שדי חמד פאת השדה מערכת א קז

לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו בח"ב דף י"א ע"ב (ד"ה עין בש"ך) ציין לעיין בשפתי כהן סי' פ"ד ס"ק מ' ובסי' צ"ב סק"ח ובמקור חיים בסי' תס"ז אות ב' ובחקת הפסח בסי' הנ"ל אות יו"ד לענין ספק איסור אם מותר לבטל לכתחלה ופרי מגדים סי' צ"ט וסיים והנה המוהרי"ט ומוהרשד"ם ומוהר"י הלוי כתבו דבספק שבגוף המעשה בודאי אין להתיר לעשות ספק ספקא בידים ולמכור עכומ"ז משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה והובאו דבריהם במנחת יעקב בקונטריס הספקות במחודשים אות ה' ומוכח דבספק איסור אסור לבטל לכתחלה. והרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה מערכת האל"ף אות נו"ן כתב שבתשובותיו בספר מעט מים סי' פ"ט הסכים בדיכת תבשיל שנתערב בו תולעי גבינה דאין כאן משום מבטל איסור לכתחלה מכמה טעמים ושוב ראה להכנסת הגדולה בסי' צ"ט בהגהת בית יוסף אות ט"ז דבספק איסור אין בו מבטל איסור לכתחלה וציין להפרי מגדים בשפתי הדעת סק"ז וערוך השלחן סק"ו שעמדו בזה אי אמרינן הכי אף בספק איסור תורה גם במחזיק ברכה יו"ד סי' פ"ד סק"ח עמד על דברי הכנסת הגדולה שלא רצה להתיר לבשל חומץ שיש בו תולעים כדי לסננו משום מבטל איסור לכתחלה ושקיל וטרי על דבריו דכל שהוא ספקא ובפרט משום מהיות טוב ליכא משום ביטול איסור גם החקרי לב ח"א יו"ד סי' מ"ב דחה דברי הכנסת הגדולה בסינון החומץ ובישולו לקיים דבריו במקצת עכ"ל וכן כתב הרב אמר שמואל בחלק יו"ד סי' א' דף טו"ב ע"ב (ד"ה והנה) דבאיסור תורה בדאיכא ספקא קמן מותר לבטל לכתחלה כבכנסת הגדולה סי' צ"ט בשם תרומת הדשן ובשפתי כהן יו"ד סוף סי' קי"ד ובשאר אחרונים

וחד צומ"ר יצ"ו שדר לי מלא חפניו טיבותא וגם בענין זה יכתוב ידו וז"ל וראיתי להכנה"ג בהגהות הטור אי"ו בשם התה"ד סי' קע"א דא"מ ה"ד ודאי לא בס' איסור הנה המעי' בתה"ד יראה דה"ק דאף דעתה ראינו דיש כאן איסור תורה כי הרבה נמלים מצאנו אעפ"כ יש לטוחנן דשמא יברחו ולא יהא בהן האיסור כלל ואף אם לא יברחו מ"מ יהא בהקמח ס' ולא הוי מבטל איסור דיכול להיות דלא יהא בהקמח האיסור והנה לפי זה באי"מ ונשפך המבואר בצ"ח דא"ר להוסיף וכמ"ש הפרמ"ג. כיון דיש כאן בודאי איסור צ"ל דז"ד בלח בלח שנתערב יפה באופן אף שנשפך לא נ"ל דהאיסור נשפך אבל באופן דיכולים לומר דהאיסור נשפך שוב היה לשאי להוסיף. ולפי"ז יבש ביבש שנשפך די"ל דהאיסור נאבד שוב יש להקל ולהוסיף ועי"ל מ"ש בשם הגרע"א ועיין בא"ח סי' תצ"ח בא"א סק"ב אי מותר לשחוט בהמה בלא בדיקת הסכין ולהתערב בבדיקות דאף פגום נתבטלו ולהכנה"ג והתה"ד מותר ויראה דזהו כונתו שם ועיין מ"ש בעמ"ז כאן סק"ז עכ"ד יצ"ו

פ"א) אין דנין בערב שבת וערב יו"ט בנדפס מערכה זו אות ט"ו כתבתי בכונת מרן בש"ע דאף דלא כתב בלשון אסור לדון בע"ש ובעיו"ט בכל זאת דעתו דאסור ובענין כתב לי ודידי הנ"ל (בריש אות ע"ט) וז"ל באות ט"ו בד"ה אין דקדק לשון מרן בחומ"ש (סי' ה') ולענ"ד משום דבע"ש ויו"ט פעמים דמותר דון כגון אם קבלו הבע"ד אף לטעות או אם יש להדיינים מי שיכין עבורם צרכי שויו"ט מש"ה לא נקט לשון אסור עי"ל משום סיפא דאם הזמינו לבע"ד (ועיין בסמ"ע) א"צ לבוא משום דאין דנין ובד"ה הן יישב ק"ו ק"נ בכתובות דקבלה לבד או מלתא דאיסורא שרי כמש"כ בשה"ג והריטב"א לע"ד א"א לומר כן להרא"ש דהא כתב דבזמנם לא היו כונסים בששי משום דאין ב"ד קבועים בשבת ובזמנינו כוכסין משום דדרכינו מי שיש לו עסק מכניף ג' וזה יכול לעשות בשבת הרי דסובר דבזמנם בעי' ב"ד קבועים דוקא משום דחיישי' שימתין עד שיהיו קבועים ובששי ג"כ לא היו קבועים כיון דאין דנין וכ"כ רמ"א דאף בזמנינו לא יהיו קבועים ועי' בקצור פסקי הרא"ש מס' סנהדרין פרק ד' (סי' ט') ואפש"ל שהיו קביעין קצת זמן ביום הששי לקבל עדות מאיסורין בענין זה ק"ל מאי פריך בירושלמי פרק אד"מ מדקתני מתני' דאין דנין ד"נ מוכח דד"מ דנין הא נ"מ היכא דיש להסנהדרין מי שיטריח עבורם בצרכי שוי"ט דד"מ דנין וד"נ אין דנין מטעמא דמתני' וי"ל עכ"ד וצ"ו

פ"ב) אין מערבין שמחה בשמחה הבאתי בנדפס אות ח"י מה שכתב הרב מלאכת שלמה חכים ד' ח' ע"ב בשם הרב מוהר"ש יפה דדוקא בשמחה שיש בה אכילה ושתיה הוא דאין מערבין וע"ז כתב אלי ידידי הרה"ג מוהרש"ם אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו וז"ל בד"ה וכתב הביא דדוקא בשמחה שיש בה או"ש אין מערבין לכאורה י"ל בזה הא דעירב שלמה הע"ה י"כ בשמחות המקדש אך באמת בל"ז לא קשה דבי"כ ליכא מצות שמחה ופלא שלא הביא מתוס' כתובות (מ"ז) ד"ה ומסר עכ"ד יצ"ו הא גרמא ליה לבא בהשג יד לפי שאין אצלו ספר זה והמעין בדב"ק בגופן שלהן עיניו תחזנה כי הרב מלאכת שלמה כבר הביא (בד"ה אמנם) דברי התוס' דכתובות ומ"ש על דבריהם הרבנים רש"ל ומוהרש"א ומג"א בסי' תקמ"ז ולפי דברי מוהרש"א ומג"א בכונת דברי התוס' הנ"ל גם בנישואין בלא סעודה איכא לדידן משום אין מערבין שמחה בשמחה מדרבנן מיהא והביא שיטת הרמב"ם ודברי הרבנים לחם משנה ומעשה רוקח ודעת הרשב"א שמתיר לעשות חופה בפורים ושהרב פרי חדש חלק עליו ואחר שהאריך בדין זה מסיק הרב (מלאכת שלמה) לענין דינא דדוקא בשמחה שיש בה סעודה כמילה ופדיון הבן וכו' ולזה הביא דברי הרב מוהר"ש יפה ודבריו הם על מה שאמרו בתנחומא פרשת פקודי שהמשכן נשמר להקימו ביום לידת יצחק לערב שמחה בשמחה והוקשה לו מדקי"ל אין מערבין שמחה בשמחה ותירץ דשמחה דאית בה אכילה ושתיה דאית בה הנאה לגוף אין מערבין שאחר שישבע במשתה משום אחת אינו נהנה מאחרת אבל שמחה דמצוה שאפשר לשתיהם יחד שאין קצבה לשמחה מוטב לערב זו בזו כדי שתגדל כח השמחה זו בזו כדרך הדברים המצורפים ועוד דמגלגין זכות ליום זכאי עכ"ד הרב מוהרש"י שהביא במלאכת שלמה שם וכונתו לפי הנראה היא דכשבשני הדברים אין בהם אכילה ושתיה רק שמחה של מצוה מותר ואדרבא מוטב לעשות כן כדי להגדיל כח השמחה דאף אם נישואין בלא סעודה ג"כ אסור בחוה"מ משום אין מערבין היינו משום דעכ"פ חשיבה שמחה שיש בה אכילה ושתיה והוא אוכל ושותה בשמחת החג אבל בהקמת המשכן ולידת יצחק אין שום אכילה ושתיה בשום דבר משני הדברים רק שמחה של מצוה ועיין במה שהבאתי בענין זה בקונטריס ההערות סי' קכ"ז אות ב' ובקונטריס פאת השדי לחלק אסיפת דינים במערכת בית הכנסת אות ט'

ובעיקר כללין עיין פלפול נאה להגאון מוהרא"ל בשו"ת יעלת חן סי' ה' ביאור שיטת הרמב"ם והפוסקים אם נישואין בחול המועד הוא אסור מן התורה משום ושמחת בחגיך וכו' ובנושא בערב הרגל אם מותר לעשות סעודה בליל יום טוב או לא

והנה בנדפס אות פ"ח רשמתי קצת אם שייך הא דאין מערבין שמחה בשמחה גם בשבת או לא וציינתי לעיין במכתב לחזקיאו בזה ואלה הדברים אשר כתבתי שם בדף ל"ז ע"ב וראיתי להרב מקנה אברהם הנדפס חדש ממש במערכת האל"ף אות ל"ה שהביא דברי הרמב"ם בעשירי מהלכות אישות הלכה י"ד שכתב מותר לארס בכל יום וכו' אבל אין נושאין נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת שמא יבא לידי חילול שבת וכו' ואין צריך לומר שאסור לישא אשה בשבת ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שבארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת וכו' וחקר הרב (מקנה אברהם) דבשלמא במועד מצינו דכתיב ושמחת בחגיך אבל בשבת לא מצינו חיוב שמחה ושמא בשבת נמי איכא חיוב שמחה דכתיב וקראת לשבת עונג לשמחו בעונג מאכל ומשתה אך הוקשה לו אמאי לא תנינן לה במתניתין ולימא אין נושאין נשים לא בשבת ולא במועד אלו תורף דב"ק ולי הדל במחכ"ת דבריו תמוהים דנראה פשוט דטעמא דיהיב הרמב"ם (שאין מערבין שמחה בשמחה) לא קאי אלא אלפניו (אין נושאין נשים במועד) ולא אלפני פניו (אנישואין בשבת) וכוונתו דבמועד אסור משום דאין מערבין אבל גבי שבת טעמא אחרינא הוא וז"ל הרב המגיד שם ואין צריך לומר בשבת פשוט הוא ואפילו קידושין אסורין כמ"ש למעלה ובנישואין הרי הוא קונה אותה ליורשה וליטמא לה ולהפרת נדריה ע"כ וממילא גם מאי דקשיתיה אמאי לא תנינן