שדי חמד פאת השדה מערכת ה קעה

לא איצטריך לרבות אשה אלא לטומטום ואנדרוגינוס הוא דאתא ואשה מדהשוה הכתוב נפקא ואם כן גם הרמב"ם יסבור ולו ידע כפירוש הרמ"ה ולית ליה האי כללא דכיילו לן התוספות כלל וממילא לא יהיה לנו הכרח למה שחידש הרב מטה אשר כלל אלא דהני מילי דמר מילי דסברא נינהו וכבר נסתייע מדברי הרבנים

ואם דיני ממונות ניזקין וחבלות נכללים בכלל כי יעשו מכל חטאת האדם (שמזה למדנו דהשוה הכתוב אשה לאיש) הנה הרא"ש בפרק קמא דקמא סי' ט' גבי והנשים בכלל הנזק כתב דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכתב ידידי הגאון אבד"ק ראגאווא יצ"ו בספרו הארות השמש סי' ד' אות ב' בשם חותנו הגאון אבד"ק פאסוול יצ"ו דלענין ניזקין היה לו להביא קרא דוהמית איש או אשה דאילו קרא דכי יעשו כתיב ביה מכל חטאות האדם ולזה הביא דבספרי זוטא הובא בילקוט אמרו דבכלל חטאת האדם הוא דברים שבין אדם לחברו גזלות וחבלות וכו' והאריך קצת עי"ש ובריש סי' טו"ב: סימן כב

התורה חסה על ממונם של ישראל. בנדפס במערכה זו אות צ"ב נשאתי ונתתי בס"ד בעיקרא דהאי מילתא מהיכא ילפינן לה וידידי הגאון עמודי אש יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל באות צ"ב הקשה מעכת"ה על רבינו גרשום שכתב בחולין (מ"ט ב') דהא דאמרינן דהתורה חסה על ממונם של ישראל נלמד מהאי דצותה התורה לעשות חצוצרות של כסף ולא של זהב וע"ז הקשה מעכת"ה מר"ה (כ"ז א) דאמרי' שם דכל כנופיא הוא של כסף ואב"א התורה חסה וכו' משמע דהא דעשו חצוצרות של כסף הוא לאו משום דהתורה חסה אלא משום גזה"כ דכל כנופיא הוא משל כסף ולדעתי י"ל דר"ג ס"ל כדעת כמה מהראשונים (שהביא ג"כ מעכת"ה במערכה א' אות רי"ט) דהלכה כאב"א בתרא ונדחה הטעם כל כנופיא צריך להיות משל כסף ורק הטעם הוא משום דהתורה חסה וכו' ויש לו סעד מתוספתא פ"ז דסוטה דבהקהל תקעו בחצוצרות של זהב אף דהיו כנופיא והתפארת ישראל בפ"ה דסוכה הקשה כן ופירש דשכרו עבור דינר זהב אבל החצוצרות הוו משל כסף ואישתמיט מניה דברי התוס' בע"ז (מ"ז א) שכתבו משם רבינו יהודה דהחצוצרות עצמן היו משל כסף אולם י"ל דהתוספתא ס"ל דגם בכנופיא הי' יכול להיות בשל זהב וטעם דצותה התורה לעשות משל כסף היא לפי שהתורה חסה וכו' ומה דכאן הוכרח להיות משל זהב י"ל כיון שהיו בשכירות ששכרו מאחרים החצוצרות כדאיתא בתוספתא שם הי' הנ"מ בדמי השכירות בין לשכור משל כסף או משל זהב דבר מיעוט ע"כ שכרו משל זהב משא"כ היכא דצ"ל החצוצרות משלהם אמרי' התורה חסה כו' וביותר י"ל לפמ"ש בס' זכר למקדש (דף ט' ע"א) דהמצוה להכניף את העם היה מוטל על המלך י"ל דהמלך פרע להמשכירים מדילי' את דמי השכירות ולדידי' מילתא זוטרתא היא וי"ל דע"כ השמיט הר"מ בהל' חגיגה (פ"ג ה"ד) הא דאיתא בתוספתא דהחצוצרות היו משל זהב לפי שאזיל לשיטתי' שהביא היד מלאכי (אות שפ"ה) דבשני איכא דאמרי פסק לקולא כמ"ש הכ"מ פ"ח מהל' ק"פ ושאר דוכתי וע"כ פסק גם כאן לקולא דסגי בשל כסף עכ"ד יצ"ו: סימן כג

הלכה כרבי מחבירו אם לגבי רשב"ג אביו ג"כ הלכה כמותו או לא כתבתי בנדפס במערכה זו אות ק"א באריכות קצת בס"ד עי"ש וידידי הרב הגדול מוהר"ר יחזקאל וויפערנסקי אבד"ק טישעהרין יצ"ו כתב לי וז"ל מידי שוטטו עיני הכהויים בספרו הנורא ראיתי להעיר איזה גרגרים זעירי וקטיני לפי קט שכלי הדל והוא בחלק הכללים בסי' ק"א אי הלכה כרבי לגבי אביו שהחליטו בספרי הכללים וכן בספרו דמני"ר בשיטת הרמב"ם לפסוק הלכה כרשב"ג נפלאתי שלא ראיתי בהחפזי שיביאו מדברי הרמב"ם פ"ט מהל' איסורי ביאה ה' כ"ט יע"ש ובהה"מ שם שרטט וכתב במפורש ופסק רבינו כרבי דהלכה כמותו מחבירו ע"ש וכחזיון הזה כתב ג"כ מרן הב"י בסי' ק"ץ יע"ש. עכ"ד יצ"ו

ובמה שכתבתי בנדפס שם (בד"ה והא דקי"ל) אם כלל זה דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו נאמר גם בבריתא וכתבתי שמתבאר מדברי כמה ראשונים שהזכרתי שם דנאמר גם בברייתא הנה במכתב אברך יקר הוא הרבני נחום שעכטער יצ"ו העיר על זה וז"ל במה שחקר מ"ד בהא דקימא לן הלכה כרבי מחברו ולא מחביריו אם בברייתא גם כן נאמר כלל זה יעיין בגמרא חולין דף ל"ו ע"א דאמרינן בפירוש גם בברייתא כלל זה ופליאה על הדר"ג שלא הביא גמרא חולין הנ"ל

ובעיקר הכלל דהלכה כרבי מחברו הבאתי בנדפס שם (בד"ה והיכא) מה שכתב הרב יד מלאכי בכלל רל"ג שבסמ"ג כתב דהלכה כרבי אף מחבריו ושכן מצא להרמב"ם בפירוש המשנה פרק ט' דשבועות משנה ה' וכתבתי שהרבנים מקנה אברהם וחינא וחסדא תמהו על זה שאין בכל המסכתא כי אם שמנה פרקים והאחרון חביב העיד שעיין בפירוש המשניות של כל מסכת שבועות ולא מצא שכתב כן ואין אתנו יודע איזה טעות יש ביד מלאכי ברם זכור אותו האיש לטוב מר ניהו הרה"ג ברוך עין מעיר אמדוד מח"ס דבר מצוה יצ"ו במכתבו אלי ביום ב' ואתחנן תרנ"ו שהודיעני שיש טעות סופר ביד מלאכי ובמקום שבועות צריך להיות שביעית ששם נמצא מה שכתב ביד מלאכי בשמו ואפיריון נמטייה: סימן כד

הא לא קשיא כי אמר בש"ס הכי פירושו הוא אם קושיא אחרת אין כאן זו יש לה תירוץ וכן כל דוכתא דאיכא הא לא קשיא יש קושיא גדולה מזו כן כתב רש"י במס' שבועות דף כ"ג ע"א בד"ה הא לא קשיא ובמכתב לחזקיהו דף ק"ה ע"ד כתבתי שדברי רש"י נעלמו ממרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת הלמ"ד אות כ"ד שהביא כלל זה בשם הרשב"ם בבבא בתרא דף צ"ג ע"ב (אם אין קושיא אחרת הא לא קשיא וכל היכא דאיכא פרכא אחריתי קאמר גמרא הא לא קשיא עכ"ל) ולא הזכיר דברי רש"י וגם במערכת האל"ף אות מ"ם הביא כלל זה בשם הרשב"ם ולא הזכיר דברי רש"י עי"ש ויש לדקדק בכלל זה מדאמרינן בפרק הרואה דף ה"ן ע"א הא לא קשיא הא דמעיין בה הא דלא מעיין בה ואין שם עוד קושיא אחרת ולא ניחא לי למימר דכונת רש"י ורשב"ם היא לומר דיש קושיא אחרת בענין ההוא אף שלא פירשו בש"ס הקושיא האחרת כן הוא באמת שיש קושיא אחרת וכיוצא לזה כתב מרן חיד"א במערכת האל"ף הנ"ל בלשון אי קשיא לי הא קשיא לי דאף דמשמעות הלשון הוא שיש קושיא אחרת שאינה קושיא כל כך אבל זאת קושיא היא אין צריך שיהיו הקושיא והתירוץ מפורשים בש"ס ועליהם יאמר האומר אי קשיא הא קשיא אלא מצינן למימר דהאומר לשון זה הוא היודע שיש קושיא ותירוץ ולא חש להזכירן עי"ש דאין נכון בעיני לפרש כן בכונת רש"י ורשב"ם אלא משמעות דבריהם הוא שבש"ס מקשי קושיא אחרת ואולי לפי כלל זה נכון לגרוס בברכות הנ"ל לא קשיא וכו' (בלא הא) וכדאיתא התם בפרק אין עומדין דף ל"ב ע"ב לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה וכו' וכן ראיתי בס' דקדוקי סופרים שהביא נוסח כתיבת יד לא קשיא הא דמעיין וכו' ועיין בפרק קמא דשבת דף ג' ע"ב הא לא קשיא ותיפשוט. ובכריתות דף י"ג ע"ב הא לא קשיא הא ברביעית הא ביותר מכדי רביעית. סימן כה

הסתכלות וראיה אם יש חילוק ביניהם כתבתי בנדפס באות צ"ה דמה שכתב הרב ראה חיים דהסתכלות הוי טפי מראיה אינו פשוט לומר כן וציינתי ספרי דבי רב המדברים בזה וידידי הגאון מוהר"ר יעקב ברוך איזראלזאהן אבד"ק קאנדאוו יצ"ו כתב לי לעיין בסמ"ע סי' קד"ן ס"ק י"ד וכן כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר זאב נחום יפה אבד"ק פאסקאוו יצ"ו דמבואר בסמ"ע הנ"ל דלשון הסתכל שייך לומר אהסתכלות בעלמא בלי כונת ראיה וכתב שגם בנתיבות המשפט הביא דבריו בלי שום ספיקות ואני אומר דתרווייהו רבנן קדישי יצ"ו הא גרמא להו להשיג עלי בזה מדברי הסמ"ע לפי שאין בידם ספר היקר יד מלאכי שציינתי בנדפס לעיין שם באות קע"ט ושם אתה מוצא שהביא דברי הסמ"ע הנ"ל ועלימו תטוף מלתו