שדי חמד פאת השדה מערכת ה קצה

מקום שכתב הפסק טובלות במי מקוה כאשר היה בזמן חכמי התלמוד שהיו טובלות במקוה הכשר לטבילה והיינו דמתמיהים התם צדוקי חבר בועל נדה משוית ליה אבל בזמן הזה הדבר נראה לעין ואין בה הכחשה ואפילו שואלין אותם אומרים כי הרחיצה האמורה בכתוב לאו היינו טבילה וכמו שכתבתי למעלה ואם תאמר נהי נמי שהם בועלי נדות וחייבי כריתות הם סבורים לעשות בטוב לא קשיא דהני מילי בסתם צדוקי אבל באלו שאנו מראים להם שאינם עושים בטוב דמן הקרא משמע בהדיא דרחיצה האמורה בכתוב היינו טבילה ואינם שומעין אינם עושים בטוב וכיון שהוא עובר על חיוב כרת הרי הוא פסול לעדות ולשבועה וכל שכן שאין השגה על הרב בעל התשובה שהוא לא פסל אותם מפני שהם בועלי נדות לבד אלא לפי שהם כמחללי שבתות ופסולים לכל התורה כולה ועדות ושבועה בכלל ולא אמר הכא שהם בועלי נדות אלא להפליג בגנותן כדי שיתרחק אדם מהם אבל קושטא דמילתא הוא שהם בועלי נדות ודאי וכולם בני הנדה הם ואין בזה פקפוק וכל מי שיאמר שאינם בועלי נדות לא תשמע לו כי לא היה בקי בהם כמוני שאני דר ביניהם ונושא ונותן עם הדיין שלהם בכל יום כי הם לא דברו אלא כפי משמעות סוגיות התלמוד ובאותו הזמן חברים היו לענין שנשותיהן טובלות במי מקוה או לפחות בארבעים סאה שאובה כמו שאמרו כולה שאובה מדרבנן אבל באלו שאנו רואין בעין והם אומרים שכך עיקר המצוה לזרוק על ראשה ובגופה מעט מים ובזה היא טהורה דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' לא אמרה אדם מעולם וקושטא הוא דהם חושבין לעשות בטוב אבל אחר ההתראה וההודעה נסתלק טעם זה ואפילו לדעת המשיב בועלי נדות הם וכולם בני נדה אלא שאין נפסלין בכך לשום דבר אם כן לא ידעתי מה השגה היא על האומר שהם בועלי נדות שהרי אמת הוא אלא שהם כמושגים או כמוטעים לפי דעתו ולדעתי הם מזידים גמורים ואני חושב שנתעלם מבעל השגה מנהג נשותיהן בטבילה ומשום הכי תלי טעמא בדם ירוק והרי הם בועלי נדות מן התורה דהא קימא לן דלעולם היא בטומאתה עד שתבא במים והם אינם באות במים כלל כאשר הוא מפורסם והם מודים בו וגריעי בהא מן הישמעאלים שהם באים במים יותר מארבעים סאה אלא שהיא שאובה והם אפילו זה אינם עושים

עוד כתב וכל שכן שאין לומר בועלי נדות הם משום דיום שפוסקת בו סופרתו למנין ז' דסברי מקצת היום ככולו ור' יוסי הכי סבירא ליה כדלעיל ואני אומר שלא ראה ולא שמע מנהג הקראין בזה דאם כן לא היה תולה עצמו בזה וכיוצא בו

עוד כתב ואם אמר כן בשביל שטובלות נשותיהן במקוה ואינם נזהרות בשאובין הרי ר"י בעל התוספות אומר שמקוה שכולה שאוב כשר והאריך להוכיח זה ובודאי שהיא פלוגתא דרבוותא ובכאן גילה בהדיא טעותו שהוא חשב שנשותיהן טובלות ולא היא שאינן טובלות לא בשאובה ולא במקוה כלל והא דפליגי אי טעמא הוה משום דם ירוק או משום מקצת היום ככולו היינו בזמנם שהיו חברים אבל בזמן הזה הם בועלי נדות במזיד הם שאנו מזהירים אותן ולא נזהרו

עוד כתב גם מה שאמר ואפילו אלעזר בן הנר שפקפק בנטילת ידים וכו' ולא ידעתי לכוון הקל וחומר כי כח הדין הזה הוא לחייב נדוי בזמן שבית המקדש קיים את הקראין עצמם העוברים על כל דברי חכמים קל וחומר מאלעזר בן הנר שנדו אותו על המצוה קלה ולפי זה ראוי לומר אלו העוברים על כל דברי חכמים על אחת כמה וכמה שהיה לנדותם אבל מה שכותב עאכ"ו שיש לנדות המדבק בהם וכו' אינו מתחייב אלא אם היה שנדו את מי שנדבק באלעזר בן הנר אבל עכשיו שלא נדו אלא את אלעזר מנין לנו שמנדין את המתדבק במי שעובר על דברי חכמים ומה שסיים מפני שמרבה פסולין בישראל לא מן השם הוא זה כי זו חששא היא וראוי לחוש לזרע היוצא שמא ימשכו אחר המינות מצד אמו או מצד אביו אבל נראה לי דמהאי טעמא לא שייך בהו נדוי דדילמא לא הוי ליה זרעא ואם תמצא לומר הוה ליה דילמא זרעא מעליא הוי כי אם האם מישראל תרגילו בקטנותו שהוא אצלה ושמא גם כי יזקין לא סור ממנה ואם האב מישראל כל שכן שילמדהו אורח משפט ודרך תבונות יודיעהו והכלל דחששא ודאי איכא אבל לנדותו על זאת אין לנו ע"כ ואני אומר במחילה מכבודו יפה כתב הרב ז"ל כי הוא היה חייב נדוי ושמתא כל המתדבק בהם והקל וחומר שלו כך הוא אם נדו לאלעזר בן הנר לפי שפקפק בנטילה לא כל שכן שינדו את מי שמכניס עצמו לספק כל גופי תורה שמא תשמשנו נדה שמא תאכילנו חלב ודם כיון דלית להו ולפני עור לא תתן מכשול שמא תאכילנו חמץ בפסח שחל בחשבונינו ולא בחשבונם וכיון שהם עוברים על כל גופי תורה חיישינן שמא תעבירנו ולאו אדעתיה וכיון שהוא מכניס עצמו לספק זה חייב נדוי בזמן הבית וגם על הזרע יש לחוש כאשר כתב המשיג ואפילו שהדבר שקול לפי שיקול דעתו הרי הוא מכניס עצמו לספק שיוליד בנים בה' בגדו היש לך חייב גדול מזה כל שכן שאני אומר שאין הדבר שקול כי ודאי ימשך אחר המיקל כי מה לו לקבל חומרות חכמים הילכך הדבר ברור לכל רואי השמש שהמתדבק בהם חייב נדוי וגדול עונו מנשוא כי הוא סבה להרבות פסולים בישראל ואין לו תקנה כדאמרינן לגבי המרבה ממזרים ואחר זה נשא ונתן בדברי הרב המשיג על מה שכתב רבינו שמשון דאסור להחיותם וכו' ועל מה שכתב ועוד תניא גבי עם הארץ שאסור באכילת בשר ואלו שאין עוסקין בתורה אסור וכו' כל שכן ביום טוב שאין זה יעשה לכם השיב הרב המשיג שאין זו ראיה שהרי פירשוה הראשנים שמתוך שאינו יודע לשחוט ולבדוק אף על פי שיש לו כמה בהמות ועופות אסור לו לאכול מהם אבל לשחוט לו מנא לן אי נמי גוזמא קתני ומעשים בכל יום שאנו שוחטים לעם הארץ וביום טוב וקרא אסמכתא בעלמא ואם תמצא לומר ראיה גמורה לאפוקי עם הארץ שאינו עוסק אפילו במקרא אבל העוסק במקרא לא נתמעט עכ"ל והשיב על זה הרדב"ז וז"ל או לאזנים שכך שומעות דעדיף להו צדוקי משום דעוסק במקרא ועובר על כל גופי תורה ועל כל מה שהוא הלכה למשה מסיני ועל כל דברי חכמים מעם הארץ שמקיים המצות אלא שאינו עוסק אפילו במקרא ולישרי ליה מאריה דודאי לא ניחא ליה למרייהו דלימא עלייהו הכי שהם מאמינים בני מאמינים ואלו כופרים בני כופרים בתורה שבעל פה ולא ידעתי מה מביא ראיה להשיג על הרב ז"ל ממה שפירשו הראשונים כל שכן שאין פירוש זה נכון לא בלשון ולא בענין כי מלת אסור אינו מורה על פירושו וגם הענין וכי כולי עלמא ידעי הלכות שחיטה וכמה בעלי תורה יש שאינם יודעים לשחוט והולכים אצל הבקיאים לשחוט ומה שכתב שאנו שוחטים לעם הארץ לא קשיא כלל כי אין בזמן הזה מי שיהיה עם הארץ לגמרי אבל אלו הצדוקים אף שעוסקים מקצתם במקרא גריעי טובא מעם הארץ שהזכירו רז"ל מטעמא דאמרן אם כן יפה כתב הרב שאסורין לאכול בשר ואחר שהאריך עוד על השגות הרב המשיג כתב כללא דהאי שקלא וטריא שהקראין בזמן הזה כולם בועלי נדות הם כפי אשר ראינו בעינינו שאין נשותיהן טובלות במי מקוה ואפילו במי מקוה שאובין אלא משלכת על ראשה וגופה מעט מים והיא טהורה לדעתם וענן הטועה והנמשכים אחריו התירו להם המליקה ונמצא אוכלים נבלות וגם אינם בודקין כלל ונמצאו אוכלים טרפות וכו' נמצאת למד כי בקראין הדרים אצלנו בזמן הזה לא נמצא בהם אחת מכל המדות שהזכיר הגאון ז"ל כי בכל יום מוסיפין גרעון הם ואינם מלין את בניהם כדת שהרי אינם פורעין וקיימא לן מל ולא פרע כאלו לא מל ואינם מלין במוהל שלנו ואין מכניסין בבתיהם תלמידי חכמים אדרבה בורחין מהם כבורח מן הנחש ואדרבה ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים כי המחברים האחרונים כגון אהרן וחבריו השיאו אותם עון אשמה ואין מתפללין כמנהג שלנו כלל ואינם אומרים י"ח כי אני ראיתי הסידור שסדר להם אהרן הנזכר מב"פ הרי שהם משונים בכל דבריהם ולפיכך אסור למול את בניהם בשבת שכיון שאינם מודים בפריעה ואם כן איך יעשו להם פריעה וכי תימא ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה והביא תשובת הרמב"ם שכתב שראוי לכבדם ולהתנהג עמהם במנהג ענוה האמת והשלום כל זמן שהם מתנהגים בתמימות ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפתים מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור כל שכן שישמרו לשונם מלהלעיג ומהתלוצץ בדברי רז"ל הקדושים חכמי התלמוד וכו' אך אם מחללין בגלוי הראש מועדי ה' המקודשים בימים הקבועים לנו אסור לבר ישראל