שדי חמד פאת השדה מערכת ה קנא

עוד הובאו שם (בספר חיים לעולם) דברי שני רבנים מירושלים מוהרח"א סורנאגה ומוהרא"ל צבי שהשיבו על דברי הרב המחבר מדף ט' והלאה שקלו וטרו על כל ראיותיו וסברותיו לבנות ולסתור כדרכה של תורה ובדף יו"ד ע"ד (בד"ה היוצא) כתבו שהעיקר דמותר להפקיר בשבת ויום טוב ושהרב מוהר"י ערוך הראה להם שכן כתב מפורש רבינו המאירי בשיטתו לשבת בפרק מפנין דממה שאמרו בש"ס גבי דמאי דאי בעי מפקר נכסיה שמעינן דשרי להפקיר בשבת ובהגלות לנו דברי רבינו המאירי מעתה הקולות יחדלון ויצא הדבר בהיתר להפקיר בשבת באין אומר ואין דברים

גם על זכיה מן ההפקר כתבו דנקטינן כמו שכתב הרב עבודת הגרשוני שכן מתבאר מההיא דאמרו בש"ס מהפקרא קזכי וכו' וכן מוכח מדאמרינן במסכת עבודה זרה דף ע' המוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מארבעה אמות ופסקו כן הרמב"ם והרא"ש ואף להחולקים על הרמב"ם לא נחלקו עליו משום שאסור לזכות במציאה בשבת אלא משום מוקצה או משום ההילוך אבל בדבר המותר לטלטלו ולהוציאו כולי עלמא מודו דמותר לזכות בו אלו תורף דב"ק

אחר זמן השגתי ספר משכן בצלאל (הנז"ל בד"ה ומכל מקום) ולפי שצריך להשיב הספר לבעליו אכתוב בס"ד בקיצור דבריו והוא בדף י"ב ע"ג הביא דברי הפרי חדש בסי' תל"ד דהפקר אסור בשבת ויום טוב ותמה עליו מסוגיא דשבת דף קל"א ע"ב דאמרינן הואיל ובידו להפקירן וציין מגן אברהם סי' י"ג סק"ח ותירץ (כמו שתירץ השער המלך כיון דמדאורייתא מותר להפקיר משום הכי חייב חטאת ובזה כתב ליישב קושית התוספות במנחות דף מ"ד (שהבאתי לעיל בד"ה והנה מתוך מה שכתבתי) דיש לומר דבעי הש"ס לאשמועינן האי רבותא דאף דאסור מדרבנן להפקיר כיון דמדאורייתא שרי חשיב בידו להפקירן אלא דקשה דבעירובין דף ל"א פריך דמאי הא לא חזי ליה ומשני דאי בעי מפקר נכסיה וכתבו התוספות דלסומכוס פריך וכו' ואם כן קשה הא סומכוס אית ליה דגזרו שבות בבין השמשות ואם הפקר אסור הא לא חזי ליה כיון דאי בעי לא מצי מפקיר וכן הקשה מדאמרינן הכי בפרק מפנין דמאי הא לא חזי ומשנינן מיגו דאי בעי מפקר נכסיה ואם אסור להפקיר הרי הוא מוקצה והוי כטבל אלא מוכח דמותר להפקיר וכן מוכיח מדברי רש"י בסוכה דף ל"ד (גבי מעשר שני בירושלים) ממה שכתב בד"ה ואם נטל כשר וכו' אבל חוץ לירושלים לא דלכם כתיב הראוי לכם והקשה מרן מוהרמב"ח כיון דחוץ לירושלים יש לו פדיון הרי אם כן יש לו היתר אכילה מיקרי דאי בעי פדי ליה כמו בדמאי דיוצא בו משום דאי בעי מפקר נכסיה ותירץ דלא הוי מיגו משום דאין פודין ביום טוב ואם כן מדיוצאין בדמאי מוכח דאי בעי מצי מפקיר ביום טוב לא כהפרי חדש

שוב הביא מה שבשער המלך כתב בשם הריטב"א בההיא דבואו והצילו לכם דמוכח דסובר דבעלמא אסור להפקיר בשבת ושהקשה עליו בשער המלך מסוגיא דעירובין הנ"ל ושתירץ דסובר הריטב"א דהך מתניתין דמערבין בדמאי אתיא כרבי דאמר לא גזר שבות בבין השמשות וכתב על דבריו שלא ראה דברי הריטב"א בעירובין דף ק"ב ע"ב (צריך להיות דף ל"א ע"א) דמתבאר דמוקים למתניתין אפילו כסומכוס. והדרא קושיתו לדוכתא ועוד הקשה לפי מה שאמרו בפרק משילין דף ל"ו דטעמא דאין מקדישין ואין מחרימין הוא משום דדמי למקח וממכר ופירש רש"י שמוציאו מרשותו לרשות הקדש ומקח וממכר אסור מקרא וכו' אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבה וכו' ואם כן בהפקר אין שייך טעם הראשון דהא אינו מוציאו מרשות לרשות וגם טעם השני משום חשש כתיבה אין שייך בהפקר כלל וכו' ונמצא שהוא מחלוקת בין רש"י והריטב"א דרש"י בסוכה הנ"ל מוכח דסובר דמותר להפקיר והריטב"א סובר דאסור והאריך לבאר דכל מר אזיל לשיטתיה בדין הפקר אם עושה קנין וכו' וכו' וכתב בדף י"ג ע"ג אות ח' דאין ליישב שלא אסר הריטב"א להפקיר אלא בכגון ההיא דבואו והצילו דהוי מוציא מרשות לרשות (והוא תירוצו של הרב שער המלך) דמשמעות לשון הריטב"א אינו כן אלא משמע שאף אם אינו מזכה לאחרים גם כן אסור לכן העלה ליישב דעת הריטב"א דלא אסר אלא כשאינו לדבר מצוה אבל לדבר מצוה מודה דמותר להפקיר ואזיל לשיטתיה דסובר כרבינו תם דהא דאין דנין ואין מקדשין ולא מייבמין היינו דוקא שלא במקום מצוה אבל אם אין בית דין דעדיף מניה וכן כשאין לו אשה ובנים מותר וכן בהפקר הדין כן דמשום מצוה מותר והיינו טעמא דאמרינן בפרק מפנין דאי בעי מפקר נכסיה כיון שהוא מצוה מפני האורחים וכו' וכן מערבין בדמאי היינו ערובי תחומין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ולכן שפיר קשיא ליה אההיא דבואו והצילו לכם דהפקר כי האי שלא במקום מצוה ודאי אסור דדמי למקני בשבתא דאסור וביטול חמץ דשרי בשבת ויום טוב למאן דאמר שהוא מדין הפקר התם נמי הוא לצורך היום והוי דבר מצוה וכן באתרוג של דמאי לצאת בו וביאר עוד שגם מה שמתבאר מדברי רש"י דסוכה וכן בעירובין דמותר להפקיר יש לומר דדוקא במקום מצוה הוא דמותר והיינו דלפי שיטתו בההיא דאין דנין ואין מקדשין וכו' שהוא אף במקום מצוה מכל מקום בהפקר שאינו קנין כמו מקח וממכר וגם לא שייך חשש כתיבה מותר על כל פנים במקום מצוה דוקא

ועל פי הדברים האלה הרבה להשיב על מה שכתב הרב מנן אברהם בסי' י"ג סק"ח שמתבאר מדבריו דסובר שמותר להפקיר אף שלא במקום מצוה דמנא ליה הא הלא בכל המקומות דמשמע בש"ס דמותר להפקיר אינו אלא במקום מצוה ואז גם מתנה מותר וההיא דפרק ר' אליעזר דמילה דף קל"א ע"ב דאמרינן הואיל ובידו להפקירן היינו דמדאורייתא ראוי להפקירן וכו' ואחר שהאריך מאד בדברי המגן אברהם כתב בדף י"ד אות י"ג דליתא למה שכתב הפרי חדש דאם ביטול משום הפקר היה אסור בשבת דהא לדבר מצוה מותר להפקיר שוב ראה שכדברי הרב פרי חדש כתב הרמב"ן בליקוטיו והאריך לפלפל ליישב דעת הרמב"ן דמסוגיאות הש"ס בכמה מקומות מתבאר דמותר להפקיר לדבר מצוה ומסיק שגם דעת הרמב"ן כן היא דמותר להפקיר לדבר מצוה אלא שסובר דהמשהה חמצו כדי לבערו אינו עובר עליו מן התורה ולכן הוכיח דעל כרחין לומר דביטול לאו מטעם הפקר דאם כן איך מבטלו ביום טוב הא אסור להפקיר ביום טוב ואי משום מצוה זה אינו לשיטתו דהא יכול להשהות החמץ על דעת לבערו דליכא מצוה דאורייתא בביטולו עתה אחר דאין איסור להשהות אף דיש לומר דהפקר אינו עושה קנין או יש לומר כיון דעל כל פנים אסור להשהות מדרבנן מותר להפקירו דהוי צורך היום מכל מקום הרמב"ן סובר דהפקר הוא קנין גמור ולכן הוכיח דביטול אינו משום הפקר וסיים בסוף אות ל"ג וז"ל לכן ברור לכולי עלמא דלהפקיר משום מצוה מותר אבל להפקיר כך אסור וכן לענין לזכות מן ההפקר בשבת ויום טוב בשביל מצוה מותר וכו' דמיגו דמפקיר נכסיו וכו' ע"כ איצטריך לזכות אחר כך בהדמאי בתוך שלשה ימים וכו' אבל לזכות בהפקר כך יש לומר דאסור ומה שהביא בתשובת עבודת הגרשוני סי' כ"ה ראיה משבת דף ק"ך לימא מהפקרא קא זכינא וכו' אין ראיה דהא אפילו בקנה ומכר בשבת ויום טוב הוי קנייה כדאיתא בירושלמי ופסקו כן הפוסקים וכו' וכיון שכבר זכה מן ההפקר קנה אבל אם מותר לכתחלה לזכות מן ההפקר איכא למימר דדמי לקנין דאסור בשבת ויום טוב דמה לי להפקיר או לזכות מן ההפקר ותמיד גזרו משום גזרת מקח וממכר עכ"ל מסקנתו לך נא ראה נפלאות מתורתו

והנה על מה שכתבתי בנדפס באות ק' בדין הפקר אם מותר בשבת או לא כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר צבי הירש הלוי בילווייס יצ"ו בעל הגהות כור לזהב על חידושי הריטב"א וז"ל עוד שם אות ה' סי' ק' הביא הדר"ג דברי הריטב"א והפר"ח או"ח סי' תל"ד שאסור להפקיר בשבת ומר הביא שם להקת נביאים אחרונים שהקשו עליהם מסוגיא דשבת דף קמ"ח מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב ומסוגיא דפרק מפנין דאי בעי מפקיר לנכסיה הוי עני וחזי ליה ומסוגיא דדף קל"א הואיל ובידו להפקירן וקושיא זו היא ראית המגן אברהם סי' י"ג דמותר להפקיר בשבת ונדחקו בישובים ובעה"י רשום אצלי מכבר אריכות בענין זה וכדי שלא להטריח את כבודו אעתיק קצת בקיצור נמרץ. והנה גם אנכי הקשיתי מש"ס דעירובין דף ע"א מתניתין מני בית שמאי דאמרי אין ביטול רשות בשבת דתנן מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום ובית