שדי חמד פאת השדה מערכת ה קפט

שהביא מקרבן להשם לא מכרעא דהתם הטעם הוא משום חרטה ולא מחשש מיתה כמו שפירשו הראשונים וגם הרבנים מוהר"ש יפה על הבראשית רבה וקרבן אהרן על התורת כהנים כתבו כן ותימה עליו הרי מקרא מלא דבר הכתוב ברות ויאמר לקוצרים ה' עמכם ותנן בברכות התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עמכם ואומר ה' עמך גבור החיל הרי דשרי להקדים שם השם ולא חיישינן למיתה כיון שאינו עושה איסור למפרע אלו תורף דברי הגאון חקרי לב וחידוש הוא לגודל בקיאותו הנפלאה שלא ראה שהרב מתנות כהונה פירש הטעם בקרבן להשם שמא יתחרט או ישתתק והיה לו לתמוה עליו כמו שתמה על הרב מעם לועז הן ממקראי קדש ה' עמכם וה' עמך גבור החיל וגם מסברא דכי היכי דלא חיישינן למיתה בזמן מועט הכי נמי מסתמא לא חיישינן לשמא ישתתק גם חידוש הוא שלא זכר שר דברי התוספות ישנים והריטב"א בריש פרק טרף בקלפי, שכתב דהטעם בקרבן להשם שמא יפשע וכו' דמוכח דסברי דלא חיישינן למיתה בזמן מועט כאמור (וזאת להודיע כי אחר שכתבתי כל הכתוב באות זו נזכרתי מה שכתבתי בנדפס במערכה זו אות קכ"א בד"ה ואם יש חשש עי"ש מה שהבאתי בשם ספר תושע יהודה ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' צ"ו אות וי"ו)

ודע שרב אחד מידידי במכתבו אלי בהערתו על דברי שדי חמדתי במערכת הה"א אות קי"ט כתב לי לעיין בספר נחל קדומים למרן חיד"א בפרשת בראשית והבאתי דבריו בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' צ"ו ולא היה הספר הזה מצוי במקומי ועתה בבואי הנה שלחתי אחריו (בשאלה) וראיתי מה שכתב בריש פרשת בראשית ואעתיק דב"ק לזכרון בין עיני וז"ל בראשית ברא אלקי"ם בזוהר פרשת יתרו סוף דף פ"ז ר' אלעזר אמר לא אצטריך למדכר שמא קדישא אלא בתר מלה דהא שמא קדישא לא אדכר באוריתא אלא בתר תרין מלין דכתיב בראשית ברא אלקי"ם עכ"ל וגם ר' שמעון אמר הכי שם בסמוך ומכאן תוכחת מגולה שמה שאמר ר' שמעון בגמרין בנדרים דף יו"ד ובבראשית רבה פ"א ובריש תורת כהנים שלא יאמר לה' קרבן אלא קרבן לה' כונתו כמו שאמר ר' שמעון גופיה בזהר דלא לאדכר שמיה בריקניא וכמו שפירש ר' אלעזר וצדק הרב קרבן אהרן שפירש כן וכן ראיתי להרב נזר הקדש באריכות גדול וכזה ראיתי בלקוטי רבינו בצלאל כתיבת יד בפרק קמא דמגלה על דף ט' שפירש בשם גליון שהוא רבינו אלעזר מטו"ך וז"ל בבראשית איתא דלהכי לא כתב רחמנא אלקים ברא בראשית ללמדך שלא יזכיר שם שמים על לא כלום שכך אמרו רז"ל אל יאמר אדם לה' עולה שלא יוציא שם שמים לבטלה על לא דבר וכו' וכן מצאתי בפירושים אחרים עכ"ל ומכאן תשובה על מה שכתב הרב כתנות אור (הוא הרב פנים מאירות) בפרשת ויחי בפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ומה שאמר בזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ז ע"ב וכתב דטעם מה שאמרו בנדרים שלא לומר לה' קרבן שלא ימות וכו' עש"ב והדבר קשה על גדול שכמותו איך נקט בפשיטות דהטעם שלא ימות והרא"ש שם בנדרים פירש שלא יחזור בו ותו דמהזהר יתרו מוכח דהטעם שלא יזכיר ה' על לא כלום והוא בא לתרץ על פי הזוהר פרשת ואתחנן בטעם שמא ימות וכמה מפרשים נקטו טעם זה שמא ימות ובספרי הקטן פתח עינים ביומא עמדתי בזה ושם כתבתי כי טעם זה הוא מהרב שני לוחות הברית ואחריו הדביקוהו בעלי הפרשי"ם ואין כאן דעת הראשונים כמו שכתבתי שם ועוד דכיון דבש"ס והמדרשים אמרה ר' שמעון גופיה מסתמא הטעם האמיתי הוא כמו שפירש ר' שמעון עצמו בזהר שלא להזכיר השם על לא כלום והא דכתיב והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם דבעז הזכיר ה' תחלת אפשר דבעז היה עוסק בתורה בדבור או בהרהור לפחות כמו שכתבו התוספות בפרק היה נוטל דתלמיד חכם דהגיע לפרשת דרכים תמיד מהרהר בתורה וכל שכן בעז ראש הסנהדרין והיה בא מבית לחם לשדה ובדרך הזה הגם שהיה מועט לא סגי ליה בלא דברי תורה ולכן הן בעודנו קורא בתורה אמר ה' עמכם ולא הזכיר ה' על ולא כלום ח"ו וזה שאמר והנה בעז בא מבית לחם דודאי היה עוסק בתורה ולכך אמר ה' עמכם אבל הקוצרים הם שכירי יום הם עסוקים במלאכתם אמרו יברכך ה' ובזה יש מקום ליישב דברי הזוהר פרשת ואתחנן הנזכר דלעתיד ודאי כבר הם עוסקים או מהרהרים בתורה ואינם מזכירים ה' על לא כלום והתם לא נחית מצד זה אלא שבעולם הזה לא היו מזכירין ה' ברא"ש אמו"ר אף שעסוקים כבר בתורה כשמדברים לנכח ולעתיד לבא תחלת דבר ה' דוק עכ"ל מרן חיד"א בנחל קדומים ולמדנו מדב"ק שיש מפרשים המסייעים למה שפירשו הרב מעם לועז והרב פלא יועץ הטעם משום שמא ימות אלא שאין טעם זה עיקר מאחר שהראשונים לא פירשו כן וספר פתח עינים אין אצלי אבל כנראה דבריו בזה הם בריש פרק טרף בקלפי במאי דתנן ואומר להשם חטאת ומי שנמצא בידו ספר התורה הנ"ל יעיין שם בדב"ק

אחר זמן השגתי ספר פתח עינים וראיתי בחידושיו ליומא על ד' ט"ל הנ"ל שהאריך קצת בהא דלא יאמר להשם קרבן וכתב דמהריט"א דש"ס בנדרים דף יו"ד מוכח דהטעם הוא שמא יחזור בו וכן פירשו הרא"ש ורש"י שם ותוספות ישנים והריטב"א ביומא והרבנים קרבן אהרן ויפה תואר בפרשת בראשית והיה תמיה שכמה מפרשים כתבו הטעם שמא ימות והם בספר דרוש שמואל ובספר נחלת יעקב אבני שהם ובספר מנחת ערב וברור בעיניו שראה עוד כן בהרבה ספרים וששמע מכמה מרבנן קדישי שפירשו כמה פסוקים על פי יסוד זה דהטעם הוא שמא ימות גם הרב בית יעקב סי' קמ"ד כתב הטעם שמא ימות ומנא להו לרבנן קדישי הנ"ל לומר טעם זה שוב מצא שהרב שני לוחות הברית בפסחים דף קנ"א ע"א כתב טעם זה דילמא אמר לה' קודם אומרו עולה ימות כי אין אדם בטוח רגע כמימריה ושנראה דפירוש זה קבלו וקיימו בעלי הפרשי"ם ובנו עליו כמה דרכים וגם הרב בית יעקב נתכוון על זה שוב הביא מה שכתב הגאון חקרי לב על דברי הרב מוהר"י כולי (שהבאתי דברי קדשם לעיל בד"ה אחר כל אלה) ועל מה שכתב שפירשו הראשונים שמא יחזור מלידור כתב דהכי משמע מרהיטא דרש"י שם ובסוגיין (דיומא) רבינו אלחנן ור"י ותוספות ישנים והריטב"א כתבו בהדיא דטעמא שמא יפשע והיה לו לתמוה על כמה מפרשים והרב שני לוחות הברית שפירשו כן משום כי לא פורש שם בנדרים בש"ס וברש"י בהדיא טעמא דשמא יחזור בו ותוספות ישנים והריטב"א ליומא לא נדפסו בזמן הרב שני לוחות הברית אך קשה מדברי הרא"ש בפירושו בנדרים דכתב להדיא הטעם שמא ימלך ושוב ראה שבחקרי לב דף רכ"א ע"ד תמה על הרב בית יעקב מדברי הרא"ש וקרבן אהרן ויפה תואר

ועל מה שתמה בחקרי לב על הרב מעם לועז מקרא ויאמר לקוצרים וכו' השיב דלפום חד שינויא דההיא דנדרים שלא יאמר לה' קרבן מדרבנן בעלמא הוא אין כאן תימה דבימי בעז קרוב הדבר דאכתי לא תקון רבנן הכי שהיה בזמן השופטים ומה שהוכיח ממשנתינו דסוף ברכות דהותר להקדים גם הזכרת השם אין כאן הוכחה כלל דלשאול בשם מייתי מבעז לא זולת ואימא דהא פשיטא דלא יקדים השם דתקון רבנן בתר בעז דלא להקדים והביא מה שפירש עוד הרב קרבן אהרן בברייתא דתורת כהנים דקתני ומה מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים לבטלה וכו' דהכי פירושו לפי שבשעה שאמר להשם עדיין לא היה דבר שינשא עליו שם השם כי לא הזכיר כלום עד עכשיו ונמצא שאז מיהא הוא מפיק שם שמים לבטלה וכו' עד שיאמר קרבן ומפני זה הזמן המועט שעוברו בין אומרו להשם עד שיאמר קרבן לזה אמרו שלא יאמר להשם קרבן וזה שאמרו אם מה שהוא עתיד להתקדש ירצה אם בזה שבאומרו שם שמים הוא עתיד להתקדש כאשר יאמר קרבן עם כל זה אמרו שלא יאמר להשם קרבן עד שיהיה דבר שעליו יזכר וכו' וכתב שפירוש הזה מדוקדק יפה בנוסחת התורת כהנים ובפרט בבראשית רבה וכו' ועל הכל דבין בגמרא בין בתורת כהנים בין בבראשית רבה היא מימרת רבי שמעון וסתם רבי שמעון הוא רבי שמעון בן יוחאי ובזוהר יתרו סוף ד' פ"ז אמר רבי שמעון אסור ליה לבר נש לאדכרא שמיה דקודשא בריך הוא בריקניא וכו' ובהגלות דברי הזהר הקדוש נאמן פשריה דהרב קרבן אהרן גם הרב נזר הקדש במאמר בראשית רבה פירש כן באריכות