שדי חמד פאת השדה מערכת ה קצ

גדול ונשען על דברי הזוהר הנז' עיי"ש וסיים (בפתח עינים) ולפי זה טוב להזהר כאזהרת הרב מוהר"י כולי הנז'

גם השגתי ספר חקרי לב יורה דעה ח"א ובסופו קונטריס כונן לחקר ובענין זה כתוב בדף שי"ט להשיב על דברי מרן חיד"א בספר פתח עינים הנ"ל ועל מה שכתב על ראיתו מדכתיב השם עמכם דהתם מדרבנן וכו' השיב הגאון המחבר דאין זה מספיק לא מבעיא לשיטת הטורי זהב ביורה דעה סימן קי"ז דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שמפורש היתרו בכתוב הכא נמי כיון דמפורש ההיתר בודאי שלא אסרו אלא אף להחולקים לא יתכן שיעשו לזה האיסור אסמכתא מן הפסוק כדדרשו מנין שלא יאמר וכו' מאחר דכתיב ההיתר להדיא בכתוב היכי דרשי באידך קרא לאיסור דהוי כתרי דסתרי כי על כן על כרחין דעיקר האיסור להתחרט מלידור מה שאין כן בשואל את שלום חבירו בשם ומה גם דהריטב"א בדרך אפשר כתב כן ויותר נראה דעתו דהוא מדאורייתא גם הרב קול הרמז תמה בתירוץ זה דאיך יתכן שיהיה מדבריהם והרי מקרא מייתי לה ואף שיש לומר דאסמכתא בעלמא הוא כדכתב הרב שיח יצחק שם ביומא מכל מקום פשט לשון הברייתא מוכח יותר דהוי דבר תורה וגם הלשון דמנין שלא יאמר וכו' נראה יותר דהוא דבר תורה כדמוכח קצת ממה שכתבו התוספות בבבא בתרא דף קמ"ז ד"ה מנין

ועל מה שכתב בפתח עינים על ראייתו ממתניתין דברכות כנ"ל השיב תמיהני על דבריו דכיון דיליף היתר שאלה בשם אף דהסברא לאסור מדבריהם שאלה בשם דהוי כמזלזל בכבוד המקום כדפירש רש"י בברכות דף נ"ד ובכל זאת כיון דמצאו היתר בכתוב התירו הכא נמי לענין קדימת השם דאם באו לחוש לכבוד המקום היה להם לאסור עיקר שאלה בשם ותו דמאחר דמפורש ההיתר בכתוב וגם מתניתין יליף מניה בסתם והרי בשום מקום בש"ס לא מצינו שאסרו מהי תיתי לומר דאסרו מדרבנן ותו דהרמב"ם בפירוש המשנה פירש שיהא שואל שלום חבירו בשם מפני שמלת שלום הוא משמות הקדוש ברוך הוא וכי האי גוונא פירס ריב"ן במכות דף כ"ג בלשון שני עיי"ש והרי בנתינת שלום לבד הותר כל שכן בקדימת השם לשלום ועל ראייתו מדברי הזהר האריך בלשונות הזהר הקדוש בזה וקשה עתיק"א ובמסקנתו כתב כיון שההיתר מפורש בכתוב ושנוי במשנה דברכות איני רואה צד סרך איסור כלל וכלל והמחמיר תבא עליו ברכה ועיין בספר ישרי לב בחלק או"ח אות מ' (מזכיר שם שמים)

והנה במכתב לחזקיאו מאת ידידי הגאון מוהר"ר אליעזר דאייטיש מחבר ספרים היקרים תבואות השדה אבד"ק באניהד יצ"ו כתב פרט השנה ה' ירבה שלומכם (לפ"ק) והנה לא היה מקום לפקפק על מה שכתב בדרך זו ולא כתב ירבה ה' שלומכם כאותה שאמרו שלא יאמר להשם קרבן אלא קרבן להשם שמצד זה אין שום חשש כמו שמתבאר מכל הרשום באות זו ורק היה לי קצת פיקפוק על פי מה שכתב הגאון מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה תניינא בחלק יו"ד סי' קפ"א דלכתוב השם לרמוז בו פרט השנה הוא דרך בזיון לחשוב אותיות השם אלקי"ם שהוא משמות שאין נמחקים והוא קודש ולהשתמש בו למספר ולסימן לידע באיזו שנה וכו' (וכתב שם שאחר מעשה שחצבו השם על אבן אחת לתתה על הארון הקודש אין לערער ולהפסיד מה שכבר נעשה וכו' עי"ש הא מיהא לכתחלה לאו שפיר דמי למיעבד הכי) ובמכתבי אליו כתבתי בשולי היריעה בזה הלשון במכתב די שדר א מר רשם פרט השנה וכו' חפץ חיים לידע אם במתכוין משום דלא חייש מר למ"ש הגאון מוהרש"ל שבנו"ב תניינא יו"ד סי' קפ"א או דמשמע ליה לחלק בין כותב כל גוף השם (כההיא דבנודע ביהודה שכתבו פרט השנה אלק"י הצבאות) לכותב רק אות אחת ממנו אף שכל השם ישלים המנין (כמו בנדון דידן) (ורציתי לידע אם כיווננו לדעת אחת כי גם אני ההדיוט בתעודתי על ספר דברי משה להנשר הגדול הרמב"ם שנדפס בוארשא בשנת תרמ"ו כתבתי פרט שנה יחל ישראל אל ה' (לפ"ק שהשם במילואו השלים המנין ואשית חלקות לבין נדון שבנודע ביהודה אחרי שלא כתבתי אלא אות אחת מן השם ואם אמצא תנא דמסייע לי ישמח לבי) או דלא אסיק אדעתיה בה שעתא דברי מוהרש"ל יודיעני נא עד כאן היו דברי מכתבי להגאון הנ"ל יצ"ו ולא אסתייעא לי לעיין בדבר זה אם יש לחוש בכעין נדון זה או יש לחלק כמו שכתבתי שוב נזכרתי שבמכתב ששלחו לי רבנן תקיפי דארעא דישראל רבני עיר הקודש צפת מיום ד' ניסן תרנ"ג כתבו פרט השנה כי מלאך ה' צבאות הוא (לפ"ק וכתוב בו רק אות ה' מהשם הוי"ה ברוך הוא אלמא ליכא למיחש בכי האי גוונא וגדולה מזו ראיתי בשנת תרנ"ב במכתב שקבלתי מידידי הגאון מנחת משה יצ"ו אשר מפני סבה שלח לי איזה עלין מודפסים מספר שהדפיס רב גדול בדורינו יצ"ו ובהקדמת הספר כתב פרט השנה עולה לה' ריח ניחוח אל אלקי"ם חיים לפ"ג השם אלקי"ם כתוב בה"א ורק לכנות כתבתי בקו"ף ובתיבת אל נראה שלא היתה כונתו לשם והוא כאומר לאלקי"ם) כנראה שלא חשו לדברי הגאון מוהרש"ל ובמכתב רב אחד מידידי החפץ בעילום שמו יצ"ו קרא ערער על אחד חכם שהדפיס במכתבי עתים בירושת"ו פרטי השנה והרבה מהם הם בצירוף איזה שם משמות הקדושים ובשתים עלתה לו לערער א) על פי דברי המוהרש"ל שבנודע ביהודה ב) משום חשש זילזול שעל הרוב העלין של מכתבי העתים נזרקין לאשפות או לכל הפחות משתמשים בהם תשמישי חול ודבריו בזה הלא הם כתובים בקונטריס הערות לכללים בסי' ל"ד (ד"ה מה שכתב בדף ד') והנה טעמו השני נח לי והצדק אתו אם כדבריו כן הוא שמשתמשים בהם תשמיש חול לצור על פי צלוחותם וכיוצא והרבה יש לדבר מצד זה לא לבד מפני שיש בפרטי השנה שמות הקדושים כי גם בלא זה יש במכתבי עתים חידושי תורה הרבה ואולי כשרואים שיש חידושי תורה נזהרים באותם הגליונות אף שקשה להאמין שיבדיל בזה אחר ההרגל

אמנם מצד החשש הראשון במקום שאין חשש שיבא השם לידי בזיון כגון נדון שבנודע ביהודה וכיוצא נראה שלא חשו חכמים למה שחשש הגאון מוהרש"ל להשתמש בשמות הקדושים לסימן לפרט השנה שכן ראיתי. א) בהסכמת רבנן תקיפי דארעא דישראל בתחלת מאה הששית ומכללם רבין חסידא הגאון מוהר"י אלגאזי (בעל ס' קהלת יעקב וארעא דרבנן הנודעים כמעט ברוב העולם מלבד עוד מספריו הקדושים הן רבים הידועים לנו בני ארץ ישראל) כתבו בהסכמתם לספר חיי עולם דרושים (להרב מוהר"מ בולה) פרט השנה כי אלקי"ם (בה"א) יושיע לפ"ק. ב) בספר מזמור לדוד (למרן מוהרד"ף) שנדפס בשנת רב שלום כתוב בהקדמת הספר שעשאה הרב המפורסם בדורו מוהר"ם דאנון בש"א דמרחשון דהאי שתא תנו עז לאלקי"ם (בה"א) ותיבת עז נקוד על גבה כנראה שהוא לרמוז שאינה מן המנין. ב) בספר מאמר מרדכי שיטה למסכת גטין להרב מוהר"ם קריספין כתוב בהסכמת רבני איזמיר מחברי ספרים המפורסמים תהלה לדוד ומלאכת שלמה חכים ולב מבין ופני מבין ר"ח ניסן משנתינו התקפ"ח בא סימן והיתה לה' המלוכה לפ"ק. ד) ספר שונה הלכות להרב המפורסם מוהר"ש שלם נדפס בחיי המחבר ובפתח השער כתוב בשנת רוח ה' (מלא הויה ברוך הוא) רוח חכמה (ואין מזה כל כך הכרח מאחר דלא פקיע שמיה דפותח השער ההוא ואולי הרב המחבר לא ידע מזה עד אחר שנדפס והוא דיעבד ולא רצה להפסיד להדפיס אחר ובכי הא גם הגאון מוהרש"ל התיר כנז"ל וכן אין ראיה ממה שכתוב בשו"ת הרדב"ז דפוס ויניצייא שנדפס בשנת ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שלא ידענו מי היה פותח השער ה) בספר מאור ושמש בהסכמת רבנו ליוורנו שמע ה' קול יהודה לפ"ג ושם בהסכמת רבני מוגאדור וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים לפ"ק

ו) בספר עיני כל חי למרן החבי"ף כתוב בפתח השער אתן שנת אלקי"ם (בה"א) יושיע ציון לפ"ק (ויש לדחות כמו שכתבתי על ס' שונה הלכות. ז) בספר תוכחת חיים ח"ג אתן שנת כי תדר נדר לה"א וכו' (ויש לדחות כנ"ל) ח) בספר ימצא חיים ונתפלל אל אלקינ"ו (בה"א) (יש לדחות כנ"ל. ט) ואם שלש אלה לא יעשו לנו פרי להכריע הדין מתוכם לפי שיש לדמות שפתח השער לא מיד המחבר מרן החבי"ף נגזר והוא לא ידע קודם מעשה ולכן לא מיחה ואחר מעשה הרי הוא דיעבד כתז"ל הנה בספר כף החיים במאמר פתח טוב פתחתי וכו' שבסוף ספר מסיים בש"א לחדש סיון שנת הוא עושה ה' (הויה ברוך הוא שלם)