שדי חמד פאת השדה מערכת ה קסט

ביו"ד סי' שע"א על מ"ש הכלבו דכיון שנכנס בשוגג בבית הקברות והתרו בו אם שהה כדי השתחואה דלוקה כתב מרן ונ"ל דהאי לוקה לאו מדאוריתא הוא דהא לאו שאב"מ הוא ועיין במ"ש במענה לשון ח"ב ובל"ח באות למ"ד (סימן) עכ"ד הרב קהלת יעקב ומבואר בדב"ק דמתחלה עלה על דעתו דכמו שאינו לוקה מלקות של תורה בלאו שאין בו מעשה כן גם מכת מרדות אין מלקין אותו ומה שכתבו התוס' גבי כובש נבואתו דלוקה מכת מרדות היינו משום דהוי כמי שממאן לקיים מצות עשה עשה סוכה וכו' אבל בעלמא אין מכין מכת מרדות להעובר אלאו שאין בו מעשה ואני ההדיוט מוסיף שכן משמע לכאורה מדברי התוס' בפרק מרובה דף פ"א ע"א ד"ה אין מחייבין שכתב דהא דאמרינן המקיים בכלאים לוקה לאו מלקות ממש דלאו שאין בו מעשה הוא אלא איסורא בעלמא הוא עכ"ל ואם הדין נותן בכל לאו שאין בו מעשה להכות מכת מרדות היה להם לרבותינו התוס' לפרש דלוקה היינו מכת מרדות כדאמרינן בשאר דוכתי מאי לוקה מכת מרדות ע' כתובות דף מ"ה ע"ב והתניא ר"י אומר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה ארנב"י לוקה מכת מרדות מדרבנן ולמה להו לפרש דלוקה היינו איסורא בעלמא והא עדיף טפי לפרש לשון לוקה על הכאת מרדות מלפרש איסורא בעלמא ודוחק לומר דלמכת מרדות קרו איסורא בעלמא אלא משמע דלא ברירא להו דבכל לאו שאין בו מעשה לוקה מכת מרדות לכן פירשו דאיסורא בעלמא הוא וגם ההוכחות שהביא על זה הרב קהלת יעקב ממה שלא כתב הרמב"ם בהלכות שחיטה ובהלכות סנהדרין גבי לאו שבכללות שלוקה מכת מרדות וכן ממה שבפרק ח"י מהלכות סנהדרין שכתב שלאו שאין בו מעשה וכן שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ושבכללות ושניתק לעשה וכו' אין לוקין עליהם ולא כתב דמכין עליהן מכת מרדות הן ראיות נכונות למאי דמשמע לכאורה דכשאמרו אין לוקין היינו אף מכת מרדות שאם לא כן היה לו לפרש אבל מכין עליהם מכת מרדות אלא שלזה יש לומר דלא הוצרך הרמב"ם לכתוב בפרק י"ח הנ"ל גבי לאו שאין בו מעשה וכו' דמכין מכת מרדות שסמך על מה שבאר שם בהלכה ה' וכל אלו שלא קבלו עליהם התראה מכין אותם מכת מרדות הואיל וחטאו מכל מקום ואפי' על איסור מדברי סופרים מכין אותו מכת מרדות עכ"ל ועם שדבריו אלה הם על מי שחייב מלקות ולא קבל ההתראה מכל מקום מהטעם שכתב הואיל וחטאו מכין וכו' ואפילו בדברי סופרים נלמוד לחייבי לאווין שאין בהם מלקות דהואיל וחטאו מכין אותם מכת מרדות דלא גריעי מאיסור מדברי סופרים וכן כתב הרב נשמת כל חי בח"א סי' י"ט להוכיח מדברי הרמב"ם הללו ללמד על הכלל כל חייבי לאווין שאין לוקין עליהן דמכין אותם מכת מרדות והרב קהלת יעקב לפי הנראה הבין שדוקא על חייבי לאווין שלוקין עליהן אלא שלא קבלו ההתראה הוא שכתב הרמב"ם דמכין מכת מרדות ולכן רצה להוכיח מזה דלית בהו אף מכת מרדות וגם מה שתמה הרב קהלת יעקב על הרב ט"ז דכיון דמאריה דהאי דינא (דאינו לוקה משום לא תשקצו) הוא הרמב"ם הרי כתב מפורש אסרו חכמים וכו' דמשמעות הלשון הוא דאינו אלא מדרבנן והיכי נימא דהוי לאו שבכללות וכו' היא תמיהה קיימת וכיונה דעתו להלכה שכן הסכמת רבני האחרונים כמו שמתבאר ממה שרשמתי בשדי חמד במערכת הבי"ת אות צ"ו ולעיל בקונטריס זה במערכת הבי"ת אות ח' עי"ש

אמנם כל זה עלה במחשבתו תחלה ושוב ראה דברי הרמב"ם בפרק י"ח מהלכות עדות גבי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דמכין אותו מכת מרדות והביא דברי מרן כ"מ שכתב שזה פשוט וגם הביא דברי מרן הב"י בח"מ סי' א' שפירש דברי המרדכי (המאנה את חבירו בדברים לוקה) דמכת מרדות קאמר ודבריו שביו"ד סי' שע"א שפירש דברי הכל בו (דשהה בבית הקברות לוקה) כן ומה שציין לשו"ת הרשב"ש אין ספר זה מצוי אצלי אמנם ראיתי להרב יד מלאכי בסי' תקי"ד (בד"ה ונחזור) שכתב שבלאוין שאין עליהן מלקות אם רוצים ב"ד להכותו מכת מרדות למגדר מלתא מכין אותו כמו שכתב הרמב"ם בפי"ח מהלכות עדות דין ו' גבי אזהרת מיתת ב"ד אבל ב"ד מכין אותו מכת מרדות כפי מה שיראו אף שזה לא הוזכר בשום דוכתא בגמרא עם כל זה משמע ליה להרב דלמיגדר מילתא טוב הדבר להכותו מכת מרדות וכמ"ש הרשב"ש בתשובותיו סי' תר"י יעו"ש שהעמיק בעניינים אלו עכ"ד זה הי"מ גדול ואולי לדבריו אלו הוא שציין הרב קהלת יעקב ומתבאר דאין זו הלכה פסוקה מוחלטת מעיקר הדין וחידוש הוא שחדשו הרמב"ם לפי דברי הרשב"ש והרב יד מלאכי הנ"ל ואני ההדיוט הבאתי שכן צריך לומר לדעת הגאונים כנז"ל ועל כל פנים הרב קהלת יעקב הן כל יקר ראתה עינו סתירה למה שהיה סובר בתחלה ועם שהוקשה לו למה לא כתב כן הרמב"ם בהלכות סנהדרין מכל מקום אחר שראה דברי הרמב"ם ומרן בכ"מ ובב"י חזר בו מסברתו ואזיל ומודה למה שנראה מדבריהם שבכל הלאוין שאין עליהם מלקות מכין אותם מכת מרדות

והרב עמודי אש יצ"ו כתב וראיתי בקהלת יעקב שכ' וא"כ מ"מ ג"כ לא ילק' והלא לאמונה חידוש גדול הוא לומר דכל לאו שבכללות דאינו לוקה דמ"מ מיהא מלקינן ליה וא"כ כן יהא הדין בלאו שאב"מ ובלאו הניתק לעשה עכ"ל ואני תמה על תמיהתו הלא לאמונה באמת מלקין על לאו שבכללות ולאו שאב"מ ולאו הניתק לעשה והאריך להביא מדברי הרמב"ם וגדולי המפרשים שכתבו כן ובכללם דברי מרן הב"י בח"מ סי' א' א' וביו"ד סי' שע"א (שהזכיר הרב קהלת יעקב) ומי שאין בידו ס' קהלת יעקב יבין מדברי הגאון עמודי אש יצ"ו שדעת הרב קהלת יעקב לקושטא דמילתא דאין על כל אלה מכת מרדות כלל ויתל' בי' בס' לומר ששגה ונעלם ממנו כל הכתוב בס' עמודי אש יצ"ו ומה גם שבחתימת דבריו כתב וז"ל העולה מכל זה דעל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מכת מרדות דלא כהקהלת יעקב עכ"ד יצ"ו וכן כתב שם בתוך אות י"ב וז"ל הנה נתבאר מזה שבלאו שאב"מ ובלאו שניתן לתשלומין ולאו הניתק לעשה ולאו ניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולאו שבכללות והתראת ספק לוקין עליהם מכת מרדות ולא כהקהלת יעקב דפשיטא ליה דאין לוקין עליהן עכ"ד יצ"ו הנך רואה שהעיד וחזר והעיד בשם הרב קהלת יעקב שדעתו היא שאין לוקין מכת מרדות על לאו שאין בו מעשה וכיוצא ושארי ליה מאריה שהעיד עליו מה שא"כ האמת כמו שמתבאר מדבריו הנז"ל ועם כי הוא יצ"ו הרבה להביא ראיות על אחת כמה וכמה ממה שהביא הרב קהלת יעקב במסקנתו ואפריון נמטייה אך לא היה לו לכתוב עליו מה שאין כן דעתו ותסגי ליה להיות תנא תוספאה לכתוב מה שמסיק הרב ולהוסיף על ראיותיו כיד ה' הטובה עליו וכדרכו בקודש בעושר בקיאותו ונפלאות חכמתו שיחל"א

ומה שציינתי לדברי הרב עמודי אש באות יו"ד היינו ששם חקר אם לוקין מכת מרדות על לאו שבכללות והוכיח מדברי הפוסקים בכמה מקומות שמכין עליו מכת מרדות ולא פניתי לעיין בבקיאותו אך זאת ראיתי שבעת כתבו האות הזו לא זכר שר דברי הרמב"ם בסוף הלכות מאכלות אסורות שהביא הריב"ה ביו"ד סי' קי"ו שכתב על האוכל דברים המאוסים שלוקה מכת מרדות וכתב הרב ט"ז דמה שאינו לוקה ארבעים הוא משום דהוי לאו שבכללות וכמו שהביא דבריהם הרב קהלת יעקב וגם בעמודי אש אות ז' הזכיר דבריהם עי"ש ומה שציינתי לדברי העמודי אש אות י"א היינו ששם חקר בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אם לוקין מכת מרדות והביא מדברי הרמב"ם בהלכות ע"ז ובהלכות עדות שמכין עליו מכת מרדות וכאן היה לו להזכיר לברכה דברי הרב קהלת יעקב באות קס"ד הנ"ל שכבר הביא דברי הרמב"ם שבהלכות עדות ומה שכתב מרן כ"מ שזה פשוט ועל פי דבריהם נפשט לו מה שהיה נבוך אם בלאוין שאין לוקין עליהן מכין או לא כמו שהבאתי דב"ק למעלה

ועל הכתוב בנדפס דדוחק לומר דדוקא בעונש שבידי אדם הושוו וכו' (כנז"ל בריש אות זו) כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פרעדיש יצ"ו אבד"ק ליאדי מח"ס כרם חמד ג"ח וז"ל ב"ה יום ב' י"א טבת פ' ויחי יום ירושלים לפ"ק ליאדי כבוד קדושת וכו' ר' חיים חזקיאו מדיני הי"ו חח"ס חכם הרזים. הנה בפאצט העבר שלחתי לו את ספרי כרם חמד ג"ח וכו'. בספריו הקדושים אני לומד יום ולילה, כעת אני כותב הערות קצרות ונחוצות והוא זה בספרו חלק הכללים במערכת הה"א דף קכ"ב עמוד ג' כתב כת"ר הי"ו וז"ל דדוחק לומר דדוקא בעונש שבידי אדם הוא שהושוו וכו' אבל בעונש שבידי שמים לא הושוו וכו' עיי"ש ובהורמנותא דמר הי"ו לפע"ד הלא מפורש בהרבה מקומות ברמב"ם. ובסמ"ג. וברא"ש.