שדי חמד פאת השדה מערכת ה קפב

דף ס' לקח חצר מסוידת וכו' הרי זו בחזקתה נפלה אינו חוזר ובונה אותה וכו' וכתב ודוחק לחלק בין איסור אכילה לאיסור דבר אחר וכו' עי"ש ובספר תבואות השדה ח"ג לידידי הגאון האנאשאוויטץ (ועתה אבד"ק באניהד) יצ"ו בקונטריס טהרת חולין שער שלישי האריך מאד בסוגיא דאברי בשר נחירה ובדברי הפוסקים ובכללים שנאמרו בזה עי"ש מדף ט"ן עד ד' ס"ג ובספר משכנות הרועים לידידי הגאון אבד"ק ניזנוב יצ"ו בריש קונטריס עת שלום שקיל וטרי בחקירת הגאון פרי מגדים בספרו ראש יוסף (בשמעתתא דאברי בשר נחירה) דאמאי מבעיא ליה לר' ירמיה באברי בשר נחירה ואליבא דר' עקיבא ולא מבעיא ליה אף למאן דאמר דלא אישתרי בשר נחירה כלל בלקח בשעת כיבוש במלחמה ונותר ותירץ דודאי מה שהיה אסור והותר במלחמה ונותר בודאי אסור רק הספק הוא בדבר שלא נאסר עד עתה וכו' והוא יצ"ו כתב הסברא בהיפך ושקיל וטרי טובא ושם בתשובותיו סי' ח' כתב שמצא סעד גדול לסברתו בספר פנים יפות פרשת מטות והאריך לפלפל בעניינים אלו עי"ש ובספר אהל משה לידידי הרה"ג דומ"ץ מעזריטש יצ"ו בסי' ס"ו עמד על מה שכתב הרא"ש דנפקא מינה מבעיא דר' ירמיה לענין נדרים וכו' דמה ענין נדרים לדיני התורה והרי בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ונחזי היכי הוי לשון בני אדם בנדון כי האי גוונא והאריך קצת עי"ש ובספר תורת עירובין להרב מוהרממ"ק מקראקא יצ"ו בתשובה סי' ב' דף ה' (בד"ה ובהאי עניינא) ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' כ"א ובשדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ג' אות י"ט (דבור המתחיל ואחר כל אנה): סימן כט

הלכה כתנא קמא וכן הלכה כחכמים כתבתי בנדפס באות מ' דמצינו בש"ס בכמה מקומות שאמרו כן ועמדתי על דברי הרב בני שמואל עי"ש וידידי הרה"ג אברהם יצחק בלייווייס דומ"ץ בבריסק דליטא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל במערכת ה' אות מ' חשף זרועו להראות לנו מקומות רבות בש"ס דאמרינן הלכה כת"ק אף שלא נזכר מי הוא הת"ק והביא דברי היד מלאכי שעמד מתמיה בדברי התוספות מנחות דף ל"ו ע"ב ד"ה והא שכתבו דל"א הלכה כת"ק לפי שהדבר שנוי סתם ולא נזכר בה לשון רבים ולא לשון יחיד ע"כ וחידוש הוא קצת שלא זכר כת"ר גם דברי הגרי"ף בהגהותיו שבגליון תוספות דמנחות הנ"ל וביצה דף י"ז ע"א ד"ה אין שהתעורר גם כן והטמין ברמ"ז שלכאורה דבריהם סתראי נינהו והנה זה מכבר רשום אתי מה שנלע"ד בישוב דברי תוספות דמנחות הנ"ל דודאי שפיר מודו התוספות בכל דוכתי דשייך למימר הלכה כתנא קמא אף על גב שנזכר סתם והיינו טעמא דבכל דוכתא תנא קמא חשיב כרבים וכאלו הוזכר בלשון חכמים וכמו שהוכיח בספר שער המלך הלכות יום טוב פרק שלישי הלכה ה' ע"ש ויש לזה עוד חבילות ראיות אין מספר ועיין עוד שבת ד' ס' ע"ב פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים והתם ת"ק שנוי סתם והתוספות בביצה דף ב' ע"ב ויבמות דף מ"ב ע"ב ועוד בשאר דוכתא כתבו דתנא קמא שהוזכר סתם ויחידאה פליג עליו חשיב כרבים לגבי יחיד לפסוק הלכתא כוותי' ועיין רשב"א וריטב"א יבמות שם ועיין עוד ברש"י נדה דף ל' ע"ב ד"ה וכ"ת ובריטב"א שם ועיין ברא"ש פ"ג דברכות סי' ל"ו וא"כ שפיר שייך לומר הלכה כת"ק כמו דשייך לומר הלכה כחכמים כמבואר בדברי התוספות עצמם במנחות שם וכמו שהביא עוד כת"ר יחי' מכמה דוכתי ובזה ניחא קושיית התוס' בביצה דף י"ז אמנם בהך דמנחות שם פליגי התם בברייתא חכמים עם ת"ק ושוב לא ידעינן אי ת"ק חשיב כרבים וכמו שכתב הרא"ש בפרק ז' דבבא מציעא סי' י"א דחכמים עדיפי מתנא קמא דלשון חכמים כולל רבים אבל סתמא אשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון עי"ש (ועיין מגן אברהם סי' קפ"ח סק"ה שעמד בסתירת דברי הרא"ש בזה בפסחים ובנדה ועיין בספר קרבן נתנאל בפסחים פ"ד סי' ח' אות ט"ו ולענ"ד י"ל דההיא דנדה וההיא דפסחים שאני דבגמרא אוקימנא לחכמים דהתם ביחידאי בנדה אמרינן דחכמים היינו ר' יוסי ובפסחים אמרינן דחכמים היינו ר' יהודה ואע"ג דגם ת"ק פסחים התם אמרינן דהיינו ר' מאיר והוה גם כן יחידאה מכל מקום יש לומר שפיר דבכי האי גוונא סתמא עדיף מה שאין כן עלמא היכא דהוזכר חכמים בודאי רבים נינהו ועיין היטב בחי' רשב"א בשם רמב"ן בנדה התם ד"ה והא דאמרינן ב"ה וכו' ואולי קדמני בזה ביד מלאכי סי' תרס"א שרמזו הברכי יוסף שם בסי' קפ"ח אות ג' בסופו אמנם אין יד הכהן הגדול בידי הנכאה לראות הכתוב שמה ושוב אחרי כותבי מצאתי כן בספר לימודי ה' לימוד ס"א עי"ש וכת"ר יחי' בשדי חמדתו מערכת ה"א אות ק"כ רמז לעיין בזה במערכת חי"ת אות ק"ט ועדין לא זכינו לאורו) וכן מתבאר מדברי הגה"מ הלכות שבת פ"ה אות יו"ד דחכמים עדיפי מת"ק שכתבו שם וז"ל אמנם רבותינו שבצרפת פסקו דלא קימא לן כן כיון דלא מסיימי דברי ר' ברונא בין ת"ק לחכמים ודילמא חכמים אוסרים עכ"ל ולכך בכה"ג לא ניחא ליה למימר הלכה כת"ק וניחא ליה טפי למימר אין הלכה כר' יעקב וזה שדקדקו התוספות בלשונם לפי שהדבר שנוי סתם ולא נזכר בה לשון רבים ולא לשון יחיד היינו שתנא קמא הנזכר כאן לא חשיב כרבים כנלע"ד ולהסביר החילוק בזה אפשר לומר לענ"ד עפ"י מאי דאיתא בסנהדרין דף ל"א ע"א פשיטא כיון דאמר הלכה כרשב"ג ממילא ידענא דאין הלכה כחכמים מהו דתימא הני מילי לכתחלה אבל דיעבד שפיר דמי קמשמע לן דאי עבד מהדרינן ליה ועיין בפירש"י שם (ד"ה ממילא) מש"כ וז"ל דבשלמא התם אי לאו דהדר ואמר אין הלכה כחכמים הוה אמינא אי עבד לא מהדרינן דאלים כח דברי המרובין אבל הכא כיון דאמר הלכה פשיטא דאי עבד כיחיד מהדרינן ליה עכ"ל ועיין עירובין דף מ"ו ע"א ובפירש"י ד"ה מאי כשנזכר וכו' דאתמר בפלוגתייהו הלכה כרבנן וכו' אמאי לא אהדר עובדא עכ"ל ולפי זה כשאומר בעלמא הלכה כתנא קמא דחשיב כמו רבים א"כ גם בדיעבד ובשעת הדחק הלכה כמותו ומהדרינן עובדא מה שאין כן בהך דמנחות אי הוה קאמר הלכה כת"ק אפשר דת"ק דהכא חשיב כיחידאי כיון (דרבים) דחכמים פליגי בסיפא והו"א דאלים כח דברי המרובים ומאן דפסק כחכמים דלא כת"ק לא מהדרינן ליה לכך ניחא טפי למימר אין הלכה כר' יעקב פי' אלא כתנא קמא כמו שכתבו התוספות ואם כן מאן דעבד כר' יעקב דהוא יחידאה מהדרינן ליה וממילא נדע דמכש"כ למאן דפסק כחכמים דמקולי טפי מר' יעקב וגם בשעת הדחק אין לעשות אלא כת"ק כנלע"ד נכון בעזה"י והנה כבוד תורתו הביא מס' בני שמואל ויתר רבנים שהבינו בדברי רש"י ביצה דף כ"ד ע"א דלא שייך לומר הלכה כת"ק משום דלא הוזכר מי הוא התנא קמא וכתב ע"ז וז"ל ולדידי אחרי המחי"ר לא כיון רש"י לזה כלל אלא כונתו משום דהתם לא נשנה הדין ההוא בהדיא במתניתין רק דקשיא לן מעשה לסתור ואמרינן חסורי מיחסרא כו' ולכן מאן דמתני מילתיה דשמואל אמתניתין לא הומ"ל הלכה כר' יהושע דהא מילתיה דר"י ליתא במתניתין כלל אבל בעלמא מודה רש"י דשייך שפיר לומר הלכה כת"ק עכ"ל והנה דברות קדשו נעלמו ממני ולא זכיתי להבינם כי נסגרו מפני שערי בינה שהרי דינו של ר' יהושע שפיר נשנה התם במתניתין דקתני ה"ז לא יטול אא"כ יודע שניצודו מעיו"ט ואולי כונתו הקדושה למה שהבין הצל"ח בביצה שם דהא דקאמר התם בגמרא חסורי מחסרא וה"ק ספק מוכן אסור ור"ג מתיר היינו שגם לשון זה ספק מוכן אסור הוא מוסיף ג"כ בלשון המשנה והיינו מילתיה דר' יהושע שהוא אוסר כל ספק מוכן גם בשל נכרי משא"כ ת"ק דמתני' לא איירי אלא בספק מוכן בשל ישראל עי"ש היטב ולכך כתב מרן דהא מילתיה דר' יהושע ליתא במתניתין כלל וכמו שכתב גם כן הצל"ח שם בלשון רש"י עי"ש

אמנם לענ"ד מלשון רש"י שם ד"ה ספק מוכן כלומר וזו שאמרנו כו' נראה דס"ל דבלשון הת"ק לא מחסר מידי ואינו מוסיף בלשון המשנה רק הך ור"ג מתיר עי"ש היטב ולפ"ז צ"ל דס"ל להש"ס דאין חילוק בענין זה בין ספק מוכן של ישראל לשל נכרי כיון דהנכרי עושה בשביל ישראל וכמש"כ בס' פני יהושע שם עי"ש ואם כן דינו של ר' יהושע שנוי במתניתין ולכאורה שפיר הומ"ל הלכה כת"ק גם לא זכיתי להבין מש"כ עוד הדר"ג שם דלרש"י