שדי חמד פאת השדה מערכת ה קלט

דמהני הדחה בלחם שכתב בטעם דאסור להניח בשר על לחם משום דדם שנדבק על גבי הבשר יגע בלחם ובעי הדחה ומימאיס עי"ש ויש לחלק בין דבר שיש עליו רטיבות ובין לח ממש ועיין בפתחי תשובה כת"ד: סימן ו

הנאה אם מלקין על ההנאה בנדפס במערכה זו אות ע"ח הבאתי דעות הפוסקים בזה ואי איכא כרת על ההנאה נסתפק בזה הרב מעיל שמואל בנימוקיו לריש הלכות חמץ עי"ש ולקמן במערכת הכ"ף אות קי"ט כתבתי דנראה דלפי מ"ש התוס' בחולין ד' י"ג ד"ה תקרובת ע"ז דלר' אבהו דכל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו איסור הנאה נמי במשמע אין חילוק בין אם נאמר כילה בלשון אזהרה לכשאינה בלשון אזהרה כמו ויאכלו זבחי מתים מוכח דאיכא כרת על ההנאה ונראה דכ"ש דאיכא מלקות כמו שמתבאר מדברי הרב פר"ח בסי' תמ"ג ס"א (בד"ה ואומר)

ואם שיעור הנאה למלקות היא בכזית או בפרוטה (דלענין איסור פשוט דאסור בכל שהו כמו באכילה) עיין מה שכתבתי בנדפס שם שהבאתי שנסתפק בזה רבינו עקיב"א בסי' ק"ץ ונראית מסקנתו דשיעורו בפרוטה ורשמתי ספרי דבי רב המדברים בזה ועתה נדפס ס' משיב דבר להגאון נצי"ב וראיתי שם בח"א סי' ל"ג שהאריך בדברי רעק"א דשוה פרוטה לא נזכר אלא במעילה דיש לה תשלומין וכו' עי"ש: סימן ז

הסתכלות בעריות דאסור אם הוא מן התורה כתבתי בנדפס במערכה זו אות ב' ושם כתבתי דרך אגב תוכחת חיים על ריקוד בחורים עם בתולות ועל דבר זה כתבתי עוד בקונטריס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות י"ב עי"ש ואם יש לחלק באיסור זה בין הסתכלות בהתבוננות בה לראיה דרך העברה בעלמא עיין לקמן אות כ"ה (בד"ה ומה שנראה)

ועל מה שכתבתי בנדפס באות ג' שהרב מוהר"ם די לונזאנו בס' שתי ידות בדרך חיים ד' ק"ל ע"א כתב שפירשו המפרשים ה שאמרו בסנהדרין ד' צ"ב ע"א המסתכל בעריות קשתו ננערת שרוצה לומר המביט במילה שלו וכתבתי שלא ידעתי מי ומי המפרשים שפירשו כן עי"ש כתב לי ע"ז ידידי הגאון מוהר"ש פרעדיש מח"ס כרם חמד יצ"ו וז"ל בספרו הקדוש חלק הכללים במערכת הה"א ד' צ"ח ע"א אות ג' כתב כת"ר הי"ו וז"ל והמפרשים שפירשו על המילה כעת לא ידעתי מי ומי הם המדברים כן עכ"ד ועיין בספר עיון יעקב מהגאון בעל שבות יעקב ונדפס עתה בעין יעקב החדשים ושם בעין יעקב במס' סנהדרין בד' צ"ב ע"א על הך דהמסתכל בערוה וכו' כתב העיון יעקב שם וז"ל אפשר דאפילו בערוה של זכר קאמר וכדמצינו בחם וירא את ערות אביו וכמ"ד רבעו. עכ"ל יצ"ו ובמטו מניה דמר הא לא שמה מתיא דמלבד דיש חילוק בין מה שכתב הרב מוהר"ם ד"ל למה שכתב הרב עיון יעקב כמובן ועוד דודאי לא עליו נתכוון הרב מוהרמד"ל דקדים מניה טובא כנודע

ובמה שכתבתי בנדפס דאף דמדברי הפוסקים באבן העזר סוף סי' כ"ג מתבאר דהסתכלות במילה שלו אינו אסור אלא מדת חסידות מכל מקום אין ראיה לזה מהא דאמרינן בשבת דף קי"ח על דוד המלך שראה עצמו ערום בבית המרחץ ולא נתקררה דעתו עד שנסתכל במילה שלו לפי שבמנחות דף מ"ג ע"ב גרסינן כיון שנזכר במילה וכו' כתב לי על זה ידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין מח"ס דבר מצוה (מעיר אמדור) יצ"ו מה שכתב שבמנחות לא נזכר לשון הסתכלות אולם בספרי סוף פרשת ואתחנן הגירסא נסתכל וכן הוא במדרש שוחר טוב מזמור ו' ובירושלמי סוף ברכות שהביט עכ"ד יצ"ו מה שכתב בשם הספרי כן הוא שם וכן מה שכתב בשם הירושלמי אמנם מה שכתב בשם השוחר טוב אינו מוכרח כל כך שלא נאמר שם על דוד המלך שהסתכל וכו' שכך כתוב שם שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפלין בראשו ובזרועו וארבע ציציות מקיפות אותו מארבע רוחותיו וכשהוא נכנס בבית המרחץ הוא מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצות וכשהוא מסתכל במילה שהיא שקולה כנגד כל המצות דעתו מתקררת כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליה למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני עכ"ל הרי לא נאמר שדוד המלך הסתכל במילה אלא כיון שראה דוד כך כלומר שדרך העולם כך אמר עליה המזמור ואעיקרא לא נפלאת היא בעיני להגיה בכל המקומות בדברי רז"ל בענין זה נזכר במקום מסתכל כמו שהגיה הגאון מוהר"י בדברי רש"י בשבת דף ק"ל שנזכר במקום שנסתכל על פי הגירסא דש"ס דמנחות כמו שהבאתי בנדפס וכן ראיתי עתה לגדול בדורנו בס' יפה ללב יצ"ו בסי' ג' אות כ' שכתב בפשיטות דמה שאמרו במדרש שוחר טוב וכשהוא מסתכל במילה טעות סופר הוא וצריך להיות וכשהוא נזכר כגירסת הגמרא דחלילה לומר שדוד המלך היה מסתכל במילתו וכן רבי דאתי מדוד איתא בשבת דף קי"ח ע"ב דאמר מימי לא הסתכלתי במילה שלי וציין לעיין בספרו יפה ללב בחלק אהע"ז סי' כ"ג אות ז' ולא זכינו לאורו על כל פנים ראינו רב גובריה להחליט שטעות סופר נפל בספרים אף שקשה לומר כן במה שנמצא כתוב בשלשה ספרים שבקיה לקרא דאיהו דחיק וכו': סימן ח

הסתכלות בצורות עכו"ם דאסור כתבתי בנדפס במערכה זו אות צ"ח בשם הרב קובץ על יד דממ"ש בש"ס בזה משום שנאמר אל תפנו וכו' ולא אמרו שנאמר מוכח שהוא מדרבנן וכתבתי ע"ד שאינו מוכרח ויש יוצאים מן הכלל עי"ש ועיין מכות ד' ך' ע"ב ודבר זה (ללקט לבנות מתוך שחורות) אף בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה וכתב שם הריטב"א לישנא משום שנאמר משמע דלאו איסור תורה קאמר אלא איסורא דרבנן וכו' ואפשר דהא דהכא אסור מן התורה קאמר ולא דק בלישניה עכ"ל ש"מ דמסתמא משמעות לשון זה הוא דמדרבנן בעלמא קאמר ועל צד ההכרח נוכל לומר דלא דק בלישניה: סימן ט

התירו סופן משום תחלתן עולא בפ"ק דביצה ד' י"א ע"ב אמר ג' דברים התירו סופן משום תחלתן ואע"ג דאיכא מילי אחריני בר מהני תלת לא קחשיב עולא אלא הנהו דאין הסברא פשוטה הכי ויש מקום לטעות אבל דבר שהסברא פשוטה כן לא קחשיב כ"כ קובץ על יד בסוף הלכות יו"ט בשם הט"ז ביו"ד סי' רס"ז וכתב שכן נ"ל עיקר: סימן י

הלכה כסתם משנה רב הונא אי ס"ל האי כללא כתבתי בנדפס ד' ק' ע"ב סוף אות כ"א ונשמט שם את הכתוב בקונטריסי ואעתיק פה וזהו לכאורה נראה מש"ס כתובות ס"ח ע"ב דרב הונא אית ליה האי כללא דאל"כ מאי מקשי רבא מדתנן יתומה שהשיאתה אמה וכו'. אך י"ל דאפשר דקושייתו היא לר"ן דאמר אמר לי הונא וכו' ומשמע דקיבלה מניה אהכי פריך מדסתם לן תנא כרשב"א דהא ר"ן אית ליה האי כללא עיין מלא הרועים בח"ב דף מ"ה ע"א אות יו"ד ועוד י"ל בכמה אנפי וק"ל

ורבי אבהו לדעת הרמב"ן במלחמות רפ"ב דמגילה אית ליה האי כללא אליבא דר"י ולדברי הר"ן שם לחד שינויא לית ליה עי"ש דמיירו אמ"ש בפ"ק ד' ט' ע"ב א"ר אבהו אר"י הלכה כרשב"ג ועיין במה שרשמתי לקמן במערכת הסמ"ך אות ה"ן

ובעיקר כללין ראיתי עתה בס' חדש זכר יהודה להגאון מוהר"י בטלן בסי' ג' (בד"ה והנה) שעל מה שהביא שם דברי התוס' בבבא מציעא ד' קי"ד ע"ב דלא קי"ל כרשב"י דאמר קברי נכרים אין מטמאין באהל אלא כרשב"ג במשנה דאהלות דקברי נכרי' מטמאין הקשה ע"ז למה לא הביאו התוס' ראיה דלא קי"ל כרשב"י מסתם משנה באהלות פרק י"ח משנה ז' מדורות הנכרים טמאין וסתם משנה עדיפא להביא ראיה מינה מדרשב"ג דבכללא דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג במשנתינו אמרינן בכמה דוכתי אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן אבל הא דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ליכא אמוראי דפליגי בה אליבא דר"י וגם שאר אמוראי סברי הלכה