שדי חמד פאת השדה מערכת ה קפז

דייקא שהרי בעז היה אז זקן מופלג בזקנה ובזקן כולי עלמא חיישי למיתה עיין גיטין דף כ"ח ע"א אם כן איך הקדים השם ואמר ה' עמכם אלא על כרחין ברוח הקודש הציץ שלא ימות אם כן על כרחין ברוח הקודש עביד ששאל שלום הקוצרים בשם אם כן יש ללמוד ממנו לשאול שלום חבירו בשם עכ"ל הנך רואה שכתוב מפורש שהחשש הוא שמא ימות ועל פי זה קשיא ליה מבועז שאמר השם עמכם וניחא ליה שהיה יודע שלא ימות וכו' והוא פלא דמלבד דריהטא דשמעתא מוכחא דמחשש חרטה אתינן עלה ועוד מפורש כן בדברי הרא"ש בפירושו כאמור למעלה וכבר כתבתי שכן פירשו רש"י בפירושו על הבראשית רבה והתוספות ישנים והריטב"א בריש פרק טרף בקלפי ואם כן לא קשיא מידי על בועז כמובן וגם כבר כתבתי שהרבה יש לפקפק בפירוש זה (מחשש שמא ימות) ולכן צריך לומר הטעם דלא יאמר להשם קרבן שהוא משום שמא יתחרט ודברי הגאון חתם סופר צריכים עיון (ומה שכתב והרא"ש דשלהי ברכות וכו' לא זכיתי להבין הרא"ש מאן דכר שמיה ולא היה לו להזכיר כי אם סוגיא דשלהי ברכות הצריכה לדברי קדשו)

והנה ברייתא זו דלא יאמר להשם קרבן וכו' איתא נמי בתורת כהנים פרשת ויקרא פרשה ב' וראיתי בס' ויקרא אברהם (ביאור על התורת כהנים) שציין לעיין בזה בשלשה ספרים קרבן אהרן לקח טוב למוהר"ם נאגא"ר חקרי לב א"ח סי' ק"ה ואין גם אחד מצוי אצלי וחיפשתי אחריהם פה בעיר הקדש חברון תוב"ב ומצאתי (בשאלה) ספר קרבן אהרן וראיתי שם על הבריתא הלזו שכתב הטעם שמא יתחרט וכמו שכתבו הגדולים שזכרתי למעלה וגם ספר חקרי לב השגתי (בשאלה) ועיינתי בסי' ק"ה וראיתי שהאריך הגאון לברר חקירתו ולפי שאין הספר בידי בתדירות אעתיק בעזר השם תורף הדברים בקיצור נמרץ למען יהיו לזכרון בין עיני שצריכים לי לא לענין זה שאנו עסוקים בלבד כי גם למה שכתבתי בשדי חמד במערכת החי"ת כלל חל"ק צריכים אנו למודעי וזהו חקר הרב במאי דקימא לן דחיישינן למיתה אם יש לחלק בין זמן רב למועט דלזמן מועט לא חיישינן וכתב דמסוגיא דגטין דף כ"ח מוכח דגם לזמן מועט חיישינן דהרי אמרו האומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואוקימנא כר' יהודה דחייש למיתה וקיימא לן הכי הרי דאף לחיי שעה חיישינן וכן בנדרים דף ג' האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר מחייבינן ליה לקבל נזירותו מיד משום חשש מיתה אלא שיש לדחות דאין הכי נמי דלא חיישינן לזמן מועט ושאני הנך דאתי לזמן מרובה ולכן לא ראו להתיר בזמן אחד ולאסור בזמן אחר דהיינו בין רב למעט דאתו למיטעי ולכן לא פלוג בתקנתם ואסרו מיד אבל, אין הכי נמי דבזמן מועט דלא אתי לזמן מרובה לכולי עלמא לא חיישינן והביא מה שכתבו התוספות ביבמות ד' י"ח ד"ה דילמא דרבנן דלא חיישי למיתה וכן ר' מאיר דלא חייש לבקיעת הנוד ולא לשמא ימות היינו דוקא לאלתר אבל לזמן רב חיישי וכן כתוב בתוספי הרא"ש שם וגם הרשב"א בחידושיו שם הביא דברי התוספות בסוף דבריו דמוכח דהכי סבירא ליה גם הריטב"א והתוספות ישנים ביומא דף י"ג ד"ה מיתה כתבו דיש לחלק בין זמן רב למועט ומתבאר מדבריהם דר' מאיר הוא דמחלק בהכי ולכן מתיר גבי בקיעת הנוד ובהרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתה דחשיב זמן מועט שאין האיסור אלא בשעת אכילה ולא חיישינן מינה דלר' יהודה דקימא לן כוותיה חיישינן אף למיתה בת יומא וכן מבואר בפירוש הרא"ש בנדרים דף ג' דאף מאן דלא חייש בזמן רב חייש מכלל דלר' יהודה דחייש גם בזמן מועט חייש ותמה על פי זה על מרן מוהרימ"ט בח"א סי' ק"ג דף ק"ך שכתב לנדונו דכיון דהוי זמן מועט לא חיישינן למיתה כמו שכתבו התוספות ביבמות וכו' והוא תימה שהתוספות לא כתבו כן אלא לר' מאיר וכו' (אמר המחבר תמיה לי על הגאון חקרי לב די כל רז לא אניס ליה ומביא וקורא דברי הראשונים שבמקומות אחרים שכתבו דר' מאיר מודה דחיישינן לשמא ימות לזמן מרובה ושרבי יהודה סובר דלשמא ימות חיישינן אף לאלתר ולא הזכיר שכן כתבו התוספות בסוגיא דגטין דף כ"ח (בד"ה הא ר' מאיר) כמו שיראה הרואה ואחר שכבר הזכיר סוגיא דגטין הנ"ל תימה הוא איך לא ראה דברי התוספות באותו פרק באותו מקום)

שוב הביא שהרב בית יעקב בסי' קמ"ד הקשה על רבינו תרומת הדשן בסי' ל"ה שכתב להמתין לברך ברכת הלבנה עד ליל מוצאי שבת קודש דלמה לא נחוש למיתה ויישב על פי דברי התוספות דיבמות לחלק בין זמן רב למועט אמנם סיים בבית יעקב דפשטא דסוגייא דגטין מוכחת דחוששין למיתה לאלתר וכן משמע באבן העזר בדין קטנה שהלך אביה למדינת הים (אמר המחבר כן כתוב בגוף הספר (חקרי לב) בלתי מראה מקום לאבן העזר וספר בית יעקב אין מצוי אצלי ומתוך דברי הרב המחבר בהתווכחו עם הרב בית יעקב מובן שכונתו היא על מה שנחלקו רבינו תם ורבינו מנחם מיוני שהביאו התוספות (ושאר הראשונים) בסוגיא דקידושין ד' מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש וכו' שרבינו מנחם אוסר לקטנה שהלך אביה למדינת הים מלהנשא שמא יקדשנה אביה במדינת הים אחר שתנשא דאף דלשמא קדשה לא חיישינן לשמא יקדש חיישינן ורבינו תם סובר דלא חיישינן ולא דמי למאי דחיישינן שמא ימות וכו' עי"ש ובאבן העזר סי' ל"ז) וכן מבואר מהא דאמרינן שלא יאמר להשם קרבן וכו' ופירשו המפרשים הטעם שמא ימות קודם שיאמר קרבן וכו' אלו תורף דברי הרב בית יעקב והרבה להשיב על דבריו דמה שהביא מהתוספות הרי התוספות לא כתבו כן אלא למאן דלא חייש למיתה אבל לדידן דקיימא לן דחיישינן למיתה אף בזמן מועט חיישינן ומה שהוקשה לו על דברי התוספות מסוגיא דגטין גבי האומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מותי וכו' וכן מההיא דלא אפטר מהעולם עד שאהיה נזיר וכו' לא קשיא מידי דהנך סוגיי הן אליבא דמאן דאמר דחיישינן למיתה ולדידיה אף לזמן מועט חיישינן והתוספות כתבו לחלק כן למאן דלא חייש למיתה דעל כל פנים לזמן מרובה חייש

גם הראיה שהביא מקטנה שהלך אביה למדינת הים דחיישינן למיתה לזמן מועט לא ידעתי כונתו דלמאן דלא חייש דהיינו רוב הפוסקים כיון דאינו עושה איסור למפרע הא לא קשיא כלל וגם לדעת רבינו מנחם שחושש שמא יקדש הרי התם הוי זמן רב ואם כונת הרב דסבירא ליה דאף בחדש של סוף ימי נערות משבגרה אין ביד האב לקדש חייש רבינו מנחם שלא להתירה לינשא התם היינו טעמא דהוי דבר שיש לו מתירין דלמה נכנס בספק איסור בלי הכרח שהרי אפשר להמתין הנישואין חדש אחד וכמעט לבי אומר לי דגם החולקים מודו דעל חדש אחד או שנים ושלשה לימי בגרות דאין להתירה לינשא כיון שאפשר להמתין ובלי הכרח אין להכניס בחשש איסור וכי האי גוונא חילק הרשב"א בחידושיו ליבמות לדף י"ח עי"ש וההיא דקרבן להשם אין הטעם מחשש מיתה אלא מחשש חרטה כמו שפירש הרא"ש וכן פירש הרב קרבן אהרן בפרשת ויקרא פרשה ב' וכן פירש הרב מוהר"ש יפה בבראשית רבה פרשה א'

וכיוצא לזה עמד מתמיה על מה שכתב הרב מוהר"י אלפאנדארי הובאו דבריו בשו"ת מוצל מאש סי' ס"ו שאחר שהכריח דקימא לן דחיישינן למיתה מדאמרינן בפרק ארבעה אחים דף כ"ו ע"ב למיתה דחד חיישינן למיתה דתרי לא חיישינן הוקשה לו מדתנן בריש יומא ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו אמרו לו אם כן אין לדבר סוף דמשמע דלרבנן לא חיישינן למיתה וניחא ליה ליישב על פי דברי התוספות שחילקו דלזמן מועט לא חיישינן אבל לזמן מרובה חיישינן ותמה עליו על פי שיטתו הנז"ל דמה שכתבו התוספות כן הוא לרבי מאיר דלא חייש למיתה דמודה מיהא לזמן מרובה אבל למאי דקימא לן דחיישינן למיתה אף לזמן מועט חיישינן וכן תמה על הריב"ש בסי' ר"ט שנראה שסובר כן דיש לחלק בין זמן רב לזמן מועט דלזמן מועט לא חיישינן וציין לתשובות הריב"ש שכתב מפורש דקימא לן דחיישינן למיתה והן בסי' מ"א וקצ"ח ושל"ה וכתב שם הריב"ש דאם נשבע לתת צריך ליתן מיד וכן כתב הרב (מוהרי"א הנ"ל) בסי' ח"י בשם מר אביו דהנודר ליתן צדקה ביום פלוני חייב ליתן מיד בלילה דחיישינן שמא ימות

וכתב עוד (הרב חקרי לב) דמה שאמרו ביומא דף י"ג בטעמא דרבנן דלא חיישי למיתה משום דמיתה לא שכיח היינו דכל שאינו עושה איסור למפרע לא חיישינן למיתה וכמו שכתבו התוספות ושאר הראשונים בקידושין דף מ"ה ורבי יהודה בריש יומא דחייש למיתת