שדי חמד פאת השדה מערכת ה קסח

עניים ושבהלכות שמיטה ויובל משמע שסובר דמאי דהלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע הוא משום כללא דהלכה כר' עקיבא מחברו ומעתה לפי מה שכתבנו שמדברי מרן כסף משנה אין הכרע לפי שדבריו סותרים מהלכות תפלה להלכות שגגות ודברי הרי"ק מפורשים דגם לגבי ר' יהושע אמרינן הלכה כר' עקיבא מחברו וכן כתב הרב כנסת הגדולה שהביא הרב יפה תלמוד שרבי יהושע לא היה רבו של ר' עקיבא נראה דהכי אית לן למינקט דהלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע סימן כא

השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה בנדפס במערכה זו אות קכ"ט הבאתי מחלוקת אם זה דוקא בלאו שיש בו מעשה או גם בלאו שאין בו מעשה הושוו וכתבתי דממה שכתב רבינו מנוח דלאו דוקא בעונשין שבתורה דהוא הדין בעונשין שמד"ס הושוו נלמוד דגם בלאו שאין בו מעשה הושוו דהא בלאו שאין בו מעשה ודאי יש בו עונש בידי שמים ולא גרע עונש דבידי שמים מעונש שמדברי סופרים דדוחק לומר דדוקא בעונש שבידי אדם הוא שהושוו וכו' עי"ש מחשבתי ניכרת שהייתי סבור שבלאו שאין בו מעשה אין בו עונש בידי אדם כלל אמנם נשמט שם לציין למה שכתבתי במערכת הלמ"ד סי' צ"ה וציינתיו במערכת המ"ם אות קכ"ח (שנדפס בחלק דברי חכמים סי' נ"ו) וזה אשר כתבתי באות צ"ה הנ"ל לאו שאין בו מעשה וכיוצא שאר לאווין דאין בהם מלקות אי היו מכין עליהם מכות מרדות עיין להרב קהלת יעקב באות קס"ד דבתחלה רצה לומר דאין עליהם מכות מרדות ושוב הביא דברי הרמב"ם בפ' י"ח מהלכות עדות הלכה ו' לגבי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ודברי מרן הב"י יו"ד סי' שע"א וחו"מ סוף סי' א' לענין לאו שאין בו מעשה דאיכא מכת מרדות עי"ש ובמענה לשון בלשון חכמים אות ש"ט ועיין עוד להרמב"ם הלכות ע"ז פרק י"א הלכה ט"ו לענין לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ובפרק א' מהלכות חמץ הלכה ג' לענין לאו שאין בו מעשה. ומצאתי למרן הפרי חדש בסי' תצ"ו ס"א (סוף ד"ה ולכן) שכתב להדיא דבאיסורי לאווין דלאו בני מלקות ובאיסורי עשה וכיוצא דבכולהו היו מכין אותו מכת מרדות או היו מנדין וכו' ועיין להרבנים יד מלאכי באות תקי"ד פרי מגדים בא"ח במשבצות זהב סי' ע"ד סק"א נשמת כל חי ח"א סי' י"ט פתח הדביר ח"ג דף קד"ם. ע"כ דברי קונטריסי הנ"ל ודברי הרב פתח הדביר הם על מה שהביא שם בשם תשו' הגאונים בסוף ס' נהרות דמשק בסי' קט"ו על האומרים קידוש של לילה גם ביום השבת ועל דברי רש"י בס' הפרדס כ"י שהביא מרן חיד"א בברכ"י סי' תפ"ב אות ב' שכתבו על מברך ברכה שאינה צריכה דמלקין אותו ותמה עליהם דמלקות מאן דכר שמיה הלא אף אם איסור ברכה שאינה צריכה הוא מדאורייתא אינו אלא אזהרת עשה שאין לוקין עליו וניחא ליה דכונתם דלוקין מכת מרדות משום דכן הדין בלאו שאין בו מעשה וכיוצא שאר לאווין שאין מלקין עליהם הא מיהא מלקין אותו מכת מרדות מדרבנן וכן פירש בדברי הריב"ש בסי' קנ"ט שכתב דהמעגן את יבמתו ואינו מייבם ולא חולץ לוקה וכו' שהקשה הרב חק"ל היכי לקי הא אין בו מעשה ולזה תירץ הרב פתח הדביר דלוקה מכת מרדות קאמר עי"ש וכן כתב רבינו האי גאון בתשובת הגאונים שערי תשובה סי' קט"ו וששאלתם מי שמברך ביום בורא פרי הגפן והוקדש השבת היא דרך שטות וכו' ולא עוד אלא שחייב מלקות משום לא תשא עכ"ל והביא דבריו הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ב' אות א' (בד"ה וגם) ופירש שכונתו דחייב מכת מרדות דמדאוריתא אינו חייב מלקות דאינו אלא עשה וכן כתב שם בשם רב פלטיא גאון בשו"ת חמדה גנוזה סי' א' ומאן דרמי חוטא דכיתנא ומברך עליהו עובר משום לא תשא ומחייב מלקות וכונתו מסתמא גם כן על מכת מרדות וא"כ כיון דבאזהרת עשה דלא שייך בה מלקות היו מכין עליה מכת מרדות כן הוא מסתמא בלאוין שאין לוקין עליהן ש דמכל מקום היו מכין עליהם מכת מרדות

ודברי הרב פרי מגדים הם שנסתפק בקורא ק"ש ועיניו רואות א את הערוה אם מיפסיל לעדות ומן התורה פשיטא ליה דלא מיפסיל שהרי לא עבר עבירה שיש בה מלקות שהרי אין בו מעשה וכו' רק ספקו טהור אי מיפסיל מדרבנן דאפשר דדוקא בעבירה דרבנן שיש בה מעשה מכין מכת מרדות אבל שאין בה מעשה לא דתקנתא דרבנן כעין דאוריתא ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וסיים וז"ל ומיהו בס' שושנת העמקים ביארנו (בכלל מכת מרדות) דאף לאוין ועשין שאין בהם מעשה כלל לוקין עליהם מכת מרדות כמ"ש הפר"ח בסי' תצ"ו וראיה ממוציא שם רע וכו' עי"ש דמכל זה מתבאר דלאו שאין בו מעשה וכיוצא משאר לאוין שאין בהם מלקות מכל מקום איכא מכת מרדות מדרבנן והרב יד מלאכי בסי' תקי"ד כתב בשם הרמב"ם בפירוש המשנה פרק ג' דמכות ובס' המצות בסוף שרש י"ד גבי לאוין שאין בהם מעשה שאין לוקין עליהם ואף מכת מרדות אין לוקין עליהם ודינו ועונשו מסור בידי שמים ושוב כתב (בד"ה ונחזור לכללן) שבכל אלה שאין חייבים עליה אף מכת מרדות מכל מקום אם היה נראה לב"ד להכותו מכת מרדות למיגדר מילתא עושין כן כמו שמתבאר מדברי הרמב"ם בחבורו וכו' (הזכיר איזה מקומות שבס' היד שכתב בהם מכת מרדות) גם הזכיר דברי הרב פר"ח הנ"ל ודברי הרשב"ץ וכו' וכו' עי"ש

ומה שציינתי במערכת המ"ם (שנדפס בדברי חכמים סוף סי' נ"ו הנ"ל) לספר עמודי אש דף ד' אות ז' ויו"ד וי"א וי"ג לפי שיש לי הרהורי דברים בדברי הרב יצ"ו ראיתי להביא תורף דב"ק בקיצור ואחורי ארי אכתוב מה שיש לי לפקפק בדבריו הנה באות ז' הביא אפס קצת ממה שכתב הרב קהלת יעקב בזה והרבה להשיב על דבריו ולפי שלדעתי העניה במח"כ ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו הרבה לתמוה עליו שלא כדת נכון בעיני להעתיק כל דברי הרב קהלת יעקב בזה ועיני הרואה תחזה כי אין מקום לכל החרדה שהחריד עליו וז"ל לאו דלא תשקצו דאמרינן בפ' אלו הן הלוקין אמר רב ביבי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא עבר משום בל תשקצו וכן המשהא נקביו עובר משום ולא תשקצו מדברי הרמב"ם מוכח בהדיא דלאו זה הוא מדבריהם שהרי כתב בסוף הלכות מאכלות אסורות אסרו חכמים לאכול ולשתות בכלים הצואים והאוכל מאכלות אלו מכין אותו מכת מרדות הרי מפורש יוצא דאין איסורו אלא מדרבנן ותמהני מהרב ט"ז בסי' קי"ו ליו"ד ס"ק וא"ו שכתב בטור כתב בשם הרשב"א בזה דמכין אותו מכת מרדות וא"ל למה לא יהא חייב מלקות גמור ונראה דהאי לאו שבכללות שדברים הרבה נכללו בו וכל לאו שבכללות אין לוקין עליו וכדאמרינן פ' ד' מיתות ב"ד עכ"ל והנה מה שכתב דבטור כתב משם הרשב"א אינו כן ובטור כתב בשם הרמב"ם והרמב"ם ז"ל כבר כתב בפירוש דאיסור זה הוא מדברי סופרים וא"כ היאך ילקה מלקות וגם בתירוצו שכתב דה"ט דלא לקי להיותו לאו שבכללות קשה דא"כ גם מ"מ לא לילקי שהרי בההיא דפרק ד' מיתות גופיה שהביא הוא ז"ל פסק הרמב"ם פ"א מה' שחיטה ה"ב דאסור לאכול מן השחוטה כ"ז שמפרכסת ואם אכל עובר בל"ת והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה ע"כ ולא כתב אבל מכין אותו מ"מ והלא לאמונה חדוש גדול הוא בעיני לומר דעל לאו שבכללות דאינו לוקה דמ"מ מיהא מלקינן ליה וא"כ איפוא כן יהיה הדין בלאו שאין בו מעשה ובלאו הניתק לעשה וכל כי האי הו"ל להרמב"ם לבאר בפי"ח בה"ס ואעפ"י שמדברי התוס' בסנהדרין דף פ"ט ע"א ד"ה הכובש נבואתו דמתבאר מדבריהם לפום ריהטא דבלאו שאין בו מעשה אע"ג דאינו לוקה מכת מרדות מיהא מ"ל כבר הם ז"ל כתבו דהכא הוי כמו עשה סוכה ואינו עושה וא"כ ליכא למילף ולא מידי ועיין במ"ש מרן הב"י דאפשר דכולהו הני מילי דדרשינן מבל תשקצו הוו דאוריתא אלא דקים להו רבנן דאינו לוקה עליהם כמו חצי שיעור דהוי מן התורה ואינו לוקה ולא ידעתי מי הכריחו לזה מאחר שכתב הר"מ במז"ל בפי' אמרו חכמים דמוכח בהדיא דהוו דרבנן וע' במ"ש הרמב"ם בפי"ח מה"ס ה"ה ובפ"א מה' חמץ ומצה ה"ז. שוב ראיתי להרמב"ם פי"ח מהלכות עדות הל' ו' שכתב דבלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאף דאין לוקין עליו דמכין אותו מ"מ ולא ידעתי אמאי לא כ"כ בה"ס גבי לאו שאב"מ ולאו שבכללות ומרן הכ"מ כתב שם בה' עדות דפשוט הוא ועיין להרשב"ש דף קכ"א סע"ד וע' במ"ש הב"י בח"מ סי' א' משם המרדכי דהמאנה את חבירו בדברים שלוקה וכתב הוא ז"ל דלוקה דקאמר המרדכי היינו מ"מ מדרבנן דאלו מלקות לא לקי כיון דהאי לאו שאב"מ וכ"כ