שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמה

בפשיטות דאסור להפקיר ביום טוב איכא למידק מסוגיאות הנז"ל דאמרינן דדמאי בשבת חזי ליה מיקרי דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני ותנן מאכילין את העניים דמאי ועל כרחין התם בעינן מידי דחזי ליה בשבת דבההיא דמפנין תרומה טהורה ודמאי אבל לא את הטבל על כרחין לומר דטעמא דדמאי דמפנין משום דבידו להפקיר נכסיו בשבת עצמו ובכן יותר לו הדמאי דאין לומר משום דהיה בידו הפקיר נכסיו קודם שבת או משום שיש בידו להפקיר אחר השבת מותר לטלטלן בשבת דהא ליתא דאם כן תיפוק ליה משום דדמאי יכול לתקנו להפריש ממנו קודם שבת או אחר שבת ואם איתא אפילו טבל גמור יהא מותר לטלטלו מטעם זה ועל כרחין לומר דטעם ההיתר בדמאי הוא משום דבשעה שמפנין אותו חזי ליה מיקרי דבאותה שעה יכול להפקיר נכסיו וחזי ליה אלמא מותר להפקיר בשבת וכל שכן ביום טוב ודוחק לומר דטעם ההיתר הוא משום דבדיעבד אי עבר והפקיר נכסיו חזי ליה דהא דתנן דאין מקדישין וכו' היינו לכתחלה בל בדיעבד מה שעשה עשוי כדכתב הרי"ף בריש פרק משילין בשם הירושלמי יעויין שם והוא הדין הפקר דאם הפקיר מה שעשה עשוי מה שאין כן בהא דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב דאפילו בדיעבד אם תרם א דתרומתו תרומה מכל מקום אסור לאכול בשבת אם תרם במזיד כדין מבשל בשבת כדתנן בפרק שני דתרומות וכתבו הר"ן שם בפרק משילין ונאמר דאפילו בדמאי דמדרבנן הוא החמירו דאם תרם במזיד לא יאכל והיינו טעמא דטבל דאין מפנין והיינו טעמא דבדמאי איצטריך לטעמא דאי בעי מפקיר נכסיה משום דאפילו אם תרם בדיעבד כל שהוא במזיד אסור לאכול מה שאין כן הפקר דאפילו אם הפקיר במזיד הפקרו הפקר והוי עני ומותר בדמאי דזה דוחק דהא על ידי מה שמפקיר נכסיה מתיר עצמו בדמאי וכיון דאין כונתו להפקיר נכסיו כי אם להתיר הדמאי שדמי לתורם ממנו ואם כן יהיה אסור לאכול דלא יהנו מעשיו כיון דמזיד הפקיר דומיא דתרם דקנסוהו רבנן כיון דעבר ותקן במזיד ועוד דאיך אפשר לומר דמותר לטלטלו לכתחלה משום דחזי ליה בדיעבד כיון דמן הדין לא חזי ליה לכתחלה וכן מצאתי להרב המאירי וכו' (הבי לשונו כנז"ל בד"ה שוב התבוננתי וסיים) הרי מבואר מדבריו דלא כהרב פרי חדש עכ"ל הנך רואה שמה שתירץ הרב יבא הלוי דכיון דמה שעשה עשוי מהני הנה מרן מוהריט"א נדחה קרי ליה מתרי טעמי תריצי אי משום דאף דהפקרו הפקר מכל מקום אסור לו לאכול כיון שלא היתה כונתו להפקיר וכו' ואי משום דאין להתיר הטלטול לכתחלה משום מאי דחזי ליה בדיעבד ומבואר שדעתו להלכה שמותר להפקיר בשבת שלא כדעת הרב פרי חדש

ומכל מקום נראה דכיון שלא הזכיר דברי הריטב"א שהביא הרב שער המלך ולא דברי הרמב"ן שהביא הרב גזע ישי אות היא שלא ראה דברי קדשם בזה (לפי עדות ספר אוצר הספרים נדפס ספר קהלת יעקב ראשונה בשנת תקב"ן ולקוטות הרמב"ן נדפסו בשנת תקנ"א וקרוב לומר שלא ראה אותם מרן מוהריט"א שעדין לא היו בדפוס כשכתב ענין זה וחידושי הריטב"א שהיו בכתיבת יד אצל הרב שער המלך נדפסו בשנת תקס"ו לדברי האוצר הספרים) ואם היה רואה דבריהם ברור בעיני שהיה מעמיק הענין ליישב דבריהם כי אף שראה דברי רבינו המאירי ואהניא ליה להחליט שלא כדברי הרב פרי חדש מכל מקום ליישב דעת הראשונים הרמב"ן והריטב"א היה ממשכן את עצמו כי אין לדחות דבריהם בנקל ולכל הפחות היה הדבר אצלו בספק ולא להחליט דמותר להפקיר בשבת ובספר אמר שמואל (לרב גדול משאלוניקי מוהר"ש בן חביב) בחלק יו"ד סי' ה' פלפל בחכמה בדברי מרן מוהריט"א הנ"ל וכנראה שגם דעתנו נוטה כן אף אחר שראה וידע סברת הרמב"ן שהרי רמז לדברי הרב גזע ישי במה שכתב ליישב הסוגיאות לדעת הרמב"ן וכתב שגם הרב פאת ים במערכת ה' כתב בדברי הרב גזע ישי וכתב על דבריהם שתירוץ זה הוא דוחק וכו' וכנראה כונתו לומר שכיון שתירוץ זה הוא דוחק אם כן קמה וגם נצבה ההוכחה מסוגיא זו דמותר להפקיר בשבת ונדחית סברת הרמב"ן ולבבי לא כן ידמה דודאי אין לנו לדחות דברי הראשונים מכח איזו קושיא ועל כרחנו לקבל ישוב הרב גזע ישי אף אם הוא דוחק וידידי הגאון מוהר"ר אליאו פוסק אבד"ק האליפוליא יצ"ו בספרו הבהיר מור ואהלות באהל ברכות והודאות סי' ה' דף י"ב ע"ד כתב שבספר משכן בצלאל אות מ' דף י"ג יישב דברי הריטב"א דלא תיקשי עליה מסוגיית הש"ס ואינו מצוי אצלי לראות דב"ק אולי יעלה יישובו גם לדברי הרמב"ן (על פי מחלוקת זו אם מותר להפקיר בשבת פלפל בחכמה הרב מור ואהלות יצ"ו שם ובסימן י"ד דף י"ט ע"ב בחריפות ובקיאות עי"ש נפלאות תורתו)

וידידי הגאון מוהר"ר משה נחום ירושלמיסקי אבד"ק קאמינקא יצ"ו בספרו הבהיר ברכת משה בסי' ל"ו אות א' שקיל וטרי קצת בדין זה והביא דברי הרב שער המלך בשם הריטב"א דאסור להפקיר בשבת וכדעת הרב פרי חדש ובסוף דבריו כתב ועל כל פנים לדינא נראה יותר פשטות הסוגיא דמותר להפקיר בשבת ובפרט שדברי מרן המאירי הם גם כן נגד דעת הפרי חדש עכ"ל וכנראה כתב כן לפי שלא ראה דברי הרמב"ן הנ"ל דקרי בחיל דאסור וכבר כתבתי דגם דעת הריטב"א יש לומר שהיא כדעת הרמב"ן לאסור כל מין הפקר דלא כמו שכתב הגאון שער המלך לדעתו וסברת מרן המאירי יחידאה היא נגד דעת הרמב"ן והריטב"א ונלוה עמם הרב פרי חדש וצריך לעיין בגוף דברי הרב חיים לעולם לראות אם ראה סברת הרמב"ן ובכל זאת העלה להתיר או לא ראה דבריו והאמת שנראה שרבני האחרונים שהזכרתי בנדפס בענין זה חולקים על הרב פרי חדש משום שנראה להם שדבריו קשים מכמה סוגיאות בש"ס אך אחרי שלא הזכירו דברי הרמב"ן יש לומר שלא ראו דבריו ואם היו רואים דבריו לא היו דוחים סברתו משום קושיתם כי מי יעצור כח לחלוק על הראשונים אשר לבם פתוח כפתחו של אולם ואם רק הוא ממנו

וראיתי להגאון חתן סופר בשער המקנה והקנין סי' ז' אות ב' דף ס"ד שהביא מחלוקת הפוסקים בהפקר אי חשיב דעת אחרת מקנה או לא וכתב לחלק בין כשכונתו בהפקרו שיזכו בו אחרים דזה חשיב דעת אחרת מקנה לבין כשאין כונתו שיזכו בו אחרים דזה לא חשיב דעת אחרת מקנה וכתב (בד"ה ובשני) שכן יש לחלק במה שנחלקו הראשונים אם מותר להפקיר בשבת וביום טוב והביא סברת הפרי חדש דאוסר ושכן כתב הרמב"ן בפסחים ושכן כתב הריטב"א בשבת דף ק"כ שהביא בשער המלך בהלכות לולב ולעומת זה היא דעת רבינו המאירי שסובר דמותר וכן כתב הרב עבודת הגרשוני וכן משמע מדברי הרב מגן אברהם בסוף סי' י"ג וסיים ומכל המקומות שבש"ס הנ"ל לכאורה יש סתירה לסברת הריטב"א שכתב בפשיטות דאסור אך לפי חילוק הנ"ל ניחא וכו' (האריך קצת לבאר הישוב לדעת הריטב"א וסיים) ואם כן הפקר חמץ דהוא גם כן סילוק בעלמא יודה הריטב"א דמותר וזה דלא כהרמב"ן ופרי חדש הנ"ל דסברי גם גבי חמץ אסור להפקיר בשבת עכ"ל הנך רואה שדעתו להסכים דעת הריטב"א לדעת רבינו המאירי על פי חילוק הנ"ל וסברת הרמב"ן יחידאה היא לגבייהו וכנראה שכשכתב דברים אלו לא עיין בגוף דברי השער המלך רק כתב כן על פי הרשום בזכרונו שכתב בשער המלך בשם הריטב"א שאם היה מעיין בו בפרק בשער המלך אף הוא ראה שמה שכתב ליישב דברי הריטב"א על פי חילוק זה כבר קדמו הרב שער המלך בעצמו באותו פרק באותו מקום ואין כל חדש אמנם מה שכתב כן לדעת הריטב"א אף אחר שראה דברי הרמב"ן שמפורש יוצא דלא ניחא ליה לחלק בהכי אלא כל מין הפקר אסור בשבת במחילת כתה"ר אין נראה כן לדעתי הקצרה וכל לגבי דידי אם הגאון שער המלך היה רואה דברי הרמב"ן לא היה דוחק עצמו לומר כן לדעת הריטב"א וכמו שכתבתי למעלה דמסתמא יש לנו לומר דהריטב"א בשיטת הרמב"ן קאי (שמתבאר שסובר שאף אם אין כונתו כי אם להוציאו מרשותו בלבד כביטול החמץ אסור

וידידי הכהן הגדול הגאון מוהרש"ל הכהן מווילנא יצ"ו בספרו הבהיר בנין שלמה בסי' טו"ב שקול וטרי בדין מתנה בשבת באיזה ענין אסורה והאריך להוכיח דאין איסור אלא אם כן מכוין הלוקח לזכות בה על ידי איזה קנין משיכה או הגבהה וכיוצא אבל אם אינו מכוין לקנותה מותרת והביא מה שכתב הגאון שער המלך לדעת הריטב"א דלא אסר אלא כשרוצה שיזכה בו אחר וכגוונא דהתם (דאומר לאחרים בואו והצילו) מה שאין כן הכא גבי דמאי