שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמב

כלל רק דהאשה תקנהו לבעל יעו"ש בחי' הרשב"א וא"ש דברי הטור בפשיטות אבל לומר דהטור מפרש כן בדברי הגמ' במאי דקאמר אקנויי אקנו ליה רבנן לא ניתן לאמרו כלל אמנם גם בלא דברי הטור אין שום ראיה מגמרא דגטין דרבנן יכולין להקנות למי שלא בא לידו דשאני התם דהבעל מוכרח ליקח הגט לידו ליתן ליד האשה או שלוחו בשליחותו שהוא כמותו וכיון דבא לידו או ליד שלוחו שהוא כידו שוב יכולין רבנן להקנותו לו לכ"ע כמובן

ומה שהביא כת"ר מדברי הג"פ שכ"כ בדעת הטור כפי הנראה לא עיין כתר"ה בדברי הג"פ רק מה שהביא הדברי אמת בשמו וסבר כת"ר דתי' כן לדעת הטור והמעיין בגט פשוט בעצמו נראה דאינו כן רק דכ"כ בדרך ועי"ל דאין לתרץ כן לדברי הטור דא"כ אכתי ל"ל להקנאת האשה הא יכול לזכות בעצמו מן ההפקר ע"כ העלה דס"ל להטור דאשה תקנה פשיטא דהגמרא ל"ק רק בלשון דלמא יעו"ש. (וכפי הנראה לא ראה דברי הרשב"א הנ"ל גטין כ' ב') והדברי אמת לא הביא רק סברתו שרצה לצדד מתחלה בדעת הטור אף שסתר התי' הטור מ"מ זו הסברא יכול להיות אמת. וכ"ז פשוט. שנית האריך כת"ר מגטין גבי פרוזבול דמפרשי דרבא קאי גם אקו' ראשונה דמן התורה משמט ותקינו רבנן דלא תשמט משום הפקר ב"ד דמוכח דיכולין להקנות מאד נפלאתי ע"ז דפשיטא דיש כח לחכמים להוציא מזה וליתן לזה אף שלא כדין משום הפקר בית דין וכל הש"ס מלא מזה כגון דינא דגרמי למאן דס"ל שהוא מדרבנן דמוציאין מזה ונותנים לזה וכן כולהו קנסות דרבנן דמוציאין מזה ונותנין לזה וכן כל הנשבעים ונוטלים דמן התורה אין נוטלים אף בשבועה ורבנן תיקנו להוציא מזה וליתן לזה בשבועה וטובא כיוצא בהם דכיון דהפקר בית דין הפקר יכולין לעשות כפי שיראו בעיניהם ואין בזה שום חשש איסור וכל הס' בזה אם מפני הפקר ב"ד לעשותו מדאורייתא כזוכה ונפקא מינה כגון קידשה במעמ"ש אי הוי קידושי דאורייתא יעויין בי"ש סי' כ"ח ס"ק ל"ה וכיוצא. וא"כ ממילא מבואר דמפרוזבול ליכא ראיה כלל דאף דמה"ת משמט מ"מ יש כח ביד ב"ד להוציא מזה וליתן לזה שלא כדין משום הפקר ב"ד הפקר ואף שאין האחר זוכה מקודם מה"ת משום ההפקר מכל מקום כשיבא לידו יזכה מההפקר דזה פשיטא דיש כח ביד חכמים ואין שום ספק וחקירה בזה רק אם זוכה מה"ת משום ההפקר ב"ד קודם שבא לידו דאפשר דאין כח בידם רק להפקיר ולא להקנות לאחר דבמאי קני דאין כח ב"ד גדול מיחיד בשלו דאין יכול רק להפקיר ולא להקנות לאחר בלא קנין והנה כתר"ה כתב בהסבר הדבר דאין הב"ד יכולין לעשות ב' פעולות. וז"א רק כמ"ש וכנ"ל

הן אמת דלפי"ז דברי הרשב"א גטין ל"ו ע"ב לבתר דהעלה דרבה דתי' הפקר ב"ד קאי נמי אקרא קמייתא כ' ומינה שמעינן דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה אפילו קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות וכו' דמשמע לכאורה דמ"ש ומינה שמעינן קאי על הקודם והוא תמוה דאיננו מוכח כלל וכנ"ל

ע"כ נ"ל ברור דט"ס קטן יש בדבריו דצ"ל דכן מוכח (ולא וכן מוכח) והאי ומינה קאי על סוף דבריו דכן מוכח מקרא דאלה הנחלות ולא קאי על הקודם ובהכי אזדא כל הפלפולים וההוכחות שהביא מס' נחמד למראה ושאר ספרים שהוכיח מב"מ וב"ב ועוד שם וטורח הוא בעיני לפורטם ומובן להמעיין מעצמו וגם מה שהביא מהים של שלמה יבמות לא עיינו ביש"ש גטין כ' דמדבריו שם מבואר דאינו עושה קנין

וכן מה שחקר אי אמרינן הפקר בית דין גבי נכרי והניח בצ"ע מבואר בתוס' ור"ן ורא"ש ויתר ראשונים גיטין י"ג גבי מעמד שלשתן דאם הנותן עכו"ם קנה המקבל דאם ממון של ישראל הפקיעו ע"י מעמד ג' כ"ש של נכרי א"כ מבואר דההפקר בית דין מהני גם בעכו"ם ויש עוד להאריך הרבה על כל פרט ופרט מדבריו אמנם לא כתבתי כ"ז רק לדוגמא בעלמא ובכדי שלא יהיה מכתבי ריקם מד"ת ועכ"ז בדרך כלל הוטב בעיני פעלו ויגדיל תורה ויאדיר ע"ס ספרו של כתר"ה ויהיה ה' עמו שיוציא גם יתר מעיינותיו חוצה כנפשו הטהורה ונפש ידידו דושכ"ט בלו"נ יהודה ליב החופ"ק

ב) ידידי הגאון מחבר ספר עמודי אש יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל במערכת ה' אות ט"ן כתב על מ"ש בספרי (עמודי אש) סי' נ' אות ל"ו דלכן כתב הר"מ בפרק כ"ד מה"ס הפסוק דויחרם לפי שסובר שהפקר בית דין אינו יכול לעשות קנין כמ"ש הכסף נבחר כלל יו"ד סי' ע"ט וע"ז כתב מעכת"ה דלא ידע המקום שהוא בכסף נבחר כי עיינתי שם ולא דבר כלל מזה ואולם דברי הכ"נ הם באות יו"ד כלל ע"ט סי' י"ד שכתב שם ליישב דברי הרמב"ם פרק ט' מהלכות שמיטה שכתב דאין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזה"ז ולא בזמן הבית שהיו מה"ת והראב"ד חולק עליו דמועיל גם בדאורייתא דהפקר בית דין הפקר ע"כ כתב הכ"נ דהרמב"ם ס"ל דהחכמים לא יוכלו לזכות להמלוה שיתן לו המעות ע"י הפקר ב"ד ומ"ש על מ"ש בתשובת הרא"ש שהביא הכתוב דויחרם וע"ז הקשה מעכת"ה דהרא"ש בהשולח הביא ב' הפסוקים מלבד די"ל דהרא"ש בתשובה חזר בו הנה נודע דהרא"ש מעתיק דברי הרי"ף אף דהוא לא ס"ל כן בפרט בדבר דאינו מבואר להדיא שלא כדעתו י"ל שהעתיק לשון הרי"ף עכ"ד יצ"ו והנה אף שכלל זה שריר וקיים שלפעמים כותב הרא"ש דברי הרי"ף אף שהוא אינו סובר כן מכל מקום יתכן דדוקא כשמצינו לו שבפסקים עצמן גילה דעתו בהיפך בזה נאמר דאף שהעתיק כאן דברי הרי"ף סמך על מה שגילה דעתו בפסקים במקום אחר שאינו סובר כן אבל לא נאמר כן על דבריו שבתשובה דלא מסתבר שסתם והעתיק דברי הרי"ף על סמך מה שגילה דעתו בתשובה שסובר בהיפך וצריך להתיישב כל מה שרשמתי בכלל זה בקונטריסי כללי הפוסקים סי' י"א אות ב' אולי יתברר ספק זה מתוך דברי רבנן קדישי הרשומים שם

ג) ידידי הגאון מוהר"ר משה שמואל הורוויץ מווילנא מח"ס ידי משה יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל ויש להעיר ג"כ מדברי התוס' בשבת דף נ"ד ב' ד"ה אלא וז"ל א"נ אפוטרופוס היה מעשר בקטנותו והאיך יכול לעשר בקטנותו הא אפוטרופוס אתמעט מאתם קדושין ובגטין וע"ב (וע"כ) משום הפקר ב"ד וכדכתב הרשב"א בחי' שם אלמא דמהני גם להקנות ושמא יש לחלק מאחר דקטנים בלא"ה איסור אכילתן אינו אלא מדרבנן כדאיתא בפרק חרש ועיין בספרי ידי משה ד' ס"ז ע"א להכי מהני ג"כ ההפקר להקנות ולפי זה יתורץ קושית החכם צבי בתשובה סי' ל"ג עכ"ד יצ"ו

ד) ידידי הגאון מוהר"ר אפרים שלמה זלמן אבד"ק אסטראב יצ"ו כתב לי וז"ל בחלק הכללים אות ה' סי' נ"ט בירר כשלמה דעת רז"ל בענין הפקר בית דין אי הוי זכות להקונה או רק הפק"ז והביא חבל נביאים המתנבאים בדבר זה אשר בעזה"י גם אנכי בחידושי זכיתי בהרבה דברים שכתבו המחברים שאינם נמצאים אתנו וחמר' למרי' וטיבותא לשקי' מעכ"ג שליט"א שהביא לנו דברים שהיו מכוסים מאתנו ויש אתי להאריך בהם אבל ק' עלי לבא בארוכה אחרי שאיני יודע אם דברי ערבי' על לבו דמר ורק ע"ז אעורר מה שלא מצאתי עוד למי שנתעורר בזה

מהא דראש השנה ד' כ"ב ע"ב ומאתים זוז נתונים לך במתנה ועיין ברש"י שם שהוא מטעם הפקר בית דין מבואר שיש כח בידם גם לזכות ומשם ראיה להרשב"א גיטין שצריכים הב"ד שיאמרו ממון ראובן יהא לשמעון דאם לא כן למה אמרו נתונים לך במתנה ולפי מה שכתב אא"ז הגאון בעל פתחי שערים בחידושיו היכא שפשע כולי עלמא מודים דיכולים לזכות אין ראיה דהתם פשעו הכותים שרצו להטעות

אולם מה שכתב מר (דף ק"ז ע"ג מדפי הספר) מדברי רש"י בסנהדרין (ד' ה' ע"א) שכתב דהפקר בית דין הפקר מיחרם כל רכושו כן כתב גם כן רש"י בד"ה שם אבל במחכ"ת דמר משם ליכא פירכא על אא"ז הרש"ל והקו' אדרבא סייעתא להו שהרי רש"י כתב ויש להם רשות להפקיע ועל זה הביא קרא דיחרם דאיירי בהפקעה

אבל מחוורתא מה שכתב אאמו"ר הגאון בעל המחבר ספר אגודת אזוב מדברי הביא דבריו הקדושים דודי הגאון שליט"א בספר אמרי הצבי בבא קמא פרק ז' ד' ס"ט ע"ב אות נ' ד"ה והנה לפי מה שכתב דדוקא כשהבית דין צריכים לעשות בהפקרם שתי פעולות להוציא מזה ולזכות לזה אז הפקרם אינו רק הפק"ז אבל כשאינו