שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמז

חיד"א הקשה על הרב פרי חדש מדאמרינן בשבת דף קמ"ח מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב וכו' וכתבתי דלא ידעתי באיזה מספריו הקשה כן דבברכי יוסף ובמחזיק ברכה (וכן ביעיר אזן) ליתנהו להני מילי וכו' עי"ש וגם לא הוה ידענא מאי קא קשיא ליה מהאי שמעתתא על הרב פרי חדש והא גרמא לי מאי דלא הוה שכיח גבאי ספר"א נה"ר שבת של מי אך עתה בבואי אל הארץ הטובה השגתי הספר שבת של מי ועיינתי בו וראיתי כי שגיתי במה שכתבתי בשמו שמרן חיד"א הקשה וכו' ובאמת בספר דברי מנחם לא כתב אלא שהרב מוהר"י אזולאי הקשה וכו' ואני הדל דמיתי שכונתו על מרן חיד"א ואינו כן אלא המקשה קושיא זו מר ניהו הרב מוהר"ר רפאל ישעיה אזולאי וקושיתו היא דבשבת שם מקשינן אהא דאמר ר' יוחנן מקדיש אדם את פסחו בשבת וכו' מדתנן אין מקדישין ואין מעריכין וכו' ושנינן כאן בחובות שאין קבוע להם זמן אין מקדישין וכי אמר ר' יוחנן הוא בחובות שקבוע להם זמן ומזה קשיא ליה על מה שכתב הרב פרי חדש שאינו יכול לומר בביטול חמץ דליהוי הפקר דהא בשבת לא מצי מפקיר כדתנן אין מקדישין וכו' דאדרבא ממקום שבא להוכיח כדבריו משם מוכח בהיפך שהרי ביטול חמץ בערב פסח שחל בשבת הוא חוב הקבוע לו זמן ומותר להקדיש ולהפקיר ונמצאת ראיתו לעזר כנגדו וכתב הרב שבת של מי דאף על גב שאינו דומה לקרבן פסח שהוא קבוע לו זמן אותו היום (ערב פסח) בלבד ואם עבר יומו בטל קרבנו ויש לומר שמפני כן יכול להקדיש אבל השבתת חמץ שיכול להשביתו למחר שהרי לאו דבל יראה הוי ניתק לעשה כדאמרינן בפסחים בפרק מי שהיה ד' צ"ה ופירש רש"י (בסוף ע"א בד"ה ולא יראה) ואם נראה השביתהו לעולם הוא בעמוד והשבת כל ימות המועד ואם כן יש לומר דלא חשיב קבוע לו זמן ולא יוכל לבטל ולהפקיר בערב פסח שחל בשבת מכל מקום קשה מחגיגה שיש לה תשלומין כל שבעה ומותר להקדישה ביום טוב והוא הדין לביטול חמץ זאת היא קושית הרב מוהררי"ש אזולאי והרב שבת של מי כתב דלדידיה נמי קשו דברי הרב פרי חדש דמסוגייא דדף קכ"ז (דעסיק בה) דאמרינן גבי מפנין את הדמאי דהוא מטעמא דאי בעי מפקיר נכסיה שמעינן דשרי להפקיר בשבת וכמו שהוכיח הרב המאירי וכו' ושוב מצא שהרבנים שער המלך ובקהלת יעקב עמדו בזה עי"ש דב"ק ולדידי לפום ריהטא נראה דלא דמי ביטול חמץ לפסח וחגיגה דפסח וחגיגה שאי אפשר לעשות מצותם קודם לכן חשיבי קבוע להם זמן אבל ביטול חמץ שאם ירצה יכול לבטל חמצו מקודם ערב פסח וכן לבער קודם ערב פסח לא חשיב קבוע לו זמן ואם הביטול הוא הפקר ויש איסור להפקיר בשבת אין להתירו משום חובות שקבוע לו זמן שאין זה נקרא חוב שקבוע לו זמן כאמור ולא קשיא מההיא סוגיא דדף קמ"ח על הרב פרי חדש וצריך להתיישב בסוגיא דמסכת ביצה דף כ' ע"ב עי"ש ודוק

ועל מה שהקשו הרבנים הנז"ל על הריטב"א והרב פרי חדש ב דאסרי הפקר בשבת מסוגיא דשבת דף קכ"ז דאמרינן גבי דמאי דאי בעי מפקיר נכסיה וכתב הרב שבת של מי שם שכן הקשה מרן חיד"א בספר פתח עינים בחידושיו לשבת דף קכ"ז ובספרו יעיר אזן במערכה זו כתב הרב שבת של מי ליישב על פי מה שראה בחידושי הר"ן לשבת כתיבת יד שכתב (על מה שאמרו בש"ס בהיתר טילטול הדמאי משום דאי בעי מפקיר נכסיה) וז"ל ואם תאמר למה לי האי טעמא וכו' (העתיק לשונו כמות שהוא בחידושי הר"ן כתיבת יד שהיו בידו ורואה אנכי כי הן הן הדברים שכתבתי למעלה (בד"ה ואת זה אגיד) בשם חידושי הריטב"א עד ולא שיהיה צריך לכך לכן איני מעתיק לשונו כי הכל שפה אחת וסיים בשבת של מי) וכן כתב הרשב"א בשם התוספות בחידושיו לשבת שם דלא גרסינן ליה ואף על גב דבתוספות שלפנינו ליתא אלא בפרק שלשה שאכלו ובפרק כל שעה איצטריך להאי טעמא מכל מקום חזינן סהדותא דהני תרי אשלי רברבי דאמרי משמייהו דלא גרסינן ליה אף אנן נמי נימא להריטב"א ופרי חדש דלא גרסי לה וכו' והתפלא מאד על הרבנים המקשים מסוגיא זו על הריטב"א ופרי חדש ולא שתו לבם למה שכתבו הרשב"א והר"ן בחידושיהם בשם התוספות דלא גרסינן בש"ס האי טעמא דאי בעי מפקיר נכסיה וטעמא דהיתר טילטול הדמאי הוא משום דחזי לעניים ולאכסניא כמו בתרומה טהורה דמותר לטלטלה משום דחזיא לכהן אלו תורף דברי הרב שבת של מי וכנראה שלא היה בידו חידושי הריטב"א (לשבת של מי) וכדי ליישב מה שמקשים עליו הוצרך להביא מה שכתוב בחידושי הר"ן (בחידושי הר"ן שבידי והוא דפוס וארשא בחידושי הר"ן ז"ל לפ"ק לא מצאתי מה שכתב הרב שבת של מי בשמו וכנראה בדפוס נשמטו דברים אלו) ואם היה רואה שכן כתב הריטב"א בעצמו כמו שהעתקתי דבריו למעלה (בד"ה ואת זה אגיד) היה מתאמץ להחזיק במעז תירוצו על פי מדותיו של הריטב"א בעצמו וכל זה הוא היפך מה שכתבתי אני ההדיוט למעלה (בד"ה ואת זה אגיד) להוכיח מדברי הריטב"א שבחידושיו לדף קכ"ז שסובר שמותר להפקיר בשבת ואילו הרב מקיים שיטת הריטב"א שבדף ק"ך דהפקר אסור בשבת במה שכתב הר"ן שהן הן הדברים אשר כתב הריטב"א ואנכי לא ידעתי היכי תנוח דעתינו בהכי ואדרבא איפכא מסתברא שהרי מדברים אלו מוכח דהפקר מותר בשבת שאם לא כן היה לו להכריח דליתא להאי גירסא שהרי הפקר אסור בשבת ואיך יתכן דגרסינן לה בשיטפא דדוכתא אחריתי אף על גב דלא צריכה אם באמת בכאן אינה שייכה לפי שאסור להפקיר בשבת כאמור למעלה והמעיין את אשר יבחר יקריב אליו (ועיין לקמן בד"ה אמר המחבר וכו' ודוק)

עוד כתב הרב שבת של מי שם וראיתי בספר דרך המלך בדף ח' סוף ע"ד הביא קושיות הנ"ל מפרק מפנין משם מוהריט"א וציין לעיין בחידושיו להלכות נדרים בדף ס"ב ע"ב והלאה ושם האריך בקושיות לפום היתרא דהפקרא ממעשה דרבן גמליאל שנתן לולבו לר' יהושע במתנה על מנת להחזיר וכן כל חד לחבריה כדאיתא בפרק לולב הגזול דף מ"א ע"ב דלמאי איצטריך הא טפי הוה ליה למיעבד להפקירו ויזכה בו אחר וכן על דרך זה יעשו כולם גם הקשה מההיא דפסחים פרק אלו דברים דף ס"ו ע"ב דפרכינן התם פסח בשבת היכי מצי מקדיש ליה והתנן אין מקדישין ואין מעריכין וכו' ומשנינן כאן בחובות שאין קבוע להן זמן אבל בחובות שקבוע להן זמן מקדישין ובא לכלל ישוב במה שחילק בין צורך מצוה לשאינו צורך מצוה עי"ש שהאריך ואנכי הרואה דנעלם ממנו דברי הרשב"א והר"ן שהעתקנו דלא גרסינן בפירקין הא דהפקר ובהכי סרו כל תלונותיו וקושיותיו בין ממעשה דרבן גמליאל בין מההיא דאין מקדישין כאמור עכ"ל

ולי ההדיוט במחילת כבוד תורתו הרמה דבריו תמוהים דהנה קושית הרב דרך המלך היא על דברי הרב המאירי שהביא שם (בד"ה ואגב עיוני וכו') ששמע מפי מרן מוהרי"ט אלגאזי שהרב המאירי בחידושיו כתיבת יד הביא ראיה דהפקר מותר בשבת ויום טוב מדלא תני במתניתין אין מפקירין בהדי אינך דתני אין מקדישין וכו' וכן כתב הרב שבת של מי בעצמו שהאריך הרב דרך המלך בקושיות לפום היתרא דהפקרא וכו' דאלמא דברי הרב דרך המלך הם לדעת הסוברים דמותר וכן הוא באמת לשון הרב (בד"ה וכשאני לעצמי) דאיכא לאקשויי לדעת הרב המאירי דהפקר היתר גמור הוא להפקיר בשבת אם כן בההוא עובדא דרבן גמליאל וכו' דאם איתא דהפקר מותר למה הוצרכו ליתן הלולב במתנה והרי מתנה ודאי אסורה בשבת דומיא דאין מקדישין וכו' וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות מכירה המוכר או נותן בשבת אף על פי שמכין אותו מה שעשה עשוי (ותמה על הרב עבודת הגרשוני סי' כ"ה שכתב שמותר ליתן מתנה בשבת שנעלמו ממנו דברי הרמב"ם) וכיון דמתנה אסורה אם איתא דהפקר מותר כדברי הרב המאירי למה לא עשו בדרך הפקר ושוב הוקשה לו דברי הרמב"ם אהדדי שבסוף הלכות מכירה סובר דאסור ליתן מתנה ואילו בפירוש המשנה בפרק לולב הגזול עלה דתנן אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו כתב והעיקר אצלנו מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ומותר ליתן מתנה ביום טוב ועל זה הביא סוגיא דפסחים דף ס"ו דמחלקינן בין חובות שקבוע להן זמן וכו' וכתב דהכי נמי יש לומר במתנה דמה שהוא לצורך היום כלולב וכיוצא מותר ליתן ביום טוב ומה שכתב בהלכות מכירה הוא שלא לצורך היום וביאר שם (בד"ה ודע דאף) וז"ל ודע דאף לפי דרכנו תמיהתנו שתמהנו על מ"ש הש"ס ובההוא עובדא (נראה דטעות סופר הוא וצריך להיות בההוא בלא וי"ו) שנתנו כל אחד במתנה במקומה עומדת דעל כל פנים בלא צורך יום טוב איכא איסור במתנה ורק משום