שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמג

ביד בעלים הא' שאז ההפקר אינו עושה רק פעולה אחת להקנות להקונה אז זוכה הקונה בדבר הבית דין בלבד ומיושבים בזה כל הקושיות שהקשה בזה

ומדברי הגמרא בראש השנה (ד' כ"ב) שהבאתי יש לפשוט מה שהעיר מעכ"ג שליט"א אי הפקר בית דין מהני בעכומ"ז דהתם בכותים הפקירו גם כן ממונם ואין לומר דכותים גרי אמת הן ועל כן דינן כישראל דמהני בהו הפקר בית דין דהא כתבו התוספות חולין (ד' ג' ע"ב) ד"ה קסבר דמאן דאמר גרי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי ואלו שהטעו את הבית דין ורצו להכשילם בקביעת המועדות ובחמץ בפסח וביום כיפורים וכופרים בקבלת חכמז"ל האיך נתגיירו וקבלו הגירות באמת ואליבא דכולי עלמא לא היו מתחלה ועד סוף רק גרי אריות שהן כשאר אומות כמו שכתב רש"י בקידושין ד' ע"ה ע"ב ד"ה גר א"ר ואפילו הכי הפקירו הבית דין ממונם ואין לומר שלא רצו להכשיל דאתם אפילו מוטעים דזה ברור דהעדים המעידים שקר שהם מכשילים ופושעים הם ובפרט שהם אינם מאמינים בקבלת חכמינו ז"ל דאתם אפילו מוטעים ואם כן גם בעכומ"ז מהני הפקר בית דין

ה) ועל מה שכתבתי בנדפס על דברי גאון עוזינו נצי"ב מלך יצ"ו בספרו הנורא העמק שאלה בענין זה כתב לי מרן המחבר יצ"ו וז"ל בדין הפקר בית דין שהאריך מעכ"ה וגם הביא בשמי מש"כ בשאלתא פרשת קרח שאי' ק"ל סק"ד וכתב ע"ז מעכת"ה שלכאורה דברי תמוהים וכו' ולבסוף כתב ומה שציין לעיין במש"כ בשאלתא ע"ג לא ידעתי מקומו איה וכו' והנני להודיע שהוא בשאלתא ע"ד אות י"ב וטעות הסי' בא ע"י התחלת ס' חלק שני של השאלתות שאלתא ס"ח ובאמת לפי סי' חלק ראשון הוא סי' ס"ז אבל על פי איזה טעם (הטעם שנשתנה דעתי בציון הסי' הוא על פי שהשגתי שאלתות כת"י מן ווין בין הדפסות ח"א להדפסת ח"ב כמבואר בפתח העמק השני) ראיתי לחלק שאילתא דת"ץ ודפורים לשני שאלתות והיינו ס"ו וס"ז ומשום הכי התחלתי לציין ריש ח"ב שאילתא ס"ח וממילא הוא סי' ע"ד אבל בעת הכתיבה היה מצוין שאילתא ס"ו ע"ד סוף הספר הראשון והיה מתחיל ח"ב שאילתא ס"ז ושאלתא ע"ד לע"ג הודעתי כ"ז למען אולי יהא נדרש למעכ"ה לדעת זאת במקום אחר והנה כאשר יעמוד מעכ"ה על סי' ע"ד כמדומה יחזה מעכ"ה שלא נעלם ממני דברי התוספות גיטין ד' ל"ו אלא מחמת שהנני כעת מבולבל וראשי כבד עלי ע"כ לא אוכל לברר דברי עכ"ד יצ"ו

ו) אחר כמה שנים קבלתי עוד הערה אחת בזה הלא היא כתובה בקונטריס ההערות לחלקי הכללים בסי' מ"א אות ג' פוק עיין בה וכן בריש סימן ק"ז

והנה בנדפס בדף ק"ו ע"ד (בסוף ד"ה וראיתי להרב) הבאתי שהגאון קרבן נתנאל בפרק השולח סי' י"ג אות ה' כתב דמה שהביאו הרי"ף והרא"ש ילפותא דנחלות הוא להורות שיש כח בידם גם להקנות לאחר ושוב מצא בים של שלמה פרק האשה קמא סי' י"ט שכתב כן וראיתי בשו"ת עין יצחק למרן מוהרי"ץ אלחנן בחלק א"ח סי' כ"ב ענף א' סק"ג שכתב שבמחנה אפרים וגט פשוט ומקור חיים ובתשובת רעק"א כתבו להסביר דאף דהפקר בית דין הפקר עם כל זה אין להם כח להקנות לאחר ואנכי מצאתי בעה"י בים של שלמה וכו' (הביא דברי הים של שלמה) ותמיהני על גדולי האחרונים שלא הביאו דברי הים של שלמה עכ"ל ואני אומר בהורמנותיה דמר מציאה זו כבר קדם וזכה בה הגאון קרבן נתנאל בסוגיא דגטין ד' ל"ו שהזכיר בים של שלמה וחידוש הוא שלא ראה הגאון את דברי קדשו בזה ותמיהתו על גדולי האחרונים שלא הביאו דברי הים של שלמה עיין בספר דמשק אליעזר לידידי הגאון אבד"ק האלינקא יצ"ו בסי' ב' שכן תמה עליהם הגאון שואל ומשיב בהגהות ציון ירושלים והאריך קצת בדין זה והביא שבשיטה מקובצת לבבא בתרא ד' ק"א (ד"ה ור"א) דכתב בהדיא כהמקור חיים ומחנה אפרים וציין שם אריה א"ח סי' י"א ועזרת יהודה חלק ח"מ סי' ע"ה ומסיק לענין דינא כסברת המקור חיים ומחנה אפרים דלא מהני אלא להפקיר ולא להקנות לאחר עי"ש כי לא פניתי להתיישב בדב"ק גם בשו"ת ריב"א רבינו יואל בן אליעזר אונגרין) בריש סי' קד"ם השיג על המקור חיים שנעלמו ממנו דברי הים של שלמה והרב המסדר מפתחות הספר ציין על זה (בהמפתחות ד' י"א) לדברי הרשב"א בגטין ד' ל"ו שאם נלמד מאלה הנחלות יש כח בידם גם להקנות וכבר הובאו דברי הרשב"א אלו בספרי הפוסקים שהבאתי בנדפס ובספר אמרי הצבי לידידי הגאון אבד"ק דאברי יצ"ו בפרק רביעי דבבא קמא סי' יו"ד ד' פ"ב ע"א ציין למה שכתב באיזה מקומות בספרו וכתב עוד שבחידושיו לבבא מציעא העלה דאף למאן דאמר דאין כח בידם כי אם להפקיר אבל לא להקנות היינו דוקא היכא שחכמים יהיו צריכים לאותו הנדון לשני דברים היינו א) להפקיר ולהפקיע מזה ב) להקנות לאחר אבל כשלא היו צריכים באותו נדון כי אם להקנות בלבד מודים כולי עלמא שיש כח ביד חכמים להקנות וסיים ואכתי י"ל בזה: סימן יג

הנאה אי חשיבא מה שמתרפא האדם דרך סגולה ואין גופו נהנה מגוף דבר האסור בהנאה כתבתי בזה בנדפס מערכה זו אות ע"ח ד' ק"י ע"ד עי"ש וכתב לי ע"ז ידידי הגאון מוהר"ר שמעון שלמה ווערטהיים אבד"ק בענדר יצ"ו וז"ל בחלק הכללים אות ה' דין ע"ח שם מביא כ"ק בשם שיורי ברכה אי דבר שהוא משום סגולה ואין הגוף נהנה ממנו אי מחשיב הנאה מה שמתרפא מזה והרב חיד"א מחמיר וכ"ק חוכך בזה שזה שלא כדרך הנאה הנה זה לא כביר נשאלתי בא' שסובל כאב שינים חזק ואמרו לו סגולה ליקח יד של ב"מ ולנגוע במקום הכאב ועל אתר לא הבנתי מה זו שאלה כיון שאינו כהן ונתיישבתי דאולי מחשיב הנאה במת ופשיטנא לה מש"ס גיטין ד' ס"ט ע"ב ליבקי שכבא דשכיב בשבתא ונשקליה לידיה וניתיב אטחליה ולימר וכו' מזה נראה דלא מחשיב הנאה וכדברי כ"ק הדר"ג יחי' ויעויין בחת"ס יו"ד סי' של"ט ודו"ק עכ"ל יצ"ו

ועל מה שתמהתי שם על מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' שמ"ט עי"ש כתב לי ידידי הגאון מוהר"ש פרעיידש מח"ס כרם חמד אבד"ק ליאדי יצ"ו שקדמני בזה הרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' ט"ו סוף אות ב' (ושמה שכתוב שם בשיוריו סי' שמ"ה הוא ט"ס וצ"ל שמ"ט): סימן יד

הפקר בשבת אם אסור כתבתי קצת בנדפס מערכה זו אות ק' עי"ש שהבאתי מחלוקת רבני האחרונים בזה ועתה ראיתי שבספר אברהם אזכור להרה"ג מוהרא"ף יצ"ו במערכת השי"ן אות ח"ן ציין לעיין (בדין הפקר בשבת אם מותר) במה שכתב הרב המגיה בסוף ספר דנא פשרא ובתולדות אדם לר"ז ואינם אצלי לעיין בדב"ק ועיין עוד בספרו פדה את אברהם במערכת יום טוב אות ג' שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בשדי חמד אות ק' וכתב בשם הרב חיים לעולם סי' ג' דמותר להפקיר ביום טוב וזוכה האחר מן ההפקר עכ"ל

והנה ספר חיים לעולם לא ראיתי מעולם ואיני יודע למה הוצרך לומר וזוכה האחר מן ההפקר וכי היה סלקא דעתין לומר דאף שמותר להפקיר לא יזכה אדם אחר מהפקר זה והרי במפקיר ובזוכה יש בכל אחד צד לאסור זה משום שהוא מוציא החפץ מרשותו ודומה למוכר וזה שזוכה שהוא כקונה מקח ואם מותר להפקיר ולא חשיב כמקנה הכי נמי יש לומר דמותר לזכות ולא חשיב כקונה והנה הגאון שער המלך בהלכות לולב פרק שמיני דין ב' (בד"ה ובמה שת"י) הביא דברי הריטב"א לשבת ד' ק"ך אההיא דאומר לאחרים בואו והצילו לכם שכתב אף על גב שאסור להפקיר בשבת שנראה כמקנה קנין בשבת ואיכא שבות דרבנן שאני הכא שהוא כמופקר מאיליו והולך לאיבוד ולא מיחזי כקנין שמתבאר מדבריו דבעלמא אסור להפקיר בשבת ומוכח גם כן דאין איסור לזכות מההפקר מדאחרים באים ומצילים ולגבי הזוכים אין שייך טעם ההיתר שכתב הריטב"א כמובן ונמצא לפי זה דלהפקיר חמור מלזכות ואם כן כיון שסובר הרב (חיים לעולם) דמותר להפקיר פשיטא דמותר לזכות מן ההפקר והכי נמי מסתברא דאין חשש לזכות מדבר שהפקיר חברו דהרי זה כמוצא מציאה בשבת דפשוט שמותר לזכות בה אם היא דבר שמותר