שדי חמד פאת השדה מערכת ה קנג

דומ"ץ מלאדז יצ"ו וראיתי בסי' יו"ד שקיל וטרי אם יכול הלוה למכור או להקדיש או לבטל ולהפקיר חמצו הממושכן ביד מלוה וכתב (בד"ה ועתה נחקור) וכו' אם לוה יכול לבטל חמצו הממושכן ביד מלוה הנה בשם אריה א"ח סי' י"א בד"ה ויש להביא (ובד"ה ועפ"ז) כתב לדבר ברור דדומה לגזל ולא נתייאשו הבעלים ולהפקר בבבא קמא דף ע' ואין הנגזל והלוה יכולים לבטל החמץ שברשות אחר וכן כתב בתשובת מוהר"ם מינץ סי' ד' אלא דשקיל וטרי שם דאפשר לרבא דסובר מכאן ולהבא גובה יכול לבטל ונראה מסקנתו דגם לרבא אינו יכול לבטל ודעת הגרע"א בשו"ת שלו סי' כ"ג דנגזל אין יכול לבטל חמצו שביד גזלן אבל לוה יכול לבטל החמץ הממושכן ביד מלוה ובספר עטרת חכמים סי' ט"ז מחולק הגאון עם הגאון חתם סופר דדעת החתם סופר דלא מהני ביטול לחמץ שאינו ברשותו ודעת המחבר דיכול לבטל ונראה מדבריו דגם נגזל יכול לבטל חמצו שביד הגזלן ובנתיבות המשפט ביאורים ריש סי' רי"א כתב דהבית חדש בתשובה קכ"ד סובר דיכול להפקיר אף כשאינו ברשותו דהפקר מטעם נדר וכמו דמהני נדר הכי נמי מהני הפקר ובקצות החשן מתמה מהא דבבא קמא דף ס"ט גבי צנועים ור' דוסא אמרו דבר אחד דמוכח דאינו יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו ולא קשיא מידי וכו' (הביא כל דברי הנתיבות בענין אי מהני הפקר לדבר שאינו ברשותו וענותו תרבני שבשפלנו זכר לנו במה שכתבתי אני הדל בשדי חמד ח"א במערכת הה"א אות ק' בענין זה בתשובת הרב בית חדש שוב כתב) והנה הגאון מופת הדור ז"ל חידש בזה דבר חכמה גדולה אשר יש ללמוד מזה דמהני ביטול לחמץ שאינו ברשותו הן נגזל לחמץ שביד גזלן וכל שכן דלוה יכול לבטל חמץ הממושכן ביד המלוה אף אי נימא דמכר והפקר והקדש לא מהני לכל הני משום דשאני חמץ דהוי כאומר שאינו רוצה לזכות במה שזכהו רחמנא להיות החמץ ברשותו וזה ברור דלפי דבריו הדין כן דמהני ביטול לחמץ שאינו ברשותו או שאינו שלו עכשיו רק שיהיה שלו אחר כך והגרע"א נראה דלא נחית לסברת הנתיבות הנ"ל מדסבירא ליה דנגזל אין יכול לבטל חמצו שביד גזלן וגם המוהר"ם מינץ ושם אריה לא נחתי לסברת הנתיבות מדסברי דגם לוה אין יכול לבטל חמצו הממושכן ביד מלוה ובמגן אלף סי' תמ"א סק"ד נראה דסובר דלוה יכול לבטל חמצו הממושכן ביד מלוה אבל תמיה לי על הנתיבות אשר לפי דבריו מוכח להדיא דגם נגזל יכול לבטל חמצו שביד גזלן ואם כן למה תמה במקור חיים סי' תמ"ח ביאורים אות ט' על החק יעקב דמתיר החמץ לאחר הפסח בביטל ונאנס ותמה עליו דאינו מועיל ביטול דהא גזל ולא נתייאשו הבעלים אינם יכולים להקדישו כמו כן אין הנגזל יכול לבטל דגם כן אינו ברשותו עי"ש ואם כן סתר דבריו למה שכתב בנתיבות ואין אצלי ספר קצות החשן ונתיבות המשפט הנ"ל לעיין בדב"ק ואני הד כתבתי קצת במערכת חמץ ומצה סי' ה' אות כ"ד הנ"ל לענין נגזל אם מועיל לו ביטולו מאחר שאינו ברשותו עי"ש: סימן טו

התראת ספק בנדפס מערכה זו אות ג"ן נשאתי ונתתי קצת בדברי המפרשים עמ"ש בירושלמי לחלק בין אפשר לברר הספק להיכא דאי אפשר לברר הספק עי"ש וידידי הגאון מוהר"ר משה שפירא אבד"ק ריגא מח"ס פני משה ושפת העמק ודרשת מהר"ם יצ"ו כתב אלי בענין זה וז"ל כבוד ידיד וכו' כקש"ת מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני נ"י האבד"ק דעיר קאראסובאזר בעל המחבר שדי חמד. תודה וברכה לכת"ר על אשר כבדני במנחתו טהורה תורה אורה וכו'. יחזקהו ה' באריכות ימים. כי מעינותיו יפוצו חוצה על גפי רמים. וצויתי להעתיק דבר אחד מספרי מר אבא הגאון זצללה"ה מספרו נועם ירוש' ע"ס זרעים כפי ראות עיני כת"ר הלוטה פה, ובדבריו היקרים יתורץ תמיהות כת"ר בספרו שדי חמד סי' נ"ג במערכת הה"א וכו'. המצפה לישועת ה' משה בהגאון מו"ה יהושע אייזיק זצללה"ה החונה פ"ק ריגא (אמר המחבר רב תודות לכבוד גאונו אשר כבדני לעטר את קונטריסי בדברי איש אלהים קדוש דין אבא למלכא מרנא מאור הגולה זצ"ל ואומר הנני להעתיק דברי קדשו בסיעתא דשמיא): (אלה דברי הגאון מר אביו בספר היקר נועם ירושלמי)

ירושלמי ברכות ר' יוסי ב"ר בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה. ראה ב' כוכבים במוצ"ש והתרו בו ועשה מלאכה ממה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים

והנה המפרש מהרא"פ כתב וא"ת והלא התראת ספק הוא שהרי מספקא לן נמי אם כולו מן היום או כולו מן הלילה ואף דעיקר התראה השני' הוא דהא משמע (בשבועות כ"ח) דבעינן התראה בשעת האיסור וכן פירש"י (במכות ט"ז) וי"ל דהסוגייא דהכא אתי כר"י דס"ל שמה התראה (ובשבת דל"ה) איתא להא מימרא לענין חטאת עכ"ל

והנה בספרי נ"י (סי' ד') כתבתי דבענין זה יש בירושלמי סתירות הרבה והפ"מ נדחק בזה מאד. והוא דבירושלמי (רפי"א דיבמות ה"ז) גבי מי שאינו יודע אם הוא ב"ט לראשון או בן ז' לאחרון הכה את זה וחזר והכה את זה קלל את זה וכו' פטור ר' חנינא בעי לית הדא פליגא על ריו"ח דאיתפלגין בשני יו"ט של גליות ריו"ח אמר מקבלין התראה על הספק ר"ש בן לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק. אמר ר"ח וכו' לית הדא פליגא תמן אפשר לעמוד עליו ברם הכא אי אפשר לעמוד עליו. אלמא דריו"ח לא קאמר דהת"ס ש"ה אלא בב' יו"ט ש"ג דאפשר לעמוד עליו. אבל אם אי אפשר לעמוד עליו ולברר מודה דה"ס ל"ש התראה (ובפ"ח דנזיר ה"א) איתא בירושלמי שתה יין תוך שלשים הראשונים אינו לוקה [ט"ס וצ"ל לוקה] (וקאי אמתני' דשני נזירים שאמר להם א' ראיתי א' מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם וכו') בתוך שלשים יום האחרונים לוקה (ט"ס וצ"ל אינו לוקה] (פי' שמ לא נטמא ונשלמה הנזירות) הבא מן השוק אינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים (פי' על הא דאמר ר' יהושע יבקש א' מן השוק שידור כנזרו בנזיר) אינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים (ופי' הפ"מ דכל חד מאלו השלשים הת"ס הוא אצלו דלא ידעינן אם חבירו הוא טמא ונזיר מיד. או אם חבירו הוא טהור ואינו נזיר אלא בשלשים האחרונים) עד כדון כשהתרו בו על זה בפני עצמו וע"ז בפ"ע. התרו בו על שניהם כאחד פלוגתא דר"י ורשב"ל דאיתפלגין בשני יו"ט ש"ג ר"י אמר מקבלין התראה על הספק ר"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק. אלמא דלא מחלקינן בין יכול לעמוד עליו ובין אינו יכול לעמוד עליו דהא גבי נזיר א"א לעמוד עליו ולברר ואפ"ה מדמה הירושלמי ונדחקו בזה הק"ע והפ"מ ע"ש

והנה שם ביארתי דאם התרו בו בשלשים ימים הראשונים שאם ישתה בשלשים הראשונים והאחרונים שיהיה חייב הוי התראה כמו בנשבע על תנאי שמתרין בו בשעת השבועה שאם יעבור על התנאי יהיה חייב. וה"נ בשלשים הראשונים והאחרונים הוי התראה למ"ד הת"ס ש"ה. וע"ז אמר בירושלמי התרו בו על שניהם כא' פלוגתא דר"י ור"ל והא דמחלקינן ביבמות וירושלמי שם דדוקא בב' יו"ט ש"ג שאפשר לעמוד עלי' היינו דהתרו בו ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע וא"כ כל חד וחד ספק הוא אפילו לגבי המותרה דהא אינו ודאי לו שחייב אלא בצירוף שניהם וע"כ אמר בקילל את זה וחזר וקילל את זה דפטור והיינו בהתרו בו על כל א' בפ"ע. וכמו שמחלק בירושלמי שם (פ"ח דנזיר) עד כדון כשהתרו בו ע"ז בפ"ע רק דבשני יו"ט ש"ג יכול להתרות בו על כל אחד לבד באם שיודע שיום הראשון הוא יו"ט יהא חייב. וכן אם יום השני הוא יו"ט יהא חייב וע"כ יכול להתרות בו על כל יום בפני עצמו דכל שיתברר איזה יום הוא יו"ט הוי התראה לכל יום ועכ"ז היינו דוקא אם הת"ס ש"ה אבל אם הת"ס לש"ה מה מהני אם יכול לעמוד עליו כיון שלע"ע אינו מבורר. וע"כ דמי ב' יו"ט ש"ג בהתרו בו על כל אחד בפ"ע לשאר הת"ס באם התרו בו מתחילה שאם יעבור בשניהם יהיה חייב

והא דאמרי' בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ד) לענין השוחט את הפסח על החמץ ר"י אומר אפילו נותנן עמו (בעזרה) בירושלים. רשב"ל אומר עד שיהא נותנן עמו בעזרה. דין כדעתי'