שדי חמד פאת השדה מערכת ה קעב

כן דלא הושוו נשים גם במפתחות הספר ייחס אליו כן עי"ש ואף שבמפתחות שם לסי' ו' כתב שיש לומר דמוהרי"ט מודה בלאו שבכללות יותר נראה מה שכתב בסו' פ"ה והנה הוכחתו מדין בל תאחר בנשים היא הוכחה גמורה אך לא מגוף דברי הש"ס דהא יש לומר דלאביי אין הדין כן כמו שכתב מרן כסף משנה אלא היה לו להביא שהרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י"ד דין י"ד כתב מפורש אחד האיש ואחד האשה עוברים בבל תאחר ושם בדין י"ג כתב שאין לוקין על לאו זה שאין בו מעשה עי"ש והנה כבר כתבתי למעלה (בד"ה ומדברי רבינו החינוך) שהרב החינוך כתב על כמה מצות שאין בהם מעשה שנוהגות בנשים גם כן אמנם הגאון יצ"ו דלא אסיק אדעתיה הנהו דוכתי כי אם שתים זו בל תאחר ועינוי בתוספות יום הכיפורים היה צריך לבאר מדוע לא נחשבם שני כתובים הבאים כאחת דאין מלמדים ועם שנראה שיש לעשות צריכותא על כל פנים היה לו לבאר

אלא דבעיקר הוכחת הגאון בית יצחק יצ"ו דכללא דהשוה הכתוב אתמר גם בלא תעשה שאין בו מעשה מדנשים איתנהו בבל תאחר ומשמע ליה דמאי דאיתנהו בבל תאחר הוא מחמת הכלל דהשוה הכתוב וכו' ותמה על הגאון יבין שמועה דנקיט לכללא דבלאו שאין בו מעשה לא אמרינן השוה הכתוב וכו' בהורמנותיה דמר אומר אני דממקום שבא להוכיח דגם בלאו שאין בו מעשה איתיה לכללא דהשוה הכתוב וכו' משם יש להוכיח בהיפך והוא שלפי הנראה נעלם מעיני הגאון מאי דאיתא בסיפרי פרשת מטות סי' קנ"ג על פסוק לא יחל דברו וז"ל לא יחל דברו ר' אליעזר אומר וכו' ר' עקיבא אומר ככל היוצא מפיו יעשה ואשה מקיש אשה לאיש מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר אף אשה עוברת על בל תאחר ועל בל יחל עכ"ל הסיפרי הרי דמאי דפשיטא לן דאשה איתא בבל תאחר היינו משום דאיתקש אשה לאיש בואשה הא לאו הכי משמע דאשה לא היתה בכלל בל תאחר ואם כן יש להוכיח בהיפך דכללא דהשוה הכתוב לא נאמר אלא בלאו שיש בו מעשה ומשום הכי איצטריך ואשה ללמד דאשה איתא בבל תאחר דאי כללא דהשוה הכתוב אתמר אף בלאו שאין בו מעשה למה לי היקשא בבל תאחר הן אמת שראיתי להרב זרע אברהם שכתב בשם הרב זית רענן וז"ל ככל היוצא מפיו יעשה ואשה פירוש סמך ואשה לכל היוצא מפיו יעשה וכתב ואשה וי"ו מוסיף על ענין ראשון מקיש אשה לאיש וכו' אף אשה וכו' אף על גב דאשה שיותה לאיש לכל עונשין שבתורה מכל מקום הכא סלקא דעתין מדהוציאה מכללא לומר שאביה ובעלה מפירין נדריה סלקא דעתך אמינא שלא תעבור ועיין ריש תמורה עכ"ל הזית רענן ומדבריו יש ללמוד דסבירא ליה דכללא דהשוה הכתוב הוא גם בלאו שאין בו מעשה והכא דאיצטריך קרא דואשה הוא משום הסלקא דעתין שכתב הרב מכל מקום דבריו יועילו רק שלא נכריח מהספרי דבלאו שאין בו מעשה ליתיה להאי כללא אבל גם להכריח מגוף הדין (דנשים איתנהו בבל תאחר) דאיתיה להאי כללא גם בלא תעשה שאין בו מעשה אין בנו כח דהא מצי הגאון יבין שמועה למימר דשאני בל תאחר דאיכה ביה היקישא דאמר ר' עקיבא

ומדברי הרמב"ן בספר המצות במצות עשה סי' צ"ד מתבאר שסובר דכללא דהשוה הכתוב איתיה גם בלאו שאין בו מעשה והוא שעל דברי הסיפרי הנ"ל כתב וז"ל ירצה בזה לרבות בל יחל בנדרי גבוה עם מה שעובר עליהן בבל תאחר וזהו שהצריכו לרבות בהן האשה לומר אף על פי שאינה עולה לרגל תתחייב בבל תאחר ברגלים כאיש העולה שם עכ"ל ומתבאר שהוקשה לו למה לי היקשא לרבות נשים לבל תאחר תיפוק לי דבכל הלאוין הושוו נשים לאנשים ומיישב דהכא הוה סלקא דעתין לפי שאינה עולה לרגל וכו' ואם כן שמעינן מדבריו דגם בלאו שאין בו מעשה השוה הכתוב וכו' שאם הכלל אינו אלא ללאו שיש בו מעשה הרי בלאו טעמא דידיה איצטריך קרא לרבות אשה בבל תאחר לפי שאין בו מעשה והרב זית רענן כנראה לא זכר שר דברי גדול אדונינו הרמב"ן בספר המצות הנ"ל וכבר ראיתי להרב שרשי הים בח"א (בשרש איסור בל תאחר) בדף קנ"ט ע"ג שכתב על, דבריו ולא היה לו צורך לזה דבסיפרי הוצרכו לרבות האשה לומר שאף שאינה עולה לרגל תתחייב בבל תאחר כדכתב הרמב"ן וכו' ועיין שם מה שפלפל בדברי מרן כסף משנה ורבינו מוהר"י קורקוס בטעם הרמב"ם בפרק י"ד ממעשה הקרבנות שפסק דאשה איתא בבל תאחר אף דמשמע לכאורה דמאי דאיפשיטא הבעיא דאשה איתא בבל תאחר הוא רק לרבי זירא ולא לאביי והרב מקנה אברהם במהדורא בתרא כלל קמ"ה כתב בדף מ"ב ע"א בשם הרבנים שמע שלמה בפרשת אחרי ד' ן' ע"ג ונחלת יעקב שם על פסוק לא תקרבו ושפתי חכמים ד' ע"ח ע"ד דכי אמרינן השוה הכתוב וכו' היינו דוקא במידי דתרוייהו עבדי מעשה דהא הך מלתא דהשוה וכו' מוכיחינן לה מדכתיב איש או אשה כי יעשו עכ"ל ואין אצלי ספר שמע שלמה ולא ספר נחלת יעקב (שכונתו לפי הנראה על ספר נחלת יעקב על הרא"ם) ומסיגנון דברי הרב שמע שלמה שהביא נראה דלקושטא דמילתא קאמר דבלאו שאין בו מעשה לא הושוו וכן מדברי הרב שפתי חכמים שרמז (כנראה שכונתו לדבריו שבפסוק לא תקרבו ויקרא י"ח ו') מתבאר שסובר כן שעל מה שכתב רש"י לא תקרבו להזהיר הנקבה כזכר לכך נאמר לשון רבים כתב בשפתי חכמים וז"ל ואם תאמר והא דרך הפסוק לדבר בלשון רבים ורוצה לומר כל אחד מכם וכו' ויש לומר דשאני הכא ובתחלה כתב לשון יחיד דכתיב איש וכו' ואחר כך כתיב תקרבו לשון רבים אלא על כרחין תקרבו לרבות הנקבה ואם תאמר למה איצטריך לרבות גבי עריות שהוא לא תעשה והא הוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה בקידושין ד' ל"ה ויש לומר דעריות שאני בשלמא שאר איסורין שבתורה כגון אכילת איסור שאשה חייבת דהא היא עשתה האיסור אבל גבי עריות הבועל עושה מעשה והנבעלת לא עשתה כלום דהיא כקרקע עולם לכך איצטריך לרבויי עכ"ל וכבר הרב מקנה אברהם השיב מדברי התוספות בקידושין ד' ל"ד ד"ה מעתה שמתבאר שגם בלאו שאין בו מעשה הושוו שהרי מעקה אין בו מעשה וכן עמד שם באות קמ"ו על דברי הרב יבין שמועה דנקיט כללא דבלאו שאין בו מעשה לא הושוו מדברי התוספות גבי מעקה הנ"ל וכן הוכיח מדברי הרמב"ן בספר המצות הנ"ל עיין שם דב"ק

והנה ספר לימודי ה' (שציין בבית יצחק) אין אצלי אך נמצא פה עיהק"ו תוב"ב ושלחתי אחריו לעיין במילי דמר ואלו תורף דב"ק בראשית מאמר הביא דברי מרן מוהרימ"ט הנז"ל דבלאו וניתק לעשה לא אמרינן השוה הכתוב וכו' שאין הלאו אלא לזרז על העשה וקרא כתיב מכל חטאות האדם וזה לא מיקרי חטאת שנתקו הכתוב לעשה וכו' וכתב לבאר כונת התוספות שאין כונתם כמו שהבין מדבריהם הרב מוהרימ"ט ושוב כתב שיש להכריח שגם בלאו הניתק לעשה השוה הכתוב וכו' והוא מדאמרינן בפרק שילוח הקן ד' קמ"א ע"א דתשלח איצטריך דלא נימא דדוקא לדבר הרשות הוא דאמר קרא תשלח אבל אם צריך לדבר מצוה (ליולדת או לטהרת מצורע) לא ישלח קא משמע לן תשלח דאפילו לדבר מצוה ישלח ופרכינן טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי הוה אמינא לדבר מצוה לא ישלח אמאי (שילוח הקן) עשה ולא תעשה הוא ואין עשה (דטהרה) דוחה לא תעשה ועשה ואם כדברי הרב מאי קשיא הרי איצטריך קרא ליולדת ולאשה מצורעת דליתא בלא תעשה מהו דתימא ליתי עשה ולידחי עשה (מפני השלום) כדקאמר התם קא משמע לן אלא על כרחין דאיתא בלא תעשה ועוד הכריח כן מדאמרינן בפרק קמא דתמורה דף ד' ע"ב דפליגי תנאי בטעמא דאין לוקין על לאו דנותר דרבי יהודה אמר טעמא דכתיב והנותר ממנו וכו' נתקו הכתוב לעשה ור' יעקב אמר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה ופרכינן ולר' יעקב האי והנותר מאי עביד ליה ומאי קושיא איצטריך לנתוקי לפטור נשים דאי משום לאו שאין בו מעשה הוי בכלל השוה הכתוב כנראה מדברי התוספות שם בקידושין שהרי מעקה לאו שאין בו מעשה הוא ואין לומר דדוקא התם דנפקא לן מניה מגדל כלב רע דהוי ביה מעשה דליתא וכן כתב שם הרב עצמות יוסף עכ"ל והנה לפי זה צריך לומר דלא כתב מרן מוהרימ"ט דלא אמרינן השוה הכתוב וכו' אלא בלא תעשה הניתק לעשה אבל בלאו שאין בו מעשה גם הוא מודה דהשוה הכתוב וכו' וזה שלא כמו שכתבתי אני הדל למעלה ובד"ה והנה) בדעתו וכן הבין בדעתו הגאון בית יצחק כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ומצאתי) ועל לאו הניתק לעשה שפיר קא מותיב עליה דמסוגיית הש"ס שתים זו שמענו דגם בלאו הניתק לעשה השוה הכתוב אשה לאיש: