שדי חמד פאת השדה מערכת ה קנב

הלל אומרים משתחשך מאי טעמא דבית הלל וכו' אלא הכא בהא קמיפלגי בית שמאי סברי ביטול רשות מקני רשותא בשבתא אסור ובית הלל סברי איסתלוקי רשותא בעלמא הוא ואיסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי מבואר לכאורה דשרי להפקיר בשבת אמנם מצאתי שוב בריטב"א עירובין שם שהעיר בזה וז"ל ואיסתלוקי רשותא בשבתא שרי לפום פשטא דלישנא משמע דשפיר דמי בכל דוכתא ואם כן מותר לעשות מחילה בשבת מיהו אפשר לחוש ולומר דהכא שפיר דמי לצורך עירוב קאמר מפני שיש בו תיקון לצורך שבת עכ"ל מצינו מפורש בדברי הריטב"א ז"ל דלצורך מצוה סובר דשרי להפקיר בשבת וממילא מיושב כל הקושיות שהקשו עליו האחרונים דבכל מקומות אלו שהקשו מהם יש שם צורך מצוה

ובזה יש לדחות דברי הפרי חדש סי' תל"ד שהוכיח דביטול חמץ לא הוי מטעם הפקר שאם כן איך תניא מבטלו בלבו אפילו ביום טוב והא אסור להפקיר בשבת וביום טוב אלא ודאי דביטול לא הוי מטעם הפקר ולפי המבואר אין ראיה כלל דשפיר יש לומר דביטול הוא מטעם הפקר ומיהו כיון דהפקר זה הוי צורך מצוה שלא יעבור בבל יראה וכו' כולי עלמא מודו דשרי להפקיר בשבת ואדרבא יש לומר לאידך גיסא דאם נחליט דביטול הוא מטעם הפקר יש מכאן ראיה מכרחת לדעת הריטב"א ז"ל דאסור בעלמא להפקיר בשבת וביום טוב ורק לצורך מצוה שרי דאם לא כן לאיזה צורך נקט התנא אפילו בשבת אפילו ביום טוב דמאי רבותא יש בזה והלא בעלמא נמי שרי להפקיר בשבת וביום טוב אלא ודאי דבאמת בעלמא אסור להפקיר בשבת וביום טוב ואשמעינן התנא דכאן שרי משום דהוי צורך מצוה. וכשיטת הריטב"א כנלע"ד

ובההיא עניינא רשום אצלי עוד במה שנסתפק הגרעק"א זצ"ל בגליון הש"ע או"ח סי' של"ט ובתשובותיו סי' עק"ד אם מוצא מציאה בשבת דהוי דבר הפקר אם מותר לזכות בו ובשם ס' עצי אלמוגים הביא דדעתו דאסור לקנות מהפקר בשבת יעו"ש ולענ"ד היא משנה מפורשת דמותר לזכות בשבת מן ההפקר דתנן במס' שבת דף ק"ך מצילין סל מלא ככרות כו' ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת ומפרש בגמרא חשבון מאי עבידתייהו מהפקירא קא זכו משמע להדיא דשרי לכתחלה לזכות מן ההפקר וגם בתר הכי דמשני מאי אם היו פקחין היינו שאין רוצין לטרוח בחנם עי"ש ובר"ן ומבואר דאם רוצין לזכות לעצמן רשאין והיינו משום דאין שם מקנה ומהפקירא קא זכו רשאין לזכות בו אפילו בשבת וביותר לפי מה שכתב המגן אברהם סי' של"ד ס"ק י"ג דאם יש חשש איסור במה שזוכין לעצמן אינן נאמנים לומר דעבדי איסורא לזכות לעצמן ודאי מוכח דאין שום איסור אפילו לכתחלה לזכות מן ההפקר דאם לא כן איך נאמנים לומר דעבדי איסורא ולעצמן זכו ולענ"ד זה פשוט מאד

עוד שם בספרו היקר ציין כבוד הדר"ג אם יש להפקיר על ידי שליח אבקשו ימחול נא כבודו לעיין בספרי אם המלך על מגילת רות ששלחתי לכבודו (ק"פ ב' פט"ז) מה שכתבתי שם בזה אלה דברי צבי הירש הלוי בילוויס עכ"ל

אמר המחבר הנה למעלה כתבתי (בד"ה ואת זה אגיד) שמה שכתב הגאון שער המלך בשם הריטב"א דאסור להפקיר בשבת וההיא דאומר לאחרים בואו והצילו וכו' שאני משום דכמופקר ועומד הוא וכו' ליתנהו להני מילי בחידושי הריטב"א שבידי וכו' ועתה אפריון נמטייה לידידי הרה"ג הנ"ל דאייתי מתניתא בידיה דברי הריטב"א שבחידושיו לעירובין דמוכח שסובר שאסור להפקיר בשבת אם לא לצורך השבת אלא שלפי זה קשה על מה שכתב בשער המלך בשמו דטעם ההיתר בההיא דאומר לאחרים הוא משום דכמופקר דמי דמשמע דאי לאו הכי אסור ואמאי הא לצורך שבת הוא ולצורך שבת שרי אך מה שהקשיתי שם שמדברי הריטב"א בסוגיא דדף קכ"ז מתבאר שסובר דמותר להפקיר בשבת לא קשיא לפי מה שנראה שמחלק בין היכא דליכא צורך היום להיכא דאיכא צורך היום והתם משום צורך היום קאמרינן דאי בעי מפקיר נכסיה וכו' ועיניך הרואות דהרב הנ"ל יצ"ו כיונה דעתו (במה שכתב ליישב דעת הריטב"א ממה שהקשו עליו האחרונים) לדברי הרב דרך המלך שהבאתי למעלה (בד"ה ואולם לדעת הריטב"א) והרב דרך המלך כיוון אל האמת בדעת הריטב"א כפי המבואר בדבריו שבמסכת עירובין שהביא הרב הנ"ל יצ"ו ומה שכתב להביא ראיה דמותר לזכות בשבת מן ההפקר מההיא דחשבון מאי עבידתייהו מהפקירא קא זכו כיונה דעתו לדברי הרב שבת של מי בשם הגאון עבודת הגרשוני שהבאתי לעיל (בד"ה ואם מותר לזכות) וקים לי בגויה דהני ספרי דבי רב לא שכיחי גביה דמר ובדעתו הרחבה כיוון לדעת קדושים הנז"ל וקרוב בעיני לומר שגם ספר בנין שלמה הנז"ל בדברינו (בד"ה ואם מותר) לא שכיח גביה דרב יצ"ו

ומה שכתב בד"ה עוד שם) לעיין בספרו אם המלך וכו' לעשות רצונו חפץ חיים ועיינתי בספרו היקר ולפי שלא נתפשט ספרו במקומות אלו הנני להעתיק דב"ק והוא על מה שנאמר וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה כתב הרב יצ"ו וגם וכו' אמר להם שאם יראו שהיא עומדת מרחוק ואינה הולכת ללקט בין העומרים עם כל זה יראו שתלקט יתר על שאר העניים שיעשו עצמם כשוכחים הצבתים הקטנים ותקח אותם בתורת שכחה ואמר עוד ועזבתם יפה פירש בזה בגזע ישע שאמר להם שיפקירו את הצבתים שאם לא כן כיון שבאמת לא שכחום יהא מחויב במעשר ולזה אמר שיפקירו והפקר פטור ממעשר ולפי פירושו יהיה מכאן ראיה מוכרחת לשיטת הפוסקים שיכולים להפקיר על ידי שליח ועיין שלחן ערוך ארח חיים סי' תל"ד ובברכי יוסף שם עכ"ד יצ"ו

ורב אחד יצ"ו כתב לי על מה שכתבתי בנדפס בדין הפקר בשבת אם מותר וז"ל ולדעתי יש להביא ראיה דהפקר מותר בשבת דאיתא בעירובין ע"א לענין ביטול רשות דבית הלל סברי איסתלוקי רשות בעלמא הוא ואיסתלוקי רשות שפיר דמי ולבית שמאי הוי קנין וקנין אסור בשבת אבל לבית הלל דהוי רק סילוק רשות מותר לדידהו להפקיר ועיין בתוס' גטין ל"ח ד"ה המפקיר וביבמות מ"ח ד"ה המפקיר שכתבו שם דהפקר אינו אלא סילוק בעלמא שהרב מסלק עצמו מן העבד ועי"ש בפנ"י על גטין שכתב דהא דהמפקיר עבדו יצא לחירות דוקא היכא שקדם העבד וזכה בעצמו דאז אין רשות לרבו עליו מה שאין כן קודם שזכה בעצמו עדיין לא נפקע שם עבדות ממנו ומיקרי רשות רבו עליו עכ"ל יצ"ו וכנראה אין ביד הרב חידושי הריטב"א לעירובין וכבר כתבתי דבריו לעיל (בד"ה אמר המחבר)

ובעיקר דין הפקר אם הוא משום נדר (כשיטת הרמב"ם) או הוא גזרת הכתוב ואם קטן יכול להפקיר ואם מועיל תנאי בהפקר עיין בכל זה בתשובות הגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' קצ"ה ובשו"ת עין יצחק להגאבד"ק קאוונא יצ"ו בחלק א"ח סי' כ"ח אות ב'

ואם מותר להפקיר בזמן הזה או להקדיש לעניים כל נכסיו בלתי שישאר לנפשו מאומה כדאמרינן דאי בעי מפקיר לנכסיה וכו' ובדברי הרמב"ם בפרק ששי מהלכות ערכין שאסור לאדם להקדיש כל צאנו או כל שדותיו או מכל דבר שיש לו אם לא שישייר גם לעצמו ומוכח מדברי המפרשים שגם להפקיר כל מין שיש לו אסור לכתחלה ובמאי דאמרינן אל יבזבז יותר מחומש ובדברי הגאון חתם סופר יו"ד סי' שט"ז ועוד בדברי איזה מחברים בענינים אלו שקיל וטרי ידידי הגאבד"ק לוצין יצ"ו בספרו היקר אבן שתיה סי' ס"א עי"ש דב"ק ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' קי"ח

ואם מועיל הפקר לדבר שאינו ברשותו (דבר שלא בא לעולם וכיוצא) הבאתי בנדפס באות ק' סברת רבינו הבית חדש בתשובה סי' קכ"ד דמהני והבאתי קצת מדברי רבני האחרונים מיימינים ומשמאילים בזה ונשמט שם הציון לעיין בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ה' אות כ"ד שכתבתי שם קצת בזה ובקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' ע' אות כ"ה הבאתי הערה בזה עי"ש

ולענין אם הלוה יכול להפקיר ולבטל דבר שממושכן ביד המלוה עיין בתשובת הגאון מוהר"ם שיק סי' רי"ט שהבאתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ס"ז (בד"ה וזה שייך בדייני) ונדפס עתה ס' חמדת משה לידידי הרה"ג מוהרמ"ף