שדי חמד פאת השדה מערכת ה קסו

רבך עי"ש הנה מה שכתב דר' אליעזר ור' יהושע רבותיו הוו נראה גם כן שאין כונת מרן חיד"א לומר שהיו רבותיו מובהקים רק שהיו רבותיו זה רבו מובהק וזה רבו שאינו מובהק ועיין שם שכתב שהר"ן בפרק שני דקידושין גורס לעבור על דברי רבותיך וכן הוא במנורת המאור והכונה גם כן כמו שכתבתי ולא ששניהם היו רבותיו מובהקים

ואני אמרתי בחפשי בספרי בעלי כללים וראיתי לידידי הרה"ג מוהרש"ב אבד"ק טעלפין יצ"ו בספרו הבהיר מגדים חדשים בכללים שבסוף ספרו בדף א' ע"ג אות ג' שנסתפק אם הלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע וכתב שבתוספת יום טוב פרק ג' דכריתות משנה ט' כתב דהלכה כר' יהושע נגד ר' עקיבא וסיים אמנם צריך עיון דבתוספת יום טוב פרק ג' דפאה משנה ו' פסק כר' עקיבא אף דר' יהושע חולק מטעם דהלכה כר' עקיבא מחברו גם הרע"ב בסוף פרק ג' דשבועות (כנראה. טעות סופר הוא וצריך להיות דשביעית והיינו הך דאייתינא לעיל) פוסק כר' עקיבא נגד ר' יהושע וצריך עיון ועיין במסכת כלה שאמרו היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבריך וכו' אמרו גדול היה רבי עקיבא שהכחיש את רבותיו ודוק ועיין פסחים פ"ו מ"ה וצ"ע ועיין בש"ס ברכות ד' ס"ב ע"א מר ר' עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע וכו' אמר ליה בן עזאי כל כך העזת פניך ברבך וכו' עכ"ד יצ"ו והנה אההיא דמסכת כלה כבר כתבתי למעלה (בסמוך) ומההיא דברכות אין הכרע לענין פסק הלכה ומה שציין פרק ששי דפסחים משנה ה' והצריך עיון לא ידעתי כונתו שהרי שם הוא מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע ולא נזכר ר' עקיבא כלל ואם נאמר שטעות סופר הוא וצריך להיות משנה ב' שכתב כם רבינו עובדיא דהלכה כרבי עקיבא (וכדפסקינן שם בגמרא) בדף ס"ט ע"ב הנה שם לא בא לחלוק על ר' יהושע אלא מחזיק דבריו ומשיב על תשובת ר' אליעזר לר' יהושע ונמצא שמחלוקתו היא עם ר' אליעזר ופסק כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר שכך היא המדה בעלמא דפסקינן כר' עקיבא נגד ר' אליעזר דאתי מבית שמאי כמו שהארכתי להביא בזה בס"ד בריש אות זו באופן שלא ידעתי כונת ציונו לההיא דפסחים פרק ו'

הן אמת דמצאתי תנא דמסייע לידידי הרה"ג הנ"ל יצ"ו מר ניהו מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד בפרק קמא דראש השנה משנה ו' על דברי רבינו התוספת יום טוב (בד"ה ועיכבן) שכתב דתנא דמתניתין סובר שבאמת ר' עקיבא עיכבן דלא כדתני ר' יהודה שלא ר' עקיבא הוא שעיכבן אלא שזכר (כך שמו) עיכבן דאי הכי למה פסקינן כרבן גמליאל ולא כר' עקיבא והלא אפילו גבי רביה ר' יהושע פסקינן בפרק ששי דפסחים כר' עקיבא וכל שכן לגבי רבן גמליאל דלאו רביה ממש הוה ותירץ דסברת רבן גמליאל לאו סברא דנפשיה בלחוד היא אלא הוא ובית דינו והוו רבים ואין הלכה כר' עקיבא מחבריו הרי דקאמר דפסקינן כר' עקיבא נגד ר' יהושע ומראה מקום הוא לפרק ששי דפסחים והיינו ודאי הך דמשנה ב' וכדברי ידידי הרב מגדים חדשים יצ"ו אך בעניותי לא זכיתי להבין דב"ק דהתם לא פליג על ר' יהושע אלא מחזק דבריו כמו שכתבתי ואין נכון בעיני לומר דמאחר שר' יהושע לא השיב דבר על תשובת ר' אליעזר מה ראיה רשות למצוה ולא אמר לו הזאה תוכיח שהיא מצוה וכו' (וכדאמר ר' עקיבא) מוכח דבהזאה מודה לרבי אליעזר דאמר ועליה אני דן וכו' ונמצא דרבי עקיבא דאמר דהזאה אינו דוחה את השבת פליג ארבי יהושע נמי ופסקינן כרבי עקיבא אלמא דגם לגבי ר' יהושע הלכה כר' עקיבא דזה לא יתכן דמלבד דפסק ההלכה לא על הזאה בשבת היא אלא על הרכבתו והבאתו וכו' ועוד אף אם ההלכה נאמרה גם על ההזאה בשבת אין ישוב זה נכון דאי הכי תיקשי לן באמת אמאי פסקינן כר' עקיבא ולא כר' אליעזר ור' יהושע דסברי דהזאה דוחה את השבת והלא אין הלכה כר' עקיבא מחבריו ולזה יש לומר דר' אליעזר דמבית שמאי הוא אינו בכלל חבריו כמו שהבאתי למעלה באות זו בשם הרבנים קהלת יעקב ד' פ"ח ומקנה אברהם בח"ב ד' כ"ט ע"ב והודעתי מקום דברי הקהלת יעקב לפי דפוס החדש שבידי עי"ש (בתוך ד"ה ועוד ציינתי) אך קשה על ר' יהושע עצמו היכי מצי סבר דהזאה מפני שהיא מצוה דוחה את השבת והלא יום טוב יוכיח שהוא מצוה (לדעת ר' יהושע) ואפילו הכי אינו דוחה שבת סוף דבר לא זכיתי להבין דב"ק ועל כל פנים למאי דאתאן עלה ראינו שדעת מרן מוהרד"ף היא דנקיטינן כר' עקיבא נגד ר' יהושע אלא דהני מילי דמרן מוהרד"ף סתראי נינהו למה שכתב בפרק שלישי דמסכת פאה משנה ו' דכר' יהושע אית לן למינקט דרביה דר' עקיבא הוה עי"ש והבאתי דב"ק לעיל (בד"ה ואנכי חזון הרביתי) וכנראה דבריו האחרונים שבמסכת ראש השנה הם עיקר דנקיטינן כר' עקיבא לגבי ר' יהושע אלא שבעיקר דבריו כאן שמביא ראיה דהלכה כר' עקיבא נגד רבו ר' יהושע מדפסקינן בפרק ו' דפסחים כוותיה לדעתי הקצרה איכא למישדי נרגא דמה ראיה היא זו שאני התם דפסיק בש"ס בהדיא בדף ס"ט ע"ב כר' עקיבא אבל בעלמא אפשר דנקיטינן כר' יהושע דרביה דרבי עקיבא הוה (נחזור לדברי הרב מגדים חדשים יצ"ו)

ומה שהביא ההיא דכריתות היינו ששם פסק הר"ב כר' עקיבא דאמר תמחויין אינן מחלקין בין לקולא בין לחומרא והביא הרב תוספת יום טוב שכן פסק הרמב"ם בריש פרק ששי מהלכות שגגות ושתמה מרן כסף משנה דלפי הנראה ר' עקיבא חולק אדרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקין לחומרא ולמה פסק כר' עקיבא תלמידו של ר' יהושע וכתב הרב תוספת יום טוב דהא לא קשיא דהא בנותר נמי פסק כר' עקיבא וכתב בכסף משנה הטעם משום דר' יהושע שתק הכי נמי וכו' עי"ש דב"ק וממה שהוצרך הרב תוספת יום טוב ליישב קושית מרן משמע ליה להרב יצ"ו דבעלמא מודה לדעת מרן דכר' יהושע אית לן למינקט שהוא רבו של ר' עקיבא ואהכי קשיא ליה אדברי התוספת יום טוב במסכת פאה והנה הא לא קשיא כולי האי דאפשר לידחק דניחא ליה ליישב אף לשיטת מרן דמשמע ליה דאית לן למינקט כר' יהושע לגבי ר' עקיבא הכא שאני משום דשתיק וכו'

אמנם מה שיש לתמוה הוא על מרן בעצמו שכבר כתבתי למעלה (בד"ה ואנכי חזון) דבההיא דפרק ג' דפאה שפסק הרמב"ם כר' עקיבא מוכח מדברי מרן בכסף משנה שהוא מטעם דהלכה כר' עקיבא מחברו דלא כמו שכתב מרן מוהרד"ף דהתם טעמא משום דהש"ס בבבא בתרא ד' ז"ך פריך מניה וכו' ואם כן שמעינן מינה שסובר מרן דהלכה כר' עקיבא מחברו נאמר גם נגד ר' יהושע ואי הכי קשה מאי בעי טעמא למה שפסק הרמב"ם בריש פרק ששי מהלכות שגגות הנ"ל כר' עקיבא (נגד ר' יהושע) דאמר תמחויין אין מחלקין הלא כך היא המדה דהלכה כר' עקיבא מחברו גם לגבי ר' יהושע ומה גם שכבר כתבתי למעלה (בד"ה ואם ר' יהושע) שמרן עצמו בפרק שני מהלכות תפלה כתב בפשיטות דהלכה כר' עקיבא מחברו גבי ר' יהושע וכן מורים דבריו שבסוף פרק שני מהלכות שמיטה ויובל כנז"ל (בד"ה גם בפרק) והרב לחם משנה בהלכות שגגות שם כתב טעם אחר למה שפסק הרמב"ם כר' עקיבא משום דלר' יהושע מספקא לן ואין ספק מוציא מידי ודאו של ר' עקיבא וכו' עי"ש והרב אביר יעקב (שיטה למסכת כריתות) כתב בסוגיא שבדף ט"ו ע"ב שהרב ברכת הזבח (אין מצוי אצלי) נתן טעם לשבח למה פסק הרמב"ם כר' עקיבא והרב אהלי יצחק בסוגיא דכריתות הנ"ל כתב שהרב חזון נחום כתב טעם למה שפסק כר' עקיבא משום דהוי סתם ואחר כך מחלוקת דאין הלכה כסתם והוא כתב על דבריו דליתא משום דהא דאמרינן אין הלכה כסתם אין הכונה דלעולם אין הלכה כסתם אלא לפעמים הלכה כסתם וכו' עי"ש והנה מגוף פסק דינו של הרמב"ם בהלכות שגגות ודאי אין לנו הכרח בדעתו אי סבירא ליה דאין הלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע וטעמא דפסק הכא כר' עקיבא הוא מטעם שכתב מרן הכסף משנה וכן שאר הרבנים או אפשר שסובר דכללא דהלכה כר' עקיבא מחברו הוא גם נגד ר' יהושע ומשום הכי פסק שם כר' עקיבא אל דמדברי הרבנים הנז"ל דשקלו וטרו בטעמו של הרמב"ם שפסק בהלכות שגגות הנ"ל כרבי עקיבא מוכח והרי הוא כמבואר דנקטי דאין הלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע דרבו היה ועיין עוד להרב משק ביתי באות קמ"ו (בד"ה והנה) שכתב ליישב קושית מרן שבריש הלכות שגגות הנ"ל והוא דאף דקימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו ולא מחבריו וכן ולא מרבו מכל מקום היכא דמסתבר טעמיה דר' עקיבא