שדי חמד פאת השדה מערכת ה קצג

להתיר על ידי המצאת הר"ב ברזילי הנ"ל והביא שבלקט הקמח בריש ספרו הביא מה שכתב הרב זרע אברהם לתקן כנז"ל ושכתב שחבריו רבו עליו שלא להתיר וסיים בברכי יוסף ויש בידי תשובת מוהר"ש הלוי הזקן כתיבת יד ותשובת חתנו מוהר"א ששון שהסכימו עם מוהר"ש גויזאן (שהזכיר הכנסת הגדולה דאוסר) ועיין מקראי קדש ד' ע' עכ"ל מתבאר דהרבנים מוהר"י בי רב ודעמיה שמתירים היינו בלא שום תקון אלא שהסוברים כן מיעוטא דמיעוטא הם נגד שאר הרבנים דיש שלא התירו אף על ידי תקון הנ"ל ויש שהתירו והצריכו על כל פנים תקון הנ"ל ובלא תקון זה משמע ודאי דאסרי וכתב הרב כנסת הגדולה בסי' ו' בהגהות הטור בשם רבינו בצלאל דאף להמתירים להתחתן עם הקראים כהן אסור ושכן כתב הרד"ך ומוהרש"ך בשם הרדב"ז והאריך קצת בזה הרב מוהרש"ג בשו"ת אהלי יעקב להרב מוהריק"ש בד' ס"א ע"ב והרב חכמת אדם בכלל ק"י (יש דפוסים שהוא כלל קכ"ד) פסק גם כן כדברי הרמ"א הנ"ל וכן הרב זכור לאברהם בח"א בחיו"ד באות גרים בד' קצ"ג ע"א עי"ש ובפירוש המשניות תפארת ישראל בסדר נשים בסוף הספר ברמזים על הש"ע אבן העזר סי' ד' כתב בשם מר אביו דשרי להתחתן עם הקראים דבני נדה לא הוו ממזר ואף דגטן אינו גט על כל פנים קידושיה בפסולי עדות והרב מר בריה הקשה על זה דהראשונים קדשו בעודם ישראל וממזר איסור עולם ותירץ דתולין ברובם שלא נתגרשו בין הראשונים ושקיל וטרי בדין קבוע כמחצה על מחצה וכו' עי"ש והנה זו היא שיטת הרדב"ז להתירם משום שהקידושין שלהם בפני עדיהם ועל הראשונים אין אנו מצטערים דשמא לא גרשו נשותיהם ואם תמצא לומר גרשו שמא לא נישאו לאחרים ושמא לא הולידו או שמא הולידו סריס וכו' כיעויין בתשובותיו החדשות סי' ע"ג אבל אינו פשוט לומר דקידושין שבפני עדיהם לאו כלום נינהו ויש חולקים על הרדב"ז וסוברים דקידושין שבפני עדיהם קידושים גמורים הוו וגטן אינו גט וכו' כמבואר בספרי הפוסקים

ובספר ישרי לב לתנא ירושלמאה הגאון מוהרד"ח בדף מ"ג ע"ד אות כ"ה ציין על המצאת הרב ברוך ברזילי הנ"ל לעיין במוצל מאש סי' ח"י וחקרי לב אה"ע סי' ה' ותנא דבי אליהו הרב המגיה נר"ו כתב שבספר יוסף אומץ ברסי' ע"ד הביא קושית הרב יהונתן על היתר זה ושיישב קושיתו והנה ספר יוסף אומץ אין אצלי (וכן ספר מוצל מאש וחקרי לב וציינתים להועיל לזולתי) אמנם נראה שמה שכתב ביוסף אומץ הן הן הדברים שבשיורי ברכה באבן העזר סוף סי' ד' וקושית הרב יהונתן היא ממה שכתב הרא"ש בסוף נדרים בטעם החילוק שבין אומרת טמאה אני לך דאינה נאמנת דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר ואילו אומרת גרשתני נאמנת ולא חיישינן שמא משום שעיניה נתנה באחר אומרת כן והיינו משום דבטמאה יגרשנה ותנשא לאחר בהיתר אבל בגרשתני אם תנשא לאחר תהיה כל ימיה בעבירה ואם איתא לתקון הנ"ל היה להם לתקן באומרת טמאה אני לך שיגרשנה על תנאי שאם נטמאת יהיה גט ואם לא נטמאת לא יהיה גט ואם תנשא לאחר יהיו כל ימיה בעבירה ותהיה מוכרחת להודות האמת שלא נטמאת ותשב תחתיו ולמה התירוה לישב תחתיו ומרן חיד"א השיבו דנשי לאו דינא גמירי ותסבור שבאמירתה טמאה אני יתירנה בגט גמור ותנשא למי שנתנה עיניה בו וכשתראה שיגרשנה על תנאי לא מפני זה תודה לומר כי טהורה היא ומפני שנתנה עיניה באחר אמרה תחלה טמאה אני משום דכסיפא לה וחשו חכמים שתנשא לאחר באיסור ויהיו כל ימיה בעבירה אבל לקראי אימא לך דיועיל תיקון זה וסיים שיש לצדד עוד עי"ש ונראה ודאי שאין כונתו אלא לדחות הקושיא אבל מודה דאין לסמוך על תיקון זה וכמו שמתבאר ממה שכתב איהו גופיה במלא יוסף הנ"ל ובישרי לב ד' ל"ב סוף ע"ד ציין תשובת הרדב"ז ח"א סו' ע"ג וח"ב סי' תשצ"ו ובישנות סי' רי"ט דכיון שקבל עליו כל מצות דרבנן מותר לבא בקהל ואין בהם חשש ממזרות וציין לעיין יד אהרן בח"א אות כ"ד וח"ב אות כ"ו ובשמים ראש סי' ח"י ועיינתי ביד אהרן וראיתי שהביא הרב (על תשובת רבינו שמשון שאוסר להתחתן עם הקראים) שכן כתבו הרא"ם והרב המבי"ט ושלזה הסכים מוהרש"ג ושהרב המבי"ט כתב שאפילו קבלו דברי חברות אסורים לבא בקהל וכן דעת הרב מוהר"י טאייטאצאק אבל דעת הרבנים מהר"י בי רב ומוהר"ש חקאן והרדב"ז ומוהריק"ש להתיר והביא גם ההמצאה של רבינו ברוך ברזילי ומה שפקפקו על זה אלו תורף דב"ק עי"ש גם הרב הלק"ט בח"א סי' נז"ר כתב שאם יקבל דברי חברות מותר להתחתן אך סיים שזה להלכה ולא למעשה והמעיין בדב"ק יראה שצריכים ביאור מה שכתב דלצאת מידי חשש ליכבשינהו דניידי ושהענין הוא איסור דרבנן וכו' ולפי הנראה מדברי הרבנים האוסרים הוא חשש ממזרות דאוריתא

ותשובת בשמים ראש שציין בישרי לב הנ"ל שלפני (דפוס קראקא תרמ"א) היא בסי' קע"ז שאחר סי' רי"ט והיא שנשאל על אודות הקראי שקבל עליו דברי חברות ולמד זמן רב והוא מן הבחורים החשובים וסר מרע ורוצה לישא אשה שכבר נשתדכה לו ורננו בני אדם אחריו מחשש ממזרות ולזה העתיק תשובת רבינו ברוך ממגניצא בר' שמואל ותורף דב"ק הם דלא מפני שהם מחולקים אתנו בכמה עניינים בגטין וקידושין ודיני עריות יחוש בשביל זה לממזרות והלא בין חכמי ישראל נמצא מאד חילוקים כאלו מה שמותר לאנשי עיר זו אסור לאנשי עיר אחרת שחכמי הדור חלוקים זה מתיר וזה אוסר לפי חילופי גרסאות בגמרא או על פי הסברא ואין דבר אחד ידוע שאירע ביניהם הנאסר על פי דת חכמי התלמוד ז"ל ואם כן למה נחוש בהם לממזרות וכו' ואם היה הדין דאסור להשתדך עמהם איך לא הודיעו זה חכמי התלמוד וכו' והרי הן ישראל ואפילו אם נדון את כולם וכו' אף על פי שלא עשו הם כלום ואבות אכלו בוסר זה זמן הרבה יותר מאלף שנים אלה הצאן מה עשו על כל פנים לו נדון אותם כרשעים גמורים מכל מקום ישראל הם ולא לאישתמיט בגמרא בשום דוכתא לאשמועינן שאסרו את בניהם ובנותיהם וגזרו עליהם וכו' ע"כ תוד"ק ואחר חתימת תשובה זו בשם ברוך בר שמואל כתוב שם ז"ל והנה האריך הרב הגדול ז"ל להתיר ודבריו בנויים על הדין ועל האמת ועל השלום ואין להסתפק אחר דבריו לפום דינא ודתא אבל אמינא לך בהימנותא דאפילו הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתא וחתים עלה אהרן הלוי ובסימן ר"ך כתוב בכסא דהרסנא וז"ל מדברי רבינו ברוך מבואר דלא התיר אלא בקבל עליו דברי חברות וחזר לדעת הרבנים וכדעת הרדב"ז שבתשובות רבינו בצלאל אשכנזי סי' ב' אמנם הוא אתי עלה מטעם אחר שהפקיר קידושין לגמרי ואין זה נח לי לדון תחלתו להחמיר וסופו להקל להפקיר נשותיהם של אלה וכבר השבנו על האמור בתשובתו בכמה עניינים וכאן אין להוסיף על דברי רבינו ברוך ואף רבינו שמשון המובא בתשובת הרדב"ז מבואר ממנו דדוקא כשעומדין במרדן ולא נעלם מהגאונים האלה מה שחשו חכמים גבי כותים בקידושין משום ספק ממזר או עבד דהתם חכמים גזרו עליהם ועשו תקנה להבדיל את הספחת הזה אבל באלה הרי כתב רבינו ברוך שיש מקומות בדברי רז"ל המראים שנשתדכו עמהם וכו' עכ"ל והנה מה שכתב שדעת הרדב"ז שלא להתירם אלא אם קבלו דברי חברות הגם שלא ראיתי דבריו שבתשובות רבינו בצלאל כי אין ספרו מצוי אצלי אולם כן מתבאר יפה להמעיין בתשובותיו שבסי' תשצ"ו (בשו"ת הרדב"ז שבידי דפוס וארשא תרמ"ב נשמטה ממקומה ונדפסה בסוף החלק השני עי"ש) ושבסי', רי"ט הנז"ל אך בהתשובה שבסי' ע"ג הוכיח מדברי הרמב"ם בתשובה שהביא שם דמתיר אף בעודם קראים ומתבאר מדבריו שם שדברי הרמב"ם הללו לא ראם בזמן שכתב שתי תשובות הנ"ל ומכל מקום המעיין בתשובתו סי' תשצ"ו במה שהאריך בגנותן ושגרועים הם מכותים אחר שגזרו עליהם וכמה מכשולות יוכלו להיות למי שיתדבק בהם במאכלות אסורות ובחילול שבתות וימים טובים ובטהרת נשותיהם וכיוצא יבין וידון שלא תסכים דעתו להתיר להתחתן בהם אלא אם כן מקבלים דברי חברות לשמור ולעשות כחק לבני ישראל הכשרים ויקבלו תורה שבעל פה ופירושי המצות ודיקדוקיהן ככל אשר הורו וציוו לנו חכמי ישראל על פי המקובל בידינו איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני שדוקא בענין זה הוא שאפשר להתיר להתחתן בהם וחשש ממזרות אין בהם לפי שקידושיהם הם בפני עדים שלהם ואינם קדושין כלל ואינם נשותיהם ולכן אף שאין בגטיהן ממש אין חשש כלל כיון שאין קידושיהם קידושין ואין לחוש שמא אחד מהרבנים המיר הוא