שדי חמד פאת השדה מערכת ה קלח

דאסרו כלי שאינו בן יומו לכתחלה והתירו בדיעבד ובכלל דיעבד הוא כלי שאין לו תקנה בהגעלה והוא הפסד מרובה יש לומר דדנין על כל כלי בפני עצמו דמכל מקום כלי זה עומד באיסורו דהוי לכתחלה ואם כן היכא דהוי הפסד מרובה רק משום שיש לו כלים הרבה לא מיקרי דיעבד עכ"ל ופשוט שהגאון כתב סופר לא ראה דברי תשובת רבינו עקיב"א הנ"ל מדלא הזכיר דבריו ומקום יש בראש לומר שאם היה רואה דבריו היה מודה לסברתו אך יותר נראה לי בדעתו שאף אם היה רואה דבריו היה עומד בסברתו דחילוק זה חדש הוא ולא מסתבר ורבינו עקיב"א נשען על דברי רבינו הרנל"ח במה שכתב ליישב סתירת דברי הר"ן אשר על פי ישובו נצמח חילוק זה והרי לדעתו אי אפשר ליישב בזה דברי הר"ן (כמו שביאר בתשובתו) ולסתירת דברי הר"ן כתב ישוב אחר כמו שיעויין בדב"ק

והגאון בית שלמה בחלק יו"ד סי' קפ"ו ד' ע"ט סוף ע"ב כתב על דברי רבינו עקיב"א שיש ראיה ברורה לזה מש"ס סוף פרק קמא דפסחים דאמרינן להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו והיינו דשמן שנטמא הוי הפסד מועט שראוי להדלקה אבל יין שנטמא שאינו ראוי להדלקה הוי הפסד מרובה וקשה דמי לא משכחת לה שהיין הוא מעט שכל ההפסד הוא מעט והשמן הוא הרבה שבכללו עולה להפסד מרובה וכן תיקשי אכל כי הני דאיתא בש"ס כזאת בדוכתי טובא עיין במקומות שציין הגאון מוהרי"ף שם אלא ודאי כמו שכתב רבינו עקיב"א דבענין זה בתר איכות המין אזלינן אם הוא הפסד מרובה בעצמותו ולא בתר הכמות אף דבמה שמתירין בהפסד מרובה בפלוגתת הפוסקים לאו דינא הכי כמו שביאר בתשובת רעק"א עי"ש ואחר שנשא ונתן עוד בזה כתב שם בעמוד ג' וז"ל אמנם וכו' ובשאר כלי חרס אם הוא הפסד מרובה מצד רבוי הכלים אף דמשמע מפשיטות דברי הכר"י סי' קט"ו שיש לצדד להקל בהפסד מרובה דעתי להחמיר וכנ"ל ובפרט שנראה לי למה לנו להכניס עצמנו בזה בפרצה דחוקה הלא יש דרך מרווח לפנינו כיון שהוצאות ההגעלה הפסד מועט כדכתב השפתי כהן סי' ק"כ בשם מהרמ"ל ובאמת כן הוא בש"ס סוף פרק קמא דפסחים דהפסד עצים הפסד מועט הוא ואם כן יש דרך מרווח להגעיל כל הכלי חרס גם כן שלש פעמים כדאיתא בטור יו"ד סי' קכ"א בשם הרשב"א דכלי חרס שנבלע בו איסו' דרבנן שאין לו עיקר בתור' מועיל הגעלה שלש' פעמים

ועל מה שכתבתי בנדפס בדבר שהוא הפסד מרובה אלא שהוא של שותפין ולכל אחד מהשותפין אינו הפסד מרובה הנה שוב נדפס ספר נחמד חמדת משה לידידי הרה"ג דומ"ץ לאדז יצ"ו וראיתי בסי' ס"ד שעמד בחקירה זו וכתב דתלוי במחלוקת הפוסקים בדין שני שותפים התובעים פרוטה מאחד אם בית דין נזקקין להם או לא כיון שאין מגיע לכל אחד כי אם חצי פרוטה וכן במה שנחלקו כי האי גוונא בדין דאין משביעין על פחות משוה פרוטה והובא מחלוקותם בפתחי תשובה ריש סי' ו' וסי' צ"ג סק"ד וכתב הרב יצ"ו ולו יהי' ספקא דדינא יש להתיר כיון דמה שמתירין משום הפסד מרובה הוא בדבר שמן הדין מותר רק מחמירין בו באין הפסד מרובה ודאי קיל ספק הפסד מרובה מכל ספק דרבנן דשרי וצריך עיון אלו תורף דב"ק והיא הערה נכונה ומה שהצריך עיון אפשר דיש לומר איסורא מממונא לא ילפינן ומה שכתב דלו יהא ספק וכו' הנה לפי זה בכלי חרס שאינו בן יומו אין להתיר לפי מה שביאר רבינו עקיב"א בתשובתו סוף סי' מ"ג והבאתי תורף דב"ק למעלה (בד"ה והנה רבינו) וידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספר משכנות הרועים סי' ה' ד' כ"ג ע"ג (ד"ה ע"כ אני) כנראה נעלם ממנו דברי הרבינו עקיב"א דכשההפסד מרובה הוא של שותפין ואין מגיע לכל אחד כדי הפסד מרובה לא דיינינן להקל משום הפסד מרובה ולכן דן בנדונו (תרנגולת של שני שותפין) שהיה הפסד מן הקרן יותר מן שתות להקל משום דהוי הפסד מרובה עי"ש ולדברי רבינו עקיב"א הנ"ל היה צריך להיות בנדונו הפסד יותר משליש מהקרן כדי שיהיה לכל אחד הפסד יותר משתות מן הקרן (לפי שיטתו שתופס עיקר כדעת הסוברים דהפסד מרובה הוי בהכי כמו שכתבתי בשמו בריש אות זו) ואף שיש לומר דלהלכה יסבו"ר ול"ו יד"ע כדעת הרב דרכי הוראה שהבאתי בנדפס דאין לחלק בין אם הוא של אדם אחד לאם הוא של שותפין מכל מקום אם ראה או ידע סברת רבינו עקיב"א לא הוה שתיק

ועל מה שהביא הרב פתחי תשובה ביו"ד סו' ל"א סוף סק"ב בשם הגאון חתם סופר א"ח סי' ס"ה שלא הותר בהפסד מרובה אלא לבעל הבהמה ולבני ביתו משום הפסדו אבל אחרים למה יקנו ממנו לכתחלה וקרוב ודאי שמחוייב להודיעם ואם לא הודיעם ומכר סתם אפשר הוי מום במקח אלא דאם לא נמצא בעיר בשר אחר כשר כי אם מבהמה זו שהותר בהפסד מרובה הותר לכל רק לבעלי נפש וכו' ומתשובת רבינו עקיב"א מבואר דגם בטבח המוכר לאחרים מתירים בהפסד מרובה וכו' אמנם הא ודאי שצריך להודיע וכו' הנה ידידי הגאון מוהריצ"ץ אבד"ק רעזיצא יצ"ו בספרו הבהיר עולת יצחק תוך סי' ל"ח כתב על דברים אלו וז"ל הן אמת שלא ראיתי לרבנן קשישי שיאמרו להקצב שיודיע להקונים שהבשר הזה לא הותר רק מחמת הפסד מרובה כמדומה שלא היה נמצא רק מעט קונים כי כל בר דעת לא ירצה לקנות כי יאמר מה אני מחוייב לאכול משאלה קשה זו (שלא ניתר רק בהפסד מרובה) בשביל הפסד הקצב ואפשר שמטעם זה אין מצוים. הרבנים להקצבים שיודיעו להקונים כדי שלא יהיה הפסד מרובה להכלל כי בלאו הכי בשר כשרה היא ביוקר כפל מהטרפה ואם מחמירין להודיע לא היו קונים על בשר שאלה כי ישראל מחמירים על עצמם ונמצא הרבה שאלות שאין מתירין רק הפסד מרובה והיה דוחק ויותר על בשר כשרה מכ"ז צ"ע בזה עכ"ל

וידידי הגאון מוהר"ר נחמן כהנא אבד"ק סאפינקא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל מערכת הא' אות ד' יעויין באו"ח סי' רס"א במג"א סוף סק"ו דלצורך גדול דינו כהפ"מ ויעויין בספר תוספות ירושלים שהביא ראיה מירושלמי דע"ז פ"ה ה"ט דמבואר שם דשל רבים קיל טפי משל יחיד ומצטרפין ההפסד דרבים אם מצטרף כולן הוי הפ"מ אף דלכאו"א בפ"ע לא הוי הפ"מ יש לחשבו הפ"מ ע"ש אך בשו"ת ס' יהושע סי' ס' כתב דלא נוכל לצרף כל כלי העיר ביחד למצוא חשבון לעשות מהם הפ"מ משום דהפ"מ אנו צריכים שיהיה לכאו"א בפ"ע הפ"מ וכיוצא בזה כ' ביד אפרים ביו"ד סי' א' ויעויין בשו"ת השיב משה סי' ל"ג ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' פ' ויעויין בדעת קדושיה סי' מ"ה כתב לענין ביצים קרושים דמקילין גם בלא הפ"מ משום דשכיח הרבה בכל יום לפני המורה הוי הפ"מ דלפעמים נשאלין כמה בנ"א כאחד ולפעמים יחד עשיר ואביון ויעו"ש עוד בסי' מ"ז סק"ג שכ' בפשיטות דאם אירע כן בכמה עופות אצל הרבה בע"ב כגון ששאלו בבת אחת הוי הפ"מ גם בעשירים יעו"ש

וגם בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קפ"ו וסי' קפ"ח העלה דמילתא דתליא בפלוגתא ומקילין בהפ"מ גם אם ההפ"מ הוא בצירוף כלים הרבה וכדומה הוי הפ"מ ויעויין בס' דעת תורה בפתיחה להלכות טריפות אות ל"ח שהביא ראיות מתשו' המהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ז ותשו' פמ"א ח"ב סוף סי' קכ"ז דבדבר שהוא מצוי ושכיח מאד הוי הפ"מ אף שלכאו"א בפ"ע אינו הפ"מ מ"מ הואיל וכולן הוי הפ"מ ה"ז כאלו הי' של אדם אחד מובא דבריהם בס' דרכי תשובה עכ"ד יצ"ו ולא פניתי לעיין בדב"ק בפרט שהרבה ספרים מאשר רשם אינם אצלי: סימן ה

הדחה אם היא מדאורייתא רשמתי בנדפס במערכה זו אות ס' ודבר שצריך הדחה ואי אפשר להדיחו נראה מדברי הרב חכמת אדם בשער איסור והיתר סי' ט"ל דמותר דמדמי ליה לקליפה ועיין לקמן במערכת הקו"ף אות ו' מה שרשמתי לענין קליפה ולהרבנים מעיל שמואל סוף סי' ד' ושלחן גבוה סי' תמ"ז סוס"ק ל"א וקמח סולת ד' ק"ב ע"ג

ואי מהניא הדחה בלחם שכתבו בזה רבני האחרונים בסי' צ"א סעיף ג' על מה שכתב מרן צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם שאם יגע אסור לאכלו בגבינה וכתב בשפתי כהן סק"ד דאסור לאכלו בלא הדחה וחיישינן דילמא מישתלי ואכיל בלא הדחה וכו' דמשמע דמהני הדחה ובפרי מגדים האריך בזה כתב בספר חיים של שלום לידידי הגאון אבד"ק באטישאן יצ"ו בסי' ס"ט (סוף ד"ה והנה) מצאתי בתר"י אלפסי פרק שלשה שאכלו דפוס לבוב ד' ט"ל שמבואר