שדי חמד פאת השדה מערכת ה קצב

תנא ירושלמאה מוהר"ם חזן סייעיה להרב שפתי כהן מתשובת הרשב"ש ואלה דברי הרב כרך של רומי על דברי השפתי כהן הנ"ל ואני הדל באלפי מצאתי תנא דמסייע ליה הוא הגאון הרשב"ש בתשובה סי' תקי"ג שכתב וז"ל חכם שהוכרח להורות היתר בדבר הנראה אסור וכל שכן בדבר שבערוה דמחויב לחזק ראיותיו בספר מפני חמשה טעמים א) לפי שיש בני אדם שלא שמעו בזה להיתר ומאהבת המורגל ימהרו לתמוה ולהכזיב למי שאומר כנגד דבר המורגל אצלם ואהבת המורגל יש לו רושם בנפש הסכלים אך לא בנפש המשכילים וכל שכן אוהבי האמת (אמר הפוסק כיוצא בזה כתב הרשב"א ח"ג סוף סי' א' וז"ל וכבר נחלקו עלי קצת מחכמי הדור בזה בדברי פה בלי נתינת טעם וראיה רק שהיה הדבר חדש בעיניהם. ב) שמא ברוב הימים או בערים הקרובות והרחוקות בשמעם את ההוראה בעל פה יחשבו שהמורה התיר את האיסור או את הערוה על כן מחויב להראותם לדעת כי האיסור הגדול לאסור המותר או לעגן את המותרות לשוק אבל המתיר בכל אלו מקיים מצות חכמים ואם יש מי שרוצה להטיל מום בקדשים כאשר הורגל בעונותינו על ידי כתיבת ראיות ההיתר ימצא תשובתו בצדו. ג) להועיל לאורך ימים אם יזדמן מעשה כזה לבל יצטרכו הבאים אחריו לבקש דבר ה' ולא ימצאוהו וישוטטו בגדרות אולי יוציאוהו ד) שמא יזדמן דבר שאינו כנדון זה ומי שאינו בן תורה ידמה לעשות מעשה להיתר ויתלו במורה הראשון בוקי סריקי וכשיהיו ראיות המורה הראשון על ספר יראו את נדון השני אם דומה בדומה אל הראשון או לא. ה) לקבל שכר על הדרישה להוציא מה שהוא בכח בפועל ולטרוח ולחוק על ספר והקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר שום בריה וכל שכן לעושים לשמה ויודע מחשבות בני אדם הוא הרואה כונתו ויודע תומתו כי לא נתכוון אלא להוציא לאור משפט אלו תורף דבריו הראיתיך בעיניך אילן גדול וענפיו מרובים דקאי כסברת השפתי כהן דמותר להורות היתר בדבר הנראה אסור ואדרבא קאמר דמקיים מצות חכמים אך שיחוק ראיותיו בספר ואין לומר דלא מיירי בדבר התמוה שהרי הרואה יראה נדונו שהתיר יבמה לשוק בולד שנולד לה ולד שלם בשערותיו ומת ביומו והיה על פי חשבונות שכלו לו חדשיו ועוד שהרי כתב לפי שיש בני אדם שלא שמעו כזה להיתר הרי שהוא דבר תמוה ועוד כתב שמא ברוב הימים ובעדים הרחוקות והקרובות כששמעם את הדבר יחשבו שהתרתי את הערוה ואין לך דבר תמוה גדול מזה שאם לא היה כותב ראיותיו היו חושבים שהתיר את הערוה ואילו אין דבר תמוה למה יחשבו שהתיר את האיסור ישאלו גופא דעובדא היכי הוה וספרין פתיחו והכל ימצא מפורש ושום שכל ומה כל החרדה הזאת אלא ודאי דהוי דבר תמוה גדול ונורא ועל ידי כתיבת הראיות הותר להורות היתרו ונתקיימו דברי השפתי כהן: סימן לז

הוראה נכון בעיני להעתיק דברי מי שגדול חק לישראל מרן חיד"א בספר שיורי ברכה בחשן משפט סי' יו"ד ללמוד וללמד מוסר השכל שלא להיות ח"ו גס בהוראה וכן ראיתי לתנא דידן רבין חסידא בספרו הבהיר אזן אהרן שהעתיק דב"ק בראש ספרו וז"ל (השיורי ברכה) ראיתי בספר אורים ותומים שכתב ביאורים על מה שכתוב בסמוך וצריך לימלך אם יש גדול ממנו בעיר וז"ל וכן לענין איסור והיתר נמי דמאי שנא ואני נוהג ג"כ בכל הדברים במקום שאין הדבר פשוט כביעתא בכותחא לעיין בספרים ולהורות מתוך הספר כי אותיות מחכימות ובפרט בזמן הזה אשר בעונותינו הרבים השכחה גוברת עכ"ל והחי יתן אל לבו שאם הגאון זלה"ה אשר ידענו נאמנה שהיה לו זכרון גדול מאד לא היה סומך על זכרונו והיה מעיין בספר וכן שמעתי מהרב החסיד המופלא מהר"ר גדליא חיון זצ"ל שבנערותו הן בעודנו אתרא דקושטאה שמיה הלך להגאון רבינו מהר"י הוזאניס (מח"ס הנורא משנה למלך) זלה"ה לשאול דין איסור והיתר ממנו ופתח הש"ע ואמר לו ראה בני הש"ע אומר כך וקרא לפניו דברי הש"ע וכבר נודע גדולת הרב ז"ל שהיה מפורסם בבקיאותו וזכירותו ועם כל זה בדין הכתוב בש"ע לא רצה להורות לו הדין עד שפתח הש"ע וקרא לו הדין ואנן יתמי דיתמי אשר באמת חסרון ידיעה ורוב השכחה גוברת וידע איניש בנפשיה איך לא נבוש ולא נכלם להורות בלי ראות שום ספר וכבר כ' הרב שבות יעקב ח"ב סימן ס"ד שקבל מרבותיו שראוי לכל מורה שלא יורה בלי עיון תחלה בספר ואמרו שהמורה בעל פה ואין פותח הספר קרוב ליכנס בסוג מורה הלכה במקום רבו עי"ש עכ"ל

ולא זו בלבד שצריך לעיין בדברי הפוסקים המפורסמים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים כי גם בספרי אחרוני אחרונים שבכל דור ודור כל מי שנמצא בידו איזה מספרים חדשים צריך לעיין גם בהם ולא יאמר לא אפגום כבודי לעיין בספרים אשר מחבריהם לא הגיעו לקרסולי לא בבקיאות ולא בחריפות ומה ידע מחבר זה ולא ידעתיו והלא אבוש להזכיר בספרי שם ספר פלוני כי זקן (זה קנה חכמה) אנכי ולא לפי כבודי וזה לשון מרן החבי"ף בספר כל החיים דף ט"ז ע"ג במערכת הדל"ת אות ו' אזהרה לפסוק דין עד שיחפש בספרי האחרונים ואחר כך יפסוק הדין חקרי לב ח"מ ח"א (רו"ב) סי' ב"ן ד' פ"ז ע"א וריב לי על חדשים מקרוב שאין מביאים סברות האחרונים כלל כי לפי גדולתם דימו זקן ואינו לפי כבודו להזכיר ספר אחרון ולא טוב עושים כי אף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן בסיני וכשאני לעצמי דרכי חיים להביא אפילו בדבר שאינו הלכה כי אם אגדה מבני ותלמידי ואיזהו חכם הלומד כל אדם נאמר ומכל שכן בספרים שיצאו לאויר העולם דאין מדרש בלא חידוש עכ"ל והיו דבריו אלה לפני איזה עשרות שנים אמנם עלינו לשבח לאדון הכל אשר זכינו בימים האלה ובזמן הזה אכשור דרי וחכמי ורבני דורנו מאהבים ומחבבים את ספר התורה שיצא לאור מאחד מחכמי הזמן וירוממוהו וינשאוהו ויהללוהו בשערים מהדרים מן המהדרים ה"ן חח"מ כבעל הנסיון מעיד אני אשר בכמה עשרות ספרים שיצאו לאור מרבנים גדולים ומגאונים מפורסמים יצ"ו מאחר שנתפשטו בעולם בחסדו יתברך ספרי שדי חמד עיני ראו בכמה מקומות בספריהם הקדושים מביאים וקורין דברי חזקיאו אמר עם הספר ספרי שדי חמד ונושאים ונותנים לבנות ולסתור כדרכה של תורתינו הקדושה מר בחלק זה ומר בחלק זה וקרב זה אל זה באהבה וחבה יתירה אף כי לא נעלם מהם מיעוט ערך המחבר ענותם תרבני ומזכירים אותם לשבח ולתהלה ואומרים דברים בשם אומרם ומקרבים הגאולה "ובמהרה יבא הגואל ונחזה בנין ציון" (לפ"ק אכי"ר)

(ענין זה הוא מילואים למה שכתבתי במערכת הבי"ת סי' ל"ד אות כ"א בדין אם מותר להתחתן עם בני מקרא שרמזתי שם שכתוב אצלי בקונטריס אסיפת דינים במערכת אישות ונעתק משם)

אם מותר להתחתן עם הקראים הנה הרמ"א בסוף סי' ד' וכן הרב הלבוש פסקו כתשובת רבינו שמשון שהביא מרן הבית יוסף דאסור והרב באר היטב ציין לעיין בכמה תשובות ולא ביאר דעתם ואני אבוא אחריו לבאר דעותיהם כפי אשר ראיתי שכתב בשמם מרן החבי"ב בכנסת הגדולה בסוף הגהה בית יוסף דהיינו הרבנים הרא"ם ומוהר"ם מיטראני ומוהר"ש גויזאן הסכימו לאסור והרב מוהר"ר צמח שבתשובות הרב מוהרש"ך ובתשובה כתיבת יד כתב שכן הסכימו הרשב"א ומוהר"י מיטראני וכתב בכנסת הגדולה דהרשב"א שהזכיר בתשובה הנז' היינו ר' שמעון בר' אברהם בעל התשובה שהביא מרן הבית יוסף גם הרש"ך כתב דאף שיש מקום להתירם מכל מקום מיום שעמד על דעתו שמע על הקראים לאסרם ולא היה נימנה עם המתירים לבא בקהל כי אם לאסרם והרב מוהר"י בי רב וחכם אחד שבתשובות מוהר"ם מיטראני והרדב"ז ומוהר"ש חקאן הלוי הסכימו להתיר וכתב הרב כנסת הגדולה ששמע שבקושטא נהגו להתיר על ידי מה שהמציא הרב ברוך ברזילי שישראל ישחרר שפחה על מנת שתנשא לכשר וישאינה הקראי ממה נפשך אם הוא כשר הרי היא משוחררת ואם הוא ממזר הרי בטל השחרור ומרן חיד"א בספר ברכי יוסף שם אות ט"ז כתב דמה שכתב בכנסת הגדולה דנהגו בקושטא וכו' לא סיימו קמיה דהרב פני משה הביא המצאת הרב"ב הנ"ל וזו הלכה העלה הוא ובית דינו וחכמי ישיבתו לאסור ופקפק על מה שכתב בזרע אברהם בשם הרב אביו שהסכימו