שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמא

רד"ל ז"ל מביחאוו שם ובהגהות פורת יוסף להגאון מוה"ר יוסף נ"י רב"ד דק"ק ווילנא שם. וכל הנך חמשה גאונים לדבר אחד נתכוונו לתמוה על שיטת הרמב"ן בס' המצות השני דדבר הנלמד מי"ג מידות הוא דאורייתא גמור ואינן בשום מקום שם דרבנן או ד"ס. כאן ראינו בגילוח מצורע נלמד מכלל ופרט וכלל דהוא מי"ג מידות [וקרי[ לי' הש"ס דרבנן ורובם הניחו בצע"ג והגאון מוהרא"ז ז"ל והגאון רד"ל ז"ל הגיהו בש"ס דצ"ל הלכה עוקבת מדר' המפוקפק מאד במה שלא יתכן גירסת הש"ס מדרבנן והיה צ"ל הלכה עוקבת דרבנן עכ"ד הקדושים

ואחרי המחילה רבה מעצמותיהם הקדושים אומר אני באימה וביראה דלא צדקו כלל בזה וחלילה חולין הוא לומר דמרבינו הקדוש הרמב"ן ז"ל נעלמה גמ' ערוכה הנ"ל דאף לפי הגהתם בש"ס עוד לא ניחא כיון דעוד תיבת היא אינו מפוקפק במ"ש האי עוקבת דרבנן היא אף לפי"ז תיבת היא מיותרת ודבר רחוק הוא למחוק תיבת היא ולהגיה תיבת מדרבנן דצ"ל כיון דהלי"ת האי בפשט האמת בהגמרא מה שבל"ז קשה ג"כ קושייתם העצומה הנ"ל וקושייתם החמורה על הרמב"ן ז"ל. והאמת יורה דרכו דהגמ' מתרץ מיד כתירוץ הראשון דהקושייא מעיקרא ליתא דכי קחשיב רי"ש הלמ"מ עוקבת מקרא הא עוקבת פי' הך עקירה דגילוח מצורע מדרבנן היא אינו אלא מדרבנן היא ול"ק מזה לא חשבו רי"ש

ובזה נלע"ד ליישב שיטת הרמב"ם מה שהיה ק"ל ואח"ז מצאתי במשל"מ פ"ג מהל' עבדים ה"ט שהביא כן בשם העצמות יוסף דבהל' טומאת צרעת שם גבי גילוח מצורע פסק כר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי. ובהל' עבדים פסק כר' דדריש כללי ופרטי עי"ש ולפמ"ש א"צ דבאמת בעלמא פסקי כללי ופרטי. והכא שאני כיון דלתירוץ רנבי"צ אף דס"ל לרי"ש כללי ופרטי אעפ"כ סובר דמדרבנן עכ"פ מגלחו כדלעת לזה שפיר פסק הלכה כר"ע מחבירו בזה דמגלחו כדלעת מטעם ריבויי ומיעוטי כיון דגם רי"ש ורנבי"צ סוברים דעיקר הדין דמגלחו כדלעת עכ"פ מדרבנן וא"ש

ולפי פשט זה נלפענ"ד לפשוט ספיקת הגאון בעל מלא הרועים ח"ב ערך גז"ש אות כ"ג שעלה ונסתפק לדעת הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור יש להסתפק אי הך דבר אינו מפורש רק דאתיא במדה מי"ג מידות אי אמרי' בכה"ג יש כח ביד חכמים לאסור או דילמא גז"ש כמפורש דמי עי"ש שהראה פנים לכאן ולכאן ולא בא יישוב. ולפמ"ש בפשט הגמ' הרי הוא כמבואר דרנבי"ץ אמר דהך עקירה דגילוח מצורע אינו אלא מדרבנן ואעפ"כ יכולין לעקור דבר הנלמד מכלל ופרט וכלל מבואר דפשי"ל דיכולין לאסור דבר הנלמד במדה מי"ג מידות להיתר ודו"ק

אולם עוד נשאר לי בעניי תימה רבתי על מוה"ר לעיל מהתוס' והרמב"ם דבדבר שהוא מהללמ"מ לא תפול המחלוקת כלל וכן כתב התוי"ט בפ"ג דתמורה דא"א לומר שהוא הלמ"מ מדאפליגו עליה ר"א ור"מ עי"ש. וכ"כ הר"ף בפ' חלק דף ק"א ע"ב דמדאפליגו אמוראי בירושלמי א"א לומר שהוא הלמ"מ ולעולם לא תמצא מחלוקת על הל"מ עי"ש וכ"כ הרב מה"ר בק"י תוד"ר חצי שיעור וכן הי"מ כללי הש"ס סי' שצ"ד ואף שהגאון הא"ד בעל חות יאיר בתשו' סי' קצ"ב האריך מאד להוכיח מצא פלוגתות בהלמ"מ והביא חבילות קושיות מכמה הל"מ שמצא בו מחלוקת אבל בסוף דבר הביא וז"ל וע"כ שלא בטובתינו נאמר להציל להרמב"ם הצלה פורתא שמ"ש שהל"מ אין בו מחלוקת ר"ל כדרך המחלוקת טמא טהור אסור מותר כשר פסול כדרך המחלוקת עי"ש באריכות גדול וכן מצאתי בס' היקר הנדפס מחדש שדי חמד בקונטריס הכללים כלל ה' סי' ל"ג שהביא בשם ס' שרשי הים הובא במקנה אברהם מ"ב שיצא לחלק ואמר דיתכן שיהיה מחלוקת בהל"מ מר אמר הכי ומר אמר לא נאמרה כן אלא כן. אבל שיחלוק לעקור הג"ש לגמרי זה לא יתכן עי"ש ונוראות נפלאתי על כל הגאונים הנ"ל וביותר על הרב חות יאיר ז"ל אשר בנה דיק בזה על זה ומסיק בטמא טהור כשר פסול אסור מותר לא מצאו וכן הרב בעל שרשי הים שהביא הגאון בעל שדי חמד הנ"ל לנו דלעקור ההלמ"מ לגמרי לא יתכן. ואני בעניי מצאתי גם מצאתי כמ"כ בש"ם לחולין ד' פ"ח ע"ב דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דאין מכסין אלא בעפר וב"ה אומרים בכל דבר. ובסוטה שם איתא דהללמ"מ היא דכיסוי הדם כשר בכל דבר ואעפ"כ ב"ש פוסלים בד"א חוץ מעפר א"כ לפי"ז עוקרי' ב"ש ההלמ"מ לגמרי וצע"ג ורב ע"כ לשוני בחידושי

והנה בענין כזה בודאי צריך אני למארי דחיטיא להסכים עמי והנני לשטוח בקשתי על כת"ר החח"מ נ"י יבא בעל שדי חמד ויעמוד על כללו הנ"ל וימחול ברוב טובו לבאר לי ענין הנ"ל ואם יראה בעיניו שצדקתי בדברי מאוד אבקש להודיע לי כי בל"ז איך ארהיב בנפשי עוז לומר דבר חדש נגד חמשה גאוני ארץ זיע"א ואם ח"ו שגיתי ה' יכפר וכו' הכ"ד אברהם מאיר הכהן קאפלאן: סימן יב כבר הודענו דעתינו ודעת כל הרבנים אשר דין זה וכדומה הוא אך לפילפלא בעלמא ואנו אין לסור ימין ושמאל מדינא דמלכותא

הפקר בית דין אם מועיל גם לזכותו לאיש אחר או דוקא להפקיעו מיד הבעלים הוא דמהני כתבתי בנדפס במערכה זו אות ט"ן באריכות קצת בסיעתא דשמיא וכשנתפשטו בעה"י הספרי שדי חמד בעולם קבלתי עליהם הערות רבות מרבני גאוני דורנו יצ"ו וכבר הודעתי באיזה מקומות שאין בכחי לחזור על לימודי ולהתבשם בדב"ק שיחל"א כי מיגמר בעתיקא קשה ומה גם כי הערות רבני גאוני דורנו יצ"ו על דברתי בשדה חמדתי על כל החלקים רבו כמו רבו ורק חובתי אעשה בעה"י להעתיק דב"ק למזכרת אהבה ובענין שלפנינו קבלתי הערות מכמה הרבנים יצ"ו ואלו הם

א) ידידי הגאון המפורסם כקש"ת מוהר"ר ירוחם יהודה ליב ראבד"ק מינסק דליטא שיחל"א כתב וז"ל בעזה"י אור ליום ג' ה' טבת תרנ"ב לפ"ק פה מינסק יע"א שפעת החוה"ש אל כבוד ידי"ה וידידי וכו' חובר חיבורים מחוכמים כקש"ת מוהר"ר חיים חזקיאו מדיני נ"י האבד"ק יצ"ו ולכאו"ל שלום וכט"ס אחדה"ט ושתה"ר באהבה יקרתו עם ספרו הגיעוני וקבלתים באהבה כי הוא נצרך מאד וראיתי באיזה מקומות ברהיטא אשר אסף וקבץ כעמיר גורנה דברי הראשונים והאחרונים ועשה פעלים לתורה ויגדיל תורה ויאדיר וכו' בדרך כלל אומר אשר הוטב בעיני אשר רבים ישתו ממעיין חכמתו ויאכלו וישבעו מתנובת שדהו ואבקשו לכבדני גם בספרו השלישי דברי חכמים כאשר יצא מבית הדפוס כאשר הבטיחני במכתבו היקר ולמען שלא יהיה מכתבי ריקם הנני להעירו לדוגמא בדבר אחד במערכת ה"ה אות ט' במ"ש המחמ"ק דלא אמרינן הפקר בית דין רק להפקיע ולא לזכות והביא כת"ר מה שהעיר רצ"ה חיות ז"ל מגיטין ב' ודילמא אקנויי מקני ליה רבנן וכת"ר השיג עליו מדברי הטור שהאשה תקנהו להבעל הנה אין הפה יוכל לדבר כלל שזהו כונת הש"ס דאקנויי אקני ליה רבנן דמבואר דרבנן הקנוהו ואם צריך להקנאת האשה בפירוש ל"ש זה הלשון כלל כמובן לכל מעיין. ויעויין בתוספות גטין כ' ע"ב ד"ה אשה לא ידעה לאקנויי דה"ק מלאכול דל"ל הקנאה דידה הא אקנו לי' רבנן ותרצו לחלק בין שכר סופר לטבלא ושקו"ט ברשב"א דפלפל טובא בזה. וכ"ה בר"ן וריטב"א ויתר ראשונים ע"כ מבואר מכלם דאקנויי אקני ליה רבנן היינו בלא הקנאה דידה והדברים פשוטים וא"צ לראיה כלל דאי אפשר לפרש בענין אחר כלל

ומ"ש הטור ותקנהו לבעל הנה הדרישה כתב שם דלאו דוקא ומהש"ח נראה דמפרש דאינו אלא לכתחלה אבל לא דמפר כן בגמרא דזה לא ניתן לאומרו כלל וכלל

ואם נרצה לפרש דברי הטור בדוקא דס"ל דבעינן שהאשה תקנהו לבעל נראה בפשוט לפרש על פי מ"ש הרשב"א גטין כ' ב' גבי בעיא דרמי בר חמא בטבלא דרב אשי דפשיט מאשה כותבת את גטה ל"ל הסברא דאקנויי אקנו ליה רבנן וס"ל דבעינן הקנאת האשה וגם רבא אליבא דנפשיה ס"ל כן ול"ק אקנויי מקנו ליה רבנן רק לטעמיה דרב חסדא אם ס"ל אשה לא ידעה לאקנויי ואם כן ל"מ הקנאת האשה דילמא אקנויי אקני ליה רבנן וא"צ הקנאת האשה כלל אבל באמת ס"ל לרבא אשה ידעה לאקנויי ולא אקנו ליה רבנן