שדי חמד פאת השדה מערכת ה קצט

ביניהם כי תנשא בת הקראי להיהודי כד"ת וזה לא כביר קדש אותה הב' הנ"ל בפני עדים כשו"ן והנה עתה באו הזוג מחארקאוו לפה לבית הוריהם ואבותיהם אמרו לדבק טוב לא יפרדו ועתה רוצים לחוגג את חתונתם ברוב פאר והדר כיאות להם בחופה ובברכת נישואין ובא לפני הרב מטעם הממשלה בשאלה כי רוצה לכתוב בהמעטירקעס כי על פי דיניהם אין בזה שום איסור רק איך להתנהג על פי ד"ת והנה אף כי לא נעלם ממני כי ממש שאלה כגון דא באה לפני הנו"ב וכו' ופה ממש שוה הענין כי אבות הנערה כבר עקרו דירתם ממקומות קביעתם זה שלשים שנה והיא נולדה בפה ומעולם לא היתה במקומות קביעותם ונתארסה ונתקדשה כד"ת להאברך הנ"ל ע"כ לפי דעת הגאון הנ"ל לית דין צריך בושש אך בכל זאת לא חפצתי להעמיד הדבר על דעתי עד אשר אקבל תשובה נכונה וכו' עכ"ל אות באות מהנוגע להשאלה ורק התיבות ומעולם לא היתה במקום קביעותם ניכר לכל כי נמחקו התיבות שהיו מקודם ונגרר מה שהיה כתוב ועליהם נכתבו אח"כ התיבות הנ"ל והנה מצד הכתב על המחיקה והגרר שיערתי כי דברים בגו והשבתי לו תכף לקבלת המכתב אשר בעיקר הענין רבו התשובות ובמכתבו לא נתבאר פרטי הענין אם במקומו לא נמצא עוד קראים (כונתי היה על חארקאוו אשר באופן כזה כותב הנו"ב שאינו מורה כלל) ועכ"פ גם הנו"ב לא מילאו לבו לצדד רק הואיל וכבר נעשה מעשה שנשאה אבל לא להורות לעשות חופה וקידושין לכתחלה עם בת קראי בעצתי שיכתוב לשנים מגדולי הוראה ואם ירצה אח"כ לשמוע מה בפי אם ישלח לי העתקת מכתבם אז אודיע לו ככל אשר בלבבי ועל זה לא קבלתי עוד שום מכתב ממנו יותר וגם מ"ש השואל בשם הרב מראייסין אני מסופק אם אמת בפי השואל מלבד שאין להשגיח גם אם היה מסכים אתו אשר אין ספק אצלי בהאמינו להשואל שהוא ממש כעובדא דהנוב"י ולא שם אל לבו לחקור אם בחארקאוו נמצאים קראים וגם מה שמפורש בדבריו שההיתר רק אם כבר נשאת והנה במכתב השואל לכת"ר כתוב שאחד מהסביבות סדר להם קידושין ושמבקש לרשום שמו בהמעטרקס ואף שיש לכוין בזה ג"כ כונתו על הקאזאנער רב שאיננו רוצה לרשום בלא רשיונו ובמכתבו אלי נאמר שבא אליו הקאזאנער רב לשאול מאתו איך הוא עפ"י ד"ת וכנ"ל וגם שלפי מכתבו אלי ביום פ' (הוא היום שכתב השואל גם לי מכתבו הראשון) כותב שכבר קדשה בחארקאוו בפני עדים כנ"ל ולפי מכתבו אליו נראה שלא הזכיר אז כלום מענין הקדושין רק במכתבו השני כתב שזה נעשה לאח"כ ואף שאפשר שלא היה ג"כ חו"ק ושואל רק לענין הכתיבה במטרקעס ואיך שיהיה לא טוב עשה לכתוב בשמי שבא תשובתי להיתר מה שכתבתי מפורש להיפוך שלא נתבאר במכתבו פרטי השאלה אם נמצאים קראים בחארקאוו ושגם הנו"ב לא התיר רק בנשאת ואני משער גם על הרב מראייסין ששינה בשאלתו ואשר לא נודע ג"כ אם כתב אליו בפרק אחד ואם אולי כתב גם להרב דראייסין שכבר יצא הדבר בהיתר והטיב אשר עשה כת"ר שיחיה שלא כתב אליו שנית בעצמו עכ"ד הגאון משאוויל יצ"ו

שני מכתבים הנ"ל הן הן עדיו כי לא כתב להתיר בנדון זה (כאשר אמר בשמו הרב השואל) ונהפוך הוא שאין דעתו לקרב כלל ועם שלא כתב מפורש לאסור הנה מתוך דב"ק מובן שאם ידע מה שברור לנו שבעיר חארקאוו נמצאים הרבה מבני הקראים והיא בגדלותה היתה שם במקום קביעותם היה אוסר שבזה גם להגאון נו"ב אין לעשות מעשה לכתחלה ואף אם כבר נתקדשה סדור החופה והקידושין הוא לכתחלה כמו שכתב מפורש במכתבו הראשון וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ואנכי עפר) דאם היו יודעים גדולי דורינו יצ"ו מה שידוע לנו שיוצמחו מזה תקלות מרובות אף אם היה הדין נותן להתיר צווחי הוו ככרוכיא לאסור איסר ואין להם היתר לעולם בשום אופן כלל וקרוב הדבר לומר שאם אמת שהגאון מראייסין יצ"ו התיר (כמ"ש הרב השואל בשמו היינו מפני שהבין מדברי השואל שנדונו הוא ממש כעובדא שבנו"ב והשיב לו כמ"ש הנו"ב דמותרת אחר שנעשה מעשה והוא לא ידע שבחארקאוו נמצאים הרבה מבני מקרא וכבר כתבתי למעלה שאם הגאון נו"ב היה רואה הדור הזה ולבבו יבין כי אין להעלות שום ספק שתקבל עליה עול תורה שבע"פ ולא תסור ממנהגיהם ונהפוך הוא שתכשיל גם אותו בכמה איסורין קלין וחמורין ואין אדם דר עמה בכפיפה כדכתב מרן הרדב"ז והדבר ברור כי לא מאהבת ה' יעשו זאת כי רק בשרירות לבם ילכו ובהפקרא ניחא להו הנה אם היה דבר זה ידוע להגאון נוב"י כאשר ידוע ומפורסם בדורנו היה צועק בקול מר לאסור ולא היה מעלה בספרו שום צד היתר וכבר כתבתי למעלה שהרבה מהקדמונים אוסרים להתחתן בהם מן הדין והמתירים גם כן לא התירו אלא בזמנם שהיו מתיהדים לשם שמים לא כן בכעין נדון שלפנינו שהדברים מוכיחים כי לא תקבל דיני ישראל (כי רחוק מאד וכמעט חסר המציאות בדורנו שיהיה מי מהם מקבל עליו עול מצות חכמים לשם שמים שלא לשום תכלית ופניה זרה) ויהיו מוכשלים בעבירות כל ימיהם פשיטא ודאי כולי עלמא מודו שאין להם היתר כלל וכבר כתבתי שגם הגאון נודע ביהודה שכתב שאם כנס תשאר תחתיו משום כל דפריש מרובא פריש לא אמר כן אלא אחר שהתייהד אבל בעודם קראים אין שום היתר כמו בתשובת הרב"א וכו'

ואף בענין שיש מקום לסמוך על דברי המתירים אין ראוי להקל בחשש איסור חמור ואיסור עולם כזה כי מה לנו ולצרה להכניס עצמינו במשעול הכרמים ולהכניס ראשנו בדבר שנחלקו בו גדולי חכמי ישראל ולמה לא נכוף ראשנו לעשות באופן שיהיה מוסכם אליבא דכולי עלמא וידוע מה שכתב הר"ן לתלמידו הריב"ש (הובא ביתה יוסף א"ח סי' תר"ץ בסוף ד"ה מגלה נקראת בכל לשון) רואה אני דבריך טובים ונכוחים שאפילו בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר מכל נזק ומכשול ואפילו באפשר רחוק על אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהם כבשונו של עולם ואיך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים ונכניס עצמינו במקום צר ובמשעול הכרמים עכ"ד ואם כך אמר הרב בדין קריאת המגילה קל וחומר בן בנו של קל וחומר בענין יחוסין וחשש פיסול לדורות עולם ומעלות הרבה עשו ביוחסין הא ודאי יש לנו לחוש אפילו לסברא זרה ודחויה מכל הפוסקים כל שכן בנדון שלפנינו שבאמת סברת המחמירים לא נפלאת היא ולא רחוקה כי ברבים היו הסוברים כן ובפרט שיש לומר שבנדון כזה שניכרים הדברים שלא מאהבת ה' ותורתו עושים כן כי אם לילך בשרירות לבם הזונה אף אם תאמר בפה מלא שתקבל דת משה ויהודית כולי עלמא מודו דאין לנו לסמוך על זה להתירה לו בשום אופן כלל. אחר איזה חדשים ראיתי העתק תשובת ידידי הגאון המפורסם אלכסנדר משה לפידות אבד"ק ראייסין יצ"ו להרב השואל הנז"ל (בד"ה אחר שלשה) ומתבאר מדבריו שהצעת השאלה לפניו היתה אחר שכבר קדשה ותוד"ק הוא שצדד היתר אף אם פרשה בגדלותה ממקום קביעותם וסיים וכל זה בפרשה בגדלותה אבל בנדון דידן שנולדה במחניכם יש לסמוך על הנודע ביהודה אם תקבל עליה דברי חברות על פי דין תורתינו הקדושה וטוב להתיישב בזה עם גאון מפורסם מאחר דעדין לא נשאת עכ"ד יצ"ו הנך רואה שגם הוא מכחיש מה שכתב הרב השואל בשמו שהשיבו להתיר ובפרט אחר שנעשה מעשה שנראה שכונתו לומר שמן הדין מותרת לו ויכול לקדשה לכתחלה וכל שכן שמותר לקיימה אחר שכבר קדשה כמשמעות לשון ובפרט וכו' ויכול לישא אותה והרי בדבריו מבואר דאינו מתיר לכתחלה לקדשה ואין לפרש כונתו שהתיר הנשואין מאחר שכבר קדשה דאם כן אין שייך לומר ובפרט כמובן וגוף הצעת השאלה להגאון מראייסין יצ"ו לא ראיתי אבל מובן מדבריו שהעלים ממנו שהנערה היתה עם הבחור בעיר חארקאוו ושם קדשה (כמו שכתב להגאון מוהריז"ש יצ"ו) או אם אפשר שנעלם מהגאון מראייסין הנגלות לנו אשר בחארקאוו קביעי וקיימי כמה משפחות מהם כנז"ל ולכן השיב לסמוך על הנודע ביהודה כשלא פרשה בגדלותה וכו' ואף גם זאת לא התיר אלא אם תקבל עליה דברי חברות על פי דין תורתינו הקדושה וזה רחוק להאמין שתקבל ותשמור ותעשה ככל המקובל בידינו מתורה שבעל פה וכל לגבי דידי אומר אני שאם הגאון מראייסין יצ"ו היה בקי בטיב הקראים שבזמננו הוה צווח כי כרוכיא לרחק ולא לקרב כי כן שורת הדין מחייבת לקיע"ד ותו לא מידי

ועל אשר חושש השואל למה שאמרו לו שאם לא יעשו להם כרצונם