שדי חמד פאת השדה מערכת ה קנד

ודין כדעתי' דאיתפלגין בשני יו"ט ש"ג ריו"ח אמר מקבלים התראה על הספק רשב"ל אמר אין מקבלים התראה על הספק התם נמי אפשר לעמוד עליו וכ"ת כיון דאמרי' איגמ"ל יהא חייב אפילו אם הת"ס לש"ה כמו שכתבו התוס' (ביבמות ד"פ) שאני התם שהספק הוא בהחוטא אם הוא בר עונשין ע"כ אמרינן איגמ"ל אבל הכא שהספק הוא בהחטא לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ועיין בספרי ע"י סי' י"ט שהארכתי בזה

ובזה יתיישב הירושלמי דהכא שלא הביאוהו הק"ע והפ"מ ר"י ב"ר בון בעי אין תימר שנים ספק ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה. ראה ב' כוכבים במוצ"ש והתרו בו ועשה מלאכה. ממה נפשך אם הראשונים יום אף האחרונים יום ויהא חייב על האחרונים. ואם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים

ולכאורה קשה דהא התם לא יכול לעמוד עליו וא"כ לא מהני אפילו למ"ד הת"ס ש"ה. אך לפי מה שביארתי ניחא דמיירי בהתרו בו בע"ש על שניהם. וע"כ חייב לר"י דס"ל הת"ס ש"ה. והא דקאמר ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו וע"מ ראה ב' כוכבים במוצ"ש והתרו בו הוא לאו דוקא אלא התרו בו מתחילה על שניהם כאחד

אך אעפ"כ הוא דוחק דהא בירושלמי אמר אין תימר שנים ספק ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה ראה ב' כוכבים במוצ"ש והתרו בו וע"מ וכו' א"כ משמע שהיה התראה לכל ביה"ש בפ"ע

ע"כ נראה לי כעת להגיה בירושלמי (פ"ח דנזיר) הבא מן השוק אינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים עד כדון כשהתרו בו על שניהם כאחד. התרו בו ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע פלוגתא דר"י ור"ל דאיתפלגין בשני יו"ט ש"ג ר"י אומר מקבלין התראה על הספק רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק והענין הוא דאע"ג דר"י סובר דהת"ס ש"ה אעפי"כ בעינן התראה בשעת האיסור וכמו דאיתא (בשבועות כ"ח) אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאיה פלוגתא דר"י ור"ל ופירש"י דהתראה בשעת אכילת האיסור בעינן ואין כאן אלא הת"ס וכו' ואם התרו בו בשעת אכילתו השני' אל תאכל שהרי אתה עובר על הראשונה למפרע אעפ"י שהתראת ודאי היא אינה התראה שאין מלקות בא ע"י אכילה זו

וכן איתא בירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה (כצ"ל) ר"י ור"ל תרויהון אמרי פטור לאו טעמא דאהן טעמא דאהן (כצ"ל) טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה וטעמא דר"ל משום שהוא בו"ת שאין בו מעשה והוא ט"ס וצ"ל טעמא דר"ל משום שאינו ראוי לקבל התראה (פי' דר"ל סובר דהת"ס לש"ה) טעמא דר"י משום שהוא בו"ת שאב"מ. מה נפקא ביניהון שרפה והשליכה לים. אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור (פי' דא"א להתרות בשעת השלכה לים דהתראות בעינן דוקא בשעת עצם האיסור) אין תימר משום שהוא בו"ת שאב"מ (כצ"ל) הרי יש בו מעשה (פי' כיון דהשליך לים א"כ יש בו מעשה) וכן איתא (בירושלמי פ"ו דנזיר ה"ד) היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים ואחת של יין והתחיל לשתות בהם אמרו לו הוי יודע משאת שותה של מים את שותה של יין ויש בה עשרה זתים ואת מתחייב עלי' עשרה מלקיות אינו מקבל התראה בדעת הזאת אבל אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל לשתות בה ואמרו לו תהיה יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זתים ותתחייב עשרה מלקיות מקבל התראה היו לפניו שתי שפודין א' של שחוטה וא' של נבילה וכו' אינו מקבל התראה וכו' אבל אם היה שפוד א' של נבילה התחיל לאכול ואמרו לו וכו' מקבל וכו'

וא"כ כיון שבעינן התראה בשעת האיסור וע"כ אפי' למ"ד הת"ס ש"ה זהו דוקא אם ההתראה הוא בשעת האיסור. וע"כ אומר אם אינו ידוע אימתי הוא נזיר אם בשלשים ימים הראשונים או בשלשים ימים האחרונים. אם התרו בו תחילה בשעת שלשים יום הראשונים על שניהם לא הוי התראה דדילמא לא הוי נזיר אלא בשלשים ימים האחרונים וא"כ לא הוי התראה בשעת האיסור. וע"כ אומר בירושלמי עד כדון כשהתרו בו על שניהם בב"א (פי' דע"כ לא הוי התראה אפי' לר"י דס"ל הת"ס ש"ה) התרו בו ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע פלוגתא דר"י ור"ל דאיתפלגין בב' יו"ט ש"ג והטעם דאם התרו בו על שניהם בב"א א"כ דילמא לא הוי נזיר אלא בשלשים ימים האחרונים וא"כ לא הוי התראה בשעת האיסור. וע"כ לא הוי התראה אלא אם התרו בו על כל אחד בפ"ע וא"כ הוי התראה בשעת האיסור וע"כ אעפ"י שיש ספק איזה מן השלשים יום הוי נזיר אעפ"כ ממ"נ יש התראה בשעת האיסור גופא אלא דמ"מ הוי הת"ס וע"כ תלוי בפלוגתא דר"י ור"ל בהת"ס

ובזה יתבאר הא דאמרי' בירושלמי דיבמות (פ"א ה"ז) הכה את זה וחזר והכה את זה וכו' פטור ר' חנינא בעי לית הדא פליגא על ר"י דאיתפלגין בשני יו"ט ש"ג ר"י אמר מקבלין התראה על הספק. רשב"ל אמר אין מקבלים התראה על הספק. ר' חנינא אמר רב לית הדא פלוגתא תמן אפשר לך לעמוד עליו ברם הכא א"א לעמוד עליו. והנה לכאורה תמוה דהא גבי נזיר אמרי' דלמ"ד הת"ס ש"ה אעפ"י שא"א לעמוד עליו הוי התראה. אך דעיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת האיסור גופא. וע"כ הא דקתני הכה את זה וחזר והכה את זה דפטור קשיא לר"י דס"ל הת"ס ש"ה ובש"ס דילן ביבמות (ק"א) פליגי בה ת"ק ור"י דת"ק סבר דהכה זה וחזר והכה את זה חייב ור"י סובר דפטור וא"כ פליגי בהתראת ספק] אבל הירושלמי מביא הברייתא דתני פטור ומקשי לר"י דס"ל הת"ס ש"ה גבי שני יו"ט ש"ג. וע"ז משני תמן אפשר לעמוד עליו פי' בשני יו"ט ש"ג יוכל להתברר משא"כ הכא א"א לעמוד עליו פי' הכא א"א להתברר

והענין הוא דבעינן התראה בשעת עבירה. וע"כ בהכה את זה וחזר והכה א"ז אם התרו בו על שניהם כא' לא הוי התראה דדילמא השני הוא אביו וא"כ לא הוי התראה בשעת העבירה אבל בשני יו"ט ש"ג יכול להתחייב אעפ"י אם התרו בו על שניהם כא' דהא אפשר לברר. ואם יתברר שיום הראשון הוא יו"ט ע"כ הוי התראה משא"כ בהכה זה וחזר והכה א"ז כיון דאינו יכול להתברר ע"כ פטור] אבל עיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. ע"כ הוי התראה למ"ד הת"ס ש"ה וא"כ כיון דעיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא ע"כ אם יש התראה לכל א' בפ"ע לא בעינן שיוכל להתברר וע"כ אומר בירוש' גבי נזיר דאם התרו בו על כל א' בפ"ע הוי התראה אעפ"י שלא יוכל להתברר ודוק

ומעתה ניחא הירושלמי דהכא ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו וע"מ ראה ב' כוכבים במוצ"ש והתרו בו וע"מ מה נפשך וכו' והוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא ע"כ לא מהני אם יתרו בו תחילה על שני ביה"ש רק דבעינן התראה לכל ביה"ש אעפ"י דא"א להתברר אעפ"כ הוי התראה לר"י דס"ל הת"ס ש"ה

ובזה אפשר לבאר הא דקאמר ר"י ב"ר בון בעי אין תימר שנים ספק וכו' דלכאורה הא אמר תחילה דשנים הוי ספק וא"כ אמאי אמר אין תימר שנים ספק דאפשר לומר דהפירוש הוא אין תימר שנים ספק דהיינו שהוא ספק אם הוא יום או לילה. אבל לא שהוא ספק אם יש בו מן היום ומן הלילה (ע' בשבת ה') דא"כ לא הוי התראה דדילמא הוא חצי יום וא"כ לא הוי התראה בשעת עבירה גופא. ע"כ אומר אין תימר שנים ספק דהיינו שהוא ספק אם הוא היום או הלילה עכ"ל הס' הקדוש נועם ירושלמי ועיין לידידי הגאון אבד"ק שאויל בספרו הנורא זכר יהוסף בחידושיו לפסחים פ"ח בדפי הספר דף מ' ע"ג

ועל מה שכתבתי בנדפס (בד' ק"ה ע"ד בד"ה נחזור) ועיין בקובץ על יד בפרק ו' מהלכות ע"ז ה"ד בשם הפ"ח שהקשה הא הוי התראת ספק וחפשתי בפר"ח בנימוקיו על הש"ס ובנימוקיו על הרמב"ם ולא מצאתי דב"ק לראות מאי קשיא ליה הא קי"ל דהוי התראה ע"כ לשוני שם. הנה על טוב יזכר שם ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פרעיידש יצ"ו אבד"ק ליאדי מח"ס כרם חמד שהודיעני שדבריו הם בפר"ח להלכות גטין בחידושיו שעל הרמב"ם. ועיינתי שם וכתיב בזה הלשון והכ"מ תירץ וכו' וליתא דבכי האי גוונא הוי התראת