שדי חמד פאת השדה מערכת א קה

לחלק בהכי ושקיל וטרי לבנות ולסתור ראיה זו ובסוף דבריו קיימה וסיים דגם בפועל אין שליחות לעכומ"ז דלא כהמחנה אפרים והגאון המגיה כתב לדחות ראיות המחבר מדברי התוספות דגיטין הנ"ל אך הוכיח מסוגיא דבבא מציעא דף צ"ו ע"א אמר ליה רב עיליש לרבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו וכו' ואי נימא דפועל עכומ"ז מהני ביה שליחות מאי קאמיבעיא ליה בעבד הא לא גרע על כל פנים מפועל ואף למאי דמסיק דיד עבד כיד רבו מכל מקום משמע דלאו מטעם שליחות קאתי עלה דהא אמרינן אף למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו יד עבד כיד רבו אלא מוכח מזה דלא כהמחנה אפרים וכתב ואנכי לא מצאתי דבר זה בספר מחנה אפרים עכ"ל. ודברי הגאון מחנה אפרים הלא המה בהלכות שלוחין סי' י"א בדין הרוצה לתקן המעקה ע"י עכומ"ז אם יברך עליו עי"ש דב"ק והמעיין בכל מה שרשמתי בנדפס באות קמ"ו ובמה שרשמתי בקונטריס זה באות זו יראה שאף שיש הרבה חולקים על סברת הגאון מחנה אפרים מכל מקום יש ויש העומדים בשיטתו וכתבתי שם בשם הגאון מוהרש"ק בספר שיורי טהרה בקונטריס תיקון עולם דף ט' ע"א (היה אצלי שאול ועתה אינו בידי) שהאריך קיים סברת הגאון מחנה אפרים וכתב שהוא מגדולי הספרדים ואין לדחות דבריו בגילא דחיטתא ושכן תפס בספרו קנאת סופרים סי' ל"ג כדעת המחנה אפרים ומכל מקום למאי דעסקי תרווייהו רבנן קדישי הנ"ל בחמץ שעבר עליו הפסח שפיר נוכל לסמוך אדעת החולקים ולדון להקל ככל אחת מהדעות ששתי הדעות לא רחוקות הן להלכה

ובמה שכתב הגאון מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' י"א (בד"ה ועוד) דדוקא במידי דבעינן שליחות כתרומה וכיוצא הוא דאין שליחות לעכומ"ז אבל במידי דלא בעינן שליחות שאם עשאו שלא מדעת הבעל הבית מה שעשה עשוי הכי נמי על ידי עכומ"ז מהני (אף שדחה טעם זה לנדונו היינו לענין הברכה דאף דבכי האי גוונא לא אמרינן אין שליחות לעכומ"ז מכל מקום מה שעשה העכומ"ז אינו חשוב כאילו עשאו הבעל הבית שיברך עליו אבל לא חזר בו ממה שכתב דבמידי דלא בעינן שליחות לא אמרינן אין שליחות לעכומ"ז כיעי"ש) הנה גם בזה דבר בקדשו בשו"ת אבן יקרה הנ"ל בסי' ח"י (ד"ה אמנם) ובסי' כ' (ד"ה גם) ועיין בספר הארות השמש לידידי הגאון אבד"ק ראגאווא יצ"ו בסי' ז' אות י"א שיש מרבני האחרונים שהשיגו בזה על הגאון מחנה אפרים ושקיל וטרי קצת בזה והבאתי דבריו בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ה' אות ס' עי"ש

ודע שנחלקו שני גאונים השואל והמשיב בשו"ת אבן יקרה (הנז"ל בד"ה גם בעיקר הכלל) אליבא דהסוברים דקנין המועיל בדיניהם של עכומ"ז מועיל גם כן להפקעת קדושת בכור ולמכירת חמץ אם בכלל זה הוא דיש שליחות לעכומ"ז דהשואל סובר דיש שליחות לעכומ"ז והמחבר סובר דאף דמהני קנין המועיל בערכאותיהם מכל מקום אין ללמוד מזה שיועיל גם שליחות עכומ"ז דכיון דמיעטה תורה בפירוש שליחות עכומ"ז מה בכך שמועיל שליחות בדיניהם הא כיון שעל פי התורה לא נעשה עכומ"ז שליח של המוכר (נדונם הוא בענין זה שהעכומ"ז מכר בשליחות הישראל) אם כן הוי שליח זה מוכר דבר שאינו שלו ושלא נעשה שליח עליו ואיך יחול הקנין על חפצו של זה שמכרו איש אחד שאין לו חלק בו ולא נעשה עליו שליח כלל על פי התורה. והכריח כן מגוף דברי הרב משאת בנימן וכו' עי"ש בסי' י"ז (בד"ה ועוד נ"ל) והשואל סובר דכי היכי דמהני דיני ערכאות לדעת הרב משאת בנימן הכי נמי מהני שליחות העכומ"ז ודחה הוכחתו מדברי המשאת בנימן עי"ש בסי' ח"י (בד"ה ומה שהעלה) והמעיין שם יראה שהמחבר בסי' י"ז הוכיח סברתו גם מדברי הרב שפתי כהן בחשן משפט סי' רמ"ג סק"ה שהביא סברת הרב משאת בנימן דעכומ"ז לעכומ"ז יש שליחות וכתב דנפקא מינה ענין מכירת חמץ ואי אמרת דלסברת המשאת בנימן דמהני קנין ערכאותיהם מהני נמי שליחות עכומ"ז מה נפקא מינה דיש שליחות עכומ"ז בעכומ"ז הא אף אם נעשה שליח לישראל מהני אלא ודאי דלישראל לא מהני אף לדעת המשאת בנימן עי"ש ועל זה לא השיב דבר הרב השואל בסי' ח"י שוב ראיתי שבסי' כ' תמה עליו הרב המחבר בזה והחזיק סברתו והוכחתו מדברי השפתי כהן עי"ש

וכתב בספר ילקוט הגרשוני הנ"ל (בד"ה אמנם) במערכת הגימ"ל דף י"ט (סוף ד"ה גנבה) בשם האחרונים דהא דאין שליחות לעכומ"ז לא נאמר קודם מתן תורה דאחר שניתנה תורה נתחדשה הלכה מה אתם בני ברית ולא קודם לכן

ע"ט) אין מבטלין איסור לכתחילה בנדפס מערכה זו אות ד' הבאתי מה שכתבו הפוסקים דכשאין כונתו לבטל האיסור כי אם לתקן הדבר אין בו משום מבטל איסור לכתחילה ושמקשים על זה דמאי נפקא מינה בכונתו הרי על כל פנים מתבטל והוי פסיק רישיה וכו' ועל זה כתב לי ידידי הרב הגאון מוהרש"מ אביגדור הלוי יצ"ו מעיר סאראצעק וז"ל בד"ה וראיתי הביא להקשות בלא כוונה יאסר משום דפסיק רישיה הוא לעניות דעתי לא קשיא מידי דהטעם דאם לבטל הוא מגזרה שיבא לאכול בעין וזה לא שייך רק במכוין לבטל האיסור כדי להתירו אכן גם לפ"ז ז"א רק אי הוי מדרבנן אבל אי הוי מה"ת ל"ל הכי וי"ל דצריך להבין מנ"ל מן התורה איסור ביטול וצ"ל מסברא דהא דברוב שרי הוא משום דאינו ניכר אבל לגרום לכתחילה שלא יהא ניכר כדי שיותר לו דבר המתועב לה' ית' ודאי לא התירה התורה וא"כ זה לא שייך אלא כשעושה זאת כדי לבטל אבל אם הוא מוכרח לזה כגון בדבש שנפלו נמלים וכיוצא דאינו מכוין להתיר האיסור רק ממילא ניתר שרי ואין לאסור משום פס"ר דפס"ר לא אסור רק במעשה איסור אבל ביטול אינו מעשה איסור רק מסברא אמרינן דאסור לעשות השתדלות כדי להתיר מה שאסרה תורה הא אינו עושה כדי להתיר האיסור רק כדי לתקן ההיתר ומשום דהאיסור ממילא ניתר לא מיסתבר לאסור לתקן ההיתר. (אמר המחבר הקדמונים כתבו הילפותא דאיסור הביטול מן התורה דהיא מזרוע בשלה ולא מטעמו של ידידי הרב מר שמואל יצ"ו וק"ל ונחזור לדבריו) עוד כתב להוכיח מהטור להב"ח דסובר דאסור מה"ת ואפ"ה מתיר באו"ח (סי' תג"ן) בלא כונה לע"ד י"ל דהתם מן התורה אינו צריך לחוש כלל דלא מחזקינין ריעותא ורק מדרבנן הצריך הר"י בדיקה משום דהוי מיעוט המצוי וא"כ האיסור ביטול רק מדרבנן לכולי עלמא עכ"ד יצ"ו ויפה כתב להשיב לפי שיטתי. אמנם ידידי הרה"ג מוהר"ר יחזקאל וויפרניסקיע אבד"ק טשערין יצ"ו כתב אלי בענין זה וז"ל בחלק הכללים מערכת האל"ף אות ד' מ"ש שם וז"ל מכל מקום מסתמיות דברי הטור בסי' תנ"ג מודה ודאי דגם לטחון בחוה"מ וכו' לא זכיתי להבין דב"ק דאיך אפשר לומר כן דהא בתוך הפסח אינו מתבטל כלל כמובן וכונת הטור היא דוקא לטחון קודם הפסח יעויין בש"ע ואחרונים החונים סביב דיש שהחמירו אפילו לאפות קודם הפסח עכ"ד יצ"ו ולפום ריהטא נראה דשפיר קאמר והדברים שאמרתי (בנדפס להוכיח מדברי הטור) דגם למ"ד דאיסור ביטול האיסורין מן התורה מותר באינו מתכוין על פי מאי דמשמע לי מדברי רבינו הטור שגם בחול המועד שהוא זמן האיסור סבירא ליה שמותר לטחנם והם מתבטלים טעות הם בידי דאין שייך ביטול בחול המועד לדידן דלא קיימא לן כהשאלתות דבזמנו בטל בששים אלא דיש מקום לקיים הוכחתי מערב פסח אחר שש שהוא זמן איסור ויש לו ביטול אבל לא לזה נתכונתי אז ואפריון נמטייה לידידי הרב יצ"ו ויבא שכמ"ה והאל יתברך יצילנו משגיאות

גם ידידי הרה"ג מוהר"ר נפתלי הירץ בערינשטיין אבד"ק קרעמינעץ יצ"ו במכתבו אלי מיום ב' אמור נזר"ת כתב לי בענין זה וז"ל ואגב אמרתי לא אמנע לכתוב מה שנתקשיתי בדברי קדשו בכללים מערכת האל"ף אות ד' וז"ל ואומר אני דגם מדברי הב"ח ביו"ד סי' צ"ט וכו' ואף דביאר שם באות ד' דהא דלמ"ד אין מבטלין איסור מן התורה וכו' מכל מקום סתמיות הטור בסי' תנ"ג (שכתב כיון שאין כונתו לבטל רק לטחון החטים וכו') מודה ודאי דגם לטחון בחול המועד (דמותר כמו שכתב סי' תקל"ג) אין חשש משום ביטול איסור לכתחילה יע"ש ותמיה לי דמלבד שכתבו בשו"ת