שדי חמד פאת השדה מערכת ה קעג

עוד כתב (הרב לימודי ה') שמצא בחידושי הרמב"ן שכתב על קושית התוספות (בקידושין ד' ל"ד ד"ה מעקה) וז"ל ולי נראה שעיקר מצותו עשה הוא שאין לאו שבו אלא שיתקיים העשה וכתב רחמנא ועשית מעקה תחלה והדר לא תשימו כלומר לא תעכב שלא תעשה מצוה זו ולאו שאין בו מעשה אלא קיום העשה שבו הוא ואילו היו נשים פטורות מעשה היו פטורות אף מלאו שאין הלאו אלא קיום העשה עכ"ד ומתבאר מדבריו דטעמא דפטורות היינו משום דהלאו אינו עיקר המצוה אלא העשה ופירושו לא תעכב והיינו ודאי משום דלא הוי ניתוק אמנם אי הוה ניתוק ודאי דהוי הלאו עיקר המצוה וביאר דלשיטת הרמב"ן אין להקשות מסוגיא דחולין ודתמורה הנ"ל וסיים ושפיר עבד הרב שער המלך בסוף הלכות פסולי המוקדשין שכתב דבלאו הניתק לעשה נשים חייבות ותמה עליו שכתב כן בפשיטות ולא זכר מדברי מהרימ"ט שוב ראה שהרב החינוך בסי' י"ד כתב כן להדיא וכתב להוכיח כן מדברי רבינו יונה בשערי תשובה שער ג' במדרגה השלישית וצדד בדבריו אלו תורף דב"ק

וכפי הנראה יש טעות הדפוס במה שכתב שכן דעת הרב החינוך בסי' י"ד דעין רואה דשם לא מיירי בלאו הניתק לעשה אלא בלאו שאין בו מעשה וצריך להיות סי' ח' והוא גבי נותר כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ואף אם) ודברי הגאון שער המלך שרמז הם גם כן בדין נותר שכתב בפשיטות כמדבר על הידוע דנשים מוזהרות בהלאו דלא תותירו ומדברי הרב עצמות יוסף שכתבתי לעיל (בד"ה ומה שהבין) נראה קצת שסובר דרך כלל על כל הלאוין שאין להם מלקות דעל כל פנים עונש מלקות מיקרו וגם לאו הניתק לעשה הוא בכלל הזה וכן ראיתי להגאון אור חדש בסוגיא דקידושין הנ"ל שכתב (בסוף ד"ה בא"ד שילוח הקן נמי) וז"ל אבל דעת הרע"י הרב עצמות יוסף) דאף לאו הניתק לעשה ושאר לאוין דלא לקי עלייהו אף אם הם זמן גרמא נשים חייבות דמכל מקום עונש לאו אים והוא בכלל ההיקש השוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה עי"ש ומסתברא כדברי הרב עצמות יוסף שהרי תנן סתמא וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבים ולא חילק בין לאו ללאו עכ"ל ועי"ש (בד"ה וראיתי להגאון) מה שהביא בשם הגאון תבואת שור בחידושיו שמתבאר גם כן דפשיטא ליה דנשים מוזהרות בלאו הניתק לעשה

ומה שכתבתי למעלה (בד"ה והנה בנדפס) על מה שכתב הגאון יבין שמועה בכלל קצ"ה עי"ש הנה דברים אלו היו למראה עיני ידידי הרב הכולל מוהר"ר רבינו חסון יצ"ו ועל דנא פתגם שדר לן חורפא ולא איסתייעא לי לעיין במילי דמר ואיידי דחביבותיה גבן אעתיק דבריו ככתבו וכלשונו וזהו הנה מה שנתקשה כהדר"ג נ"י בדברי הרב יבין שמועה כלל קצ"ה שהרי בריש תמורה איתא מהו דתימא וכו' משמע דלהמסקנא אחר שגילה בתמורה דאיש ואשה שוים אף בלאו שאין בו מעשה ולגירסא אחרת בלאו שאינו שוה בכל גמרינן לכל התורה

הנה ראיתי בס' בית יצחק פ"ט מהלכות עדות הלכה ב' שנתקשה כן וכתב וזה לשונו לדידי חזה לי לומר דרבינו (מר עסיק על הרמב"ם שם) לא גריס הכי בש"ס וכמו שנראה מדברי הרב יבין שמועה וא"כ כל דלא גלי קרא דשוה אשה לאיש כגון תמורה אין אשה בכלל דכיון דהוי דבר שאין בו מעשה או דבר שאינו שוה בכל עי"ש וקשה שהרי הרב יבין שמועה שם כתב וז"ל ונראה לי כי הרמב"ם גורס איצטריך מהו דתימא הני מילי לאו שאין בו מעשה וכו' אימא אשה נמי לא עבדה תמורה עי"ש נראה שהוא גורס מהו דתימא אלא שרצה לומר דהרמב"ם לא גריס לא לקי וצ"ל דסובר הרב יבין שמועה דאף דכתוב מהו דתימא אין הכונה דלפי האמת גמרינן לעלמא לא מבעיא לפי מה שכתב בעד הרמב"ם דקא משמע לן דעבדא תמורה דודאי לא שייך לעלמא אלא אף לפי הגירסא דגרסינן לא לקי קמ"ל דלקי היינו דוקא בתמורה עם מרהטת דברי הרב טירת כסף ס' משפטים דק"ח ע"ד נראה דאף להמסקנא לא גמרינן לעלמא אלא היכא דיש ריבוי

ונחזי אנן דאמאי לא גמרינן לעלמא ונראה דסובר דהכא הוי קדשים וחולין מקדשים לא גמרינן או דע"כ לא גמרינן לעלמא אלא היכא דהוקשו איש ואשה כגון איש או אשה כי יעשו אי לאו דהוי כפרה ע' ב"ק דט"ו אבל הכא דנתרבה מכח רבוי דהמר ימיר לא גמרינן לעלמא אלא דקשה לזה מהא דאיתא ביבמות דפ"ה לא דגמרינן מלא יקחו וי"ל דהתם היינו מטעם דהכל בדיני כהנות (לא אכחד דמדברי רש"י שכתב הוה גמרינן מלא יקחו דמחייב לנשים ולא כתב הכהנות לא משמע כן)

ומדברי הרב יד יהודה בשיטתו לפסחים לדף מ"ו נראה שחולק על הרב יבין שמועה וסובר דלפי המסקנא גמרינן לעלמא גם כן שהרי הוא ז"ל נתקשה לפי האיכא דאמרי ביבמות דהשוה אשה לאיש אף ללאו שאינו שוה בכל מה מתרץ בתמורה מהו דתימא וכו' וכתב דאפשר לומר דלאיכא דאמרי מאי דהוצרך לרבות את האשה היינו לאשמועינן דהשוה אשה לאיש אף בלאו שאין בו מעשה כפי לשון ראשון של רש"י ובזה תירץ גם מה שנתקשה הרב שארית יעקב דף קכ"ג דללשון ראשון איך קאמר דהוצרך בני אהרן למעוטי דלא נילף מלא יקחו אף בלאו שאינו שוה בכל הא הוי תמורה ולא יקחו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים (ולפי מה שכתבתי לעיל ניחא) והוא ז"ל תירץ בזה דלפי גירסא ראשונה לא הוי שני כתובים הבאים כאחד דההיא דתמורה הוצרך ללאו שאין בו מעתה ולפיכך הוצרך בני אהרן כי היכי דלא נילף מלא יקחו כיון דהוא חד קרא הרי דסובר דגמרינן לעלמא (וכן נראה מדברי הרב שארית יעקב דגמרינן לעלמא אי לאו דאיכא שני כתובים ולגירסא ראשונה דהוי ללאו שאין בו מעשה דליכא אלא חד קרא גמרינן לעלמא) וכן נראה מדבריו לקמן דפשיטא ליה דאיתנהו נשים בלאו דלא תותירו אלא דמספקא ליה אם איתנהו נמי בעשה דשריפת קדשים דאיכא למימר כל שישנו בלאו דלא תותירו ישנו נמי בעשה דשריפת קדשים וכמ"ש בס' נצח ישראל בחידושיו דקדושין ד' י"ג והרי לא תותירו הוי לאו שאין בו מעשה והוא לפי דבריו גורס בתמורה כלשון ראשון של רש"י מוכח דסובר דגמרינן מתמורה לעלמא

על כל פנים מהש"ס דיבמות מוכח דללשון ראשון מה שאמר ר' יהודה השוה הכתוב אשה לאיש היינו דוקא בלאו השוה בכל אלא שיש לומר דאחר דגילה הכתוב לא יקחו גמרינן ג"כ לעלמא עיין מה שאכתוב לקמן) ולאיכא דאמרי אף בלאו שאינו שוה בכל וראיתי להרב המאירי שם שכתב וז"ל כל לא תעשה שבתורה נשים חייבות וכו' ואין בזה חילוף (צ"ל חילוק) בין לאו השוה בכל ללאו שאינו שוה בכל עי"ש ולפי הנראה דפסק כאיכא דאמרי ולא ידעתי למה דהא אף דנאמר דלחומרא אזלינן מכל מקום לענין מלקות צריך להקל דספק נפשות להקל עיין כסף משנה פ"ח מהלכות קרבן פסח ה"ד (וראיתי בספר לב שמח על המצות שורש תשיעי בענין לאו שבכללות שכתב דלא נאמר בענין זה ספק נפשות להקל דאין זה ספק כיון דלדידהו הלכה פסוקה היא כלשון המחמיר ודבריו קשים להולמם דהרי מאי דאזלינן כלשון המחמיר היינו מטעם ספקא דאורייתא לחומרא וכן יש להעיר על הרב מגילת אסתר שם שוב ראיתי להרב דברי אמת קונטריס לאוין שהעיר בזה עי"ש) ואולי דסובר הרב המאירי דלעולם הלכה כאיכא דאמרי אלא דעכ"פ יש להעיר על זה מדברי הרא"ש ב"ק סי' ו' וצריך להתיישב

אי נמי יש לומר דמ"ש חייבות לאו דוקא מלקות אלא דאסורות דאזלינן לחומרא אי נמי יש לומר דסובר דאף ללשון ראשון אחר דכתיב לא יקחו גמרינן לעלמא דאף ללאו שאינו שוה בכל הוקשו (אף דיש לומר שאני כהנים דריבה בהם מצות יתירות עיין קידושין דף ל"ה ע"ב) כיון דגלי קרא כאן ואף דכתיב לגבי טומאה בני אהרן לחומרא מקשינן וצריך להתישב בדבר

וראיתי להרב שירי קרבן על ירושלמי יבמות פ"ט ה"א שהקשה על הרמב"ם פי"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה ה' שכתב וכל מקום שהוא לוקה היא לוקה וכו' שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין וכו' דמשמע מדבריו דיליף ליה מדכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם וכו' וקשה הא מפורש דמלא יקחו ילפינן אבל מאיש או אשה ליכא למילף לאו שאינו שוה בכל עכ"ל ולע"ד נראה לומר דהוא סובר כאיכא דאמרי דהשוה אשה לאיש אף בלאו שאינו שוה בכל ואף דאמרינן דקיחה איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא ליגמר מטומאה לא חש להאריך אי נמי דכונתו כמ"ש לעיל דאף כלשון ראשון אחר שכתיב לא יקחו ידעינן שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין