שדי חמד פאת השדה מערכת ה קע

ובמרדכי. ובב"י. ובדרכי משה וש"פ דגם בלאו שאין בו מעשה לוקין עליו מכות מרדות מדרבנן. וכמו שהאריך בזה ידידי הגאון בעל עמודי אש יחי' בקונטריס מקל חובלים דף ג' עמוד א' אות ז' עיי"ש ומעתה כיון שכתב רבינו מנוח דהושוו גם לעונשים שהן מדברי סופרים. א"כ הלא ברור דלדעתו הושוו גם ללאוין שאין בהם מעשה דהא גם בהם עונשין מכת מרדות מדברי סופרים וד"ל עכ"ד יצ"ו והצדק אתו לפי מה שכתוב בנדפס (שנשמט הציון למה שכתבתי במערכת הלמ"ד) והדין אמת שגם בלאוין שאין בהם מלקות מכין עליהן מכת מרדות

והנה בנדפס באות קכ"ט הבאתי מחלוקת בהא דהשוה הכתוב אשה לאיש אם הוא דוקא בלאוין שיש עליהן מלקות ולא בלאו שאין בו מעשה וכיוצא או לא שנא וכתבתי דלפי הגירסא תמורה דף כ' ע"ב על מה שהקשו בגמרא דלמה לי קרא לרבות נשים לתמורה תיפוק ליה דהשוה הכתוב אשה לאיש ומשנינן הני מילי בלאו שיש בו מעשה וכו' מתבאר דרק בשיש בו מעשה הוא דהושוו וכו' וכן כתב הגאון יבין שמועה בכלל קצ"ה דלפי גירסא זו אין נשים מוזהרות בלאו שאין בו מעשה הנה עתה נראה לי דאדרבא משם מוכח בהיפך דהרי הכי אמרינן התם איצטריך מהו דתימא הני מילי בלאו שיש בו מעשה אבל לאו שאין בו מעשה אימא לא תילקי קמשמע לן ומדאמרינן מהו דתימא וכו' ולא אמרו (בלא מהו דתימא) הני מילי בלאו שיש בו מעשה וכו' משמע דרק סלקא דעתין בעלמא הוא דהוה הכי ואיצטריך קרא לאפוקי מהאי סלקא דעתין ואם כן יש לומר דבתר דגלי לן קרא בתמורה שאין לחלק בין יש בו מעשה לאין בו מעשה ילפינן לכל התורה הכי

הן אמת דלפום כללא דכייל לן מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת המ"ם אות י"ד בהא דזימנין קאמר בש"ס מהו דתימא וכו' וזימנין דאמר סלקא דעתך אמינא וכו' ואמר שקבלה בידו דכשאומר מהו דתימא וכו' אותה הסברא אמת היא בעלמא והכא הוא דליתא אבל כשאותה הסברא ליתא גם בעלמא אומר סלקא דעתך אמינא הנה לפי זה הכא דאמרינן בלשון מהו דתימא הכונה לומר שבעלמא מחלקינן בין לאו שיש בו מעשה ללאו שאין בו מעשה והוה אמינא דגם בתמורה אין נשים חייבות לפי שאין בו מעשה קמשמע לן קרא דנשים איתנהו בתמורה ואפשר שהטעם הוא משום דתמורה חשיבא יש בה מעשה כדאמרינן חוץ מנשבע ומימר וכו' ואם כן שפיר נקיט הרב יבין שמועה האי כללא לחלק בין לאו שיש בו מעשה לאין בו מעשה אלא דאנא עניא בשדי חמד במערכת המ"ם אות ז' שדינא נרגא בהאי כללא מאיזה מקומות בש"ם ואם כן נראה שאין קבלה זו ברורה כל כך והדרינן לדמעיקרא דאיכא למימר דבתר דגלי לן קרא בתמורה דאף במידי דלית ביה מעשה נשים הושוו לאנשים מינה ילפינן לכל התורה שאין לחלק בין יש בו מעשה לאין בו מעשה

ומה שהבין הגאון פרי מגדים מדברי רש"י בקידושין דף ל"ה דדוקא בלאו שיש בו מעשה דאיכא עונש מלקות וכו' כונתו לדברי רש"י שם בעמוד א' בד"ה לכל עונשין וז"ל ולאוין עונשין מלקות הן עכ"ל הנה ראיתי עתה להרב עצמות יוסף (על דברי התוס' ד"ה מעקה) שכ' וז"ל והא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים וכו' פירוש לכל עונשין לכל הלאוין אף על גב דאינם חייבי מלקות ממש מכל מקום עונש מלקות יש להם וכן נראה לי מדקדוק רש"י לקמן בפיסקא דכל לא תעשה והם דברי רש"י בד"ה לכל עונשין הנ"ל) והשתא ניחא דנשים חייבות בלאו דלא תשים עם שאינו חייב מלקות דהוי לאו שבכללות ולאו שאין בו מעשה לענין מעקה עכ"ל הנך רואה דממקום שבא הרב פרי מגדים להבין דדוקא בלאו שיש בו מעשה הוא דהושוו משם מדקדק הרב עצמות יוסף בהיפך ועל כל פנים לפי דרכנו למדנו שדעת התוספות והרב עצמות יוסף דגם בלאו שאין בו מעשה הושוו נשים לאנשים

וראיתי שהגאון מנחת חינוך בפרשת בא מצוה ח' עמד בחקירה זו אם יש לחלק במה שהושוו נשים לאנשים בין לא תעשה שיש בה מעשה ללא תעשה שאין בה מעשה והזכיר דברי הגאון פרי מגדים שהבאתי בנדפס וכתב שצריך לזה ביאור רחב והאריך בפלפול עצום בזה בסוגיא דתמורה אי מצינן למימר דלבתר דגלי קרא דנשים חייבות בתמורה לא מחלקינן תו בין לא תעשה שיש בה מעשה לאין בה מעשה ובכלל דבריו כתב דיש לומר דעד כאן לא איצטריכו בגמרא לחיובי לנשים מדרב יהודה אמר רב השוה הכתוב אשה לאיש וכו' (אשר לפי הילפותא דרב הוא שיש לומר דבלאו שאין בו מעשה לא הושוו דהא אשר יעשו כתיב) אלא במצות לא תעשה שהזמן גרמא דבמצות עשה כי האי גוונא נשים פטורות ובמצות לא תעשה בעינן ילפותא לחייבן אבל במצות לא תעשה שלא הזמן גרמא פשיטא לן דחייבות דאם במצות עשה כי האי גוונא (שלא הזמן גרמא) חייבות לקיים בקום עשה כל שכן שחייבות ומוזהרות שלא לעבור בלא תעשה וכיון דחיובן בלא תעשה שלא הזמן גרמא לאו מדרב יהודה הוא דילפינן אם כן אין לנו לחלק בין יש בהן מעשה לאין בה מעשה ונשא ונתן הרבה בחריפות ובקיאות רב בזה כדרכו בקדש ובמסקנתו כתב וז"ל

ולפי זה יוצא לנו דלאו שאינו שוה בכל נשים חייבות דנפקא מלא יקחו ומתמורה ולאו שאין בו מעשה אם אין הזמן גרמא גם כן חייבות מצד הסברא אבל לא תעשה שאין הזמן גרמא לא נשמע לחייבן רק מדרב יהודה אמר רב ולא נוכל לרבות מדרב יהודה אלא לאוין שיש בהן מעשה דכי יעשו כתיב אבל אין בהן מעשה והזמן גרמא לא נוכל לרבות אם כן אפשר דפטורות לאוין שאין בהן מעשה והזמן גרמא אבל כל הלאוין שאין הזמן גרמא אף שאין בהן מעשה ואם הזמן גרמא ביש בהן מעשה אף דאינם שוים בכל מכל מקום חייבות רק לא תעשה שהזמן גרמא ואין בהן מעשה צריך עיון מנא לן דחייבות ואפשר דאינן חייבות גם לדעת הרמב"ם והרב המחבר דגרסי בתמורה דהוי לאו שאין בו מעשה וצריך קרא לרבויי בתמורה באין בהן מעשה אף דלא הזמן גרמא מכל מקום אפשר דפטורות אם כן נהי דרבתה תורה דנשים חייבות בלאו שאין בו מעשה על כל פנים מנא לן בלא תעשה שהזמן גרמא ואין בה מעשה דנשים יהיו חייבות כיון דלא מצינא למילף מדרב יהודה אמר רב דשם דוקא מעשה בכלל וגם מתמורה לא נוכל לילף דדוקא שם דאין הזמן גרמא אבל בלא תעשה שהזמן גרמא אפשר לא עדיף לא תעשה ממצות עשה שהזמן גרמא כמו דפטורות בהעשה דזמן גרמא יהיו גם כן פטורות מלא תעשה שהזמן גרמא ולא ראיתי לרבותינו שחילקו בלאוין ועל הכל צריך עיון והנה הגאון פרי מגדים רמז לזה בקיצור בפתיחה הארכתי קצת כי הוא במצוה שיש לחקור בזה וגם עיקר לידע האישים שחייבים בכל מצוה לכן ביארתי קצת וידעתי כי הוא ענין עמוק בסוגייא דקידושין ובאתי רק להזכיר ישמע חכם ויוסף לקח עכ"ל ועוד כתב בזה שם בסק"ג עי"ש ועיין לקמן (בד"ה מה שכתבתי בשם הרב לימודי ה')

והנה בנדפס הבאתי תשובת הרשב"ץ ח"א סי' ג' שהובאו דבריו בדברי מרדכי שמתבאר דגם בלאו שאין בו מלקות הושוו נשים לאנשים וכתבתי שיש חיסור לשון וכתבתי איך צריך להיות עי"ש יש אתי שו"ת הרשב"ץ ועיינתי שם וראיתי שכנים דברי ובגוף הספר כתוב כאשר הגהתי עי"ש ובעיקר מחלוקת זו רואה אני שדעת מרן מהרימ"ט היא דרק בלאוין שיש מלקות הוא דהושוו נשים לאנשים דהנה במאי דאמרינן בקידושין דף ל"ד ע"א דנשים חייבות במצות אבדה מעקה שילוח הקן משום שהן מצות שלא הזמן גרמא הקשו התוספות ובד"ה מעקה) דאפילו הוו מצות שהזמן גרמא הוו חייבות לפי שיש בכל אחת מהן לאו נמי (ביארו הלאוין) ובלא תעשה הרי חייבות גם בדבר שהזמן גרמא ותירצו התוספות דמשכחת בהו דליכא אלא עשה לחוד דבמעקה אין שייך לא תשים דמים אלא בבונה בית מתחלה על מנת שלא לעשות מעקה אבל אם בדעתו לעשות מעקה ולאחר שבנאו נמלך או שעשה ונפל אין שם אלא עשה דועשית מעקה ואז נשים פטורות (וביארו כן באבדה ובשילוח הקן עי"ש) ועל זה הקשה הרב מוהרימ"ט בחידושי ש"ס וז"ל ואם תאמר אבדה ושילוח הקן לאו שניתק לעשה הן ואין לוקין עליהם כדאמרינן בשילהי חולין שאין הלאו אלא לזרז על העשה ומצות לא תעשה נפקא לן לקמן מאיש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם והני לא מיקרי חטאות שנתקן הכתוב לעשה ויש לומר דמכל מקום מעקה אית ביה לאו גמור אחר העשה ולוקין עליו לכך הוצרך ר"י לתרץ בבונה על מנת לעשות ובהכי מתרצו נמי כולהו עכ"ל והרי הוא כמבואר דסבירא ליה דלא הושוו אלא במצות שיש עליהן עונש דכל שאין בהן עונש