שדי חמד פאת השדה מערכת ה קצד

ואשתו לדתם וגרשה בגט שלהם דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן ועוד דאיכא ספיקי טובא וכו' אבל ודאי להתיר להתחתן בהם קודם שיקבלו דברי חברות לא יתכן לדעת הרדב"ז לפי שיש לחוש למכשולות רבים כמו שמתבאר מדבריו שבסי' תשצ"ו ולרגל מלאכתנו מלאכת שמים אעתיק תמצית דב"ק וזהו

ראיתי מגלה עפה מגלה טפח ומכסה טפחיים בגנותן של בני מקרא וכו' לצדד צדדין מעשה חידודין מדיוקים דקים מקורי עכביש לקרב את הרחוקים בידים שאינן מוכיחות לטהר את השרץ מן התורה שומו שמים על זאת גבור בארץ יחלש חושים לקראת נחשים חכם בעוז ידו נטויה להפך שמועות לזכות חייבי מיתות בידי שמים הראשונים אמרו מורידין ולא מעלין וכו' וזה האחרון (כונתו על הרב מוהר"ש הלוי כן נראה מדבריו שבח"א סי' ע"ג) צלל במים אדירים והעלה חרס בידו להכשיר עדותן וגטן ויינם ופתן ולהתחתן בהם אוי לאזנים שכך שומעות ולעינים שכך רואות וכו' הציקתני רוח בטני ונערתי חצני להעמיד דברי הראשונים על ענין בני מקרא שנמצא תשובה לרבינו שמשון מחמיר עלייהו טובא ואחד מן האחרונים ביטל דבריו והכשיר אותם והקל בכל מה שהחמירו הראשונים והריני בא ליישב השגותיו ולקיים דברי הראשונים אשר מימיהם אנו שותים וכו' ולהעמיד האמת על בוריו והריני כותב על סדר קונטריסו ומהשם אשאל מענה לשון כי הוא יודע תעלומות לבי לבקש האמת כי אין ראוי לבקש זכות למכחישי הקבלה

וז"ל ראשונה כתב הרב המורה וז"ל מה ששאלתם אם מותר להתחתן עם הקראים ולהגאל בפת בגם וביין משתיהם או לא הא לא צריכה רבה כי אומרים מה טיבם מאחר שעוברים על דברי תורה שנאמר כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית על דברים שבע"פ (אמר החח"מ היה לו להביא גם מה שאמרו בתורת כהנים והביאו רש"י ויקרא (כ"ו מ"ו) אלה החוקים והמשפטים והתורות וכו' בהר סיני אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם ניתנו למשה בסיני) ותניא בתורת כהנים מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאילו מחלל את השבתות ותניא כל שומר שבת מחללו כל השומר שבת אפילו עובד עבודת אלילים כאנוש מוחלין לו שהשבת שקולה כנגד כל המצות ואלו הקראין מחללין את המועדות כאילו מחללין את השבתות וכאילו כופרים בכל התורה ויינם יין נסך כמומרים עד כאן

אמר הכותב דברי פי חכם חן בשיטה ראשונה ככתבה וכלשונה דהא לא צריכה רבה דודאי אסור להתחתן עם מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה כי מי שנותן בתו לצדוקי הרי הוא כאלו דוחה אותה בידים ונותן בה שני טעמים אחד שהיא נוחה להתפתות ותו שהיא עוברת תמיד אלפני עור לא תתן מכשול לפי שהיא מבשלת לו לפי אכלו וכתבו בתוספות שאסור להושיט למומרים דבר של איסור אף על פי שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר דבישראל גמור חשבינן ליה ע"כ וסוף דבריו בזה ואף אם נפרש לשיטת התוספות דבכולהו נמי בעינן דלא מצי שקיל ליה מכל מקום איסורא דרבנן מיהו איכא במה שמסייע ידי עוברי עבירה וכדברי הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות ע"כ

ואני המשיב אומר דבנידון דידן הכל מודים דאיכא איסור תורה אפילו היכא דלא א בתרי עברי נהרא דדוקא גבי כוס יין לנזיר או אבר מן החי לבני נח שהוא יודע שהדבר אסור איכא למימר דליכא אלא משום מסייע ידי עוברי עבירה דדילמא כיון שיודע שהוא אסור לו דילמא הדר ביה ולא עביד משום הכי לית ביה מתחילה אלא משום מסייע ידי עוברי עבירה אבל בנדון דידן שהוא יודע שמה שנותנת ומתקנת לו אשתו מותר גמור הוא לא הדר ביה ודאי אכיל ליה ולדידן הוא אסור ודאי וכיון שכן אית ביה משום ולפני עור לא תתן מכשול ומפני שגם בעל הדין מודה שאסור ליתן להם בנותינו מאיזה טעם שיהיה איני מאריך בזה כל שכן שאני יש לי טעמים אחרים לאסור משום שמא תבשל לו בימים טובים והיא אינה אוכלת ממנו ומשום שמא לא תטבול בימי הקור כיון שהוא אינו מקפיד ונמצאת עוברת על כרת ותו שמא תתקדש בעדים של כיון שהיא רבנית ותתגרש בגט שלהם שאינו כלום כאשר אני עתיד לבאר בעזה"י ותנשא באותו הגט ועדיין היא אשת איש ובניה ממזרים וכאלה יש חששות רבות

כתב המשיג וז"ל אבל הלוקח אשה מהם עם היות כי כל איש שורר בביתו ואין לחוש שיתפתה לה גם אין לחוש שמאכילה דבר אסור דאפשר להאכילה דברים המותרים לנו ולהם כגון צדוקי שוחט וישראל עומד על גביו ולהעמיד בביתו שמש ישראל או אשה ישראלית לשמור ולעשות מליחה וניקור כדת ישראל ע"כ

ואני המשיב אומר כי אין דבריו נכונים בזה כלל כיון דאינהו לית להו לפני עור לא תתן מכשול אלא קרא כדכתיב תכשילנו ולאו אדעתיה לפי שאין השומר יכול להשמר מבעלת הבית שלא יגע הנכרי ביין ושלא תכניס כף חולבת בקדירה ושלא תתן חלב מהמותר להם בתוך הקדירה להשביח חלקה הלכך בכל פרטי המאכל והמשתה תוכל להכשילו ולאו אדעתיה

עוד כתב גם לענין הטבילה אפשר להעמיד עמה אשה ישראלית לראות שתטבול במקוה כשר ולהזהירה מחוצצי טבילה ע"כ ואני תמהתי איך עלה על דעת חכם לסמוך באיסור כרת על מי שאינו מאמין בו הרי שטבלה ואחר כך מצאה דבר החוצץ בטבילה לא תקפיד לה כיון שאינה חוששת לעיקר הטבילה ולא תחזור ותטבול וכל שכן בימי הקור ותו דנהי שיזהירנה מחוצצי טבילה בשעת הטבילה תקפוץ ידיה ותחבר ירכותיה ולא תחוש לאחד מן הדברים המפסידים את הטבילה והיא בתוך המים כי תאמר מי יודעני ומי רואני הלכך איני רואה שידור האדם עמה בכפיפה כיון שהיא חושבת שאין לטבילה במי מקוה עיקר כלל וזה ברור מאד שוב נשא ונתן אם אפשר ליזהר ממראות הדמים והספירה וכתב שגם המשיג הודה שיש לחוש שמא תראה דם ירוק ואח"כ תראה דם אדום ותשלימנו להירוק וכו' והאריך בזה בסוגיא דבנות כותים נדות מעריסתן וכו' ובפסק ההלכה וחזר להשגות המשיג וכתב וז"ל

עוד כתב אבל מי שנושא אשה צדוקית שמיוחדת לו לכל ביאותיה יש לחוש להבא שמא איזה פעם תראה דם ירוק ואחר כך תראה דם אדום ותשלימנו לדם ירוק ובפרק הבא על יבמתו אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה וכו' וכל שכן אשה צדוקית שאינה אוכלת משחיטתו ולא סומכת על ניקורו ולא חוגגת בחגו ובפסחו דודאי מצערתו אם בעל נפש הוא ומצוה לגרשה כל שכן שמוזהר עליה מעיקרא שלא ישאנה ע"כ ואני אומר כי החכם הזה ניבא ולא ידע מה כי לפי שיטתו אינו מוזהר עליה כיון שאין בה איסור תורה ולפי שיטתי יפה כתב שאני אומר שהוא מוזהר עליה מן התורה וסוף דבריו בזה כזה וכזה יש לתת טוב טעם ודעת בחיתון הקראים לאסור אפילו בבני הטועים ובני בניהם בכל המון הקראים הנמצאים היום במלכיות הללו ע"כ וכבר כתבתי שאסור להתחתן בהם מן התורה כי מי שכופר בתורה שבעל פה והיה חייב מיתה בידי אדם בזמן שבית המקדש קיים איך יהיה מותר לקחת את מי שהיתה מחויבת מיתה וכי תימה מפני שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות ממרים שאלו אנוסים הם כיון שגדלו אותם אבותם על אמונתם וכו' הרי הוא ז"ל כתב אין ממהרין להרגן משמע שאם הזהירו אותם ועדיין עומדין במורדן היו הורגים אותם בזמן הבית והרי אשה זו שהוא רוצה ליקח עדין עומדת במרדה להחזיק בכפרות שלהם ואם כן איך ישאנה ועדיין נאריך בזה לקמן בע"ה עלה בידנו כי בין לפי שיטתי בין לפי שיטתו אסור לקחת אשה מהם

שוב האריך בדין יינם ושחיטתם להוכיח שהם כעכומ"ז גמורים והשיב על כל דברי המשיג על דברי תשובת רבינו שמשון ושהאמת הוא שהם מחללי מועדות אף שהם שומרים המועדות שחל בחשבונם וכו' והם פסולים לעדות וכו' ולא אמרו שקידושין שלהן הם קידושין אלא כשקדשו בפני עדים שלנו וכו' והאריך בכל הפרטים ואחר כל זה הביא דברי הרב המשיג במה שכתב רבינו שמשון שהם בועלי נדות שיש לדון בזה דאם משום שמשלימות לדם ירוק הרי עקביא בן מהללאל מטמא דם ירוק ומאן דסבר הכי לאו בועל נדה מיקרי וכו' והשיב על זה וז"ל ואני שמעתי ולא אבין כי לפי הנראה זה החכם לא ראה את הקראין והלא כל ימיו נתגדל במצרים והדבר מפורסם שהם כולם בועלי נדות שאינן טובלות כלל אלא מזין על ראשן מים לבד ואיך יעלה על דעת אדם לומר שאינם בועלי נדות בכרת אלא ודאי שכח מה שהוא מפורסם במצרים ושמא לשם באצטנבול