שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמו

אדרבא אין כונתו בהפקר זה רק כדי שיהיה מותר לאכול הדמאי וכו' וכתב על דבריו שהוא דוחק וכו' (ביאר דוחקו וסיים) אכן לפי מה שכתבתי לא קשיא מידי על הריטב"א דפשוט דלהפקיר בשבת לא חמיר ממתנה דאינו אסור רק אם המקבל מתנה מתכוין לזכות ועושה קנין בזכייתו כמו שכתבתי למעלה ואם כן הפקר נמי אינו אסור רק בגוונא דהתם (במציל מן הדליקה) דמפקיר לאחרים ומצוה להם לזכות מיד והם מגביהים לעצמם על ידי אמירתו ונחשב כמתנה גמורה בקנין דאסור וכו' אבל בסוגיא דעירובין ודפרק מפנין דשום אדם אינו זוכה אז בשעה שהפקיר וגם אינו מחשב לשום אדם לזכות רק דאומר דהרי הוא הפקר לכל פשיטא דשרי דהא אפילו לקבל מתנה בשבת ולהניחו בתוך ביתו שרי אם אינו מתכוין לקנין וכל שכן הפקר וזה ברור עכ"ל ואההיא דפרק ר' אליעזר דף קל"א גבי צייץ טליתו בשבת דחייב דאמרינן דבידו להפקירן שהוקשה לו להשער המלך על הריטב"א ממנה וכתב דכיון דמדאורייתא יכול להפקיר משום הכי חייב הקשה הרב יצ"ו דכיון דמדרבנן אסור להפקיר לא יתחייב חטאת כמו שמתבאר מדברי התוספות בשם ריב"א בשבת דף ד' גבי רדיית פת דכיון שמניח מלרדות מפני שאסרו לו לרדות אינו חייב סקילה וסיים אכן לפי מה שכתבתי אתי שפיר דהפקר גרידא בודאי שרי לא אסר הריטב"א אלא היכא דמפקיר במקום שיש בני אדם שזוכין מיד על פי צוויו דבכי האי גוונא הוי כמתנה בקנין כמו שכתבתי למעלה אלו תורף דברי הגאון יצ"ו לך נא ראה דברים שבכתב בספרא דבי רב שהאריך להסביר הדברים

והנה מתוך מה שהעתקתי בשם הרב בנין שלמה יצ"ו עיניכם הרואות שמה שכתבתי בנדפס שבספר חתן סופר כתב לחלק וכו' (כמו שחילק הרב שער המלך בין כשמתכוין שיזכה בו אחר וכו') ושכן כתב חילוק זה ידידי וכו' בספר בנין שלמה וכו' שנראה ששניהם מתנבאים בסיגנון אחד והיו לאחדים כתבתי כן שלא בדקדוק והאמת הוא שיש חילוק רב ביניהם כמובן ממה שכתבתי עתה בשמו ועל פי דברי הגאון יצ"ו מתיישב מה שיש לתמוה על מה שהוקשה לרבותינו התוספות במנחות דף מ"ד (סוף ד"ה טלית) אההיא דפרק ר' אליעזר דמילה דאמרינן טעמא דלר' אליעזר דמצייץ טליתו בשבת חייב משום שבידו להפקירן אמאי לא אמרינן טעמא דאי בעי לא היה מניחה עי"ש דלכאורה לשיטת הגאון שער המלך קשיא מאי קשיא להו הא איצטרכינן לטעמא דבידו להפקירן למימרא דא על גב דאסור מדרבנן להפקיר בשבת מכל מקום כיון דמדאורייתא שרי להפקיר מיחייב חטאת אבל לשיטת הגאון בנין שלמה יצ"ו ניחא דהא לא מצינן למימר דהפקר אסור מדרבנן ואפילו הכי חייב חטאת משום מאי דמן התורה מותר להפקיר דכיון דמעוכב הוא מלהפקיר מכח גזרת חכמים חשיב אנוס ולא מיחייב חטאת

ולפי מה שביאר הגאון בנין שלמה כנז"ל למדנו דכחא דהיתרא דידיה אליבא דהריטב"א עדיפא מדהגאון שער המלך דלהרב שער המלך כל שהמפקיר מכוין בהפקרו שיזכו בו אחרים אף אם אחרים עומדים שם לזכות בו מיד אסור (לדעת הריטב"א) אבל לדעת הרב יצ"ו לא אסר הריטב"א אלא במתכוין המפקיר שיזכו אחרים והאחרים עומדים שם וזוכים מיד על פי ציוויו דומיא דההיא דאומר לאחרים בואו והצילו לכם ורבני האחרונים שראו דברי הרב שער המלך כתבו עליו שנדחק בכונת הריטב"א דמשמע להו מסתמיות דברי הריטב"א שאוסר הפקר בכל ענין (אף שלא ראו דברי הרמב"ן שמפורש יוצא מדב"ק שאוסר אף כשאין כונתו שיזכו בו אחרים כתבו כן לדעת הריטב"א ממשמעות סתמיות דבריו) ואם אמרו כך על דברי הרב שער המלך על אחת כמה וכמה שיאמרו כן על דברי הרב יצ"ו דודאי דוחק גדול להעמיס כונה זו בדברי הריטב"א ובהורמנותיה דמר אומר אני דמה שהחליט לדבר ברור דהפקר גרידא כשאין מכוין שיקנו אחרים או שמכוין שיקנו אחרים אבל אין אחרים עומדים שם לזכות מיד ואינם זוכים על פי צוויו שפיר דמי לא כתב כן אלא לפי שלא ראה דברי הרמב"ן שמפורש בדב"ק שאף להפקיר בלבד ואין כונתו שיזכה בו אחר (דומיא דביטול חמץ שאין בעל החמץ מתכוין כי אם להוציאו מרשותו כדי שלא לעבור בבל יראה) נמי אסור שאילו ראה דברי הרמב"ן לא היה אומר כן לדבר ברור ואדרבא קרוב לומר שהיה מפרש כן גם בדעת הריטב"א שנמשך מסתמא אחר דעת רבו הרמב"ן ומה שניישב לדעת הרמב"ן ניישב לדעת הריטב"א כמו שכתבתי למעלה ואם כן אנן דחזינן דברי הרמב"ן הנ"ל ונלוה עמו מרן הפרי חדש שכוונה דעתו לדעת הרמב"ן לא נוכל להחליט לדבר ברור כדברי הרב יצ"ו ועל כל פנים מידי ספיקא לא נפיק אם הפקר בלחוד שרי או אסור וכן אני אומר על ידידי הגאון מוהר"ר אברהם אהרן יודילעוויץ אבד"ק קאפולייא יצ"ו אשר בספרו הבהיר בית אב בסי' ס"ו אות א' אף שבתחלה הראה פנים מסבירות בהלכה לסברת הרב פרי חדש דאסור להפקיר בשבת בכל זאת מסיק שם וז"ל ומכל מקום להלכה נראה עיקר כמו שכתב בשער המלך בשם עבודת הגרשוני דהפקר מותר בשבת וכו' ועיין שם שכתב שגם הריטב"א לא כתב דאסור אלא דוקא כשכונתו שיזכו בו אחרים וכו' ולפי זה יש לומר כשיטת רבינו מנוח בתירוץ השני דהפקר אינו פוטר ממעשר אלא בכי האי גוונא וכו' אלו תורף דב"ק יצ"ו ועל זה אני אומר שברור בעיני שכתב כן לפי שלא ראה סברת הרמב"ן דמפורש יוצא מדב"ק שכל מין הפקר אסור אף כשאין כונתו שיזכו בו אחרים וכבר כתבתי שאחרי שראינו דברי הרמב"ן יש לנו לומר שזו גם כן דעת הריטב"א ובכל מין הפקר אוסר

ואת זה אגיד שכל מה שכתבתי עד כה שיש לנו להסכים דעת הריטב"א לדעת הרמב"ן שלא לחלק בין מפקיר על דעת שיזכו בו אחרים למפקיר סתם שכונתו להפקיע זכותו בלבד ובכל גוונא אסור כל זה הוא לפי מה שכתב הגאון שער המלך בשם הריטב"א כתיבת יד אההיא דאומר לאחרים בואו והצילו וז"ל אף על גב דאסור להפקיר בשבת דנראה כמקנה ואיכא שבות וכו' שאני הכא דבלאו הכי הולך לאיבוד וכו' שנמצא לפי זה שהריטב"א כתב מפורש דאסור להפקיר בשבת אמנם עיינתי בחידושי הריטב"א בסוגיא דדף ק"ך ע"א במתניתין ואומר לאחרים בואו והצילו וכו' וליתנהו להני מילי בחידושי הריטב"א שבידי (הוא דפוס לבוב) ואדרבא רואה אני ההדיוט שדעת הריטב"א מתבארת שסובר שמותר להפקיר בשבת ועם שאין לנו הכרח מדבריו שגם כשהמפקיר מתכוין שיזכה אחר מותר מכל מקום במפקיר בלבד שלא על דעת שיזכה אחר מתבאר שסובר דשרי והוא ממה שכתב בסוגיא דדף קכ"ז (בתוך ד"ה תבואה) וז"ל כיון דאי בעי מפקיר נכסיה ואם תאמר למה לן האי טעמא תיפוק לי דחזי לעניים דהא אמרינן גבי תרומה דאף על גב דלא חזי לישראל כיון דחזיא לכהן שפיר דמי ותנן נמי רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין ויש לומר דתרומה כיון דעל כרחיה יהיב ליה לכהן הוא דאמרינן דכיון דחזיא ליה שפיר דמי ולוף נמי מתוך שאין ראוי אלא לעורבים אבל דמאי אי לאו טעמא דאי בעי מפקיר נכסיה לא הוה שרי לטלטולי דהאידנא לא חזיא למידי לפי שהוא ממתין עד למחר ומפריש ואוכל ובתוספות אמרו דלא גרסינן ליה ואי גרסינן ליה שיטפא דגמרא היא דמשום דאתמר הכי בפסחים ובברכות ומנחות אמרינן הכא נמי הכי דמכל מקום בעי למימר דחזי לעניים ולאכסניא ותנן מאכילין את העניים דמאי וכו' ומשום הכי תפיס ליה כולה לא שיטה (כנראה צריך להיות כולה שיטה ותיבת לא יש למחוק) דהתם דלדידיה נמי חזי אבל לא שהיה צריך לכך עכ"ל

אמור מעתה אי סבירא ליה דהפקר אסור איך ניחא ליה בקיום הגירסא שבספרים (כיון דאי בעי מפקיר נכסיה וכו') היה לו להכריח דעל כרחין דלא גרסינן ליה דהא הפקר אסור בשבת והיכי קאמר דשיטפא דגמרא נקיט אף על גב דלא צריך דהא תינח אם הדין נותן דמותר להפקיר בשבת מצינן למימר דנקיט לה אף על גב דלא צריך אבל אם הדין הוא דאסור להפקיר הא ודאי לא מצי למינקט מידי דליתיה ולא שייכא הכא כלל משום שיטפא דדוכתא אחרינא ותו דהתם בפסחים דף ל"ה דאמרינן גבי יוצאין בדמאי קשה נמי הא ביום טוב לא מצי מפקיר נכסיה אלא ודאי נראה מדברי הריטב"א הללו שסובר דהפקר מותר בשבת דלא כמו שכתב בחידושיו שבדף ק"ך שהביא הרב שער המלך וצריך עיון (שוב נזכרתי שבקונטריס כללי הפוסקים שבסוף ספר אסיפת דינים שמאות הדל"ת כתבתי בסי' יו"ד אות ח' שחידושי הריטב"א למסכת שבת אינם להריטב"א עי"ש ובקונטריס פאת השדי למערכת האל"ף אות ע"ז בד"ה והנה על מה)

והנה בנדפס כתבתי שהרב דברי מנחם בסי' תל"ד בהגהת בית יוסף אות ב' כתב בשם הרב שבת של מי דף קצ"ו שמרן