שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמח

צורך יום טוב מותר והא תינח אי ליכא היתרא בענין אחר אולם אי אשכחנא היתרא בענין אחר בלי שום איסור כלל ודאי לא שרי לתת במתנה ואם כן כיון דהפקר היתר גמור הוא (כלומר לפי דברי הרב המאירי דהפקר אינו נכנס בכלל האיסור סור דאין מקדישין וכו' מדלא תני ליה בהדייהו) אף בלא צורך מצות היום הוה להו למיעבד בהפקר ולא במתנה אלו תורף דב"ק שם לשיטת רבינו המאירי

ואולם לדעת הריטב"א שכתב בשמו הרב שער המלך דאוסר הפקר בשבת כתב דהפקר ומתנה שוו אהדדי ושניהם לצורך היום מותר ושלא לצורך היום אסור והאריך לבאר שעל פי זה אין להקשות על הריטב"א מכל מה שהקשו עליו יעי"ש דב"ק (ועיין לקמן בד"ה אמר המחבר וכו' בשם הריטב"א לעירובין) ואחרי שהעתקתי תורף דברי הרב דרך המלך עיניך הרואות שאינו מובן מה שכתב הרב שבת של מי שעל מה שכתבו הראשונים דלא גרסינן בש"ס בפרק מפנין האי קושיא (דמאי הא לא חזי ליה) והאי פירוקא (כיון דאי בעי מפקיר נכסיה) לא קשיא קושית הרב דרך המלך וכו' והדבר תמוה דמה יושיענו זה למה שכתב רבינו המאירי להוכיח ממתניתין דאין מקדישין וכו' דהפקר מותר וכן מה שנראה מדבריו שהרב דרך המלך הביא סוגיא דפסחים דמחלקינן בין חובות שקבוע להן זמן וכו' להקשות על הרב פרי חדש והריטב"א דאסרי הפקר (על דרך שהביא בשם הרב מוהר"ר רפאל ישעיה אזולאי הנז"ל בד"ה והנה בנדפס) אין הדבר כן כי מה שהזכיר סוגיא זו לא להקשות על האוסרים להפקיר בשבת הוא כי אם ליישב בזה דברי הרמב"ם בדין מתנה בשבת שאם היא לצורך היום מותרת וכשאינה לצורך היום אסורה ואם באמת היה מקשה ממנה כקושית הרב מוהר"י אזולאי איני מבין איך תתיישב קושיא זו על פי מאי דלא גרסינן האי קושיא והאי פירוקא בפרק מפנין סוף דבר דברי הרב שבת של מי לא יכולתי להולמם

וביאר עוד הרב דרך המלך בדף ס"ג ובד"ה ומן האמור) דאף שיישב דעת הריטב"א על פי חילוק הנ"ל מכל מקום דברי הרב פרי חדש אין מתיישבים בזה שהרי בביטול חמץ שעושה לצורך מצוה שלא לעבור בבל יראה קאמר דאם ביטול משום הפקר אסור היה בשבת והא ליתא דאף דהפקר אסור בשבת ויום טוב מכל מקום לצורך מצות היום או כדי שלא יעבור עתה איזה איסור מותר וכמו שמפורש בפרק ר' אליעזר דף קל"א ע"ב דבידו להפקירן כדי להנצל מביטול ציצית ומזוזה ושוב כתב דמשם אין ראיה שכבר יישבה הרב שער המלך דכיון שמותר מן התורה להפקיר שפיר חשיב בידו להפקירן ומכל מקום משאר דוכתי קשה על הרב פרי חדש דמוכח דלצורך מצוה מותר ומסיק דבריו בקשיא ולא זכר דברי הרמב"ן בליקוטיו בריש פסחים ששיטת הרב פרי חדש היא כדעת הרמב"ן ועוד האריך הרב דרך המלך שם לשיטת רש"י בפרק משילין דף ל"ה בההיא דאין דנין ולא מקדישין דשיילינן בגמרא והא מצוה קעביד ופירש רש"י ואמאי קרי ליה רשות דמתבאר שסובר שאף במקום מצוה גזרו דקשה על זה מכמה מקומות וכו' עי"ש שנראה מסקנתו לחלק בענין הפקר בשבת ויום טוב דלדבר הרשות אסור ולדבר מצוה מותר

זאת מותר לזכות מן ההפקר בשבת הנה לעיל כתבתי (בד"ה והנה ספר) לדבר פשוט שמותר לזכות אם נאמר שמותר להפקיר וכו' וכתבתי שמח מדברי הריטב"א שאף שאסור להפקיר מותר לזכות מן ההפקר ושוב איתי שרבינו עקיבא איגר בתשובה סי' עק"ד צדד להוכיח דאסור כמו שכתבתי למעלה (בד"ה שוב התבוננתי) וכן ראיתי להרב שבת של מי בדף קל"ו ע"ב שכתב וז"ל יכול אדם לזכות מן ההפקר כדאיתא לעיל בפרק כל כתבי דף ק"ך חשבון מאי עבידתייהו מהיפקרא קא זכו עכ"ל והם דברי הגאון עבודת הגרשוני בסי' כ"ה (בדפוס לבוב היא סי' כ"ד שכללו סי' כ"ד וכ"ה כאחת) עי"ש בד"ה הרי קמן וראיתי שידידי הגאון בנין שלמה יצ"ו בסי' טו"ב דף כ"ב ע"ב עמד בחקירה זו אם מותר לזכות בשבת ויום טוב מן ההפקר לדעת המרדכי דאוסר מתנה וכתב שרבינו עקיבא איגר בגליון הארח חיים סי' של"ט נסתפק בזה דאפשר דלזכות מן ההפקר לדברי הכל שרי כיון דליכא מקנה וקונה וכתב דמפשטות דבריו נראה שמסתפק אפילו בהפקר דממילא כגון להגביה מציאה בשבת וכיוצא וכן משמע מדפשיט ליה מדברי הפוסקים בסי' שע"א סעיף ח' והדבר תמוה מה מקום להסתפק בזה ודבר פשוט הוא בכולי הש"ס דמותר להגביה מציאה בשבת כדאיתא בפרק השוכר בעבודה זרה דף ע' המוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מארבע אמות וכן פסק הרמב"ם בפרק כ' מהלכות שבת וכו' והחולקים על הרמב"ם לא מחמת קנין בשבת הוא אלא משום הוצאה עיין בסי' רס"ו וכו' וכן מבואר בפרק קמא דמציעא דף ט' ע"א אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת וכו' הכי נמי דלא קני ומשמע דדוקא ארנקי הוא דאין דרכן של בני אדם להגביה בשבת משום מוקצה כדכתב הרח"ש שם בסי' כ"ב אבל דבר המותר בטילטול פשוט דמותר וכן מבואר מדתנן בדף ק"ך ואומר לאחרים בואו והצילו וכו' ויש לדחות זה דמשום צורך היום שאני ועל כל פנים הדין אמת מהראיות האחרות וחתר ליישב דברי הגאון רעק"א וחפץ הייתי להעתיק תורף דב"ק ולא יכלתי לפי שהאריך מאד בחריפותו ובקיאותו כדרכו בקדש לך נא ראה

וכתב הרב משנת ר' אליעזר בח"ב בזכרונותיו דף ח' ע"א אות ז' במערכת ה' דאף לדעת הרמב"ן דאסור להפקיר בשבת ויום טוב מכל מקום בית דין יכולין להפקיר אף בשבת והוכיח כן מדאמרינן בפרק שני דראש השנה דף כ"ב ע"ב מה קלקול קלקלו הבייתוסין פעם אחת בקשו להטעות את החכמים שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז וכו' והאחד העיד עדותו ויצא והשני אחר שהעיד עדותו הגיד להם כי שקר הוא כי שכרוהו לזה בשני מאות זוז ואמרו לו חכמים מאתים זוז נתונים לך במתנה והשוכרו ימתח על העמוד ופירש רש"י נתונים לך במתנה ותהא רשאי לעכבן ואף על פי שלא השלמת תנאי שלך לשולחך דיש רשות לבית דין לקנוס ממון ולעשותו הפקר שהפקר בית דין הפקר וכו' וריהטא דסוגיא מישתמעא דאמירתם נתונים לך והזכיה בהם היו בשבת והפקירו בית דין ממונו של המשכיר וזה לכאורה כסברת הרב המאירי דמותר להפקיר בשבת ולסברת הרמב"ן שאסור להפקיר בשבת צריך לומר דהפקר בית דין שאני משום הוראת שעה או מטעם אחר אלו תורף דב"ק

וזאת להודיע כי זכיתי עתה בספר התורה חיים לעולם (הנז"ל בריש אות זו בד"ה והנה ספר חיים) והוא להגאון מפורסם בדורו מוהר"ר חייה מודעי (אשר הגאון נודע ביהודה מחבב דבריו וכותב לו שפתיו ברור מללו הלכה ברורה דברי אלקי"ם חיים מר ניהו רבה מודע"א רבא לאורייתא זה דודי וזה רעי ואהובי הרב המובהק חכם הכולל וכו' מוהר"ר חיים מודעי דבריו הנחמדים קבלתי וכו' כונתי בזה לדעתו הרחבה וממנו תוצאות חיים וכו' ובסוף תשובתו כותב לו ועיני מר תחזינה מישרים ואשר יבחר יקרב אליו עיין נודע ביהודה קמא חלק יו"ד סי' פ"ח) ונכון בעיני להביא תורף דב"ק בקיצור ראיותיו וסברותיו לפי שאין הספר מצוי במדינתינו (תוגרמה) כל כך ובשאר מדינות כלל כלל לא ואם יקרו דבריו בעיני גאון אדיר נודע ביהודה ובישראל גדול שמו בעינינו על אחת כמה וכמה ודבריו הם על מה שנשאל שבעיר אחת אין נמצא ארבעה מינים כי אם אצל איש אחד וכולם הולכים אצלו ומברכין ויוצאים בו ידי חובתם כדין ויהי היום יום ראשון של חג בבוקר השכם רוח עברה בו והפקיר כל נכסיו ובכללם הארבעה מינים ועל זה נשאל אם היה רשאי להפקיר ואם תמצא לומר דמותר להפקיר אי מצו אינהו לזכות מההפקר ביום טוב דהוי כקונה קנין או לא

והשיב דלכאורה יש ללמוד דכי היכי דאין מקדישין ואין מעריכין וכו' (כדתנן בפרק משילין דף ל"ו) משום גזרה דמקח וממכר ופירש רש"י דדמי למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות הקדש הכי נמי אין מפקירין משום שמוציא מרשותו והוקשה לו מדאמרינן בפרק ר' אליעזר דמילה דף קל"א ע"ב דאף על גב דר' אליעזר סובר מכשירי מצוה דוחין את השבת מודה שאם צייץ טליתו וקבע מזוזה בפתחו חייב הואיל שבידו להפקירן (ונפקי מרשותיה ולאו עליו רמיא חובתיה רש"י) ואם אסור להפקיר בשבת היכי אמרינן הואיל ובידו להפקירן וניחא ליה דאף דבעלמא אסור להפקיר בשבת התם שרי משום דאי לאו דמפקרינהו אתי לידי איסור דאורייתא לבטל מצות עשה דציצית ומזוזה כדפירש רש"י שם להכי שרי ליה לעבור