שדי חמד פאת השדה מערכת א קו

רע"א סי' י"ט ובספר ערוגת הבושם יו"ד סי' צ"ט דבחמץ דאיכא עשה דתשביתו וביטל חד בתרי לאו השבתה היא ולכ"ע אסור לבטל מה"ת עי"ש (וגם בעצמי ת"ל הרגשתי בזה) אם כן תו ודאי גם באינו מכוין אסור (וגם יש לומר באיסור הנאה ל"מ אי"מ דמכל מקום נהנה כמ"ש בשו"ת שם אריה סי' יו"ד) בלא"ה הרי כיון שלא נתבשל קודם פסח כיון שהמבוקעין ניכרין כמ"ש כל האחרונים אם כן אם טוחן בפסח הרי אוסר במשהו עכ"ד יצ"ו הנה מה שכתב דאם טוחן בפסח הרי אוסר במשהו כיונה דעתו לדברי ידידי הרב אבד"ק טשעהרין יצ"ו וכבר כתבתי על זה לעיל ומה שכתב בשם רע"א סי' י"ט וערוגת הבושם סי' צ"ט ס' ערוגת הבושם אין אצלי ובשו"ת רבינו עקיבא לא מצאתי כעת בסי' י"ט שדבר מזה ואין הפנאי מסכים לחפש אחר דב"ק ומה שכתב עפ"י דברי הרב שם אריה עיין בנדפס באות ז' (בד"ה ובעיקר) ובמה שרשמתי בקונטריס זה לעיל אות ח' דאין הכל מודים בזה וק"ל

ובעיקר הכלל (אם הא דכשאינו מתכוין לבטל מותר הוא דוקא למ"ד דאיסור ביטול האיסורין הוא מדרבנן) הנני להביא פה דברי ידידי הגאון מוהר"ר שלמה אברהם רעזכטא מאזארקאוו יצ"ו וז"ל כבודו הביא בספרו הבהיר שדי חמד (קונטריס הכללים מערכת אין מבטלין איסור לכתחילה אות ד') בשם שו"ת הרמ"ץ (חא"ח סי' ל"ו אות ג') שהקשה בעיקר כלל זה דכיון דבע"כ יתבטל מה לנו אם יתכוין או לא הא הוי פס"ר ובפס"ר אסור אף דלא מכוין ותירץ כיון דאי"מ איסו"ל הוא מדרבנן הא בדרבנן קיי"ל דכשאינו מתכוין אף פס"ר שרי ומסיק דלמ"ד אי"מ איסו"ל הוא מדאורייתא לא מהני מה שאין כוונתו לבטל וכן מצא להרב בית מאיר לא"ח (סי' תמ"ז ס"ד) אך חזר בו ממה שכתב בפר"ח בשם הריב"ש מוכח דסובר דאף אם הוא מדאורייתא שרי באין מתכוין לבטל עכד"ק. ונפלאתי על הרב בית מאיר שלא הקשה ג"כ מדברי הר"ן בע"ז פ' אין מעמידין שהקשה שם על הראב"ד דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דאורייתא ואיך הגעילו כלי מדין ועל זה תירץ דאין כונתו לבטל רק להכשיר יע"ש א"כ מוכח דגם למאן דס"ל דאסור לבטל מה"ת אפי"ה באין כונתו לבטל מותר גם על כבודו אתפלא איך לא תמה על הרב בית מאיר והרב הרמ"ץ בזה

ובעיקר קשיית הרמ"ץ והב"מ דהוי פסיק רישא. ולפע"ד לתרץ לפמ"ש הרב המגיד (בפי"ב) מה' שבת ה"ב לענין תיקון כלי. דכל שאינו מכוין אין בו מלאכה כלל שהרי לכן רוצה לעשות ממנו כלי דומה לקטימת קיסם שכל שאינו קוטמו לחצוץ שיניו פטור אפי' לר"י דמחייב דבר שא"מ כו' יע"ש הובא במג"א (בסי' שי"ח) ויעוי' בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' ס"א) שהביאו ועפי"ז כ' הפשט ברש"י בכורות (ד' כ"ה) גבי דבר שאינו מתכוין בגוזז כי בכה"ג אף דגוזז ואין לך פ"ר גדול מזה מ"מ התורה לא אסרה גוזז בכה"ג אם אינו מתכוין לגזיזה כסברת הרב המגיד לענין תיקון כלי כנ"ל יעו"ש. לפי"ז י"ל גם לענין אין מבטלין איס"ל ג"כ דהתורה קפדה רק שלא יהי' מכוין לבטל אבל אם אינו מכוין לבטל ליכא איסור כלל דהוי כמו שנפל האיסור ממילא דודאי מותר וה"ה כשאינו מכוין לבטל אף דהוי פסיק רישא אין בו איסור כלל ויעוין בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' תתל"א וסי' תפ"ו וסי' תס"ג] וברשב"א בתוה"ב (ד' קכ"ו) ובתשובת מהר"ם הארוכות (סי' ק"ץ) וברוקח (סי' תפ"ו) ובשו"ת מהר"י מיג"ש (סי' ר"ה) ובליקוטי הרמב"ם פסחים ובריטב"א בע"ז (דף ל"ג) ובכנה"ג (חיו"ד סי' קכ"ו) ובשיורי בא"ח (סי' תנ"ג) ובטור (סי' תס"ג) מה דברו בענין (אין מבטלין איסור לכתחלה) עכ"ד הרב הנ"ל יצ"ו

אמר המחבר עם כי לא יכולתי לעיין במילי דמני"ר שיחל"א הדק היטב מאפס פנאי וגם הרבה מהספרים אשר ציין בזה אין מצוים אצלי מ"מ במה שהתפלא על הגאונים רמ"ץ ובית מאיר שנעלם מהם דברי הר"ן בפרק אין מעמידין (בסוגייא שבדף ל"ג ע"ב עי"ש בד"ה אבעיא להו מהו לתת לתוכן שכר) וענותו תרבני והתפלא גם עלי אומר אני לישרי לן מר כי אחרי שכבר כתבתי שהרב רמ"ץ חזר בו מכח דברי הריב"ש שכתב דין זה גם למאן דסובר דאיסור ביטול האיסורין הוא מדאורייתא ועינינו הרואות בגוף תשובת הריב"ש (בסי' שמ"ט) שכתב כן בשם הר"ן כיעי"ש הרי א"כ בכלל מאתים מנה ותרד פלאים וכמדומה שידידי הגאון יצ"ו מחמת טרדת החג לא עיין בעת כתבו מכתב לחזקיאו בגוף דברי הריב"ש והא גרמה ליה למר לבא לפרק השיג יד בזה ולעיקר קושית הר"ן והריב"ש לשיטת הראב"ד עיין בס' אור חדש לקידושין בפתיחת הספר אות י"ד: עתה נדפס שו"ת משיב דבר להגאון נצי"ב וראיתי בח"ב סי' כ"ו לחלק יצא בעיקר כללין בין כשהוא טעם האיסור בלבד דבזה שרי כל שאין כונתו לבטל האיסור ומקורו מגיעולי מדין כמו שכתב הר"ן בפרק אין מעמידין איך התירה תורה להגעיל בן יומו לאיסור בעין דאסור אפילו אינו מכוין לבטל כדמוכח מההיא דזרוע בשלה דחשיב חידוש מה שמבטלין לכתחלה עי"ש נקוט האי כללא בידך כי לפום ריהטא נראה שהוא חילוק נכון ליישב בו עניינים רבים הנראים כסותרים ותנא דידן ראשון לציון בספר לב מרפא דף ד' ע"א האריך קצת בעיקר הכלל דכשאין כונתו לבטל האיסור ליכא משום בישול איסור לכתחלה עי"ש דב"ק

והנה חד צומ"ר יצ"ו שדר לי מלא חפני"ו טיבותא וגם בענין זה יכתוב ידו וז"ל בסק"ז א"מ עטו"ז דאם כוונתו רק לד"א מבטלין והיינו בא"א בע"א עי' פרמ"ג מה שתמה מד' הטו"ז בסי' תנ"ב סק"ה ויראה לפ"ד הנה בסי' פ"ד הסינון יש בו שתיים אלה לכוון בה היינו הביטל או ליקח הנמלים ולתקן היין ובזה כיון דנוכל לומר דרק לתקן הדבש משו"ה מותר משא"כ בההיא דסי' קל"ז מהא דלא מערה בפיו אחר מוכח דבכיון שפך בנקב זה כדי שיבטל מוכח מזה דכוונתו להביטל ומש"ה לקמן בס"ז כיון דאין דרך להשתמש בו אלא לעתים מוכח דעכשיו בא כדי לבטלו אף דיכול להיות דלא בא רק לבשל יותר מסתבר לביטל כיון דאין דרך להשתמש והיינו טעמא דסי' תנ"ב דמעשה הגעלה מוכחת דכוונתו רק כדי שיפליט הבליע לא לביטל ויש לכוון זה בסמ"ג דלא נהנה מהמים וזה כמ"ש אמנם גם זה אמת דהיכא דיש טירחא לא מוכח דכוונתו לבטל די"ל דנמנע לעשות בד"א מחמת הטירחא וראיתי בהג"ה בח"ש שהעיר מתרומות פי"א מ"ז ובתוי"ט דכיון דיש טרחא מקרי אין כוונתו וזהו נכון אך מ"ש דבסי' קל"ז ג"כ טירחא איכא לא כיון יפה דבעי' טירחא מוכחת דאין כוונתו להביטל. וראיתי לאחרונים דלהראב"ד אף שאין כוונתו לבטל אסור וראייתם דההיא דז"ב ג"כ אין כוונתו לבטל ולא אדע מנלן באמת דהחידוש דמותר לבטל והא הכא אין כונתו לבטל ועיין מ"ש לקמן ע"ז וכ"כ דמהש"ך שלא השיג בנה"כ נראה דהסכם לזה ואף שפסק בסק"ז דלא הוי אלא דרבנן הכין הלכתא ומיהו בע"ש ובהפסד יש לצדד ודע דאפשר בע"א הוי להטו"ז כמכוון מצאתי להגאון רי"ש במהד"ד סי' ס"ד דהיכא דיש לו הפסד תשמיש כלי במה שימתין למחר לא מקרי אפשר וזהו כסברת המצל"ח לענין טילטל ודבריו נכונים ובמ"א כתבנו דאף להשיטת דבאין כונתו לבטל לא מועיל או להט"ז באע"א מ"מ לענין הנאה מועיל הביטל עיקר טעמא משום דהוי פ"ר ולשיטת הר"ן בהנאה ל"ש פ"ר עכ"ד יצ"ו

פ') אין מבטלין איסור לכתחלה בנדפס מערכה זו אות ה' הבאתי דברי הפוסקים בכמה מקומות דדוקא בודאי איסור אין מבטלין אבל ספק איסור מותר לבטל וע"ז כתב לי ידידי הרב מוהרש"מ אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו וז"ל באות ה' הביא כמה פוסקים דמותר לבטל ספק איסור תורה וק"ל מהטור א"ח סי' תג"ן שכתב להתיר לטחון בלא בדיקה מנשיכת עכברים משום דאינו מתכוין לבטל הרי אף דספק הוא כמבואר בטור אפ"ה בכונה אסור וי"ל שאני התם דאפשר בבדיקה ודוחק עכ"ד יצ"ו ולפי מה שהבאתי שם בשם הרבנים קול אליהו וערך השלחן דלמאן דאמר דביטול האיסורין דאורייתא הוא גם בספק איסור אין מבטלין איסור אין אנו צריכים לתירוץ זה כדי ליישב קושיתו מדברי הטור שהרי כתבתי שם באות ד' דריב"ה סבירא ליה דאיסור ביטול איסורין הוא מדאורייתא עי"ש ובספר כרם חמד