שדי חמד פאת השדה מערכת ה קעז

שפסקו הלכה כר' מאיר הוא משום דמוכח מהש"ס דקיימא לן כר' מאיר מדמקשה בש"ס ור' מאיר דקל טב הוא דלא וכו' ולמה ליה להקשות ארבי מאיר ומדיוקא ליקשי מתנא קמא ור"י דסברי אפילו דקל טוב שרי אלא על כרחין מדמקשי מר' מאיר שמעינן דהכי סבירא ליה

ומקרוב נתכבדתי בספר יקר שנדפס מחדש דברי מלכיאל לידידי הגאון מוהר"ר מלכיאל צבי הלוי אבד"ק לאמזא יצ"ו וראיתי בסי' ס"א שהביא מה שכתב ביד מלאכי בשם ראשון לציון וכתב שאין הס' רל"ץ אצלו לידע טעמו אבל הדבר מסתבר וחידוש הוא לרוב גדלו שלא זכר דברי הריטב"א בסוכה שהבאתי אני הדל בנדפס שכתב כן מפורש אף גם זאת לא זכר שר שיטת רש"י ותוספות ביבמות הנז"ל שנראה שאין סוברים כן ולא דברי הריטב"א ותמים דעים שרמז הגאון ערך השלחן הנ"ל

וראיתי עוד שם בדברי מלכיאל יצ"ו שהאריך קצת בעיקר הכלל ואחת מן השמועות שהביא שם הבאתי גם אנכי הדל בנדפס בשם הרב מקנה אברהם וכתבתי שלא ראה דברי הרב שושנים לדוד ולפי שנראה שספרים אלו אין מצויים אצל רבני גאוני דורנו האשכנזים יצ"ו לכן אכתוב מפורש דב"ק והוא זה הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא סי' קי"ח עמד לבאר אם כללא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו דוחה כללא דהלכה כרבים (והאריך להביא ראיות דגם לגבי רבים הלכה כר' מאיר בגזרותיו) וכתב דממתניתין דנדרים פרק ד' משנה ד' (בדף מ"א ע"ב) מוכח דלא נקטינן כר' מאיר נגד רבים דהתם פליגי ר' מאיר ורבנן ופסקו הרע"ב והרמב"ם שלא כסברת ר' מאיר (דתנן התם גבי מודר הנאה) לא יעשה עמו באומן וכו' אלא כרבנן עושה עמו ברחוק דר' מאיר גזר רחוק אטו קרוב ורבנן לא גזרי דמוכח דליתיה להאי כללא כי פליג עם רבים ואני הדל כתבתי שלא ראה דברי הרב שושנים לדוד שגם הוא הקשה למה לא פסקו כר' מאיר בגזרותיו ותירץ דכי עביד בקרוב ליכא איסורא דאורייתא משום דהוי דבר שאינו מתכוין ולא אסור אלא מדרבנן ולכך ליכא למיגזר רחוק אטו קרוב דהוי גזרה לגזרה ור' מאיר דגזר היינו משום דסובר דבר שאין מתכוין אסור מדאוריתא הילכך לדידן דקימא לן דבר שאינו מתכוין מותר משום הכי לא קימא לן כוותיה בהך גזירה ואין לומר דהכא הוי פסיק רישיה וכו' עי"ש ודבריו נכונים דהיכא דתליא גזרתיה במאי דאזיל לשיטתיה בדוכתא אחריתי ואנן לא קימא לן כוותיה בההיא שיטתא הכא נמי לית לן למיחש לגזרתיה בהאי מילתא

ונראה דיש הוכחה לזה ממאי דפליגי ר' מאיר וחכמים בריש פרק כל הצלמים דאמר ר' מאיר כל הצלמים אסורין מפני שנעבדין פעם אחת בשנה וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור ואמרינן בגמרא אי דנעבדין פעם אחת בשנה מאי טעמייהו דרבנן אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן במקומו של ר' מאיר היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ר' מאיר דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרי שאר מקומות אטו אותו מקום והפוסקים פסקו דלא כר' מאיר וטעמא בעי הא ר' מאיר גזר וקימא לן בגזרותיו כותיה ואין לומר דמשום דרבים פליגי עליה לא קימא לן כוותיה כבר הבאתי בנדפס מכמה רבוואתא שכתבו דגם נגד רבים הלכה כר' מאיר בגזרותיו והוכיחו כן מש"ס דכתובות דף ז"ן אמנם על פי דברי הרב שושנים לדוד מתיישב שפיר דכיון דפלוגתייהו תלי במאי דפליגי בעלמא אי חיישינן למיעוטא או לאן ואנן הא קי"ל בעלמא דלא חיישינן למיעוטא משום הכי לא קימא לן נמי בהאי דינא כגזרתיה דר' מאיר דתליא במאי דסבירא ליה בעלמא חיישינן למיעוטא

וסברא זו (דכשהגזרה תליא במידי דסבירא ליה בעלמא ואנן לא נקיטינן כותיה בההיא לא אתמר כללא דכר' מאיר בגזרותיו) כתבה הגאון נצי"ב מלך בהעמק שאלה פרשת וירא שאלתא י"ג על מה שכתב רבינו השאלתות ואף על גב דסבירא לן הלכתא כר' מאיר בגזרותיו בהא כרבנן משמעתיה דרב אשי כתב בס"ק ו' וז"ל בהא כרבנן משמעתא דרב אשי כבר הובא דעת רבינו בתוספות בכמה מקומות דמכאן מוכח הלכה כר' מאיר בגזרותיו ולא בקנסותיו רוצה לומר דאי אפשר לומר דכאן יוצא מהכלל כדפסקו התוספות בשבת דף ט' דלא כר' מאיר דשאני התם דפסק הגמרא בהדיא דלא כר' מאיר והיכא דאתמר אתמר והכי נמי הא דפסק הגמרא ריש פרק הדר כר' אליעזר בן יעקב הוא כדי להוציא מכללא דכר' מאיר בגזרותיו דאי לאו הכי הלא כבר ידוע דהלכה כר' אליעזר בן יעקב אלא שהתוספות בבכורות דף כ"ז ב' ד"ה משנת נדחקו בזה והיינו טעמא משום דלטעמייהו אזלי בסוגיא דמסככין בנסרים שפסקו כשמואל מהא דהפכן על הצד ולא כרב וכר' מאיר בגזרותיו כמו שכתב הרמב"ן במלחמות ה' והיינו טעמא משום דסבירא להו כמו שכתב הבעל המאור בסוגיא דחבילי קש דהוא מלתא דלא שכיחא לסכך בית בנסרים בלא מעזיבה ור' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא וכיון דבהא אין הלכה כר' מאיר ממילא אין הלכה בגזרה כוותיה ומשום הכי בפלוגתא דריש פרק הדר דלא שכיחא שידור יחיד במקום נכרי וכו' ור' מאיר לטעמיה הוא דאזיל פשיטא שאין הלכה כר' מאיר וכו' אלו תורף דב"ק והנה מה שכתב שהתוספות בבכורות דף כ"ז נדחקו וכו' כנראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות דף כ"ג עי"ש על כל נים למדנו מדב"ק שבגזרה שהיא תלויה בסברתיה דבעלמא ובההיא לא קימא לן כותיה בגזרתיה נמי לא קימא לן כותיה וכדאסברה לן מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד הנ"ל שוב ראיתי בהעמק שאלה פרשת בא סי' מ"ד סק"ג שכתב גם שם סברא זו אך רק לשיטת התוספות אבל לשיטת שאר פוסקים כתב לחלק דדוקא כשאמרו בש"ס דגזרתו תלויה בסברא דאית ליה בעלמא כההיא דריש פרק הצלמים הוא דלא אמרינן בה הלכה כר' מאיר בגזרותיו אבל אם אמרו דר' מאיר גזר ולא אמרו בפירוש דאזיל לטעמיה בעלמא אף שהדבר מוכרח שגזרתו תלויה במאי דסבירא ליה בעלמא הוי בכלל מאי דאמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו ולפי זה שינויא דמרן מוהרד"ף תליא באשלי רברבי

אחר זמן רב השגתי ספר שם חדש ח"ב (שרשמתי בנדפס) וראיתי להרב בסי' קמ"ז דף מ"ד ע"ג שכתב על קושיא זו שני ישובים השני נח לי והראשון קשה קצת ואלו הם א) שהרמב"ם בחבורו נרגש ממנה ויישבה במתק לשונו בהלכות נדרים פרק ז' הלכה ח' וז"ל נזדמנה לו מלאכה עמו כגון שהיו קוצרים כאחת עושה בריחוק הימנו גזרה שמא יסייענו למדנו מדבריו דטעמא דרבנן דאסרי בקירוב מקום (כדאמרינן בגמרא בקרוב כולי עלמא לא פליגי דאסור) היינו משום שמא יסייענו וכן כתב הרדב"ז בספר יקר תפארת ונמצא שבקרוב עצמו הוא משום גזרה ואם באנו לגזור רחוק אטו קרוב הוי גזרה לגזרה ולכן ניקום ונגזור גזרה לגזרה (רחוק אטו קרוב וקרוב גופיה שמא יסייענו) משום הכי לא קימא בהא כר' מאיר ולי הדל יש לפקפק בתירוץ זה דהא לא אשכחן דסבר ר' מאיר בעלמא דגזרה לגזרה גזרינן ומסתמא גם הוא סובר הא דלא גזרינן גזרה לגזרה וכי חייש הכא על כרחין לומר דמשמע ליה דכולה חדא גזרה היא וכיון דנקיטינן כר' מאיר בגזרותיו בהא נמי דפליגי אי גזרינן או לא דרבנן סברי דלא גזרינן משום דחשבי לה גזרה לגזרה ור' מאיר סבר דכולה חדא גזרה נמצא דפליגי אי גזרינן או לא הוה לן למינקט כר' מאיר ועם שיש ליישב אין דעתי העניה נוחה בישוב זה

אמנם עוד כתב הרב שם חדש שם ליישב קושיא זו (על פי מה שכתב הרמב"ם דטעמא דרבנן דאסרי בקרוב הוא משום גזרה שמא יסייענו) וז"ל אי נמי יש לומר כיון דהכא כולי עלמא גזרי אלא דרבנן גזרי דוקא בקרוב ור' מאיר גזר אף ברחוק הרי זה דומה למה שכתב הרב יד מלאכי בסי' קע"ג דהא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו היינו היכא דר' מאיר גזר ובר פלוגתיה לא גזר אבל היכא דתרוייהו אית להו דגזרינן אלא דפליגי בפרט אחד אם הוא בכלל הגזרה או לא ליתיה להאי כללא עכ"ל וזה נכון

והנה סוגיא דנדרים דף מ"א הנ"ל הובאה בדברי מלכיאל שם וכתב שבספר תפארת ירושלים בנדרים דף מ"א ע"ב כתב דאין הלכה כר' מאיר בגזרותיו היכא דפליג עם רבים והרב המחבר יצ"ו כתב על דבריו דזה אינו כמפורש בכתובות דף נ"ז ובתוספות בכמה דוכתי והאריך ליישב מה שפסקו הפוסקים דלא כר' מאיר ולא הונח לו מה שכתב בס' תפארת ירושלים דנדרים קילי דאדרבא בנדרים יש להחמיר וכו' ולפי שאין בידם ס' שושנים לדוד לא ראו שכבר יישב הרב ההיא דלא יעשה עמו באומן בטוב טעם ועל כל פנים