שדי חמד פאת השדה מערכת ה קפד

נגד סתם מדהוצרך לפסוק בהא כר' יוסי אלא דאין מכיוצא לזה הכרח דלית ליה הלכה כר' יוסי נגד רבים דיש לומר דנגד סתם משנה שאני אבל נגד חבריו הרבים אולי סובר דהלכה כר' יוסי וההיא דגטין דף ס"ז ע"א נגד רבים היא (ולא נגד סתם) ומדהוצרך שמואל בשם רבי לפסוק כר' יוסי יש להוכיח דלית להו בעלמא הלכה כר' יוסי נגד רבים וכנגד היסוד של הגאון נודע ביהודה דמשמע ליה מסוגיא הנ"ל לדבר פשוט דהלכה כר' יוסי נאמרה גם לגבי רבים ולא אכחד דמאי דמשמע לי ההדיוט דמדהוצרך לפסוק בחד דוכתא מוכח דלית ליה בעלמא האי כללא וכדמוכח מדברי התוספות בעבודה זרה דף ל"ב הנ"ל כעת נראה לי דאולי יש לחלק בין כללא דהלכה כרשב"ג (שנאמר בו כל מקום ששנה רשב"ג) ובין כללא דהלכה כר' יוסי דנימוקו עמו וצריך להתיישב איה"ש ועל כל פנים לפי שיטתי בנדפס שכתבתי להוכיח כדברי הגאון מסלאנים מסוגיא דבבא מציעא דף י"ב גם מסוגיא דבבא בתרא שהביא הרב יצ"ו יש להוכיח כן ואפריון נמטייה דאייתי סיעתא למילתין: סימן לא

הלכה כרבא נגד אביי, אם יש לחלק בין היכא דפליגי אליבא דנפשייהו להיכא דפליגי בפסק הלכה בפלוגתא דתנאי הנה בנדפס באות כ"ה הבאתי מערכה מול מערכה יש מחלקי בזה ויש סוברים שאין לחלק וכי היכי דבפלוגתא דנפשייהו נקיטינן כרבא הכי נמי בפלוגתא אליבא דתנאי וכתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין יצ"ו מח"ס דבר מצוה שצריך להוסיף לעיין בשאלת שלום בשאלתות סי' כ"ד אות כ"ט ובשאלתות סי' כ' (בד"ה אי נמי ברם צריך) ובתורת חסד להגאון בעל שמן רוקח כלל כ' הנה ספר תורת חסד (כללים) לא ראיתי מעודי ובשאלת שלום עיינתי ודבריו הם על התוספות בחולין דף צ"ב ע"ב ד"ה אמר אביי עי"ש וכדבריהם כתב הרא"ש שם ומתבאר שסוברים דאין לחלק בכלל זה ובכל ענין סברי דהלכה כרבא לגבי אביי עי"ש והוא תנא דמסייען למאי דכתיבנא בעניותין דדעת הרא"ש דאין לחלק ובכל גוונא הלכה כרבא לגבי אביי כמו שהבאתי מדברי הרא"ש בפרק אותו ואת בנו סי' ב' ובהלכות קטנות הלכות כלאים (סי') ותמהתי על רבינו המעדני מלך שכתב בדעת הרא"ש בהיפך עי"ש וכתב עוד הגאון שאלת שלום שם דהתוספות והרא"ש בחולין הנ"ל שכתבו דבשאלתות סי' כ"ד פוסק כמאן דמתיר לא ראו דברי השאלתות בפרשת אחרי סי' צ"ב דפוסק כמאן דאסיר ומוכרח שסובר רבינו השאלתות דלא נאמר הלכה כרבא וכו' אלא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו וכו' והביא עוד שבכללי מרן הבית יוסף אשר אצל ספר הליכות עולם בדף צ' הביא מחלוקת בזה: סימן לב

הלכה זימנין פוסק הש"ס הלכה אף דלא הוה צריך והיינו היכא דהוה סלקא דעתין דלית הלכתא כוותיה בהאי מילתא דנראה דלא מיסתבר כוותיה וכו' כן כתבתי בנדפס באות ק"ו בשם כמה מחברים מיסוד דברי הראשונים עי"ש ובמכתב ידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין הנ"ל (באות ל"א) יצ"ו כתב לי וז"ל באות ק"ו צ"ל ולהוסיף לעיין ענפי יהודה ע"ס והזהר ס"פ יתרו עש"ה ולא ראיתי ולא שמעתי מספר זה בלתי היום וכתבתי להועיל למי שנמצא אצלו: סימן לג

היה אומר בנדפס באות ח"ק הארכתי בס"ד להוכיח מכמה מקומות שאף בדבר שהביאו משם איזה פוסק בלשון ר' פלוני היה אומר נפסקה הלכה כמו שהיה אומר שאין כונת לשון היה אומר לומר שהיה אומר כן וחזר בו וכתבתי בדף קי"ח (בד"ה וראיתי) שגם בתנאים מצינו שהובאו דבריהם בלשון היה אומר והם הלכות פסוקות והבאתי לדוגמא איזה מקומות בש"ס וסיימתי ולפי המשוער בדעתי המצא ימצא עוד בש"ס במקומות רבים כיוצא לזה וכו' עי"ש ועל זה כתב לי ידידי הרה"ג הנ"ל (באות ל"א) יצ"ו ואני מצאתי עוד בפסחים פרק בתרא רבן גמליאל היה אומר ופסק כן הרמב"ם בהלכות חמץ פרק ז' הלכה ה': סימן לד

הלכה למשה מסיני אם הולכים בספיקא לחומרא כתבתי בנדפס אות כ"ד שדבר זה שנוי במחלוקת ודעת הרבה פוסקים דאזלינן בספקא לחומרא עי"ש וכתב לי ידידי הרב מוהר"ר טוביא סיגאל יצ"ו מעיר לאדז ראיתי בספרו וז"ל גם בסי' כ"ט שכתב הריב"ה מה שכתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות שחיטה דרק דרוסה מפורש בתורה וספיקא אסור ושאר טרפיות הן מהלכה למשה מסיני ויש בהם ספק שמותרין כתב מרן בב"י דלא מצא שום ספק טרפה שיהא מותר בחד ספיקא עי"ש והרב פר"ח שם כתב ליישב דברי הרמב"ם שבהלכות שחיטה דאזיל לשיטתיה דחומר הספקות הן מדרבנן והם אמרו להקל בקצת ספקות עי"ש והוא דוחק דאם נניח דמה שהיא הלכה למשה מסיני דינו דין תורה ממש וכיון דקיימא לן בכל ספק דאורייתא להחמיר מה ראו להקל באלו מפני שהן הלכה למשה מסיני והלא הם גופי תורה עוד הביא בשם צרור החיים סתירות לדברי הרמב"ם ויען כי אסמוך על המעיין בספרו ובפרט כי ספרו בידו לזאת לא אביא הראיות והסתירות כי די לחכימא ברמיזא ועתה אביא דברי מחבר גדול אחד מהמיוחדים שבחבורה אשר למד לנו דבר גדול ומתוך דבריו למדתי כמו כן להשמיע דבר חידוש אשר לא ראיתי עד הנה ובזה יבא הכל אל נכון בשלום וזה הוא החלי הנה הגאון הגדול רבן של כל ישראל משה יהושע העשיל בעל המחבר ים התלמוד הקשה על הא דפריך בגמרא (בבא קמא) דף ס"ו אי לפני יאוש למה לי קרא פשיטא הנה כבר נודע קושית הרב בעל כנסת הגדולה בשם הרב ר' יחיאל באסן שהקשה למה בכל ספק ממונא אמרינן קולא לנתבע הא הוה ספק איסור גזל ואמאי לא יכפוהו ב"ד על זה כמו בכל ספק איסור אמנם לדעתי הדבר נכון דהא נודע שיטת הרמב"ם דכל הספקות אינו אלא מדרבנן להחמיר והקשו עליו הרשב"א והרמב"ן מכמה מקומות אמנם ביאור דבריו היא דהיכא דכתבה התורה את האיסור בפירוש אמרינן דודאי אסרה התורה ולא הספק מה שאין כן היכא דכתיב ההיתר בפירוש לא תגזול אמרינן דודאי גזל אסרה תורה ולא ספק גזל ולכך ספק גזל מותר וכן כתב הגאון ר"י בתומים עי"ש וכמדומה לי כי החלוק הלזה כמו כן יחלק הגאון דליסא בספרו על יו"ד ואינו כעת תחת ידי לעיין. מזה נוכל ללמוד דבר חדש אם על הדבר כתוב בתורה אנו אומרין דודאי אסרה ולא ספק על אחת כמה וכמה על הלכה למשה מסיני דאמרינן ודאי ולא ספק אם האיסור נאמר אומרים בודאי אסרה תורה ר"ל ההלכה ולא ספק ואם ההיתר נאמר דודאי היתר ולא ספק ולזה אמר הפר"ח והם אמרו להקל בקצת ספקות רצה לומר אם איסור נאמר אומרים דודאי איסור ולא ספק איסור וכו' וכמדומה כי בזה יבא הכל על מקומו בשלום אקצר ואקוה כי דברי יפיקו רצון ממנו עכ"ד יצ"ו (אמר המחבר ידידי הרב הנ"ל השמיט איזה תיבות בהעתקתו דברי ים התלמוד ולכן אמלא את דבריו וכן צריך להיות מה שאין כן היכא דכתיב ההיתר בפירוש אמרינן דדוקא היתר ודאי התיר' התורה ולא ספק ולדעתי היא נקודה נפלאה בכונת דברי הרמב"ם ובזה נחו שקטו רוב תלונות הקושיות אשר שתו עליו המפרשים ואם כן גם כאן דכתב רחמנא האיסור בפירוש לא תגזול אמרינן דודאי גזל אסרה תורה ולא ספק גזל ולכך ספק גזל מותר וכן כתב הגאון בתומים בישוב קושיא זו דספק גזל לא אסרה תורה אלא שלא ביאר כל הצורך עכ"ל) ומה שכתב שכמדומה לו שהגאון מליסא כתב כן ישישו בני מעיו אם ספקות שלו כך דבאמת בספרו חוות דעת בסי' ק"י בפתיחתו לקונטריס בית הספק הביא מה שהקשו הרשב"א והר"ן ועוד מרבני אחרונים לשיטת הרמב"ם דחומר הספקות הוא רק מדרבנן ועל זה כתב דנראה לו שהרמב"ם למד דבר זה מש"ס ערוך בסוטה דף כ"ט רב גידל רמי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל וכו' ושם ליכא יתורא אלמא דכל לישנא דקרא משמעותא על הודאי ולא על הספק ומזה מוכח נמי דשאני בין היכא דכתב רחמנא קום ועשה לשב ואל תעשה כגון בכל הלאוין דכתב רחמנא את זה לא תאכלו כגון חזיר וחלב אמרינן חזיר