שדי חמד פאת השדה מערכת ה קפו

הוא שישראל אומרים שירה וכו' וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא אחר שלשה תיבות וכו' אמנם זה שכתב הרב שאין מותר (לישראל) להזכיר השם אלא אחר שתי תיבות לא ידעתי היכא רמיזא והרי בההיא דקרבן להשם מפורש דאין הקפידא אלא שלא לפתוח בשם אבל אחר תיבה אחת שרי והרב עצמו שם בקאפיטול א' הזכיר הא דלא יאמר להשם קרבן כי אם קרבן להשם דשמעת מינה דאחר תיבה אחת מותר להזכיר את השם ואם כן הדבר תמוה איך יסיים באותו פרק באותו מקום לומר שאין מותר להזכיר את השם קודם שתי תיבות ועוד שלפי דבריו קשה איך תקנו לענות ערב ובוקר בכל יום תמיד בקדיש ברכו וכן אחר העולה לספר תורה לומר ברוך ה' המבורך וכן בזימון בעשרה נברך אלקינו שאכלנו משלו ברוך אלקינו שאכלנו ויעקב אבינו אמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה

וכבר כתבתי במערכת הבי"ת אות נ"ו הנ"ל שאין לחלק בענין זה בין שם הוי"ה ברוך הוא לשאר שמות הקדושים שהרי כולן בכלל האזהרה דהזכרת שם שמים עי"ש (בד"ה ונראה) ועוד הרי הרב מיירי בשם אלקים דאמר דמשום שאין מותר להזכיר שם שמים קודם שתי תיבות כתיב בראשית ברא אלקים דשמעת מינה דגם על שאר שמות איתא אזהרה זו ואי הכי קשה כקושיין ומעשים בכל יום אדם מברך את חברו ואומר לו יברכך ה' וישמרך ולא ראינו ולא שמענו מי שרפרף בזה ולדברי הרב הרי אין מותר להזכיר שם השם קודם שתי תיבות וגם בגופיה דקרא תיקשי לן שהרי קפיד קרא לכתוב אלקים אחר שתי תיבות לומר שאין מותר להזכיר השם קודם שתי תיבות ולמה יזכיר הכתוב הזה את השם אחר תיבה אחת וכמדומה יש מקראות רבות כיוצא לזה ואין נכון בעיני לומר דבכתוב עצמו אין קפידא ורק במקום אחד קפיד קרא להורות נתן לנו ולבנינו שלא להזכירו קודם שתי תיבות לכן נראה לי הדל דלכשתמצא לומר שיש קפידא שלא להזכיר שם שמים תחלה בכל דבר כמו בקרבן שיש קפידא שלא לומר להשם קרבן והכי נמי בכל דבר מכל מקום כשאומר השם אחר תיבה אחת אין שום קפידא בדבר ומה שאמר ר' שמעון בבראשית רבה הנ"ל דטעם שלא התחילה תורה אלקים ברא הוא משום שאין להתחיל השם תחלה וכו' בודאי שאין כונתו לומר שצריך שיהא כהתחלת התורה שקדמו להשם שתי תיבות, רק עיקר הקפידא שלא להזכיר בתחלת דבר שם השם וכל שאומר תיבה אחת ואחר כך מזכיר השם שפיר דמי

גם מה שכתב בטעמו של דבר דחיישינן שמא אחר שיזכיר השם קודם שיאמר קרבן ימות לא ידעתי מי הזקיקו לומר כן אחרי שרש"י שעל הבראשית רבה כתב הטעם שמא יתחרט ואם במדרש רבה שלפניו לא היה פירוש רש"י הנ"ל הלא הרא"ש בפירושו לנדרים כתב הטעם שמא יתחרט ונקל להבין שזו גם כונת רש"י בסוגיא דנדרים הנ"ל ומה לו להרב לדרוש טעם מדעתו ולא יזכיר כלל טעם שכתבו הראשונים ואם לא היה נפקא מינה לדינא החרשתי אמנם הרי בזה יש נפקא מינה דלהטעם שמא יתחרט נראה ודאי שאין למחות במה שנוהגים ההמון עם לומר השם יתן לך יום טוב וכו' ואילו לטעם דשמא ימות סובר הרב שאסור לומר כן וכיון שנפקא מינה לדינא אין לנו לחדש דין על פי טעם אחר שלא שיערוהו הראשונים ומה גם שבטעם שכתב הרב יש לפקפק בו הרבה כמו שכתבתי במערכת הבי"ת הנ"ל שדעת כמה מהפוסקים ראשונים ואחרונים היא דלא חיישינן למיתה בזמן מועט ודברי הרב בטעם זה לא יכונו אלא לסברת קצת פוסקים שסוברים שגם לזמן מועט חיישינן למיתה כמו שכתבתי בשדי חמד במערכת החי"ת כלל לק"ט בשם הגאון עין יצחק עי"ש ואף להפוסקים דלשמא ימות חיישינן אף לזמן מועט וכן נראה לי עתה שהיא דעת רוב כל הפוסקים שלא כדברי הגאון עין יצחק שכתב שקצת פוסקים הוא שסוברים כן ויתבאר לקמן במערכת החי"ת איה"ש מכל מקום שימות האדם ברגע קטן הויא מילתא דלא שכיחא כמו שכתב הרב כנסת הגדולה באבן העזר סו' י"ז הגהות הטור אות ס"א בשם הרב מוהריב"ל ח"ג סו' ו' והביא דבריו הרב יפה ללב יצ"ו בספרו יפה תלמוד ח"ב בחידושיו לכתובות דף פ"ג (על מה שאמרו שם בש"ס מיתה שכיחא) ושו"ת מוהריב"ל אין מצוי אצלי אמנם כבר הביאו רבני האחרונים דברי הרמב"ם בפירוש המשנה ריש מסכת יומא במאי דאמרינן בגמרא דרבנן דסברי דלא היו מתקינים אשה אחרת לכהן גדול הוא משום דמיתה לא שכיחא שפירש וענין אמרם מיתה לא שכיחא רוצה לומר שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כר' יהודה עכ"ל ואם כך על כל יום הכפורים דלא חשו לה רבנן כל שכן דלא נחוש לרגע קטן וכדברי הרב מוהריב"ל וכיון דהוי מילתא דלא שכיחא לא חיישינן לה כלל

וראיתי אני הדל שגם הרב פלא יועץ במערכת השי"ן (שם שמים) הביא אזהרת רז"ל שלא לומר להשם קרבן ופירש הטעם שמא ימות ולא יסיים לומר קרבן ונראה מדבריו אשר צדיק עת"ק מה שכתוב במעם לועז הנ"ל והדברים תמוהים לדעתי העניה וצריך לומר שהרבנים הנ"ל לפי שרצו להזהיר את העם שלא יהא אדם רגיל להזכיר השם ככל היוצא מפיו שעל ידי זה יבא בקל להזכירו לבטלה חס ושלום אלא יתבונן באיזה אופן להזכירו ואם נעשה גדר לפניו שלא להזכירו בדרך זו אלא בדרך זו לא יהא פרוץ בהזכרת שם שמים לבטלה ולכן הזהירו שלא לומר השם יתן וכו' אלא יזכיר שם שמים באחרונה ומשנת חסידים שנו חכמים שמא ימות לפי שבענין זה אין שייך טעם חזרה שבודאי הבא ליתן שלום לחברו ויזכיר שם השם לא יחזור בו ושייך רק הטעם משום חשש רחוק שמא ימות והיא אזהרה רק ממדת חסידות לכן כתבו טעם זה גם לגבי קרבן להשם כן נראה לידחק בדעתם ומצאתי להרב פלא יועץ בספרו חסד לאלפים בהלכות קריאת ספר תורה סי' קל"ה ס"ק י"ט וז"ל טוב שיאמר בלחש השם עמכם וירויח שיאמר לו השליח צבור יברכך ה' ולא יזכיר ה' להדיא כי אם (נראה דצריך להיות כי אין) טוב להזכיר ה' בתיבה ראשונה ומשום זהירות זו וכו' עי"ש מתבאר דמה שכתב שלא להזכיר שם השם בתיבה ראשונה לא מן הדין הוא אלא שטוב לעשות כן משום זהירות בעלמא ושם בסי' רט"ו מחדוש ו' כתב הרב מר בריה בהגהה דלא טוב להתחיל תחנה בשם ה' כמו שכתבו הפוסקים שלא ישאל אדם לחברו אם אמר אלק"י נשמה שנתת וכו' אלא ישאל לו אם אמר ברכות השחר וכן אמרו שלא יאמר להשם קרבן אלא קרבן להשם עכ"ל ולא ידעתי מה יענה על כמה תחינות שתקנו לנו הקדמונים ומתחילות בשם ק"ל מלך יושב על כסא רחמים ק"ל ארך אפים וכיוצא כמה תחינות המתחילות אלקינ"ו ואלק"י אבותינו ויש פיוטים מהקדמונים מתחילים בתיבת ה' וביותר יש לתמוה מה נענה על אלק"י נשמה שנתת וכו' (שהזכיר הרב) והוא נוסח שסדרו רבותינו כדאיתא בפרק הרואה ד' ס' ע"ב וכן סדרו לומר אלק"י עד שלא נוצרתי וכו' אלק"י נצור לשוני מרע וכו' כדאיתא בפרק היה קורא ד' י"ז ע"א שעל כולם קשה למה סדרו לנו להתחיל בשם אלא ודאי דחומרא בעלמא ואזהרה יתירה אמור רבנן קדישי הנז"ל ולא מן הדין אלא שמה שמסיים הרב המגיה וכן אמרו שלא יאמר להשם קרבן אינו מכוון דההיא ודאי דינא הוא ולא זהירות בעלמא

וכן יש לתמוה על הגאון חתם סופר בחידושיו לנדרים בסוגיא דנדרים הנ"ל שכתב וז"ל מנין שלא יאמר אדם וכו' תלמוד לומר קרבן להשם פירוש שהיה מהראוי להקדים השם לקרבן ולמכתב להשם קרבן עיין סוף מס' נדרים ועיין תוספות מגילה דף ט' ד"ה אלקים ברא בראשית וכו' והכא נמי הוה ליה להזכיר להשם קרבן אלא על כרחין להורות נתן שיקדים אדם קרבן להשם שמא לא יספיק לומר קרבן והזכיר שם שמים לבטלה והנה בבעז כתיב ה' עמכם ויאמרו לו יברכך השם והקוצרים עשו כהלכה והקדימו יברכך להשם אבל הוא עשה שלא כהלכה לכאורה שאמר ה' עמכם ויש לומר לפי המבואר במדרשים ידע בעז ברוח הקדש שעתיד להוליד הבן הלז מרות עובד אבי ישי וכשבא עליה מת והניחה מעוברת כמבואר כל זה במדרשים אם כן ידע שלא ימות והיה יכול להקדים לה' והרא"ש דשלהי ברכות פי' ילפי מיניה דשואלים חברו בשם ואמר וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה עביד פירוש ולא ברוח הקדש תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך יראה דרוצה לומר דאי אפשר לומר דבעז מדעתיה דנפשיה סבירא ליה כמאן דאמר לא חיישינן למיתה ולעולם דלאו ברוח הקדש עביד תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך