שדי חמד פאת השדה מערכת א קא

הרואה בגוף דבריהם והדין עמהם לענ"ד שכן מתבאר יפה מסוגיות הש"ס וקצת יש להוכיח דלא בכל מקום אזיל ר' אליעזר בשיטת בית שמאי מדאמרינן בירושלמי במסכת נזיר פרק שביעי סוף הלכה א' אתיא דר' אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם וכו' עי"ש ואי בכל דוכתא אזיל ר' אליעזר בשיטת בית שמאי למאי איצטריך תלמודא הכא למימר דאתיא דר' אליעזר כבית שמאי והכי נמי אמרינן בירושלמי ריש מסכת סוטה דר' אליעזר דאמר חובה לקנאות אתיא כבית שמאי דלא יגרש את אשתו אלא אם מצא בה דבר ערוה וכו' ור' יהושע כבית הלל עי"ש אלא שקשה על זה דבירושלמי בפרק קמא דביצה הלכה ד' ובסוף פרק רביעי פריך מיחלפא שיטת בית שמאי דתנן בית שמאי אומרים וכו' ותנן אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה וכו' עי"ש דמזה מוכח דשיטת ר' אליעזר בכל מקום היא כבית שמאי גם בפרק הערל ד' פ' פ"א הובאה מתניתין שבנדה מ"ז ע"ב (שהזכרתי בנדפס) דר' אליעזר מכריע בין בית שמאי ובית הלל ואמר הזכר כדברי בית הלל והנקבה כדברי בית שמאי וצריך ישוב ובקובץ שמעתתא דרבנן סי' ז' ד' ט"ו אות ג' (שרשמתי בנדפס) הביא הסוגיא דעירובין דף י"א (שהזכרתי בנדפס) שאינו סובר כבית שמאי ממש ושבנדה מ"ז ע"ב קאמר דר"א סובר כב"ה (היא הסוגיא שהזכרתי בנדפס אך דברי הרה"ג הכותב יצ"ו אין מדוקדקים במחכ"ת דשם תנן דר' אליעזר הכריע ביניהם כמו שכתבתי בנדפס ואין שייך לומר דקאמר כבית הלל) ובריש ברכות דריש ובשכבך ובקומך ובית שמאי אמרו בדף י"א אם כן לימא קרא בבוקר ובערב ובפרק קמא דסוכה אמרינן בית שמאי ור"א וכו' כלהו סברי וכו' וכעין זה בפ"ק דחגיגה אלו תוד"ק

ומה שכתבתי בנדפס מההיא דעירובין ד' י' ר' אליעזר אומר לחיין הנה עתה ראיתי שרבנו עובדיא פירש דרבי אליעזר סובר כבית שמאי ובעי לחי מכאן ולחי מכאן ולפי זה יתכן לומר דר' אליעזר לאו סברא דנפשיה קאמר אלא לפרושי סברת בית שמאי קאתי דסברי לחיין ודלא כתנא קמא דאמר לבית שמאי בלחי אחד וקורה סגי אך מדסיים רבנו עובדיא ואמר אין הלכה כר' אליעזר מוכח ודאי דסובר דר' אליעזר סברא דנפשיה קאמר דאי לאו הכי לא הוה צריך למימר דאין הלכה כר' אליעזר כי היכי דלא איצטריך למימר דאין הדבר כבית שמאי ולא מסתבר למימר שכונתו שאין הלכה כמו שפירש ר' אליעזר שיטת בית שמאי אלא כתנא קמא אליבא דבית שמאי דמאי נפקא לן לענין דינא מזה ואין זו שיטת רבינו עובדיא כמובן. אמנם עיינתי בחידושי הריטב"א וראיתי שכתב (בד"ה שם לימא קא סברי) ואם תאמר ר' אליעזר איך חולק על בית שמאי ובית הלל ועוד והלא שמותי הוא יש לומר כי ר' אליעזר אמר כך אמר בית שמאי לחיים דוקא עכ"ל ואזדא לה הראיה מעירובין הנ"ל ומתבאר שסובר שלא יתכן שר' אליעזר יחלוק על בית שמאי כיון דשמותי הוא וכן מתבאר מדברי הרב אגרת הצופה בדף כ"א ע"ג אות א' וז"ל ר' אליעזר סתם במשנה וברייתא הוא ר"א הגדול בן הורקנוס בר פלוגתיה דר' יהושע והוא מדרדקי דאתו לבי מדרשא (בפרק הבונה) ובעל המעשה דתנור (בפרק הזהב) ואין הלכה כמותו נגד ר' יהושע ור' עקיבא ור' טרפון משום דשמותי פירש רש"י דברכוהו אבל התוס' מפרשים דהוא מתלמידי בית שמאי וכן משמע כתוספות דאם כן כל ההלכות שנחלק קודם המעשה למה לא ניפסוק כוותיה רק בארבעה דברים בנדה סוף פרק קמא עכ"ל ולא ידעתי מה יענו על הסוגיאות הנ"ל שר' אליעזר חולק על בית שמאי

ודרך אגב ראיתי שם (במלא הרועים) בס"ק י"ג וז"ל בית הלל לכאורה מבואר שם דדנו אפשר משאי אפשר עכ"ל וכונתו דכיון דילפי ב"ה לפו"ר מברייתו של עולם דבעינן זכר ונקבה אע"ג דהתם לא אפשר בלאו הכי ש"מ דסברי דנין אפשר משא"א כן נראה כונתו אבל לא ידעתי למה כתב בלשון לכאורה (מה שלא כתב בלשון זה בשאר התנאים) ואולי עינו ראה מ"ש הגאון מוהרש"א שם דאף מאן דס"ל בעלמא אין דנים אפשר משאי אפשר מודה הכא לסברת ב"ה דמסתברא כיון דמצות פו"ר היא לקיום העולם צריך זכר ונקבה כבתחילת ברייתו של עולם עי"ש ולפי זה אין הכרח דב"ה סברי דנים ולכן כתב בלשון לכאורה ואולי הי' כתוב כן בכתי' ונשמט בדפוס כנ"ל בדוחק ובעיקר דברי מוהרש"א שם שהקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל כב"ה דדנים ובעלמא קי"ל הלכה כרע"ק מחבירו ואיהו ס"ל אין דנים (ולזה הוא שהוצרך לתרץ דגם רע"ק מודה לסברת בית הלל כנז"ל) עיין להרבנים טירת כסף ד' ר"ז ע"ד ומקנה אברהם במ"ב אות כ"ח מה שהרבו להשיב על דבריו דהא ר"א ור' יהושע סברי דנין וא"כ אין הלכה כרע"ק אי משום שהם רבותיו ואי משום שהם רבים עיין בדב"ק

ובעיקר כללין אי ר' אליעזר עביד בכל מילי כבית שמאי הנה הבאתי בנדפס שם שהגאון חתם סופר בחלק א"ח סי' קכ"ו נטפל ליישב מאי דתנן בפסחים דף מ"ו ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה דלא אתי כבית שמאי דסברי חמץ בככותבת משום שנמשך אחר מה שכתב הרב סדר הדורות בשם תשובת זאב דמשמע שסובר שבכל מקום עביד ר' אליעזר כבית שמאי (שאין כונתו על הרוב אלא בכל מקום ממש ואין דבר יוצא מן הכלל) עתה ראיתי בספר כרם חמד לידידי הגאון מליאדי יצ"ו בח"א דף ט"ז סוף ע"א שהביא תשובת החתם סופר הנ"ל והשיב על דבריו דלא קשיא מידי שכבר כתב הצל"ח בריש מסכת ביצה דדוקא להחמיר עביד ר' אליעזר כבית שמאי אבל לא להקל והכא דבית הלל לחומרא דשיעור חמץ בכזית לעבור בבל יראה אית ליה לר' אליעזר כבית הלל והוא כלל נכון וצריך להתיישב איה"ש בכל מה שרשמתי בנדפס ובאות זו אם אין סתירה לכלל זה וזאת לזכרן ולכאורה מדברי הריטב"א בעירובין שכתבתי לעיל (בד"ה ומה שכתבתי) נראה דגם כשבית שמאי מקילין עביד ר' אליעזר כבית שמאי אך נראה דאין מזה סתירה דאף אם נפרש בדברי הריטב"א שסובר אליבא דר' אליעזר דבעי נמי קורה ולחיים דוקא דקאמר כלומר דלעיכובא בעינן לחיין ולא סגי בלחי אחד אכתי אין סתירה לדברי הגאון צל"ח לפי מה שמתבאר מדבריו שאביא להלן בס"ד דדוקא כשמחמיר ועושה כסברת בית הלל אבל לא להחמיר מסברא דנפשיה דלא כבית שמאי ודלא כבית הלל וק"ל

והנה עיינתי בדברי הגאון צל"ח והם על דברי התוספות בריש מכילתין (בד"ה דילמא בית שמאי לית להו מוקצה) ושם ראיתי שהביא מה שכתבו התוספות לקמן בדף ל"ד ע"ב (בד"ה ואומר) בשם הירושלמי דמיחלפא שיטתייהו דבית שמאי דהא ר' אליעזר שמותי הוא ודברי הירושלמי הם בפרק קמא הלכה ד' והכי אתמר התם מיחלפא שיטתין דבית שמאי דתנינן תמן ועוד אמר ר' אליעזר עומד הוא על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר ור' אליעזר לאו שמותי הוא והוא בלשון תמיהה כמו שפירשו שם הרבנים קרבן העדה ופני משה וזה לשון הרב פני משה וכי ר' אליעזר לאו שמותי הוא בתמיה הלא מתלמידי בית שמאי הוא והכי אמרינן בכל מקום דר' אליעזר מבית שמאי הוא אם כן סברי בית שמאי הכי ואמאי אמרו כאן לא יטול וכו' עי"ש ועל זה הוא מה שחדש הצל"ח דעד כאן לא אמרו בירושלמי דר' אליעזר שמותי הוא אלא לומר דר' אליעזר לא יקל מאי דמחמרי בית שמאי כיון שהוא מתלמידי בית שמאי אבל במאי דסברי בית שמאי לקולא שפיר אפשר דר' אליעזר מחמיר כבית הלל כדאמרינן ביבמות דף ט"ו אף על פי שתלמיד בית שמאי כל מעשיו לא עשה אלא כבית הלל והיינו להחמיר

ולפי דרכנו למדנו שדעת הרבנים הנז"ל היא דמאי דאמרינן דר' אליעזר אזיל בשיטת בית שמאי לא על הרוב הוא דאמרינן הכי כמו שהייתי סובר אני הדל אלא בכל מקום הוא כן (זולת כשבית הלל לחומרא כמו שכתב הגאון צל"ח) וכן ראיתי בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' רפ"ב שכתב שר' אליעזר לית ליה מתוך שהרי הוא מתלמידי בית שמאי ואינהו לית להו ועל פי זה תמה על רבותינו התוספות בפרק המצניע דף צ"ה בד"ה והרודה עי"ש ויש לי עליו הרהורי דברים בזה כמו שרשמתי בקונטריס שדי חמד במערכת המ"ם אות רי"ד