שדי חמד פאת השדה מערכת ה קעח

מה שכתב הרב יצ"ו דהדבר פשוט דכללא דכר"מ בגזרותיו היא אף נגד רבים הדין עמו וכן הבאתי בנדפס באות ח' דש"ס דילן והירושלמי וגדולי המפרשים נקטי הכי דאף נגד רבים הלכה כר' מאיר בגזרותיו כן ראיתי עתה להגאון נצי"ב בספרו הנורא העמק שאלה בפרש וירא שאלתא י"ג סק"ה שפירש דברי רבינו השאלתות דמה שכתב הלכה כר' מאיר בגזרותיו הוא אף לגבי רבים במה שכתבו התוספות בשבת דף ט' ד"ה גזרה דאף לגבי רבים הלכה כותיה והוכיחו כן מכתובות דף ז"ן וכתב הגאון העמק שאלה שמפני זה בכל מקום שהביאו התוספות הא דקימא לן כר' מאיר בגזרותיו מראים מקום לסוגיא דכתובות הנ"ל ולא לסוגיא דעירובין דף מ"ז משום דהתם פליג עם ר' יוסי ולא שמעינן דאף לגבי רבים הלכתא כר' מאיר בגזרותיו אלא מההיא דכתובות ושפתים ישק וכן ראיתי עתה להריטב"א בחידושיו לשבת דף ט' ע"א בד"ה גזרה שכתב וז"ל אומר ר"י אף על גב דקימא לן כר' מאיר בגזרותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח גבי הא דאמר ר' מאיר אסור להשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה (והיינו הך דכתובות דף ז"ן) הכא אין הלכה כר' מאיר וכו' עכ"ל והיינו כשיטת התוספות דלהוכיח דאף נגד רבים הלכה כמותו אין לנו אלא סוגיא דכתובות הנ"ל וכן כתב הרא"ש שם כדברי התוספות דגם לגבי רבים אית לן כללא דכר' מאיר בגזרותיו כדאיתא בכתובות דף ז"ן עכ"ל והרב שם חדש בח"ב סי' קמ"ז דף מ"ד ע"ג ראה דברי הרא"ש אלו ונסתייע מהם שגם לגבי רבים הלכה כר' מאיר ולא ראה שכן כתבו התוספות שם והוא חידוש שוב ראיתי שמרן בכללי הגמרא (שהזכירו בשם חדש שם) בשער החמישי פרק א' הביא דברי התוספות דשבת עי"ש וכתב בשם חדש שכבר הביא כלל זה לעיל בהי"ז (בהלכה י"ז והוא בח"א שאינו אצלי) וגם בה' (בהלכה) קפ"ג (עיינתי שם ולפום ריהטא לא מצאתי שם שדבר מזה) ומכאן אתה דן דמה שכתב הריטב"א בעירובין דף צ"ח ע"ב (בהא דאמרינן שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר) כיון דאמרינן הכא שבקת רבנן וכו' שמעינן מינה דאין הלכה כר' מאיר בזה ואף על גב דאמרינן התם הלכה כר' מאיר בגזרותיו לא נאמרו הכללות אלא על הרוב עכ"ל צריך לומר שכונתו (במה שכתב דאמרינן התם) היא לסוגיא דפרק אף על פי דהא בפלוגתא דר' מאיר עם רבנן איירינן וכי בעינן למימר דהלכתא כר' מאיר בגזרותיו אין לנו ראיה לזה אלא מההיא דכתובות ועתה נדפסו מחדש חידושי הריטב"א עם הגהות יקרות מאירות ומזהירות ונקראות בשם כור לזהב לידידי הרה"ג מוהר"ר צבי הירש בלוויים מוארשא יצ"ו וראיתי שעל מה שכתב הריטב"א ואף על גב דאמרינן התם וכו' מראה מקום הוא לסוגיא דעירובין דף מ"ז ע"א ובמחילת כבוד תורתו הרמה מרוב טירדת עיונו במלאכת הקדש הלזו לא דקדק יפה בזה והי' לו לציין סוגיא דכתובות דף ז"ן ולא סוגיא דעירובין דפליג התם ר' מאיר עם ר' יוסי ואין משם הכרח למאי דעסיק הריטב"א כאמור (נחזור לדברי הגאון דברי מלכיאל יצ"ו) וספר תפארת ירושלים לא ראיתי מעודי ויפה תמה עליו הרב יצ"ו הן במה שכתב דנגד רבים ליתא להאי כללא דזה אינו במחילת כתה"ר והן שבהערתו כבר קדמו בשירי קרבן בנדרים פרק רביעי הלכה ה' וכן הביא ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בחידושיו על הירושלמי בפרק ה' דנדרים שעמדו בקושיא זו הגאונים חקר הלכה ושב שמעתתא כדקשיא ליה להרב שירי קרבן

וכתב עוד הרב דברי מלכיאל יצ"ו (בד"ה ובהא דמטה) שהגאון שואל ומשיב בספרו ידות נדרים סי' רכ"א תירץ קושיא זו על פי מה שכתב הריטב"א בעירובין דף צ"ח דכל הכללות הם על צד הרוב וכתב שדבריו תמוהים שהריטב"א כתב כן על מה שבש"ס פסקו דלא כר' מאיר אבל הכא דלא איתפרש בש"ס הלכה כמאן ודאי צריך לפסוק כר' מאיר בגזרותיו דמנא לן שדין זה אינו בכלל זה ודבריו ברורים ונכונים שאם לא כן מאי אהני לן כללא דיהבו רבנן הלכה כר' מאיר בגזרותיו הלא הכלל זה יהיה ביד הפוסקים כחומר ביד יוצר דלאיזה פוסקים יהיה מסתבר כר' מאיר ויפסוק כן ולאיזה מהם יהא מסתבר כבר פלוגתיה ויפסוק כמותו ונתת תורה כל אחד בידו אלא ודאי הכלל שריר ובריר לגבי הפוסקים ואין רשאים לפסוק היפך הכלל ורק חכמי התלמוד הם רשאים לפסוק היפך הכלל ועליהם הוא שאמר הריטב"א שהכלל הוא על הרוב וכו' ואף על חכמי הש"ס לא אמר הריטב"א אלא שאם נראה מפורש בש"ס שפסקו דלא כר' מאיר בגזרותיו יש לנו לומר דהוא משום דלא מסתבר ליה לש"ס סברת ר' מאיר ודברי הריטב"א הם על מה שאמרו שם מתני ליה רב חיננא בר שלמיה לחייא בר רב קמיה דרב לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויטלטל ברשות הרבים אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר על זה כתב הריטב"א שבקת רבנן פירוש דהא מילתא פלוגתא דר' מאיר ורבנן היא לקמן גבי מפתח דתנן לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים דר' מאיר אסר ורבנן שרו וכיון דאמרינן הכא להדיא שבקת רבנן ועבד כר' מאיר שמעינן מינה דאין הלכה כר' מאיר בזו ואף דאמרינן התם הלכה כר' מאיר בגזרותיו לא נאמרו הכללות אלא על הרוב עכ"ל הרי מפורש יוצא מדב"ק דמשום שיש לנו ידים מוכיחות מלשון הש"ס דקאמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר הוא דאמר דאין הלכה כר' מאיר בהאי מילתא אבל בעלמא ודאי מסתמא כל דליכא הוכחה בש"ס נקטינן ככללין ושפיר מקשו המקשים על הפוסקים בההיא דנדרים דלא כר' מאיר

אמנם מה שכתב עוד הרב דברי מלכיאל יצ"ו שם דדבר ברור הוא דאף אם הלכה כר' מאיר בגזרותיו אף נגד רבים מכל מקום נגד סתם משנה אין הלכה כר' מאיר בגזרותיו כיון שרבי סתם כוותיה הנה לפום ריהטא דבר זה הוא חידוש אצלי דלפי שהערתי כללא דרבים עדיף מכללא דסתם משנה דבכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים מודו כולי עלמא ובכללא דהלכה כסתם משנה לאו כולי עלמא מודו עיין מה שרשמתי בנדפס באות מ"ב וצריך לעיין בזה איה"ש וזאת לזכרון

שוב מצאתי תנא דמסייע לידידי הרב דברי מלכיאל יצ"ו מר ניהו הגאון שאגת אריה בתשובות החדשות בקונטריס לדין חדש סי' ד' דף ל"ד ע"ב שכתב דאף דהלכה כר"מ בגזרותיו גם במקום רבים מכל מקום יש לומר דהיינו היכא דלא סתם לן תנא דלא כר' מאיר אבל היכא דסתם לן תנא דלא כר' מאיר לית הלכתא כותיה בגזרותיו משום דסתם משנה עדיפא מרבים שהרי כל היכא דפליגי יחיד ורבים וסתם לן תנא כיחיד הלכה כסתם משנה אלמא סתמא דמתניתין עדיפא מרבים הילכך אף דהלכה כר' מאיר בגזרותיו אפילו במקום רבים מכל מקום במקום סתם משנה לית הלכתא כוותיה בגזרותיו וכתב ששוב ראה שהרא"ם בס' היראים סוף סימן קס"ט כתב דהלכה כר' מאיר בגזרותיו גם נגד סתם משנה וסיים דלא יזוז מדעתו הראשונה כדמוכח מדברי הפוסקים שפסקו באותו הדין שלא כר' מאיר בגזרותיו ומוכרח שסוברים דלא נאמר הכלל נגד סתם משנה ומזה תמה ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בחידושיו על הירושלמי בפרק א' דחלה הלכה ג' על הגאון תפארת ישראל במנחות פרק ר' ישמעאל משנה ה' משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים מלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים ר' יהודה אומר ברצון חכמים שכתב דאין הלכה כר' יהודה דלמה פסק כן ואי משום דהלכה כר' מאיר בגזרותיו ליתא דסתם משנה נגדו עי"ש שבדין ההוא פסקו הרמב"ם והרע"ב כר' יהודה ולא כר' מאיר בגזרותיו

והנה לכאורה נראה דאף למה שפסקו הפוסקים בהא דלא כר' מאיר אין הכרח שטעמם משום שיש סתם משנה נגד ר' מאיר כדמשמע ליה להגאון שאגת אריה דהנה מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד בפרק עשירי דמנחות משנה ה' על מה שפסקו הר"ב והרמב"ם כר' יהודה כתב ולא ידענא טעמא דהא כיון דר' מאיר גזר דילמא אתי למיכל מניה הרי הלכה כר' מאיר בגזרותיו ועוד דבגמרא אתמר סברת ר' מאיר בשם חכמים ויש לומר דפסקו כר' יהודה משום דכמה אמוראי שקלו וטרו אליביה ועוד דמשנה ז' וח' דלקמן אזלא כותיה ועיין מה שכתב תוספת יום טוב במשנה ג' פרק ב' דכלים בשם מוהריק"ו עכ"ל הרב שושנים לדוד ומעתה אין לנו הכרח דלא קים לן כר' מאיר נגד סתם משנה דהא מצינן למימר כטעמא קמא דרב שושנים לדוד דמשום הכי פסקו כר' יהודה משום דכמה אמוראי שקלו וטרו אליביה, והוה ליה כאלו פסקו האמוראים בהדיא דלא כר' מאיר דבכי הא ודאי ליתא לכללא דכר' מאיר בגזרותיו כמו שכתב הריטב"א בעירובין דף צ"ח שהבאתי לעיל (בד"ה וכתב עוד הרב) הא לאו הכי אפשר דלא הוה פסקינן דלא