שדי חמד פאת השדה מערכת ה קפה

ודאי וחלב ודאי לא תאכל אבל ספק יאכל דומיא דדריש הש"ס דהא דכל טמא לא יאכל דספק יאכל ובמקום דמזהיר קרא בקום ועשה כגון בתולה יקח אשה וכן לקיחת אתרוג ואכילת מצה אמרינן דמחוייב שיהיה בודאי ולא בספק כדדריש טהור ודאי ולא ספק עכ"ל הגאון חוות דעת (והאריך קצת לבאר איך מתישבות ההשגות שהשיגו על הרמב"ם שהביאם שם) ועיין בקונטריס זה (בפאת השדי) במערכת הבי"ת אות י"ב (בד"ה והרב המחבר) שהבאתי כן גם בשם הגאונים ישועות יעקב ולב אריה לחולין דף י"א עי"ש ובכל זאת לא הרוה צמאוני למה שכתבתי בנדפס דאם נניח דהלכה למשה מסיני דינה כדין תורה מה ראו חכמים להקל בקצתם דמאי שנא מכל האיסורין שאסרו והחליטו דכל ספיקא דאורייתא לחומרא ולא פלוג רבנן לומר דבאיזה ספקות של תורה מותר ודברי הגאונים הנז"ל אינם אלא להסביר דעת הרמב"ם דספק איסור לא אסרה תורה אבל מודו כולי עלמא דמדרבנן מיהא אסור ותלמוד ערוך ושגור בפינו תמיד לומר ספקא דאוריתא לחומרא ובזה לא נחלק אדם מעולם ואם הלכה היא כשל תורה איבעי' להו להחמיר בכל ספק של הלכה למשה מסיני זאת היא קושיתי ולא הועיל הרב הנ"ל יצ"ו במה שהביא בשם הגאונים הנ"ל כמובן

ועל מה שכתבתי בנדפס בסוף אות כ"ד לענין קטן בן י"ג שנה ויום אחד ולא נודע אם הביא שתי שערות אם כשר למקרא מגילה דתליא בפלוגתא אם מקרא מגילה חשיב חיוב מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' ט"ו והרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות טו"ב האריך בעיקר כללין ולא פניתי לעיין בדב"ק אך בזאת מה שכתבתי בנדפס שאין ספר תודת השלמים מצוי אצלי הנה ראיתי דבריו שם בשיורי טהרה וז"ל והשבות יעקב בספר תודת השלמים בספקות שלו אות ט"ו כתב וז"ל יש אומרים מה שהוא הלכה למשה מסיני (ונראה דהוא הדין דבר הבא בי"ג מדות דשווים הם כמובן מדברי הרב עצמו המובאים לקמן כן כתב בשיורי טהרה הנ"ל כדרבנן וספקו להקל ויש חולקים ואומרים דדינו כדאוריתא וספקו להחמיר רק בערלה ספקו להקל ופירש הוא דבריו בפירושו שם אות טו"ב וז"ל דינא דרבנן וספקו להקל כן היא דעת הרמב"ם לפי מה שהבין הרמב"ן במנין המצות שורש ב' וזהו דעת הטור ביו"ד סי' רצ"ד ובחנם הגיה שם הבית יוסף עי"ש והרמב"ן השיג עליו וכן דעת הרשב"א וכן דעת הריב"ש סי' קס"ג מוהרשד"ם ביו"ד סי' קל"א האריך להוכיח שאף דעת הרמב"ם כן היא ושכן כתב המגיד משנה ועיין בטורי זהב סי' רצ"ד ס"ק י"ג ושפתי כהן ס"ק י"ט עכ"ד התודת שלמים שהביא שם ולפי מה שכתב שדעת רבינו הטור דספק בהלכה למשה מסיני אזלינן לקולא מובן מה שכתב הרה"ג מוהרי"ץ הכהן פיינבוים דומ"ץ בוארשא יצ"ו בתשובתו שבסוף ספר מלבושי יום טוב (לרבינו התוספת יום טוב) ח"א בדף ע"א דיש לומר דהרא"ש סובר דבהלכה למשה מסיני אזלינן בספקו להקל כמו בדרבנן עיין תודת השלמים עכ"ד וכונתו לפי הנראה היא דמסתמא הריב"ה הולך בשיטת מר אביו הרא"ש וכיון דבהריב"ה מפורש דסובר שהוא כדרבנן כמו שכתב בתודת השלמים יש לנו לומר שכן דעת הרא"ש גם כן אמנם כבר כתבתי בנדפס בריש אות כ"ד שמדברי הרבנים הדרישה ובית חדש וטורי זהב בסי' רצ"ד מתבאר דסברי שדעת רבינו הטור בעלמא דספק בהלכה למשה מסיני לחומרא זולת בערלה לפי שכך נאמרה הלכה ואם נאמר דמסתמא הריב"ה הולך בשיטת מר אביו הרא"ש הדר דינא דאית לן למימר שדעת הרא"ש דספק בהלכה למשה מסיני לחומרא (חוץ מערלה)

ובשם הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו מחבר ספר משכנות הרועים ונחלה לישראל ושו"ת הד"ר מצאתי כתוב בקונטריסו שכתב וז"ל בקונטריס הלכה למשה הלכה ג' העליתי דספק הלמ"מ לחומרא] וכעת ראיתי במשבצות זהב סי' תרפ"ז סק"א ההוא אמר על פי דברי הטורי זהב דמגילה היא דברי קבלה יש לומר דאינו יוצא בה"ש עי"ש והאמת עד לעצמו כאשר הביא בעצמו בפתיחה ע"כ מצאתי כתוב בשמו וכעת לא ידעתי איה מקום כבוד דבריו בזה ובתשובת הגאבד"ק סיגיט שבספר נחלה לישראל שרמזתי לעיל במערכת הדל"ת סוף אות כ"ה כתב (בד"ה עוד) וז"ל עוד אני תמה על הנודע ביהודה תניינא יו"ד סי' קמ"ו דפשיטא דספק הלכה למשה מסיני לקולא ולא זכר דברי הבית יוסף וטורי זהב ושפתי כהן סי' רצ"ד סעיף ט' דמתבאר דספק הלכה למשה מסיני לחומרא ומוהרשד"ם יו"ד סי' קל"א האריך בזה והוכיח שגם הרמב"ם סובר כן ובמנחת יעקב בדיני ספקות במחודשים ס"ק ט"ו הביא מחלוקת וכל זה הביא הפרי מגדים בפתיחה להלכות טריפות ובסי' ק"י כתב להלכה יראה דהוא לחומרא עכ"ד תשובה הנ"ל ושוב שקיל וטרי לענין ספק נידוי עי"ש ונזדמן לידי ספר ארעא דישראל וראיתי במערכה זו אות ג' שכתב הרב וז"ל הלכה למשה מסיני ספקו לחומרא ככל ספקא דאוריתא כן כתב הרב פרי חדש בכלליו אות א' וכן נראה לי מההיא דסוף פרק קמא דקידושין דף ט"ל דפריך למאן דאמר ערלה הלכה למשה מסיני מדספקה מותר ומהדרינן כך נאמרה הלכה וכו' אלמא הלמ"מ ספקו אסור ובמקום אחר הארכתי עוד עכ"ל ומסתמא דבריו האירו בזה בספרו הבהיר שו"ת קול אליאו ואינו אצלי ואם לא הזכיר שם דברי מרן הבית יוסף ביו"ד רצ"ד יש לתמוה עליו שכבר הוכיח כן בבית יוסף עי"ש מה שהשיג על פי זה על לשון רבינו הטור שם: סימן לה

הזכרת שם שמים לבטלה איתא בנדרים דף יו"ד סוף ע"א תניא רבי שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם להשם עולה להשם מנחה וכו' תלמוד לומר קרבן להשם וקל וחומר מה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה ומתבאר מדברי הרא"ש שם שהטעם שלא יאמר לה' קרבן הוא משום דחיישינן שמא יתחרט מלהקדישו אחר שיזכיר השם וכן נראה מפירוש רש"י שם ולעיל במערכת הבי"ת אות נ"ו הבאתי שכן כתב רש"י בפירושו לבראשית רבה פרשה א' סי' י"ג ועוד הבאתי דברי התוספות ישנים ביומא ריש פרק טרף בקלפי אההיא דתנן אומר להשם חטאת שמפורש בדב"ק שהחשש הוא שמא יתחרט והריטב"א שם גם כן סובר הכי ונמשכו בזה הרבנים שיח יצחק ותפארת ישראל והבאתי שגאון בדורנו בספר מרכבת המשנה (החדש ביאור על המכילתא) הוסיף טעם אחר אההיא דנדרים הנ"ל והוא שמא לאחר שיאמר להשם ישתתק ולא יסיים לומר חטאת וכתבתי להוכיח מדברי הריטב"א שם דאין לחוש שמא ישתתק הארכתי בזה קצת בסיעתא דשמיא והבאתי שם דהרב מתנות כהונה בבראשית רבה פרשה א' (שהובאה שם ברייתא הנ"ל) פירש שמא יתחרט או ישתתק וכו' ושבפירוש מוהרז"ו הקצר כתב (באות י"ג) שמא יתחרט או ימות וכו' ותמהתי גם עליהם עי"ש ומה שקשה בעיקר המאמר מדמצינו בפר כהן משיח להשם לחטאת (ויקרא ד' פסוק ג') וכן נמצא להשם לעולה (שם כ"ב י"ח) כבר כתב הרב יפה תואר על דברי הבראשית רבה הנ"ל שזה הוא לשון הכתוב ולא לשון המקריב שהמקריב לא יאמר בשני למדי"ן רק יאמר להשם חטאת להשם עולה או עולה להשם חטאת להשם

ועתה ראיתי להרב מוהר"י כולי בספר מעם לועז ריש פרשת בראשית (בד"ה אי רבי שמעון בדפוס איזמיר הוא בדף ד' ע"ב) שכתב דבבראשית רבה פ"א אמר ר' שמעון שהטעם שלא התחילה התורה אלקי"ם ברא בראשית הוא משום שאין להזכיר השם תחלה כההיא דקרבן להשם ולא להשם קרבן וכתב מזה תוכחת מגולה למה שנהוג בין ההמון שאומר אדם לחברו (בשחרית בחול השם יתן לך יום טוב ובשבת אומר ה' יתן לך שבת טוב שאין ראוי לומר כן אלא יאמר נא ישראל יום טוב יתן לך השם וכן שבת טוב יתן לך השם וכתב דהטעם הוא שמא ימות פתאום אחר שיזכיר את השם כמו שעינינו הרואות אדם להבל דמה ורוח עברה בו ואיננו ולא יוכל לסיים הדבור ונמצא שמזכיר שם שמים לבטלה אלו תורף דב"ק וסיים ולכן אמר הכתוב בראשית ברא אלקי"ם לומר שאינו מותר להזכיר שם השם בתחלת הדברים כי אם אחר שתי תיבות וציין למה שכתב לקמיה בקאפיטול ב' (דף ו' ע"א) ושם הביא מה שאמרו בפרק גיד הנשה שישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות שמע ישראל ה' וכו' ומלאכי השרת אין מזכירין השם אלא אחר שלש תיבות קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ודברים אלו שבפרק גיד הנשה הם בדף צ"א סוף ע"ב דתניא חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך