שדי חמד פאת השדה מערכת ה קעד

בשום מקום אף בלאו שאינו שוה בכל ועיין רש"י קידושין דף ע"ג ע"א ד"ה לינשא לפסולין ועיין להרב ברכי יוסף אה"ע סי' ו' ואין עתותי בידי להאריך בזה עכ"ד יצ"ו

ובלאו הבא מכלל עשה אי אמרינן דהשוה הכתוב אשה לאיש הנה הגאון חתם סופר בא"ח סי' ק"ן (ד"ה ועל הק' הראשונה) כתב לא מצאתי מעשה זמן גרמא אלא בעשה אבל בלאו הבא מכלל עשה שאינו דומה לתפילין מצה והקהל חייבת וכעת לא מצאתי דמיון אלא לעשות סחורה בפירות שביעית ולאכול אחר הביעור שהוא לאו הבא מכלל עשה וזמן גרמא ובודאי נשים אסורות כאנשים והכי נמי לכם ולא לגבוה נשים מוזהרות אף שהזמן גרמא אלא דלא חמיר מגוף הלאו דלא תעשה מלאכה וכו' והגאון בית יצחק יצ"ו בחלק יו"ד ריש סי' פ"ה כתב וז"ל אשר הקשית אמאי שתי הלחם לא נאפה ביום טוב על ידי נשים דלכם ולא לגבוה לא הוי רק לאו הבא מכלל עשה ונשים פטורות עיין חתם סופר סי' ק"ן דנשים חייבות בלאו הבא מכלל עשה כדמוכח מקידושין דנשים אסורות בסחורה בפירות שביעית וכן כתב במנחת חינוך פרשת משפטים לענין שביעית ובהכי ניחא דנדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב וישחטו נשים דשוחטים מדינא דלגבייהו לא אסר לכם ולא לגבוה ועל כרחין נשים חייבות וכו' עכ"ל אך הרב לימודי ה' בלימוד ן' אחר שנשא ונתן אם הא דהשוה הכתוב איתיה בלאו שאינו שוה בכל כתב בסוף הלימוד וז"ל ומכאן יוצא מפורש דלאו הבא מכלל עשה אינו בסוג השוה הכתוב וכו' דלא עדיפא מלאו גמור שאינו שוה בכל וכן נראה להדיא מדברי הריטב"א כתיבת יד לפרק יש מותרות וז"ל הני מילי לאו השוה בכל וכו' קשיא לי הא מהיכא תיתי כיון שאף לאו שאינו שוה בכל בכלל חטאות ובכלל עונשים שלוקין עליו דאילו במצות עשה אינם בכלל לפי שאין בהם עונש מלקות כדפירש רש"י וכו' עי"ש ועיין במוהרימ"ט בחידושיו לקידושין דף ל"ד ע"א ד"ה מעקה עכ"ל

הא דהשוה הכתוב אשה לאיש וכו' היינו דוקא במצות שנאמרו סתם שלא תאמר שיהא חיובן בסתם על האנשים ולא על הנשים אי נמי בכל המצות שנאמרו בלשון זכר ולא כתיב איש אבל במקום שכתוב איש בפירוש צריך לרבות אשה ובכמה מקומות דרשינן הכי אין לי אלא איש אשה מנין כן כתב הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף כ"ז ע"ב וכן מצאתי להרשב"א בשיטתו לקמא פרק א' דף קע"א ע"ד וכן כתב הרב יבין שמועה בכלל תע"א בשם התוספות ע"ב דברי הגאון יד מלאכי בכלל רי"א דברי הרשב"א הם על דף ט"ו דאיתא התם הא דהשוה הכתוב כתב וז"ל השוה הכתוב ודוקא בכל מקום שלא נאמר בו איש דאדרבא בכל מקום שנאמר בו איש דרשינן פרט לאשה עד שירבה אותה הכתוב ממקום אחר וכדאיתא בסנהדרין בכמה מקומות גבי מקל אביו ואמו אין לי אלא איש אשה מנין עכ"ל ודברי התוספות שרמז הרב יבין שמועה הם גם כן בבבא קמא שם וכן כתבו בסוכה דף כ"ח ע"ב וגם הריטב"א בקידושין על דף ל"ה (בד"ה הא דאמרינן) הביא כלל זה בשם התוספות וכתב בשמם דהא דאמרינן השוה וכו' היינו היכא דכתיב בני ישראל אי נמי אף דכתיב בלשון זכר הוא הדין לאשה אבל היכא דכתיב איש וכו' ובדברי התוספות הנז"ל לא הוזכר היכא דכתיב בני ישראל ונתעורר על זה הרה"ג רל"ץ מוהרמ"ף בספר לב מרפא דף כ' ע"ב עי"ש מה שכתב ולדעתי לא נפלאת היא לומר שכן היה כתוב בתוספות שלפני הריטב"א אך זו היא שקשה להבין מה בין בני ישראל לאיש דבני ישראל נמי מיעוטא הוא בעלמא ואפילו הכי מקשינן והכי נמי נימא באיש האמור בפרשה וכמו שהקשה שם עי"ש מה שתירץ וכתב עוד הריטב"א דאף שיש לדחות הראיה שהביאו התוספות מדאמרינן גבי מקלל אביו ואמו אין לי אלא איש וכו' דמשום דאימעיט אשה גבי כבוד אב ואם משום דאין ספק בידה לעשות איצטריך קרא לרבות לקללתם דאי לא לא ליכתוב איש כלל ותיתי אשה מן הסתם מהא דהכא וכו' עי"ש ובמה שפלפל הרב לב מרפא שם

ולפי הנראה לא ראה הרב שפתי חכמים כלל זה שכתבו התוספות והרשב"א והריטב"א והר"ן והוא שבפרשת אחרי (סי' ח"י ו') שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה שכתב רש"י דמדכתיב בלשון רבים למדנו אזהרה לנקבה כזכר הקשה הרב שפתי חכמים דלמאי איצטריך קרא בלשון רבים והא כללא הוא השוה הכתוב וכו' עי"ש מה שתירץ והבאתי דבריו לעיל (בד"ה ומדברי הרמב"ן) ולפי כלל הנ"ל נראה דקושיא מעיקרא ליתא דהא הכא כתיב איש ברישא דעניינא ובכי האי גוונא לא אמרינן מסתמא השוה הכתוב ולהכי איצטריך שפיר למיכתב בלשון רבים וכן כתב הרא"ם שם על קושיא זו וז"ל ואם תאמר למה לי ריבויא תיפוק לי שהנקבה כזכר מדרב יהודה אמר רב השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה יש לומר דוקא כשאומר סתם לא תאכל דם לא תאכל חמץ וכיוצא שאין שום מלה למעט הנקבה אז אף שהאזהרה היא בלשון זכר אמרינן הוא הדין נקבה שהרי הכתוב השוה אשה לאיש אבל במקום שאומר איש דהוי מיעוטא איש ולא אשה אין הנקבה בכלל וצריך לכתוב אחריו לשון רבים לכלול גם הנקבה עכ"ל הרי שגם הרא"ם סבירא ליה כסברת התוספות דהיכא דכתיב איש לא אמרינן השוה הכתוב וכו' אלא שקשה על הרא"ם דהא תינח אם היה כתוב בפרשה איש רק פעם אחת אבל השתא דכתיב איש איש תרי זימני הא בכי האי גוונא יש לנו לרבות אשה כמו שמתבאר מסוגיא דסנהדרין דף ס"ו ע"א דאיש איש הוי ריבוי אחר ריבוי והוא לרבות אשה ואם ירצה ה' אכתוב בזה במערכת האל"ף (בקונטריס שיורי הפאה) בסיעתא דשמיא ועיין לקמן בסמוך (בד"ה ולי הדל) שהרמ"ה אינו סובר כן אלא בכל גוונא אמרינן השוה הכתוב וכו' אף היכא דכתיב איש בפרשה ואין ליישב בזה דברי הרב שפתי חכמים דפשיטא לי דלא ראה דברי הרמ"ה שלא נדפס בימיו ואף אם ראה דבריו אין לו לכתוב בסתם היפך התוספות

וכתב הרב מטה אשר בליקוטים סי' י"ט דהא דכתבו רבוואתא הנ"ל דכי כתיב איש לא אמרינן השוה הכתוב וכו' היינו דוקא היכא דאיש דכתיב בההוא ענינא לא איצטריך למעוטי קטן אבל כשאיצטריך איש למעוטי קטן הוה ליה כדלא כתיב איש ואמרינן השוה הכתוב וכו' ומה שהביאן לחלק כן הוא מה שהוקשה להרב השואל דברי הרב המגיד בתשיעי מהלכות גנבה גבי גונב איש ומכרו שכתב הרמב"ם דבין שהיה גנב איש או אשה נהרגים וכתב הרב המגיד זה פשוט דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה שזה לכאורה היפך ממה שכתבו התוספות דהיכא דכתיב איש לא אמרינן השוה הכתוב והכא הכתיב איש כי ימצא איש גונב נפש וכו' ואם נאמר דהרמב"ם לא סבירא ליה כהתוספות מה יענה לאותה בריתא דבפרק ארבע מיתות דף ס"ו ע"א (ופסקה הרמב"ם בריש פרק ה' מהלכות ממרים) דמדכתיב איש איש מרבינן אשה טומטום וכו' והרב המחבר הוסיף להקשות על דברי הרב המגיד שבפרק א' מהלכות גנבה דין ז' שעל מה שכתב הרמב"ם אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבים לשלם כפל וכו' כתב הרב המגיד חיוב האשה פשוט מדהשוה הכתוב וכו' וכן על מה שכתב הרב המגיד בהלכות שכירות פרק ב' דין ו' על מה שכתב הרמב"ם כתב הרב המגיד דהוא מדהשוה וכו' והרי בהנך כולהו כתיב איש ולפי דברי התוספות לא אמרינן השוה הכתוב היכא דכתיב איש ועל זה כתב לחלק בין היכא דאיש איצטריך למעוטי קטן כהנך דוכתי הנז"ל דמה שנאמר בהם איש איצטריך למעוטי קטן כדאמרינן בספרי פרשת [תצא[ כי ימצא איש פרט לקטן וכן בתשלומי כפל איש בא למעט קטן וכן בשומרים אלו תורף דב"ק והאריכו שם כמה רבנים בענין זה ולא יכלתי להתבשם בתורתם לך נא ראה

ולי הדל נראה דאין הכרח דהרמב"ם סובר כסברת התוספות דהיכא דכתיב איש לא אמרינן השוה הכתוב וכו' ומה שפסק בהלכות ממרים ההיא דאיש איש לרבות בת וטומטום וכו' אפשר דמפרש הבריתא כדמפרש לה הרמ"ה בחידושיו שם וז"ל ואיכא דמקשו הכא אמאי לא דריש הכא איש לרבות את העכו"ם כדדריש התם בדף ז"ן ע"ב (גבי איש איש אל כל שאר בשרו) ובת וטומטום ואנדרוגינוס תיפוק לי מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ולדילן מסתבר דלאו קושיא היא דקרא דנפקא לן מניה השוה הכתוב אשה לאיש או אשה כתיב ביה וסלקא דעתך אמינא דוקא איש או אשה ודאי אבל טומטום ואנדרוגינוס לא (לכן) איצטריך דרשה דאיש איש לרבות טומטום ואנדרוגינוס ואיידי דדריש ביה טומטום ואנדרוגינוס דריש ביה נמי אשה עכ"ל דמתבאר דמפרש דאיש איש