שדי חמד פאת השדה מערכת ה קצז

להתחתן בהם אם לא יקבלו עליהם תורה שבעל פה וכשיקבלו דברי חברות לקיים כל המקובל בידינו מתורה שבעל פה ולא יהיה מקום לחוש לשום תכלית ופניה זרה כי אם לאהבת האמת בזה הוא שנחלקו הקדמונים אם מותר להתחתן בהם או חיישינן לממזרות וזה ברור ופשוט ואף באופן כזה רבו האוסרים כמו שמתבאר מכל הרשום בכתב אבל בלתי שיקבלו לקיים תורה שבעל פה המקובלת אצל כל ישראל בכל פרטיה חלילה להעלות על הדעת שום שמץ היתר

והגאון מוהרש"ל בים של שלמה בפרק עשרה יוחסין סוף סי' יו"ד אחר שהביא מה שכתב מרן הב"י בשם תשו' כרבינו שמשון שאסר להתחתן בהם כתב ואני שמעתי שחכם גדול באר ישראל רצה להתיר את הקראין ונתקצרה לו השעה מן השמים והלך לעולמו ולא נשא פנים לתורה ברוך המקום עכ"ל הנה ערכתי לפניך כל הסברות שראיתי בזה מערכה מול מערכה ולמעשה מי לא ירא להכניס ראשו בין ההרים הגדולים ולא יחוש לדעת האוסרים והם שרים רבים ונכבדים ובפרט דבזמן הזה רחוק מאד לצייר שיקבלו דברי חברות לשמור ולעשות ככל המקובל בידינו בתורה שבעל פה ומי הכניסם בכל זאת ואינהו בהיתרא ניחא להו טפי והלואי שלא יהיו דברי רבותינו וחכמי ישראל כחוכא בעיניהם ואיש או אשה אשר ידבק בהם אין רגע בלי פגעים רעים במכשול המאכלות ובעילות אסורות וחילול שבתות וימים טובים ככל אשר דבר בקדשו הרדב"ז בתשובתו ובלאו הכי עינינו הרואות שמרחקים מאד קרבתם לבני ישראל וסורו טמא יקראו למו ואם מפני איזה סבה ירדוף אחד מהם וירצה להתחתן בנו בלי שום ספק לא מאהבת ה' ותורתו מאשר יקרו בעיניו דברי עבדיו חכמי התלמוד יעשה זאת כי אם בשרירות לבו ילך ויתורו אחרי לבבם עיניו נתן בבת ישראל ועיניה נתנה באחר ואחרי שלא יקבלו דברי חברות ולא ישובו בתשובה שלמה בלתי שום פניה רק מאהבת ה' ותורתו חלילה להעלות על הדעת שיהיה שום היתר להתחתן בהם ואין להביא ראיה להתיר בזמנינו מדברי הראשונים המתירים בזה כי הימים הראשונים היו טובים ורבים מהם היו מתיהדים לשם שמים ובהם דברו המתירים ועתה אחסור דרי ואם היו הקדמונים רואים הדור הזה היו צועקים בקול מר כשופר לרחק ולא לקרב חלילה

והנה הרב פתחי תשובה בסוף סי' ד' הביא מה שהשיב הגאון נודע ביהודה קמא סי' ה' באחד שנשא בת קראי דהרמ"א אסרם משום ספק ממזרות ואמנם נוכל לומר דלא אסר אלא באתרא דקביעי ואף שרובן לאו בני גירושין נינהו מכל מקום חשיבי ולא בטלי אבל אם פירש אחד מהם אמרינן כל דפריש מרובה פריש וכו' ומסיק שאם האשה הזאת היתה במקום קבוע לישיבת הקראים ובהיותה גדולה ובת דעה הלכה משם ובאה לכאן עדין אסורה משום קבוע דהא גם היא מוזהרת ולדידה לא חשיב פירש וכו' ואם האשה לא היתה במקום קביעות ואבותיה נסעו משם ונולדה חוץ למקום קביעות הרי זו מותרת להשאר תחת בעלה כיון שכבר נעשה מעשה אבל אם היא בגדלותה כבר היתה במקום קביעות והיא בעצמה נסעה משם אין אני מהמתירים ולא מהאוסרים כיון שכמה קדמונים התירו לקבלם במקום קביעותם לכן איני אומר בה לא איסור ולא היתר אלה תורף הדברים אשר הביא הרב פתחי תשובה ובמחילת כבוד גאונו השמיט מדברי הגאון נודע ביהודה דבר גדול ונחוץ לדעת אותו כי הרואה דברים אלו יחשוב שבאופן שהסכים שמותרת להשאר תחת בעלה אחר שכבר נעשה מעשה היינו אפילו אם היא עדיין קראית שלא קבלה עליה דברי חברות (וכדמשמע ליה להרדב"ז בח"א סי' ע"ג מתוך דברי תשובה להרמב"ם) אבל אין זה אמת שהרי כתב מפורש בזה הלשון הנה גם היתרים אלו שייכים כאן דאטו מותר להתחתן הקראים בעודם מחזיקים במנהגם הגרוע הלא האיסור מבואר בתשו' רב אשכנזי סי' ג' שאף בלא חשש ממזרות אסור לדבק בהם עכ"ל הרי מבואר דלא אמר להתיר אחר שנעשה מעשה אלא בקבלה עליה דת משה ויהודית שבאופן זה אין לנו אלא משום חשש ממזרות ובזה נסמוך אחר שכבר נעשה מעשה לומר כל דפריש מרובא פריש אבל אם לא קבלה דת ישראל הרי זו אסורה גם לדעתו כמו שהעיד בשם תשו' רב"א וכן דעת הרבנים שהבאתי למעלה וזה ברור והרב פתחי תשובה קיצר במקום שהיה לו לבאר

ונשאלתי בענין זה מרב אחד יצ"ו וז"ל זה כשלשים שנה אשר נתיישב איש ואשתו מעדת בני מקרא קראי ממדינת קירים וילדו פה בנים ובנות וזה לא כביר עשו היכרות ביניהם איש עברי מאחינו בני ישראל עם בת הקראי ונתקשרו ביניהם בקשר ידידות אמיץ וחזק עד אשר בת הקראי אמרה אל העברי פרשה כנפיך עלי ואנא אהוי לך לאינתו כדת משה וישראל וגם אבותיהם אמרו לדבק טוב והנה אחרי אשר ברכם ה' בהון ועושר באו לפני לאמר הבה לי אשתי ואנא אשא אותה בחופה וקידושין ואנכי לא עניתי דבר ולא חפצתי להשתקע בדבר אך עתה זה כמה פעמים בא בהצפירה פום עד מתי ניזיל בהאי דוחקא אחרי אשר חפצנו על פי דין תורה לכן אמרתי אדברה אל כ"ת ודבר מה יראני והנה מה אומר בודאי לא נעלם מעיני כ"ת דברי הנודע ביהודה קמא סי' ה' ממש בכגון דא רק שכבר נשאת ועיקר בנינו מה הנערה לא היתה במקום קביעותם וכגון דא גם כן שמעולם לא היתה בשם כי נולדה פה לכן אבקש אולי כ"ת ימצא עזר ותרף לזה כי באולי נודע לכ"ת מדינות אלו כי ישנם פה האנשים האומרים ואם לא לקחתי בחזקה וד"ל בודאי אם אפשר מותר שיאכלו בשר שחוטה וד"ל אחרי אשר אחזה אני הקשר לא ינתק ביניהם בשום אופן ובאים לפני בתחנונים ידבר עשיר אמרתי אשאלה כ"ת מי כמוהו מורה ואנא אוקיר מילי דמר וחביבותן עלי ולדברי תשובתו אצפה וכו' עכ"ד נר"ו גם קבלתי מכתב מרב אחר מעיר אחרת יצ"ו ונראין הדברים כי שניהם שואלים הלכו על נדון אחד וז"ל השני ייטיב נא כת"ה להשיבני בהקדם כי נחוץ לי הדבר הנה אברך אחד השתדך עם בתולה בת קראי והיא רוצה להנשא אליו בחופה וקידושין כדת וכו' אך ידוע כי על פי דין תורה אין שום היתר לזה רק הנוב"י בשו"ת קמא כתב בנדון כזה שאם כבר נשאת תתקיים והיתרו בנוי העיקר שאם היא יצאתה ממקומותיהם בעודה קטנה אזי יש היתר אבל לכתחילה הוא אינו אומר לא איסור ולא היתר ופה היא בת עשיר ונולדה בפה ומעולם לא היתה במקומותיהם ואינה יודעת מנהגיהם כי בלאו הכי מנהגיה כנכרים אך אם לא יתירו להם להנשא כד"ת אזי המה מוכנים להמיר דתם בכדי שיוכלו לינשא זה לזו לכן ייטיב כת"ה להשיבני תכף ומיד כי נחוץ הוא זה ולתשובת כת"ה נצפה וכו' עכ"ד נר"ו ואנכי הדל השבתי על שני כתבים הבאים כאחד הנ"ל בסיגנון אחד והוא זה כי עיינתי בדברי הפוסקים המדברים והמה מערכה מול מערכה כרשום בקונטריסי ואין דעתי נוחה להתיר בשום אופן אף אם היה נדון דידן כנדון הגאון נודע ביהודה (לאחר שנשאת) וקל וחומר בנדון זה שהיא רק משודכת (או מופקרת) לו חלילה להעלות על הדעת שום צד היתר ואי לאו האי יומא דקגרים לקצר באמרים (כי הוא סמוך לחג הפסח) חפץ חיים להעתיק לפניו להבות דב"ק בספרי דבי רב אשר שזפתם עיני וכו' והעתקתי רק דברי הרב אהרן הלוי שבשו"ת בשמים ראש הנז"ל (בד"ה ותשובת) ומה שכתב בים של שלמה הנז"ל (בד"ה והגאון מוהרש"ל) ע"כ דברי תשובתי לשניהם

אחר שלשה חדשים קבלתי עוד מכתב מהרב הראשון ואלה דבריו הנה מאז קבלתי מכתבו הנכבד עד עתה נעשה ענין אחר בענין השאלה מבת קראי שהשתדכה עם עברי מאחינו בני ישראל והנה עתה נסעו מפה ואחד מהסביבות סדר להם קידושין ועתה באו לפני הזוג הנ"ל ובקשו שארשום להם בהמעטירקעס (הוא פנקס מטעם הממשלה שבו רושמים הנולדים והמתים הנושאים והמתגרשים כיוצא) אך אחרי אשר בלא רבנים מפורסמים לא רציתי לסמוך על עצמי אמרתי אשאלה פי הרבנים ויעויין בס' תפארת ישראל סדר נשים סו' ג' בשם אביו והנה פניתי במכתבי לכבוד הרב הג' שיחי' אבד"ק שאוויל ודק' ראסיין ובאו אלי תשובתם להיתר ובפרט אחר שנעשה מעשה ועתה אמרתי אחרי אשר גם כבודו ידע מהמעשה אמרתי אודיע לכתר"ה את המעשה והנני מבקש גם את כתר"ה להשיבני חות דעתם הרמה בזה ובאם אפשרי שיסכים גם כתר"ה כי הרחמנות עליהם גדלה מאד והוריהם בוכים ומייללים כי באם חלילה לא ימצא עזר ותרף אזי חלילה יאנסו להמיר דתם וכו' יען כי בלא רשותי לא יורשם שמם בהמיטרק ואז בניהם אשר יולדו