שדי חמד פאת השדה מערכת ה קמ

כסת"מ רב נחמן בריש ביצה ובהרבה מקומות וכדפריך רב יוסף בע"ז ד' ז' ע"א ויותר מבואר ביבמות ד"כ ב' עכ"ל לעניננו. ונפלאתי על גאון שכמותו שיחליט דבכללא דהלכה כסתם משנה ליכא מאן דפליג אליבא דר"י והרי תלמוד ערוך הוא בידינו חולין ד' מ"ג ע"א אמוראי נינהו אליבא דר"י וכתב רש"י דרב יצחק בר יוסף סובר דלא כייל ר' יוחנן דהלכה כסתם משנה בכל מקום וכו' וגם מאי דמשמע מדברי הרב שכונתו לומר שכל האמוראים עצמם סברי כלל זה מלבד שקשה עליו מסוגיא הנ"ל עיין עוד במה שהבאתי בנדפס מאות ח"י והלאה ואתה תחזה דאיכא כמה אמוראי דלית להו האי כללא. גם מה שכתב דרב יוסף אית ליה כללא דהלכה כסתם משנה כדפריך בע"ז ד' ז' ע"א כונתו דאמרינן שם אהדרינהו רב יוסף לאפיה וכו' פשיטא מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם דמזה מוכח דרב יוסף אית ליה האי כללא דהלכה כסתם ופלא בעיני איך לא הביט עין הבדולח בדברי התוס' באותו פרק באותו מקום בד"ה פשיטא וז"ל תימה למה לן משום סתם הא ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י. ואי משום דאיכא אמוראי דלית להו האי כללא גבי כללא דהלכה כסתם משנה נמי פליגי אמוראי ואפילו במחלוקת ואח"כ סתם נמי איכא מאן דפליגא וכו' (עיין להרב מלא הרועים בקונטריס שונה הלכות ד' מ"ד בכללא דסתם ואח"כ מחלוקת באות ה' מה שכתב על דברי תוס' הללו) לכך נראה לפרש דלאו מכח סתם בעי למיפשט דהלכה כסתם אלא הכי פריך מחלוקת ואח"כ סתם הוא ואפילו מאן דלית ליה הלכה כסתם מכל מקום חשיב כרבים לגבי יחיד עכ"ל הרי מפורש בדברי התוס' שאין הכרח דרב יוסף אית ליה האי כללא דלא כמאי דמשמע ליה להגאון מוהרי"ב הנ"ל וצ"ע ועיין במלא הרועים שם באות י"ב ואות י"ג מה שכתב לדעת רב יוסף וק"ל: סימן יא

הלכה למשה מסיני אם שייך בה פלוגתא כתבתי בנדפס במערכה זו אות ל"ג ורב מופלג אברהם רחימא "והוא כהן מלא רוח חכמה" יצ"ו כתב לי בענין זה על דברתי בשדי חמד הנ"ל ועם כי כעת לא יכלתי להתבשם בדב"ק נתתי להעתיק דבריו בקונטריסי למזכרת אהבה וזה לשונו לשון של זהורית. אחדשה"ט וש"ת באהבה עזה וחיבה יתירה הנני באתי להרהיב בנפשי עז. ולהודיע למעכת"ה את גודל שמחתי בראותי ספרו היקר שדי חמד ותכף ומיד בראוה בעלמא קניתיו לבית גנזי בכסף מלא, ובפתחי על שתים ושלוש דלתות. ראיתי כי חמדה גנוזה טמון בקרבו יישר כחו וחילו שליט"א יאמין לי באמונה שלי כי מאד מצא חיבורו היקר חן בעיני ב"ת גליל הזה. עד כי מאד ומאד בקשתינו שטוחה מול כס הדר"ג הרמה שימהר בכל כחו. והשי"ת יהיה בעזרו לבצע מעשיהו מלאכת הקדש יעשנו בדפוס עד סוף אות תי"ו מספרו היקר שדי חמד קונטרס הכללים וביותר ספרו אסיפת הדינים ויתבדרון שמעתתי' לזכות את הרבים כי הם דברים השוים לכל נפש וקורא אני ע"ז זקנים עם נערים יהללו את שם ה' כי עוד לא אלמן ישראל בעה"י ועוד ימצאון אנשים כמוהו אשר מזכים כלל ישראל בחיבורים מועילים כאלו

והנה בספרו שדי חמד בקונטריס הכללים כללי ה"א סי' ל"ג האריך לבאר ענין הללמ"מ אם שייך בו פלוגתא. ואני נבוך כעת מאד בענין זה ע"כ הנני להעתיק למעכת"ה מה שהעלתה מצודתי בענין זה בשבוע זו וכתבתיו לעצמי עלי גליון בזה הלשון במס' סוטה ד' ט"ז ע"א

אבעיא להו אין שם עפר מהו שיתן אפר וכו' ת"ש דאריו"ח משום ר' ישמעאל בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא התורה אמרה בעפר והל' בכ"ד וכו' פרש"י בג' מקומות הללמ"מ באה ועוקרת הפסוק עי"ש בכל הסוגייא. וקשיא לי דמה פריך הגמ' וליחשוב נמי האי כיון דר"י לא חשיב אלא הנך מקומות דהל"מ עוקרת הפסוק א"כ לא נוכל לפשוט ממנו גבי סוטה דאפר פסול כיון דאין זה הל"מ והוא לא חשיב אלא היכא דהל"מ עוקר הפסוק וכמ"ש רש"י הנ"ל וכ"כ רש"י לקמן ד"ה הלכה וז"ל אל אהללמ"מ סמכינן וקראי אסמכתא בעלמא הוא הלכך בכל התורה כולה לא חשיב להו רי"ש כהלכה דעוקרת מקרא אלא הני תלת והיינו כיון דהם הל"מ. ורי"ש לא נחית אלא המקומות היכא דהל"מ עוקרת הקרא (וחידוש גדול על הגאון אור העולם בעל תשו' חות יאיר שבסי' קצ"ב אות ס' במחכת"ה כי רב הבין כונה אחרת בדברי רש"י ז"ל ולא יוצדק כלל) ונלע"ד בעה"י להסביר כונת הש"ס. דהנה התוס' ד"ה ואי מקשים דהיכי מצי למיפשט מרי"ש דהיא (דאי) ס"ל כב"ש דאפר לא מיקרי עפר כיון דמהל"מ נפק"ל בכל דבר כשר לכיסוי א"כ כיון דהללמ"מ לא גלי זה לענין סוטה באמת אין יכולין ללמוד ממנו. אבל הכא לא מבעיא להו אלא אליבא דב"ה דס"ל דאפר מיקרי עפר. א"כ כיון דזה בכלל זה שפיר יכולין לומר ג"כ כן לענין סוטה עי"ש שהניחו בקושיא כן הבנתי קושייתם מדברי המהרש"א שם דלא יסתרו דבריהם ממ"ש בחולין ד' פ"ח ע"ב ד"ה שוחק. אבל גם המהרש"א לא (הגיה) כלום וע' בס' ושב הכהן שרצה לתרץ קושיית התוס' אך המעיין שם יראה שלא הבין קושייתם ולפי"ז תירוצו אין לו מקום כלל. אולם לענ"ד הקצרה נ"ל לתרץ קושייתם דכיון דעכ"פ חזינן דב"ה ורי"ש בדינא דכיסוי בחד שיטתא קיימי דבין למר דיליף מקרא ובין למר דיליף מהללמ"מ למדים דכיסוי כשר בכל דבר. א"כ כיון דבעי הש"ס אם נאמר ג"כ לשיטת ב"ה דיליף מקרא דאפר בכלל עפר שיסוב (שיסבור) ג"כ על דין סוטה דנאמר דגם אפר כשר. שפיר פשיט הש"ס מרי"ש דכיון דלא גלי ב"ה דינם גבי סוטה רק גבי כיסוי בלחוד לא נוכל להוכיח מהם דגם בסוטה הדין כן כיון דחזינן דרי"ש ג"כ סובר בדין כיסוי כב"ה ואעפ"כ לא חשיב גבי הלכה עוקבת מקרא אלא דין כיסוי ולא דין סוטה. א"כ מוכח מרי"ש בפשיטות דהללמ"מ לא היה על עפר סוטה דא"כ ליחשיב נמי האי. א"כ לפי"ז בודאי גם ב"ה לא ס"ל דין זה גבי סוטה דאפושי פלוגתא לא מפשינן (קושיית התוס') ולפי"ז ממילא מיושב קושייתם הנ"ל דאדרבא הש"ס מוכיח כיון דלא חשיב ליה רי"ש בהדי הנך ג' מקומות א"כ ממילא מוכח דלא הוי הל"מ וזה דקאמר אם איתא היינו דגם בסוטה הל"מ דכשר באפר ליחשיב נמי האי אלא דבאמת ההללמ"מ לא הכשירה בסוטה גם אפר א"כ פשט האבעיא דגם לב"ה לא אמרינן בסוטה דאפר מיקרי עפר

איברא דעוד יקשה לי הרבה אהא דקאמר עוד הש"ס שייר מצורע דהכלל ופרט וכלל מיעט דבית השחי ודכולא גופי' והלכה מגלח כדלעת. וע"ז שוב ישאר קושייתינו כמו נד. דמה הוא זה דהלא רי"ש לא חשיב אלא מקומות דהל"מ עוקרת וכמ"ש רש"י אבל הכא גבי מגלח כדלעת אין זה הל"מ כמובן בפירוש מסגנון הש"ס שהוא נלמד מריבה ומיעט וריבה כתירוץ רב אשי ורי"ש באמת לא ס"ל דמגלח כדלעת אלא דדריש בכלל ופרט וכלל דמיעט דבית השחי ודכולא גופי' ואם נאמר דהוא הלמ"מ היאך שייך בזה פלוגתא דהא לרי"ש לא ס"ל דמגלח כדלעת וכמ"ש התוס' ביבמות ד' ע"ז ע"ב ד"ה הלכה בפירוש דבהלמ"מ ל"ש פלוגתא וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות ס' זרעים דבהלמ"מ לא תפול בו מחלוקת כלל ושנאו בחיבורו בפ"א מהל' ממרים ה"ג וכן בפשיטות מדברי הרמב"ם בריש פי"א מהל' טומאת צרעת דמגלח כדלעת מטעם דפוסק ריבה ומיעט וריבה כר"ע מחברו וכמ"ש הכ"מ שם ולא מטעם הלמ"מ א"כ קשה מאד מה דאמר ששייר מצורע כיון דאין זה בכלל הל"מ א"כ דין הוא שלא חשבו

ע"כ נלע"ד הקצרה דזה הוא באמת התירוץ הא' של הש"ס. אמר רנבי"צ כי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא הא עוקבת דרבנן היא. כונת הש"ס דרי"ש לא חשיב אלא הלכה עוקבת מקרא היינו היכא דהלמ"מ עוקר הפסוק הא עוקבת פי' ה"ק עקירה במצורע במצוה דמגלח כדלעת מדרבנן היא אינו אלא מדרבנן וזה לא חשיב רי"ש ובתירוץ זה לא נחית לזה דהטעם דמגלחו כדלעת הוא מריבה מיעט וריבה אלא רב אשי המסדר הש"ס דקאמר לה בתר הכי והוא פשוט וברור לענ"ד ומפוקפק מאד לשון הש"ס

והנה אם כנים אנחנו בזה הפשט מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו כי ראיתי חמשה גאונים מובהקים אבות העולם אשר מימיהן אנו שותין שנתקשו הרבה בגמ' זו בתירוץ רנבי"ץ האי עוקבת מדרבנן היא ועיין בכסא דהרסנא סי' י"ז. ובהגהות הגאון