שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמד

בטילטול (ועיין לקמן בד"ה שוב התבוננתי) והרב שער המלך הקשה על הריטב"א מדאמרינן גבי דמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסיה וכו' (ועוד הקשה משאר מקומות ומצא ליישב חוץ מזו כיעוי"ש) והוצרך לומר שלא כתב הריטב"א שאסור להפקיר בשבת אלא דוקא כשכונתו שיזכו אחרים כההיא דאומר לאחרים הצילו לכם דהתם ודאי מיחזי כמקנה קנין בשבת לא כן כשאין כונתו לזכות לאחרים ככל הני דמייתי הרב שם שאין כונתו ורצונו שיזכו אחרים בהפקר זה שכל מגמתו הוא שיוכל לאכול מן הדמאי או לצאת בו ידי חובתו ואדרבא טפי ניחא ליה שלא יזכו בו כלל בהא ודאי שפיר דמי גם להריטב"א אלו דברי הרב שער המלך נמצא דכשאינו מזכה לאחר רק מפקיר בלבד גם הריטב"א מודה דמותר וכשמתכוין שיזכה בו אחר הוא דאסר הריטב"א ולפי סברא זו יתכן לומר שהרב חיים לעולם הא קמשמע לן שמותר להפקיר אף אם כונתו שיזכה בו אחר כמו בההיא דהצילו לכם וזהו שכתב וזוכה אחר מההפקר כלומר אף שכונת המפקיר היא שיזכה בו אחר שרי ולא סבירא ליה לחלק כמו שכתב הריטב"א דשאני התם שהולך לאיבוד וכו' כן נראה לצדד בדבריו ומי שספר התורה הזה נמצא אצלו ישכיל בכונתו

שוב התבוננתי שלא יתכן לפרש בכונתו כמו שכתבתי שהרי רבני האחרונים שכתבו דמותר להפקיר בשבת נסתייעו מדברי רבינו המאירי לשבת ד' קכ"ז שכתב ממה שאמרו בסוגיא זו בענין דמאי דאי בעי מפקיר נכסיה וכו' למדנו שמפקירין בשבת ואף שאמרו אין מקדישין אינו דומה שהקדש כעין מכר הוא מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים אבל הפקר אין כאן שינוי רשות ואפילו זכה אחר מאליו הוא זוכה עכ"ל הרי דטעם היתר ההפקר הוא לפי שאין כאן שינוי רשות וזה שייך כשמפקיר בלבד ואין כונתו שיזכה אחר משמע שאם כונתו שגם כן יזכה אחר הרי הוא דומה למכר ולהקדש ואסור ואם כן לא נוכל לומר דהרב חיים לעולם מתיר כשכונתו שיזכה בו אחר אלא במפקיר בלבד קאי ומה שכתבתי וכי היה סלקא דעתון וכו' הנה רבינו עקיבא איגר בתשובה סי' עק"ד (בד"ה וגם מההיא) צדד להוכיח דאסור לזכות מן ההפקר בשבת עי"ש ודוק ועיין עוד לקמן (בד"ה ואם מותר לזכות מן ההפקר) מה שהבאתי בזה בס"ד

וראיתי שם בתשובת רעק"א (בד"ה אמנם) שעל מה שכתב שם (בד"ה וגם) שמדברי הרב מגן אברהם בסוף סי' י"ג משמע דמותר להפקיר בשבת כתב שדעת הרמב"ן, דאסור להפקיר בשבת וכן כתב השער המלך בהלכות לולב בשם הריטב"א ופרי חדש עי"ש והנה מדכיילינהו לכולהו תלתא בחדא מחתא נראה שסובר שהרמב"ן והריטב"א ופרי חדש שוים הם בדין זה ויש להעיר עליו דלפי מה שביאר הרב שער המלך בכונת הריטב"א דלא אסר אלא כשמפקיר על דעת שאחרים יזכו בו אבל להפקיר לבד מודה דשרי אם כן לפי זה הרמב"ן והריטב"א והרב פרי חדש אינם שוים בדין זה שהרי דברי הרמב"ן הם בחידושיו לריש פסחים להשיג על מה שכתב רבינו תם דביטול חמץ הוי מדין הפקר דהלא הפקר נראה שאסור לאדם להפקיר נכסיו בשבת כענין ששנינו אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין משום מקח וממכר וכו' עי"ש והן הן דברי מרן הפרי חדש שכתב שאין לומר ליבטיל וליהוי הפקר שאם כן איך ליבטל בשבת ויום טוב הא ודאי דאסור להפקיר כדתנן אין מקדישין וכו' עי"ש ושמעת מינה דלדעתם אסור להפקיר בשבת ויום טוב אף אם אין כונתו בהפקר זה שיזכו בו אחרים שהרי בחמץ אין כונתו ורצונו שיזכו בו אחרים אלא כל מגמתו שלא לעבור על בל יראה ובכל זאת כתבו שאם היה ביטול משום הפקר היה אסור לבטל בשבת וכן ביאר הרב גזע ישי במערכה זו בסי' רס"א דבהכי פליגי הרמב"ן והריטב"א לפי מה שפירש הרב שער המלך בדעתו וכן כתב הרב משנת ר' אליעזר בזכרונותיו שבח"ב ד' ח' ע"א אות ז' עי"ש ולפי זה יש לומר דסברת הרב מגן אברהם אינה היפך סברת הריטב"א דהנה הרב מגן אברהם לא כתב מפורש דמותר להפקיר בשבת אלא שמדבריו מתבאר כן שהרי כתב דמוכח מש"ס דשבת ד' קל"א ריש ע"ב דאסור ליתן מתנה בשבת מדאמרינן דאף ר' אליעזר דסבירא ליה מכשירי מילה וכן מכשירי שאר מצות דוחין את השבת מודה דאם צייץ טליתו וקבע מזוזה לפתחו חייב ואמרינן טעמא הואיל ובידו להפקירן ולא הוו דידיה ולא מצות דרמו עליה נינהו ומדקדק המגן אברהם מדלא אמרינן הואיל ובידו ליתנם לנכרי או לקטן אלמא דאסור ליתן מתנה בשבת מוכח שסובר דלהפקיר מותר והנה מזה אין לנו הכרח שסובר דמותר להפקיר אף על דעת שיזכה אחר ומעתה אחרי שראה רבינו עקיבא מה שביאר הרב שער המלך בדעת הריטב"א לא היה לו לומר שהרמב"ן והריטב"א סוברים שלא כדעת המגן אברהם אלא היפך סברת הרמב"ן לבד הוא כן יש לומר לפי דברי השער המלך הנ"ל

אמנם לי ההדיוט נראה דמה שכתב הרב שער המלך כן בדעת הריטב"א הוא לפי שלא ראה דברי הרמב"ן בליקוטיו לפסחים הנ"ל שמפורש יוצא מפה קדשו שאף כשאין כונתו בהפקרו שיזכה בו אחר אסור לכן כתב ליישב דברי הריטב"א על פי חילוק זה אבל אם היה רואה דברי הרמב"ן רבו של הריטב"א ומסתמא הריטב"א נמשך אחר דעת הרמב"ן רבו לא היה אומר כן לדעת הריטב"א להמציא מחלוקת ביניהם ואף שהוצרך לזה כדי ליישב דבריו היה לו לחתור ליישב גם דברי הרמב"ן דאטו דברי הריטב"א צריכים ישוב ודברי הרמב"ן אין צריכים ישוב הא ודאי חובה עלינו ליישב דברי גדול אדונינו הרמב"ן ואם כן מה שניישב לדעת הרמב"ן ניישב גם לדעת הריטב"א ויהיו דברים כפשטם שאוסר כל מין הפקר וכדעת הרמב"ן וסברת הרב מגן אברהם היא שלא כדברי שניהם וכדמשמע מדברי רבינו עקיב"א הנז"ל שהרמב"ן והריטב"א והרב פרי חד הם בשיטה אחת

ובישוב דעת הרמב"ן כבר בא חכם הרב גזע ישי בסימן רס"א הנ"ל ואמר דמסוגיא דפרק מפנין ד' קכ"ז דאמרינן גבי דמאי דחזי ליה מיגו דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני לא קשיא להרמב"ן משום דאף דאסור להפקיר בשבת מכל מקום כיון שאינו אסור אלא מדרבנן וגם דמאי אינו אלא מדרבנן דהוו תרתי דרבנן הוי הדמאי כעין הא דאמרינן לענין הכנה טבל מוכן אצל שבת דאם עבר ותקנו וכו' ועיין מ"ש התוספות בפרק מפנין וכו' ואההיא דפרק ר' אליעזר ד' קל"א ע"ב דאמרינן הואיל ובידו להפקירן כבר יישב הרב שער המלך בעצמו דהתם לענין חיוב חטאת כיון דמדאורייתא יכול להפקיר משום הכי חייב עליו חטאת אלו תורף דברי הרב גזע ישי והרב יבא הלוי בתשובתו לא"ח כתב בסי' ג' (בדף ג' ע"א ד"ה ועפ"י הדברים) שמה שתירץ בגזע ישי הוא דוחק וכתב ליישב על פי מה שהוכיח מדברי התוספות במנחות (שהביא שם) גבי פדיון ביום טוב דאף דאסור מכל מקום כיון שאם עבר ופדה מה שעשה עשוי כמו שפסק מרן בא"ח סי' של"ט סעיף ד' שייך לומר עליה דאי בעי פריק ליה והכא נמי אף על גב דאסור להפקיר בשבת כיון שאם עבר והפקיר מה שעשה עשוי משום הכי מהני אלו דברי הרב יבא הלוי (ולא פניתי לעיין בהוכחתו מדברי התוספות דמנחות ואתה תחזה) ולפי הנראה מה שכתב שדברי הרב גזע ישי הם דוחק כונתו שלא היה צריך לומר משום דדמאי דרבנן ואיסור ההפקר דרבנן והוו תרתי דרבנן אלא כיון דאם עשה עשוי חשיב חזי ליה אבל הרב גזע ישי נראה שהוצרך לתרתי דרבנן כי היכי דלא תיקשי לן מטבל דגם כן אם עבר ותקנו מתוקן כמו שפסק מרן שם ואמאי לא חשיב חזי ליה ועוד דלמה ליה לש"ס טעמא דאי בעי מפקיר ליה ועל כרחין לומר דדמאי שאני שהוא עצמו מדרבנן והוו תרתי דרבנן ואיך שיהיה בין למר ובין למר יש ליישב דברי הרמב"ן דלא תיקשי לן עליה מסוגיית הש"ס ואם כן אין לנו הכר עוד לחלק בדברי הריטב"א כמו שחילק הרב שער המלך אלא יש לומר שדעתו היא כדעת הרמב"ן דהפקר אסור בשבת ויום טוב אף אם אין כונתו שיזכה אחר בהפקר זה

שוב ראיתי דמה שתירץ הרב יבא הלוי דכיון דמה שעשה עשוי משום הכי מהני ופקפקתי על זה דאם כן גם בטבל נימא הכי ואמאי אין מטלטלין את הטבל הרי בתרומה ומעשר נמי הדין כן דאם עשה עשוי כמו שפסק מרן בסי' של"ט סעיף ד' הנה מרן מוהריט"א בספר קהלת יעקב תוך סי' קי"ד בדף י"ט סוף ע"ד (מדפוס חדש) עמד על דברי מרן הפרי חדש וצדד בזה ואלה דב"ק וראיתי בפרי חדש סי' תל"ד שהכריח דביטול אינו מדין הפקר דהא ביום טוב משמע ודאי דאסור להפקיר וכדתנן אין מקדישין ואין מעריכין ביום טוב וטעמא משום גזרת מקח וממכר ואילו הכא קתני מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יום טוב וכו' עכ"ל ולדעתי מה שכתב