שדי חמד פאת השדה מערכת ה קנו

הרב כת"ס דברי הא"ר שהביא בפרמ"ג בא"א הנז"ל שסובר שגם למצוה אם אינו מאוס לו אף שמאוס לאחרים שפיר דמי ועוד אף למה שצדד במשבצות דכל שמאוס לאחרים לא מהני למצוה נראה דהיינו דוקא במצוה ששייכה גם לאחרים כהדלקה בבהכ"נ אבל אכילת מצה שאוכל כל אחד בפ"ע דומה להדלקת נר שבת ויא"ץ וכיוצא שבזה נראה דגם הרב פרמ"ג מודה לסברת הרב א"ר דכל שאינו מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים שרי ליה

ושם בכתב סופר הנ"ל כתב להוכיח דבדבר שיש בו משום הקריבהו לפחתיך אפילו בדיעבד לא יצא י"ח המצוה ובאר עוד דאף דבר שאינו מאוס בעצמו רק מצד האיסור נקרא מאוס ואינו יוצא בו ושקו"ט בדברי הרמב"ם ומרן ב"מ בפ"ב מהלכות איסורי מזבח הלכה יו"ד וגם בדבר שאינו אסור אלא מדרבנן עובר משום הקריבהו מדברי קבלה כיון דיש בו איסור לדידיה הגם דרק מדרבנן אסור לו כיון דאינו ראוי לו איכא משום הקריבהו לפחתיך הירצך בדבר שאין ראוי לו לעצמו ולא גרע איסור דרבנן מדבר מאוס שאין בו איסור דשייך ביה משום הקריבהו

ועל מה שכתבתי בנדפס באות ק"י (בד"ה וכתב) בדבר שנאסר למצוה מפני הריח רע שבו ותקנו על ידי תערובת דברים אחרים עד שעבר הריח אם יש בזה משום הקריבהו לפחתיך כתב לי ידידי הגאון אד"ר אבד"ק מיר יצ"ו וז"ל לדעתי נראה שהוא תלמוד ערוך בכתובות בפרק המדיר ד' ע"ה ע"א דכהן מזוהם פסול לעבודה ואי נקט פלפל בפומיה ועביד עבודה מותר לכתחלה וכן כתב הרמב"ם סוף פרק ז' מהלכות ביאת מקדש שאם עבד עבודתו פסולה ואם מניח פלפל בפיו גם לכתחלה מותר גם כשאפשר העבודה באחר ואם כן כל שכן בנדון השאלה ובא"ע יעויין בספר תפארת ירושלים פרק ו' דשבת מה שכתב ליישב קושית הגרעק"א שם על הר"י פורת וכמדומני שלא זכר דברי הגמרא דכתובות שם ואינו תחת ידי כעת לבאר הדברים עכ"ל יצ"ו ואני לא זכיתי לראות ספר הנ"ל כלל: סימן יז

הלכה למשה מסיני אי אזלינן בספקו לחומרא בנדפס במערכה זו אות כ"ד הבאתי דברי רבני האחרונים בזה ורב אחד יצ"ו כתב אלי וז"ל במערכת ה"ה אות כ"ד אסף איש טהור כל הני רבנן קשישאי לענין הלכה למשה מסיני ודעת כתר"ה ג"כ נוטה דהוי דבר תורה ולחומרא. הנה בכלל הספרים אשר ציין כתר"ה אינם בנמצא אצלינו רק איכא למשדי בה נרגא מחולין דף ע"ב ע"א דפליגי ר"י ור"ע בדין גולל ודופק דלר"י הוי הללמ"מ ולר"ע הוא ד"ת ומאורינו הרמב"ם בהלכות ט"מ פ"ב הלכה ט"ו ופרק ג' הלכה ג' פסק כר"י דהוי ד"ס וכן מצינו בירושלמי פרק ב' דפיאה א"ר זירא בשם ר"י אם באת הלכה לידך אל תפליגנה לדבר אחר שהרי יש כמה הלכות שנאמרו למשה בסיני ושקען רבי במשנה ואם נאמר דהללממ"ס הוי דבר תורה היה לו לרבי לפרש איזה מהן הללמ"ס ונחמיר בספקן ורק על אותן הל"מ שבאו לפרש הכתובים הן המה דאורייתא וצ"ע עכ"ד יצ"ו. ועיין במה שהבאתי לקמן באות ל"ד בענין זה: סימן יח

הלואה דאסור להלות בלא שטר ובלא עדים כתבתי בזה בנדפס במערכה זו אות פ"ח ואם יש לחלק בדין זה בין עם הארץ לת"ח עיין במה שכתבתי שם במערכת הוי"ו אות כ"ו ס"ק י"ג בס"ד: סימן יט

הלעיטהו לרשע וימות לענין כשידוע שהבעל דין אם ישבע תהיה שבועתו לשקר אם רשאי להשביעו משום הלעיטהו לרשע או אסור להשביעו משום ולפני עור לא תתן מכשול הנה בנדפס באות מ"ה כתבתי בשם הרב מוצל מאש שהעלה שכיון שגם המשביעו נענש כדדרשינן משבועת ה' תהיה בין שניהם שהשבועה חלה על שניהם לא אמרינן בכי האי גוונא הלעיטהו וכו' וכתבתי שכן כתב הרדב"ז בחדשות סי' דש"ן שכשרואה הדיין שרוצה לישבע לשקר יפייס את הבעל דין כדי שלא יבא לידי עונש שבועה דדרשינן שהשבועה חלה בין שניהם וכתבתי שתשובת הרדב"ז הלזו סותרת לתשובה אחרת שכתב מרן החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"ב סי' ט' בשמו בתשובות הישנות סי' קצ"ב שגם בזה אמרינן הלעיטהו לרשע וכו' והנה מה שלא היה אצלי תשובות הרדב"ז הישנות גרם לי להבין שדבריו סותרים שחשבתי שבנשמת כל חי העתיק כל דבריו אמנם עתה שיש בידי שו"ת הרדב"ז הישנות ודבריו בזה הם בחלק רביעי סי' אלף רכ"ג (בדפוס וארשא תרמ"ב) ואחזה אנכי שהדברים אחדים שאחר שכתב כמ"ש בשמו בנשמת כל חי סיים דבריו כמו שכתב בתשובות החדשות הנ"ל וז"ל שאלה ראובן נתחייב שבועה לשמעון ושמעון יודע שנשבע בודאי לשקר אם יש על שמעון שום עונש משום שגרם להוציא שם שמים לשקר תשובה וכו' לכדרבי טרפון דאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם ופירש רש"י לפי שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאו לידי חלול ה' ע"כ מכאן משמע בהדיא שיש עונש גם על המשביע אלא דקשה לי שנמצאו אוכלים ממונו של החסיד שאינו רוצה להשביעו דקי"ל דפרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא אלא אדרבא הלעיטהו לרשע וימות ור"ת פי' חלה על שניהם דרך כלל כלומר על אחד מהם והיינו על שניהם שאם נשבע שלא כדין עונש שבועה עליו ואם חברו משביעו שלא כדין עונש השבועה על חבירו וי"מ דזימנין דחלה על שניהם ממש כשחבירו מהפך עליו השבועה ויודע שנשבע לשקר הרי לך שדחי פי' של רש"י וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא שנכשל בה לפי שלא דקדק אבל לא שיניח להפסיד ממונו כדי שלא ישבע זה לשקר והעושה כן נקרא אצלי חסיד שוטה שהתורה אמרה כי יתן איש אל רעהו וגו' עד האלהים יבא דבר שניהם לשבועה אלא ישביעהו ולא יחוש והלעיטהו לרשע וימות ואדרבא אין שבועה אלא על הודאי וזה מכחישו ולצאת ידי מחלוקת וספק עונש שבועה ראוי לכל ירא שמים להביאו לידי שבועה ולהודיע לו עונשו אולי יפרוש ויודה ואם רואה שרוצה לישבע עכ"פ לא ישביעהו אלא יטילו חרם סתם על כל מי שלא יודה לחבירו עכ"ל הנך רואה שגם בתשובה זו עם שלדעתו מעיקר הדין יכול הוא להשביעו משום דהלעיטהו וכו' מכל מקום סיים דלצאת מידי מחלוקת וספק עונש שבועה ראוי לכל ירא שמים שלא להשביעו ויסתפק בהטלת חר"ם והני מילי דמר שפה אחת ודברים אחדים עם מה שכתב בתשובות החדשות ואין נסתר מחמתו ובכן סרה תלונתי מעל מרן החבי"ף אשר הלילותי עליו בנדפס שלא העיר בסתירת דברי הרדב"ז עי"ש ועיניך תחזינה מישרים אשר בשדי חמד במערכת הוא"ו כלל כ"ו סק"ל הבאתי שתי תשובות הרדב"ז הנ"ל והיו לאחדים בידי אחר שזכיתי לראות דב"ק אשר בתשובות הישנות בגופן שלהן כנז"ל

ועל פי כלל זה (הלעיטהו וכו') יישב ידידי הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו (עתה אבד"ק לבוב) בספרו בית יצחק חלק א"ח סי' כ"ט אות ד' שיטת מרן השפתי כהן בסי' קנ"א (ביו"ד) שכתב דמומר אין אנחנו מצווים להפרישו ותמה עליו הגאון בדגול מרבבה למה אינו חייב להפרישו הא ודאי ישראל מומר אף על פי שחטא ישראל הוא ואם כן מה בינו לשאר ישראל לענין להפרישו מעבירה וכתב שדעת השפתי כהן היא דכיון שעושה איסור במזיד אינו חייב להפרישו אך הרב יצ"ו כתב ולדעתי דעת השפתי כהן נכונה בפשיטות על פי דברי רשב"ג בבבא קמא ס"ט במה דברים אמורים בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות אף דעל איסור כרם רבעי הוא שוגג מכל מקום כיון דעל איסור גנבה הוא מזיד אינו חייב להפרישו אף על שאר איסור שהוא מומר ולפי מאי דפסקינן כרשב"ג הנ"ל צדקו דברי השפתי כהן ואף במומר לאחד משאר עבירות נהי דבודאי בלפני עור עובר ואין ראיה מבבא קמא דשם הוא אינו עושה מאומה רק הרשע עושה מעצמו עם כל זה אם אינו עובר בלפני עור דלא הוי בתרי עברא דנהרא אין איסור משום מסייע והלעיטהו לרשע ועל פי זה השיב על מה שנשאל בדבר אם נותנים לחשודים על נטילת ידים וברכה מאכל בשכרם דאולי זה דומה לשמש שאסור ליתן לו כשהוא חשוד וכו' וכן אם מותר למכור בבתי משקאות מאכלי היתר למי שברור שאוכל בלי נטילה ובלי ברכה דנהי דבודאי