרמב"ם שלפנינו אין הכרח שסובר שאיסור נישואין בשבת הוא משום דאין מערבין שמחה ולא כתב טעם זה אלא לגבי חול המועד כאמור ומכל מקום מדברי השיטה מקובצת הללו נראה דלא ניתן ליאמר מה שכתב הרב מקנה אברהם דכיון דכתיב בשבת עונג הרי הוא כאילו כתיב ביה שמחה כמובן

ומה שכתבתי בנדפס דהתוספות בכתובות דף מ"ז ד"ה דמסר לה בשבתות וימים טובים מהא דאין מערבין שמחה בשמחה שנראה שסוברים שגם בשבת שייך שמחה וכתבתי דיש לדחות הנה זה לשון התוספות דמסר לה וכו' אף על גב דאמרינן ושמחת בחגיך ולא באשתך דאין נושאין בחול המועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה וכו' איכא למימר דהכא מיירי שעה אחת לפני יום טוב שהיא כיום טוב לענין מלאכה וכו' סוף דבריהם הוכיחו על תחלתם דמאי דקשיא להו מדאין מערבין שמחה בשמחה לא היתה אלא על יום טוב (מדלא כתבו דהכא מיירי שעה אחת לפני שבת ולפני יום טוב וכו') אבל על מה שאמרו דמסר לה בשבתות לא קשיא להו מהא דאין מערבין שמחה בשמחה משום דבשבת אין חיוב שמחה דעונג הוא דכתיב ביה וכמו שהבאתי בשם הגאון בכור שור בנימוקיו למסכת תענית דף ל' ע"א שכתב בפשיטות דעונג לחוד ושמחה לחוד (אלא דמה שכתב דמשמע בשבת דף ס"ג ע"ב דעונג לחוד ושמחה לחוד כעת לא ידעתי היכי משמע ליה הכי מסוגיא דהתם) אף גם ראיתי להרב מטה יהודה בסי' תרפ"ח דין ה' דף ג"ן ע"ג בהתווכחו על דברי הרב פרי חדש (שסובר דמאן דדריש טעמא מבחגיך ולא באשתך לא פליג אטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה) וכתב להוכיח דמאן דדריש מבחגך ולא באשתך לית ליה טעמא דאין מערבין שמחה וכו' והכי נקיטינן כמאן דלית ליה הא דאין מערבין וכו' ומה שכתב הרמב"ם וכו' הוא לשון מושאל וכו' ורק משום בחגך וכו' הוא דאיכא וכו' כתב בתוך דבריו ואף דהתוס' בכתובות דף מ"ז ד"ה דמסר לה עירבו שני הטעמים ביחד ודאי דלאו דוקא גם יש ליישב דבריהם בס"ד ואין להאריך עכ"ל אם כן לפי דבריו דל מהכא מדברי התוספות טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה כל עיקר וכן כתב הרב שדה יצחק בחידושיו לכתובות על דברי התוספות הנ"ל דמה שכתבו טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה שיגרא דלישנא הוא וכל דבריהם הם רק על פי הדרשה דבחגיך ולא באשתך ומדברי השיטה מקובצת שם נראה קצת דלא גריס בדברי התוספות האי דאין מערבין שמחה וכו' שכתב וז"ל אף דאמרינן ושמחת בחגך ולא באשתך ודרשה גמורה היא וכו' אפשר דמן התורה נישואין בלא סעודה שרי וכו' וסיים ק כתבו התוספות הנך רואה שלא נזכר בדבריו הא דאין מערבין כלל וכתב כן בשם התוספות מוכח שלא היה גורס כן בדברי התוספות או אולי משמע ליה דלאו דוקא ורק שיגרא דלישנא ולכן השמיט זה מדבריהם

ודברי השיטה מקובצת לכתובות דף ז' הנ"ל לפי הנראה נעלמו מהרב מטה יאודה בסי' תרפ"ח דף ג"ן סוף ע"ג (אף שהזכיר באותו דבור לפני זה את הס' שיטה מקובצת לכתובות כיעי"ש) שכתב להכריח דהירושלמי שהביא מרן בבית יוסף דאמר דסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין מטעם דלעשות אותם ימי משתה ושמחה מי ששמחתו תלויה בבית דין יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים על כרחין דלא סבירא ליה דאין מערבין שמחה בשמחה דאי הכי מה צורך לתלות הדבר בששמחתו תלויה בבית דין תיפוק ליה כיון דכתיב שמחה בפורים וחייבים לשמוח וכן בשבת חייבים לשמוח בעונג מאכל ומשתה אם כן אין מערבין שמחה בשמחה ומדתלי טעמא בששמחתו תלויה בבית דין משמע דלית ליה טעמא דאין מערבין וכו' לכך יהיב טעמא ממשמעותא דקרא דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה מי ששמחתו תלויה בבית דין רוצה לומר דצריך להיות השמחה ביום שאינו תלוי בקדושת שמים עכ"ל ודבריו סובבים על מה שצדד הרב פרי חדש לומר דהירושלמי הנ"ל אזיל כמאן דאית ליה טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה ורב אשי דאמר טעמא מבחגך ולא באשתך לית ליה טעמא דאין מערבין וקיימא לן כרב אשי וכו' (מיצדד אצדודי הוא ומסקנתו היא. דלא פליג רב אשי אטעמא דאין מערבין שמחה עי"ש) והנה אמת דשפיר קאמר להשיב על דברי הרב פרי חדש על פי מדותיו (דמשמע ליה דבשבת נמי שייך טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה) דאם איתא דהירושלמי אית ליה הכי למה לי למיתלי במי ששמחתו תלויה בבית דין וכו' אמנם מה שנראה מדב"ק דלקושטא דמילתא אמר רב הכי דהירו' לית ליה טעמא דאין מערבין מדתלי טעמא בשמחתו תלויה בבית דין הנה לפי מה שכתב רבינו בצלאל דגבי שבת עונג הוא דכתיב ולא שמחה ולא שייך בשבת טעמא דאין מערבין שמחה שפיר איצטריך בירושלמי לטעמא דשמחתו תלויה בבית דין ואין הכרח דלית ליה טעמא דאין מערבין שמחה כל עיקר אלא יש לומר דבחג דאית ביה שמחה מודה דאמרינן אין מערבין שמחה בשמחה אלא דאכתי קשה לשון הירושלמי יצא זה ששמחתו בידי שמים אלמא דאיכא שמחה בשבת ונתחייבנו בה בידי שמים וראיתי שכבר נרגש מזה הרב יד אפרים בסי' תרפ"ח (על דברי הט"ז בסק"ח) על מה שכתב מר זקנו בבכור שור בחידושיו לתענית שהבאתי למעלה (בד"ה ומה שכתבתי) וכתב ואפשר דהירושלמי לישנא בעלמא קאמר

וכדברי השיטה מקובצת הנ"ל כתב מר בריה דרב קדשי דוד בסי' תרפ"ח דף קי"ד הביא דבריו הרב דברי מנחם בסי' תכ"ו דף כ"ו ע"א (ד"ה הלום) בשם הרשב"ץ בח"ג סימן רצ"ח דלא אשכחן דשבת איקרי יום שמחה אלא עונג באכילה ושתיה וכו' והירושלמי יהיב טעמא אחרינא מי ששמחתו תלויה וכו' גם הרב קדשי דוד עצמו תמה על הרב פרי חדש דבשבת מי איכא חיוב שמחה ואין שייך בשבת טעמא דאין מערבין שמחה ומה שאין נושאים בשבת הוא משום קנין כמבואר בדברי הרמב"ם בעשירי הלכות אישות וכו' ומזה תמה הרב דברי מנחם על מה שמתבאר מדברי הרב הלבוש בסי' תרפ"ח סעיף ו' בצירוף דבריו שבסי'